אור החמה על ספר הזהר ב:קמ

ואתה תחזה בשערא בקמיטין דמצחא באינון קריצין דעל עיינין שהם בכלל שרטוטי המצח והמצח בכלל השער שזה נכלל בזה מי ששערו כך ומצחו כך ירמוז כך ולכך כללם בא' והיינו ואתה תחזה שלא נתן להסתכל אלא אתה כי ענייני השער ושרטוטי המצח אין בני אדם נותנין לבן אמנם בעינים ובדוקים שבהם וגווניהם וכן קמיטין דתחות עינא כגון עינים שוחקות. או כהות בני אדם נותנים לבם לחזות לא להכיר בפרצוף אלא להבחין בין אדם לחבירו ולזה כנה ענין זה במלת כל העם:

אנשי חיל דבהו חילא וגומר מפני היות האדם בן חיל כח בו: לעמוד בהיכל המלך תלוי בפנים שאימת הלב ורכותו ניכר בפנים וחזקם וצהיבותם לזה כנה ענין הפנים באנשי החיל וכן ראוי לכלול השאר ביראי אלהים אנשי אמת ובכל הנוסחאות חסר כאן שתים אלו ולזה אמר כי ענין חוטמא בם יוכר יראי אלדי"ם בכעסו ואריכות אפו אנשי אמת בשפוון שהם דוברי אמת בשפתותיה' וכן אודנין לשמוע האמת ולהבחין ואינם שומעין שוא וכן דיקנא מפני שבכללות הזקן נראה הרמאי והוא או' בדיקנא הוא סוף לשון וחסר שם כן ברשימו דבהו למלת בדיקנא. שונאי בצע בידין וגומר שהבצע תלוי במשלוח ידים:

דאתמסרו למשה לאסתכל' וגומר יר' שאין עיקר החכמה להכיר בני אדם ועניינם ח"ו אלא שהיא כלי שמתוכה יכנס האדם להסתכל חכמה סתימא כי כפי שיעור קומת האדם הוא שיעור קומה עליונה ומציאות שימצא באדם אם מגיע עד מומי פיסול הכהנים מורה פיסול גמור ופגם שפגם וכפי השינוי והפגם כן מורה פגם הנפש באבר ההוא כפי רמיזת מדה ידוע' לו וזה טעם פיסול מומי הכהני' מפני חסרון ופגם שבנשמתן. אמנם השינוי שלא יהיה כדאי לפסול לכהונה מורה שלא פגם כ"כ או ששב ולא תשו' גמורה וכיוצא: וחכמתא דא ירתאן וגומר ולא אמר אולפאן אלא ירתאן ירוש' מהבורא אליהם להשיג נפלאות קודם כדקא יאות השגה גדולה. בלי תלמוד אלא נובעת מחמת ידיעת אותם ראשי פרקים שהועתק מפי ספרים ומפי סופרים:

כתיב עור ובשר וגומר דע כי עיקר האדם היא הנשמ' כאו' על בשר אדם וגומר והיא דומה בתוך הגוף להב"ה בעולמו כי היא סוד החכמה ובינה כ"ח מ"ה והגוף לבוש אליה ודומה אליה והיינו בצלם אלדי"ם ולז"א הכתוב בנשמ' שהיא מדברת בעד' עור ובשר תלבישני וז"ש כגוונא דא עבד קב"ה לעילא דרגין על דרגין אלין על אלין סתימין גו סתימין וסוד המדרגות סוד אבי"ע והיינו העשיה הם ב' חלקים הא' טמא חיצוני והיינו בשר שבאדם המעורר התאוות מצד הנחש קץ כל בשר. והב' טהור והוא סוד הנוגה לו סביב שהם כחות קדושים הנקראים אישים ואלו נהנים מבשר הקרבן וריחו עם כלל הקדושים ועל אלו קאמר הכא וכל אינון דאתהנון וגומר ואחראין וגומר וכל אלו נכללים בעשיה עם כלל האופנים שהם שרי העשיה והם ז' מדורין לז' היכלין והם סוד ב' מיני העורקים שהדם נמשך בהם תעלות היוצאים מן הכבד הם סוד טמא וטהור המשקין הבשר ומגדלים אותו והם תעלות החצונים. והב' העורקים המשקים העצמות ומקיימים אותם:

היצירה הם חלק א' והיינו סוד העורקים הקושרים העצמות ומקיימין אותם שעל ידם בנין העצמות והם סוד המלאכים וסוד חיות נושאי הכסא.

הבריאה הוא סוד כסא הכבוד היינו סוד רמ"ח אברים רמ"ח עצמות שבאדם בסוד הכסא והם כולם קדושים כאו' ועצמותיך יחליץ ופנימ' לכולם הוא:

האצילות והיינו החיות רוח חיוני שבו תתלבש האדם דהיינו סוד הנשמה וזהו בנין האדם דומה ממש לבנין עליון:

אמנם העולם הזה דהיינו מתשע גלגלים עד הארץ התחתונה אינה לא לטמא הבשר ולא לטהור שהם העצמות וגומר אמנם היא בינונית אם שולט החצוני מראה פעולות החצונים כאו' ועצר השמים וגומר ואם שולט הקדוש הטהור מה כתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ וגומר ודומה לזה הוא עור האדם הדומ' לרקיעים האלו כמו שהרקיעים הם מכסים על כל העליוני' ימינים ושמאלים כן העור מכס' על רוח חיוני ועל העצמות ועל עורקים ועל בשר והיותר קרוב אל הרקיעים החצונים שהם למט' מהקדושי' וכמו שהרקיעים בהוראת פעולתם בז' ככבי לכת ומזלות מורים פעולות ימניות ושמאליות טהורות וטמאות כן העור מורה פעולות הנשמה בגוף אם חומר גובר מראה בהרות בהרות וכל פעולות מגונות ואם הרוח החיוני והנשמ' גבר' וכלי המעש' פעלו צדק מרא' בעור שהוא הרקיע פעולות ישרות וטובות ולכך בעור בסוד השרטוטין שבו ובסוד הפנים והמצה בשרטוטין הכל הוראת סוד הרקיע ככבים ומזלות מורים טוב או ח"ו להפך והכל דומה בדומ' וזה כלל דבריו באו' ואיהו עור דחפי וגומר דהיינו העור סוד הרקיע והשרטוטין סוד הככבים ומזלות הוראת פעולת הנעלם הפועל בהם: והנה יש כח בישראל לדעת מתוך פעולית הוראות הככבים והמזלות לשוב בתשובה ולתקן כאו' השמרו לכם וגומר ועצר את השמים. אם שמוע תשמעו וגומר ולזה הוראת הרקיעים לישראל להחזירם למוטב לפעול ע"י תיקון התשוב' כן ענין הנפש בגוף והיינו אומ' ולאנהגא בהו גופא כמה דמתחלפי וגומר לפום עובדין דעלמא אם צדקו או אם יורו ככבים דין ויובש יתהפכו לרחמים וברכ' וכן להפך ח"ו וכן הוא האדם להתחלף צורת ככביו ומזליו כפי מעשיו מימין לשמאל ומשמאל וז"ש הכי מתחלפין וגומר:

ודע כי יש ג' מקומות שבהם תלוי השינוי הא' שרטוטין דמצחא הב' אנפין בסוד גוונם. הג' ידין בשרטוטן אמנם שאר המציאיות כמו השער שנולד בו וכן המציאיו' צורת המצח ואודנין ועיינין וכדומה הם קבועים בלתי משתנים אם משעת לידתן טובי' הם טובים אף אם ירעו ואם בהפך להפך אף אם ייטיבו. אמנם הענין הוא כענין הככבים והמזלות לישראל המשל בזה אם המזל והככב יור' ריבוי מים וישראל בלתי ראויי' למים ח"ו הנה המזל עומד ומור' טבעו והכתו' אומר ועצר את השמים או להפך המזל יורה יובש וישראל כשרים וראויי' לברכ' יתברכו ברוב טובה והמזל צווח ואין ממש. כך הוא ממש מדות הנפשיות אם שערות מצחו וזקניו אזניו יורו שהוא צדיק מטבעו והוא מצד רוע בחירתו נטה לרע' לא נחוש לשער וכדומ' המורים טוב מעשיו אלא שרטוטי המצח והגווני' בפני' ושרטוטי הידים שאלו יורו שנוי' לרע' או לטוב'. וא"ת א"כ ומצח ואודנין ופה וחוטם אינם מעלים ולא מורידין אינו כן כי בהיות הסימני' האלו טובים ושרטוטיו טובים יור' טוב' בטבע וטוב' במעש' והוא טוב' על טוב' וירב' ברכ' יותר ממה שיהי' כשמנגד המזל וזה כלל דבריו באו' זה ספר תולדות אדם שמשתנ' כפי תולדותיו אם רע ואם טוב לפום עובדוי הכי אתיילידו: