אור החמה על ספר הזהר ב:קמד

מצחא מתפרשא בשערא מפני שפשיטת השער שהוא למעלה בחכמה שהוא סוד המוח כי השערות הם סוד ווין נמשכין מיודין שהם מוחין. והם במלכות בסוד כלי זין בענין שסוד השער סודו במ' בג' מוחין חכמה בג' אוירין דהיינו בינה. והב' אל השער היא הבינה דהיינו מצחא בלי ספק ויורד אל סוד העינים שהם ימין ושמאל חסד וגבורה והם נדונים אחר השער כי סוד חסד גבורה למעלה בחכמה ובינ' נמשכין אחר מקורותיהם שהם חכמה ובינה ולזה נדונים אחר שערא ומצחא. ולכך שערא מתפרשא בעיינין עינא מתפרשא בשערא שכן מדות אלו נקשרות זו בזו מתבארות זו ע"י זו.

בבת עינא וגומר הענין בת עין במ' י' באמצע דאור פנימי הוא י' חכמה ובת עין מבחוץ מ':

בגוונין דעינא בין בת עין לשחרות העין נעשה קו ידוע וכן בין לובן לשחרות וע"ז אמר גוונין דעינא בחוורו דעינא היינו לובן העין שהוא בחסד. ואוכמו דעינא לאו דוקא אוכמו אלא היינו השובב לבת עין ויש בו תכלת ויש שהוא ירוק ויש שהוא שחור ועל הכולל אמר והם ג' אבות הלובן חסד האוכמו בגבורה בין גוון לגוון הוא סוד הת"ת הוא סוד איש הביניים ושכינתיה בת עין בתלת גוונין דקשת: ואית דגרסי גבינין דעינא ועכ"ז כל מה שפירשו אין לגרוע ממנו. והם גבינין דהיינו אותם השערות שהם סוד מסלקי ההשגחה כדפי' באדרא ויש סוד גדול באורם בגוונם במרטם כאשר יתבאר בס"ד:

כל אסתכלותא וגומר ירצה אין ראוי להסתכל באלו ששת הסימנים הקבועים הנז' בחכמת הפרצוף דהיינו שערא מצחא עיינין חוטמא שפוון אודנין אלא דווקא כאשר יכנס האדם בי"ג שנים שאז מתיישבת בו רוח הקדש שקודם לזה הרוח הולך ובא כפי מה שהוא מתנהג ואינה קבועה ולזה אין לשפוט בסימנים הקבועים אמנם בסימנים שאינ' קבועי' יש שפיטה שהם משתנים כפי שינוי רוח טהרה שבו שאם מסתלק עושה שינוי ואם חוזר עושה שינוי כי לעולם פועל רוח הקדש כפי פעולותיו ולזה אפשר לראות בשרטוטין וז"א בר בשרטוטין לבד וגומר וקשה דשרטוטין דמצחא אינם נמצאים לבדם כלל וכ"ש דקריצין שאינם נמצאים אלא בזקנים. וי"ל שבזמנם היה רוח טהר' שורה על הילדים והיה משרטט בהם אפי' בפחות מי"ג. והנה בשרטוטין נאמ' אנשי חיל בפנים בקמיטו דאפין ברשימו דילהון וזה מצא משה בישראל אבל האחרים שהם סוד הסימנים הקבועי' לא מצא מפני שהקבועים הם נעשים עד דאתפרשא וגומר ועד ההיא שעתא לא אתפרשא מישראל רוח מסאבא דהיינו מעשה העגל אם אחר מתן תור' בא ואם קודם משום גלולי מצרים: ואו' דעל אינון סימנים אחרים לא אשכח אין הכוונה שלא מצא כלל אלא ירצה מי שכל צדדיו יסכימו על צד הטוב לא אשכח ולפי זה גם היום לא ימצא אדם שכל שפטיו טובים. ואו' באינון סימנין ואשכח היינו סימן השרטוטין והראיה דהא קאמר לעיל דלא אשכח באינון סימנין אחרנין ואפשר שהוא הגהה מבחוץ. ודרך כלל פי' כי העינים הם באותיות פ"ר שהם בנצח והוד והעין שיהי' גבינין חוורין ושערא סומקא ירצה שער הראש אדו' שמורה על הדין וגבורה ודאי אותו לובן הגבינין אינו מורה על הרחמים כי יותר היה ראוי שיהיו שערות ראשו שהם מבועין דנפקין ממוחא לבנים להורות הרחמים וגבינ' עינים שהם כחות הדין המסלקים ההשגחה שהם סיגרים העינים יהיה מאיזה גוון שיהיו אמנם עתה שהוא להיפך שערא סומקא מבועי מוחא דין מכ"ש גביני עינא שהם דין ומה שהם לבנים רמאות א"כ דא הוא בר נש וגומר מצחא דיליה רב ולא עגולא שהעגולא היא טובה שהיא בסוד החכמה הבולטת לחוץ. תרין רשימין וגומר כזה # וארבע זעירין. שערא דיליה תליא עם היות שהוא אדום הוא משולח כמעט הם ב' הפכים שער אדו' גבורה משולח חסד והיינו רמאותו:

אודנוי וגומר ענין האזנים כל מה שיתקטנו מורה על הפקחות. ברבועוי שערא רב הורה על ריבוי המקורות נובעים בחסד וגבורה כי האיש הזה שלם מימין ושמאל. נקיד איהו וגומר היינו האדומים יש להם בעור בשרם נקודות נקודות אדומות או נוטים לשחרות ומורים על מדות מגונות ולזה אי רשימין סומקין תב לזמנין וגומר אפשר שהדין יתהפך זמן מה לטובה ולשמחה. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון דשית דקאמרן לית להו וגומר ע' א' עכל"ה: