אור החמה על ספר הזהר ב:קמח

אתיישב ההוא רוחא דהיינו רוח ב' בחינות כדפי' ודק ומתעבה בההוא עפרא כח המ' ואתלבש ביה והיינו סוד הנפש ויש בה כדי לקבל כל הפעולות הרוח מפני שהעפר כולל כל הדיוקנין. כדין ההוא עפרא שהוא הנפש מכשכשת שאינה מתיישבת לעמוד בלי לבוש הגוף הגשמי ונחת לתתא אל הגשמיות הזה וכנש עפרא מד' סטרין וגומר שהם אש ומים ורוח ועפר מכניס אותם אחר שכולם יוכללו בעפר ועפר עליון אוספם ואותם ד' עפרים שהם ד' יסודות נעשים עצם א' וגוף א' דק דהיינו דקות אדם הא' הקודם שיחטא וכן גוף האד' זכוך ד' יסודות וז"ש ותעביד דיוקנא חדא דהיינו מזיגת היסודות במזג הגוף לבוש אל הנפש והרוח והנשמה לזה היה פרצוף דוגמא עליונה הרומז ענין גדול:

וההוא רוחא אסתמר וגומר ירצה בזה אסתמר ויש בו כדי לשומרו אברים וחדרים ומבואות ליכנס בו הרוח ועוד אין הרוח בגוף ממש אלא באמצעות הנפש והיינו בגו גו בתוך עניך אחר אשר בתוכו דהיינו נפש הקרובה אל הגוף והרוח רוכב עליה ונשמה על הרוח בענין שאין הרוח מושג אל הגוף אם לא בסוד הנבואה המגלה כח האדם אבל פעולותיו בגוף אינם ידועות וז"ש אסתמר דהיינו בהעלם ושמירה.

וההוא עפרא דאתכניש מד' סטרין הוא כח דק אל הגוף שהוא הרוח החיוני המחוייב בא סיפת ד' יסודות והייתם על מעמד המשקל הגאות מיד רוח חיוני מהשמים המעמידים הרכבתם מזדמן שם והיינו כח עפרא דאתכניש מד' סטרין שאין אסיפה אל היסודות אלא מכח הגלגלים. בטש לגביה נפש וגומר. יותר נראה לגרוס כנש לגביה נפש דהיינו סוד נפש המתלבשת בו אמנם טעם פעול' והנפש בגוף הוא מפני היותה מעפר העליון כלילא מכל דיוקנין ולכן פועלת בגוף בעל ד' יסודות וז"ש כלילא בעפרא: וההוא נפש איהו יסודא לעובדי גופא ולא שהיא פועלת ממש אלא היא יסוד אל הפעולות וממנה נובעות למטה. וכפום עובדין דההוא נפש בגופא אם טוב ואם רע אם עובד כפי פעולות שהנפש פועלת רוחא דא אתטמר לגו שאם צדיק גובר בו הרוח ונכנס אליו ואם רשע נפש חוטאת ורוח מסתלק ובורח ואינו בתוך הגוף: וההוא אתחזי לבר אין הכרע אם חוזר אל הנפש או אל הרוח איך שהיה הגוף נמצא ונתהוה ממה שירד הרוח בכח הנפש וכנשו ועשאו ברשות בוראו ולכך יש בו כח אל הנפש או אל הרוח לצייר בגוף שהוא מעשהו כפי סודות הנפשיות שבו בכח עליון והיינו סליק ונוטל כח ונחית ופועל ומצייר בו ובטש באנפין וגו':

בוצינא דאתמשך מיניה מדידו וגומר אפשר דהיינו מצד המ' שממנה מציאות החצונים המיוחסים בסוד תוהו קו ירוק דהיינו העדר הקודם להויה ומקיף העולם שהעולם מח מתלבש בקליפה ונודע כי שליטת הרוח החצוני בידים ומה גם בעת השינ' והם שלוחי המדה האחרונה בתחלת הלילה ולכך יתייחס ענין השרטוט הזה אליה ובעתים אלו שכן ראוי וביד כל אדם יחתום כפי מעשיו אם טוב ואם רע ונודע שהוא סוד האילן המהופך ולכך סדר האותיות זה ספר מצד המ' ושרטוטי הידים צרופים ר"ז הס"ף והיינו אתוון מתהפכן מתתא לעילא הפך צירופו לעיל לגבי שרטוטי המצח ושאר אברים העליונים שהוא זר"ה פס"ץ שפי' לעיל והטעם שאין המ' מקבלת המדות העליונות כסדרן למעלה ולזה שערי שרטוטי היד בדרך אחרת:

וידעי לון חברי קשוט כמו שמסר ר' שמעון לחבריו כאשר יתבאר. ברשימו אתוון דבוצינא כענין סדר אותיות המדה המציירת שהם סדר אחר כפי סדר ענייני המ' כאשר יתבאר:

מאן דרקים דא וגומר דהיינו סוד כח ז"ה ספ"ר ץ' רקים בשפולי משכנא המשכן הידוע היותו סוד השכינה ומחנותיה ושפולי משכנא הם בחי' אחרונות והיינו רוקמתי בתחתיות ארץ והיינו התפשטות הרוחניות הקדוש עד המקום הזה ברוך הוא וגומר:

עיינין חוורין ר"ל מציאות לובן שבעינים לבן ואינו אדום אמנם אברין סומקין ירצה מקום מושב העינים יש בשר במושבם והוא אדום וכאשר יתהפך העיינין ויתגלגל לצד א' ויתגלה אותו בשר אדום מהמקום שיצא העין אל צד א' והנה האיש הזה מור' על האודם והלובן יחד חסד וגבורה ולזה הוא באת פ' נצח ובאת ר' הוד כלילן כחדא ומסימניו הוא מצחיה רב וגומר: ואי סומקא דפוס עינא היינו פתיחת העין אצל החוטם ושם הבשר האדום שפי' למעלה שהוא סוד הנצח וכאשר ימעט הבשר ההוא ולא יתפשט אלא שם מעט ולא יורה בעת כעסו על תגבורת הגבורה וההוד אלא כועס בנצח ואין ההוד מתפשט ולכך חלשא דלבא איהו שלא נתחזק בדין ונעשה ריק הלבב ולכך דחיל מכולא שינתיה וגומר מהפחד וגומר. או בשעתא דחמי ליה ההוא חיזו גרים ליה לאעברא בלביה וגומר פי' או שאין רואין אותו כצורת אריה בולטת בגופו לחוץ אלא שבשעה שרואין אותו עובר בלב רואיו דמות אריה מתגבר וכן תמצא להלן בציור שלישי מעברן בלבייהו וגומר עכ"ל: