אור החמה על ספר הזהר ב:קמא

זר"ה פס"ץ אלו הם אותיות ז"ה ספ"ר מצורפו' מתוספ' אות ץ' והענין שהם שית סטרין דקא' שהם ו' אותיות אלו והטעם שאותיות אלו הם שש ספי' הא' זי"ן במלואה היא החסד וכוללת ועולה בסוד הראש שהיא ג' ראשונות בסוד רישא דמלכא ששם אשד נחלי שפעם ולכך נכללים באות זה סוד השער והמצח ואוחז עד קצת מימין העינים כאשר יתבאר בדברי ר' יצחק ור' יוסי. רי"ש היא סוד הנצח ולכך היא בשפתים כאשר יבאר שם ולכך היא אצל זי"ן מפני שהיא נצח עם החסד צד ימין: ה' בגבור' ולכך היא בעינים ולכך לפעמי' נכללת בזי"ן דהיינו גבורה ולפעמים בלתי נכללת דהיינו גבור' לעלמה והכתוב ייחד החסד והגבור' באומ' ז"ה דהיינו חסדו גבור' ימין ושמאל. פ' היא סוד הוד ולכך הוא בסוד השפתים ולפעמים נכללת עם הרי"ש שהיא הנצח ואז היא שלמה וכאשר היא לעצמ' היא דין ולכך בתורה באו יחד פ"ר נצח הוד. ס' היא הת"ת בעל ו' קצוות הרוכבת על נצח והוד שהם פ"ר ולזה באה בתורה כסדר ספ"ר אבל בפרצופין היא נמצאת ברובן שת"ת אוחז בחסד וגבור' ונצח והוד ולכן באה בתורה בין ז"ה שהם חסד וגבור' ובין פ"ר נצח והוד והיינו ז"ה ס' פ"ר ור"ש סדרה אחרונ' לסבה שהיא #?ז ר ה פ ס ץ? מתחלפת בץ' שהיא היסוד וסדרם ר"ש חסד נצח גבור' הוד ת"ת ויסוד אמנם בתור' לא נזכר' הץ' דהיינו היסוד מפני שהיא תמורת הס' והעיקר סמך וז"ש את דא מתחלפא תדיר בהא חכמתא: ותמצא בחכמה זו שאות זי"ן נחשבת מלאה בלבד מפני שהיא כוללת כל סוד הראש. עוד תמצא כי אותיות ז"ר ה"פ הם נקשרות רוב פעמים עם ס' ץ' מפני היותם בקו האמצעי שהת"ת נקשר למעלה ומט' והיסוד היא עם כולם ובפרט עם פ"ר שהם נצח הוד. וכן תמצא בקצת פרצופין ז' נקשרת עם ה' ולפעמים פ' עם ר' ולפעמים נפרדות והיא קשר נצח בהוד וחסד בגבו' ולכך אלו הם השערים לכל הפרצופין ובשרטוטי הידים הם אלו השערים עצמם והם ה' אותיות ז"ר הפ"ץ דהיינו חסד נצח גבורה הוד יסוד או ר"ז הס"פ דהיינו כללות המדות בדרך אחרת כאשר נבאר בדברי ר' יצחק ור' יוסי בס"ד:

באת זי"ן מלה דקיימא בשערא. רצה בזה שאינה אות א' אלא מצח שלימ' דהיינו זי"ן במילואה וז"ש באת זין מלה היא א"ת והיא מלאה שהיא מלה דקיימא בשערא. ענין השער מציאיות ודרך כלל הוא סוד הגבור' הנעלמת בראש תיקוני ז"א דרישי' מור' דינא ומתמן שערות באדם שהם כחות הדין ולכך הם כלי זי"ן כאו' אם גולחתי וסר ממני כחי והיינו נזר אלדי"ו על ראשו בסוד שערות עליונות ולכך הנזיר אסור ביין מפני שלא יעורר הדין כי שערותיו הם בכתר ושם הם רחמים. ועכ"ז סתם כל אדם נזר אלדי"ו על ראשו מחיו' דז"א כנז' והזקנים עולים על הכתר:

שערא דקיימא לאשתמודעא וגומר הענין כי מיני השערות למעל' הם ג' א' מצד הימין חסד פשוטה ומימין זה הוא כל שער א"א ספר משולח פשוט וארוך והב' בסוד הגבורה החזקה והיינו סוד השברים שהוא השער הקמוט הקצר החזק כזה (ציור א )# ויש ג' והוא בסוד האמצעי בסוד התרועה שהוא משולח מצד אריכותו והוא קשה מצד קמיטותו כזה # ואלו הג' מיני שערות הם אב לכל מיני פרצופי הנשמות שהם ג' מקורות יוצאים מחכמה שהשער צומח מן המוח ויוצא אל הבינה וכללם בסוד ג' ווי"ן # שבבינה והשתא מפרש א' ממיני השער ראשון לכולם והוא שער שהוא ראוי * נ"ל דצ"ל שלא. לגלחו אלא ראוי שיראה באדם תמיד וז"ש שערא דקיימא לאשתמודעא ראוי שיוכר תמיד מפני היותו בסוד הפשוט' והרחמים ותליא שהוא משולח מפני רבותו ויש שער ארוך וקשה כקוצים וזה סודו בדרך אחרת ולז"א ותליא שהוא רך תלוי ומשולח מחמת רבותו ודקותו דא קיימא באות ז' דהיינו מצד החסד ונמשך מראש האות דהיינו מג' ראשונות ונמשך באריכותו בסוד החסד המתפשט ליסוד בסוד א"ל חסד ח"י יסוד ואתחבר ביה את צ' סוד היסוד ואינו בא אל הס' שהוא הת"ת שמה ימשך אל השער קצת דין ויתקשה שהוא המין הב' כנזכר אלא דא עאל במקום הת"ת ואפיק ס'. והנה זה השער יורה על טוב המדות אמנם המורה האמיתי שיורה על סוד הוראת השער אם עמד טעמו בו וריחו לא נמר לכן צריך לראות הסימנים המשתנים שהם המורים על פנימי והם שרטוטי המצח המשתנות ולכן אי שערא דא תליא ואוכם ובמצחא תלת שרטוטין וגומר כזה # בלתי מתחברים ולז"א ולא מתחבראן אלין באלין וכלל צורת המצח הזה הוא כזה # אמנם אותם באורך המצח הם שרטוטין חזקים בקועים אמנם אותם שהם ברוחב הם רשומים שהם דקים בדקות וז"ש ואינון שבילין למעבר על אינון שרטוטין אחרנין

ודע תחלה ב' השרטוטין יתחלקו באורך המצח כזה # והם מצד החסד ויש שהם לרוחב המצח כזו # והם מצד הגבורה והכל בסוד השער ויש שרטוטין מצד הת"ת והם ג"כ באורך המצח כמו שהם מצד החסד אלא שאותם שהם מצד הת"ת הם מגביהין כלפי מעלה ויש שרטוטין מצד יו"ד חכמה ונקראים שרטוטין דקריצין דעינא כזה # ואלו הם יוצאים מן העינים לימין ולשמאל והם בין השתי גבות עינים ואותם שהם לאורך המצח והם עגולים כזה # ולרוב פעמים הם דקים מצד המ' ויש שרטוטין קצרים ורחבים לאורך כזה # ואינם באים מראש המצח ועד סופו אלו הם מצד הגבורה ג"כ שהי' סוד הרוחב. ואותם שבת"ת הם גבוהים ובולטים הרבה כזה # ויש עוד בחי' אחרת בסוד השרטוטין והם אותם הפסוקים כזה # וזה מורה פגם בלי ספק ולפי מנין. פסיקתם כך מנין פגימותיהן זולתי אם יהיו רוכבי' כזה (ציור יב ) # שזה סוד הגלגול שנתרבבו כמנין רכיבותיהן וזה ענין אחד:

גם דע כי מי שיהיה בו שרטוט א' מורה על החסד לבד ומי שיהיו בו ב' מורה על חסד וגבורה אברהם ויצחק ואם ג' מורה על ג' אבות ואם ד' מורה על ד' רגלי המרכב' ואם ה' מורה על סוד אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ואם ו' מורה על סוד ו' צדיקי עולם והם יוסף עם הנזכרים ואם ז' מורה על דוד עמהם וזה יהיו בחינתם כפי הגזרה אם גסים אם עבים ורחבים אם דקים וארוכים אם עגולים יהיו שבעתם באותה בחינה שפירשתי לעיל ואם יהיו פסוקים או מחוקים מורה שפגם באות' בחינה הפוגמת במדה ההיא אחר שידע האדם סוד המצות ותלייתם באבות ודע הקלקול בחסד יור' על עון ע"ז כי באדם הראשון נתגלגל אברהם ונפל לכבשן האש לתיקון עון ע"ז וביצחק בא לתקן ש"ד ולכן הקלקול בגבורה יורה על ש"ד וביעקב בא לתקן על גילוי עריות ולכן הקלקול בחלק הת"ת יורה על עון ג"ע ויתלוו לזה שאר גופי עריות וכן ידין הענין לפי רוחב הפסק או קצורו או כזה # הרוחב יורה על פגם גדול והקצר יורה על פגם קטן וכל זה כשלא עשה תשובה שאם עשה תשובה הפגם נטהר ונענש ונטהר מעונו:

גם דע כי גווני השערות הם ד' סוד ד' אותיות הוי"ה י' חוור ה' סומק ו' ירוק ה' אוכם וראוי לשופט שיביט בכל פאות בחינות הענין והנה האיש הזה ששערו אוכם מור' שהוא מצד המלכות לכן ירד עד ץ' יסוד וממה שהוא תלוי ומשולח מורה שהוא בחסד שהוא ז' כנזכר והנה בהיות שאיש זה אילו שמר מדתו כראוי ולא פגם והיה איש רב פעלים היה ראוי ששרטוטי מצחו יהיו ארוכים מצד אל צד בלי הפסק אמנם איש זה פגם ונצטיירו בו אלו השרטוטין פסוקים מורה שפסק כל המדות וכן העיד החסד שכל אותם השרטוטין שהם ג' מסטרא דימינא ותרין משמאלא ולא מתחבראן שמורה שפסק בג' אבות מכל וכל בכל פגם ולא די שפסק אלא ג"כ מחק חצי הא' ולכן הם תרין משמאלא ואינם ג' שמורה על מציאות הימין הפגום מכל וכל ומה שבאו השרטוטין במצחו ברוחב מצד הגבורה שהימין ג"כ מנגד עם השמאל בג' מדות ולכך הם תלת רשימין דעברין עלייהו והשמאל החזק הרבה עד ה' להראות שמכל חמשה מדות הדין גרם הדין והפגם והרי זה טעם לשרטוטין אלו ע"פ ההקדמות הנז' שהם אמיתיות לקוחות מהתיקונים ומשפיטה זו נלמוד לשפוט כמה דינים אחרים ע"פ ההקדמות האלו ואל תתמה על המשפט שגם אני קבלתי מפי חכם שמי שיהיו לו ג' שרטוטין ברוחב כזה# חותכים בשרטוטי מצחו יורה שבא על אשת איש וזה הוראה שהגביר צד הגבורה ופגם מדותיו הטובות:

בדין תשכח קריסין תקיפין דעל חורי עינוי. הם על שני עינים והם גבות עינים שערות שעל חורי העינים ויש שם שערות נעשים קריסין תקיפין ויש דקים שאינם תקיפים אמנם אלו הם דתקיפין הם חזקים ולפעמים נפרדים כזה # ולפעמים מתחברים כזה # ואותם הקריצין יש בהם שרטוטין מצד החכמה ובהיותם מתחברן דא בדא מורה שהם קשר וערבוב אותם הכחות כי מן הראוי להיות השערות נפרדים מלמעלה כענין וכנפיהם פרודות מלמעלה אמנם זה שחתם רעתו מכל וכל הנה זה מתחברן דא בדא ופגם כל הג' מדות עליונות ואי מתפרשן קריצין דא מן דא. כיון שאינם מתחברים מכל וכל מורה תיקון ולא כ"כ כיון שלא נפרדו פירוד ההגון והראוי ולכך אין האיש הזה רעתו כרעת הקודם ולזה תשכח כדין לסטרא דימינא תרין שרטוטין וגומר כזה (יז) # מצחיא קמיט ברוגזיה כבר ידעת סוד המצח בז"א היא הבינה ומשם נביעת הדינים ולכך המצח תחלת המשכת הדין ולזה זה פוגם בסוד המצח בשעת כעסו ולכך מצחו קמיט שמרבה רוגזיה ולא עוד אלא שיוצא החוצ' אל מקום החצונים. והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה וז"ש ודמי ככלבא. ומנדנא בלו והלך להיות מגבאי המסים למלך.

ואי מתפרשן קריצין דא מן דא ושערין אחרנין עיילין וגומר כבר פי' שהקריצין מצד החכמה ודרכם להיותם נפרדים אמנם צריך שיהיו נפרדין אבל לא שיכנס איש זר ביניהם ובהיות שם שתי הקריצין אלו נפרדים יורו על טוב אמנם בהתערב הקריצין האלו כזה (ציור טו ) יורו רע אמנם האיש קריציו נפרדים כראוי אמנם נכנסו ביניהם בשורשם בשורש החוטם שערות שאינם הגבות עינים והם כחות דין וז"ש ושערן אחרנין עאלין בין דא לדא זעירין לאפוקי אם הם שערות ארוכים באים מהגבות שם לז"א אחרנין: