אור החמה על ספר הזהר ב:קמה

שערא דדוד וגומר שהיה אדמוני ח"ו שיהיו בו המדות המגונות אלו מפני שאדמימותו מן המ' מהקדש פנימה וז"ש דוד מלכא מצד מה שהוא מלך בעל מ' ומרכבה אליה ירש מדותיה לטוב להיות הדין נעשה כראוי בתחתונים וז"ש למעבד דינא ולמעבד שפירו בעובדוי כי יש באודם והדין צד המועיל ולכן היה בסימניו צד המכריע והיינו עיניו שהיו בהם הסימנים הטובים וז"ש עינוי עיינין דרחמי יתבין על שלימו ירצה שלא היו שוקעים שיורה על רמאות הקוד' אלא יושבים על מלאת. סלקין חינא וחסדא אינם אכזריים בהבטתם אלא מעלים חן וחסד והיינו התחבר המ' עם היסוד והחסד. ניסין רברבין וגומר כלומר דבר פלא הפעולות הנפלאות שהיו רומזים עיני דוד ואל זה רמז עם יפה עינים. הוו חדאן שהיו עין שמח משמחים כל המביטים בהם תאיבין למחמי מי שמביט בהם פעם א' מתאוה לחזור ולהביטם פעם שנית ממה שהיו זורעים שמחה בלב רואיהם מצד הבינה ומצד חג"ת היו נקודין בג' גוונין ומשמחים לב כל רואיהם ולא כעיני הגבורים הזורקים מרה בלב בני אדם. חיבייא הוו זעאן וגומר מפני רשעתם הדין מלהטת אותם וז"א הוו זעאן וגומר זה אחר ההסתכלות כי בהבט' ראשונה לא הוו דחלין וז"א דמסתכלין בהו ולא שהיו העינים אמתנים אלא בסגולה הוו סלקין בלביה וגומר כי העינים מצד עצמן שוחקות היו כדפי'. מצחא דיליה רב מצד הבינה המורה אריכו' ועגולא המורה על החכמה.

בשפירו שלא היה רב ועגול' יוצאת מיחס האברים אלא בשפירו דהיינו יפה תואר.

וכל אתוון אתחזון ביה שהיה בו שרטוטין רומזים בספירות במצחו והיו אות' השרטוטין נעשים רמז ומרכבה לאותיות ולא שיהיו כולם יחד בשרטוטין אלא נותנים מקום אלו לאלו כפי ההכנ' והפעול' הצריכה ולזה אלין סלקין ואלין נחתין אינון דנחתין וגומר כדי שמקום קטן יכיל את המרכבה:

בגין כך רשימין דיליה וגומר אפשר דהיינו כזה # עם היות שדרך בני אדם להמשיך למטה. גבינין דעיניו עם היות שהם מורים על הדין וסילוק ההשגחה כנזכר לעיל עכ"ז בדוד היו מורים על האהבה ולזה הם בינוניים לא אוכמין בשחרות דיני המ' ולא סומקין באדמימו' דיני הגבורה אלא היו דין בינוני המעורר אהבה.

בת עינא וגומר היינו כי דוד נקודת מרכז לבות עם בני ישראל כולם לכך היה מראה בה כל בחי' צורות כל ישראל וכל הנמצאי' כי היה מרכבה של המ' שהיא כלולה מכל מה שנמצא במציאות: כל דיוקנין דעלמא כולהו כלילן באופני ירצה הנמצאי' בדקותם דהיינו דיוקנין דקות דעלמא כולהו כלילן באנפוי כדי שיהיו מאירים בסוד התעוררות העולה מהצורות התחתונות שם והיינו בסוד השרשים המושרשים שם:

שערא דרישיה וגומר כבר נזכר לעיל סוד השער שהוא זיין והוא מבוע השער י' ומשיכתו וא"ו והיינו ז' שהיא שבעה סוד המ' על ז' קצוות ולכן הוא רשים בגוונין ז'. ואית דגרסי שעיע והיינו שערו חלק להראו' על חלקות הדין ורפיונו שהיא מדת הדין הרפה כנודע. ולדעת ר"ש היה בראש עצמו ז' מיני דהבא. אמנם בספרא דאדם קדמא' פי' שלא היה בראשו אלא א' ושאר הגוונין בשאר שערות גופו: כל ז' גוונין אלין וגומר נר' דהכי קאמר כי לא היה גוון א' במקום אלא עיקר המקום היה אותו גוון כמו תרשיש בתרין דרועין. אבל היו בו כל ז' גוונין בענין שכל השבעה היו על כל אינון דוכתי ועיקר כל דוכתא ודוכתא היה גוון א':