אור החמה על ספר הזהר ב:קמו

בדרועא ימינא שמציאותו מן החסד הוא כח הזרוע למלחמה והיינו כעין הושיעה ימינך וענני הוה חקוק ורשי' רשומא חדא שהיה מורה ענין גדול והסימן נקרא רשימא לבד ומציאות רושם זה היה ניכר לעיני כל רואיו הנכנס עמו למרחץ אבל פרטיו ופירושו לא היה ומרגש ענייניו וז"ש סתום מבני נשא ואפשר שהוא סימן הנק' ראש הנשר הנז' לקמן. ומן סימנין אלין נרשמין אלין שפי' בזרוע ימין הוו רשימין בדרועא שמאלא אבל לא בשלימות כעניינם בימין אלא מהם מקצתם. רישומא דבר נש אחרא כשיהיו עיניו כעיני דוד צהובים אינם נדונים לטוב כעיני דוד מפני שדוד נדון כפי מדתו אבל שאר האדם שאינם במדה זו אין ראוי שיהיו נדונים כדינו והם רעים כדמסיק:

עיינין פקיעין הוא כמו פקיחין שעיניו שוחקות צהובות כפקח.

שגעונא בלביה מפני שעיניו מצד הקליפות וסימניו מצחא רב שהמצח הרב כשאינה מתוקנת כאשר יתבאר מור' שגעון מפני שראוי אל המצח להתקן בעגול נאות: שערוי סגיאין כי רבוי שערותיו אינם מורים על המקורות הנפתחים מחכמה בישוב אלא על פתיחת מוחו וחכמתו בערבוב והעד תליין רחיקין ממשכא שאינם מתיישבים בראש ומתסדרין כראוי אלא זקופין כקורות. פקיחא הוא ואין פקיחתו מחמת ישוב הדעת אלא מצד החוץ: פום ממלל רברבן בחצוניות שהוא פגום מצד הפה מלכות ומצד השפתים נצח הוד ולזה שפוון דיליה עתיקין ר"ל כשפתי הזקנים מקומטין וגדולים ופגום בלשון יסוד והיינו שהוא מארי דלישנא בישא בעל לשון הרע והלשון הטוב נקרא לשון למודים וזה מדה נגדיית שכנגד היסוד בחצוני' רע ודאי.

עיינין דקיקין הנה קוטן העינים מורה על מיעוטם למעלה הפך או' פקח עיניך וראה שוממותינו ומתהפכן זעיר בסומקא הפך עיני הרחמים שראוי להיות העינים בלובן כאו' חכלילי עינים מיין בסוד יין הדין מתאדמים העינים ולזה זהו פקיחא מפני שהפקחות מן הדין אמנם נאחז בשמאל וכך כל מילוי בחיובא ולהרע מן הדין הרע הנאחז בדין הקדוש: במצחא ג"כ יורה על עניינו בדין ולכך תשכח רשימין תלת נגד ג' אבות. חד רב דאעבר מסטרא דא לסטרא דא המורה על הגבורה המתחזקת בו ותרין אחרנין שהם חסד ואמת דלא עברין.

קריצין דעינוי רברבין המורים על חוזקו ולכך נתרבו שם הכחות המסלקים ההשגחה ומהפכין אותה לדין. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון דרזין דאתוון חקיקין בו וגומר הקדמה ז' ב'. דאקרי עלמא דאתי וגומר בראשית מ"ז ב'. וההוא נהר דנפק מעדן פי' יסוד דמיניה פרחין נשמתין. וציורא דאימא בליט שמות י"א א'. עכל"ה: