אור החמה על ספר הזהר ב:קלט

ד"א הר ובית וגומר סליקו לדא מן דא שהבחי' שהיא הפקר ובחי' הר היא לגרים דוקא. כד אתאן לאעלא וגומר שאינם נכנסים אלא תחת כנפי השכינ' לבד ולכך נקראת אותה הבחינה הר שאינה עצם התוכיות. אמנם לישראל שהורתם ולידתם בקדושה הם נכנסים אל תוכיותה כאתתא בבעלה בבית אחת יחד בקירוב בשר והיינו בית מ' אלהי יעקב ת"ת. ורביעא עלייהו לא בכנפי' שפירש כנף לחוץ ומכסה על הגר אלא רביעא עיקר רביצה עלייהו ממש כאימא מפני שהם בני מעיה הורתם בקדושה ויורשים נשמה מהתוכיות. והענין כשהגרים מולידים בנים בקדושה זוכים אל המעלה הזאת ולכך יאמר ואל בית אלהי יעקב:

ת"ח וגומר אל משה אל המדבר כפל אלא הכוונה אל משה לגיירא לון ויכניסם אל המדבר והיינו בניו ואשתו של חותן משה למעבד נפשייהו להתגייר ובג"כ קיימא ההוא אתר ברזא וגומר הענין שיש לשכינה כמה מדרגות כמה מציאיות ועכ"ז השכינה עומדת בבחינ' שהגר כשיתגייר מיד יכנס אל בחינ' ידועה בה דהיינו סוד כנף והתפשטות והשכינה נק' צדק ודאי ויקסה נראה שהוא גר במדת צדק שאינו מיישב בה ולז"א שמלת גר אינו בבחינת מדת צדק וז"ש אע"ג דאתדבק באתר דא ומיושב בה נקרא גר כערך וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ותפס פסוק ויבא יתרו חותן משה ואח"כ פרח ואמר והלכו עמים רבים וגומר הוא כמ"ש אח"כ כי כמו שבא יתרו להתגייר אל הר האלהים וכן לעתיד והלכו עמים רבים לעלות אל הר האלהים כמו שעשה יתרו. ומה שקראו הר הכוונה על המ' הנקרא הר הבית וכנגד אברהם שהיה ראש לגרים קראו הר שהוא הפקיר למי שבא להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינ' אמנם יעקב שכבר היה זרע קדוש נקרא בית שגם הוא היה בן בית בני בכורי ישראל ואמר כי העמים שהם א"ה כלם ירצו להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה הנק' הר ובית. ופי' דבר אחר כי הר ובית אינו שוה באומות רק הר כנגד הגרים ובית כנגד ישראל שהם בני בית ועמוסים מני בטן ולא בכנפים וז"ש וסליקו לדא מן דא וגומר וביאר איך יתרו קדם עתה לעשות מה שיעשו הגרים וז"א ויבא יתרו וגומר והביא ראיה כי אם אין כוונת יתרו אלא לראות למשה חותנו היה די באומרו אל משה אמנם אומרו אל המדבר וגו' אומרו הר האלהים זה יורה שבא להתגייר ממש וזו היתה עיקר כוונתו: ואומרו דדא איהו אתר לגיורי הוא במה שנודע כי לעולם מדבר הוא במלכות והוא עצמו נקרא הר האלהים והוא נקרא צדק נמצא כי אין לגרים אחיזה רק עמה ולכך נקרא גר צדק ושם הוא אחיזת הגרים אם כן אומרו אל המדבר ר"ל שבא להתגייר ולחסות במלכות הנקרא מדבר והר האלהים. ואומרו אל משה ירצה שבאו אל משה כדי לגיירא לון וילמדם סדר קבלת עול מלכות שמים הנקרא מדבר והר האלהים ונקרא בכאן על שם שהמדבר הפקר לכל כך המלכות הפקר לכל הגרים החוסים בצלה. ואומרו למעבד נפשייהו נ"ל שחסר וכך צ"ל למעבד נפשייהו גיורי. ואמרו ובגין כך קיימא ההוא אתר ברזא צ"ע. ואומרו והא אוקימנא גר וגומר הכוונה כי הוקשה לו דכיון שנדבק בשכינה בכל לבו למה נקרא גר היה ראוי לקרותו תושב ולא גר ולזה אמר דהא אוקימנא כלומר כבר תירצנו זה במקום אחר שהטעם הוא כי מי שעזב ארצו וביתו והולך למקום אחר אעפ"י שמתיישב בו נק' גר בערך הערך שעזב עמו ונחלת אבותיו ולא ח"ו ע"ש העתיד כי דבוק הוא בשכינה היטב אבל בערך שלקח אמונה שלא ידע נקרא גר. מהרח"ו זלה"ה:

רזי דרזין וגומר רצה בזה כי יחשבו בני אדם חכמת הפרצוף חכמת ניחוש בעלמא ואינו כי היא חכמה נפלאה שהיא תלויה במדות העליונות ובריאת הנשמה באברים עליונים נפלאי' משרשי הנשמה מהספי' העליונות ומשם ידיעת סבת שנויים בפרצופין כדמפרש ולזה היא סודות תורתינו וזה רצה באו' אורייתא קדישתא שאין חלק בה לחצוני' כדי שיהיה עניינה נחש ח"ו ועוד היא שלמה שאין חסרון בה וכל ענין חכמת סודותיה שלימות ואינו חסרון:

ואתה תחזה מכל העם פי' בסוד הפרצוף יכיר הראויים להמנות כי אותם שיש חסרון בפרצופם הוא מצד איזה פגם שנדבק בנפש שהנפש המתלבש בגוף מראה עניינה בגוף ולכך הגוף בפרצופו מראה תליית הנפש במדות העליונות ולכן סוד ואתה תחזה הוא סוד זה ספר תולדות אדם כי תולדות אדם מהמדות הנמשכות בו מתולדותיו ואצילות נשמתו הוא בסוד ואתה תחזה מכל העם והכל ענין א' וז"ש ואתה תחזה מכל העם זה ספר תולדות אדם.

דא ספר מאינון וגומר כי בענין החכמה הזאת הוא סוד נמשך מלמעלה ממקור הסודות מפני שהוא מגלה סוד הנשמ' ואצילותיה משרשיה וכל שינוי פעולותיה שבכלל ספרים עמוקים שנמצאו כעין ספרא דאדם ספרא דחנוך ספר רזיאל וכיוצא גם זה הוא ספר נעלם ונסתר לידע סודות תולדות אדם ותלייתם במדות עליונות:

אר"ש ארימית ידי וגומר ר"ש בענין זה רצה להמשיך מהחכמה שמשם משך חכמת סודות התורה וכל חכמת בריאת האדם בל"ב נתיבותיה והיינו נשיאות כפים כ"ח פרקין מ"ה עשרה אותיות המילוי עשר אצבעות לז"א למאן דברא עלמין ול"א כל עלמין שיור' על הא"ס וסתם עלמין בבינה שהיא נקראת עולם. אע"ג דבהאי קרא גלו קדמאי וגו' בסוד חכמת הפרצוף. אית לעיינא וגומר כי צריכין ביאור שדברי ספרא קדמאה באו בקצרה שהם בסוד החכמה. ומתמן אתמשכא ספרא גניזא דשלמה מלכא שהוא בסוד היסוד שגם יש בו סוד רז אור הנמשך מאור קדמאה וזה ביאור לזה כענין היסוד המפרש סוד החכמה והיינו ז"ה יסוד ספר תולדות אד"ם מ"ה חכמה.

זה דתליא ביה כולא הנה פירש ד' פי' במלת ז"ה. וב' פי' במלת ספ"ר. הא' זה דתליא ביה כולא והיינו היסוד שכל השפע יושפע דרך מקורו. הב' זה אילנא דחיי היינו הת"ת עץ ויונק החיים מהבינה ופריו חיים אל היסוד אל ח"י והיינו ז"ה סוד י"ב הוויו"ת י"ב מזלות הת"ת הנמשכות לי"ב ענפים שביסוד. הג' זה ולא אחרא דגלי דהיינו אחר השמאלי מה שחברו הוברי שמים בחכמת הפרצוף דגלו בה קצת ואין גלויים גלוי אמיתי. הד' מאי זה כלומר עד עתה פי' מלת זה על צד הכלל אמנם על צד המייחד מן המייחד מאי זה כד"א החדש הזה וגו' והיינו ניסן דהיינו מצד החסד ימין ונק' ניסן על שם היסוד הנק' נס מתייחד עם החסד והיינו א"ל ח"י וזה לשלול שליטת השמאלי במספר ירחים אל יבא והיינו או' ולא אחרא: וב' פי' במלת ספר הא' זה ספר כפשעו למעלה אין ספר שיקרא בו האדם וישיג אמנם ביסוד הנק' זה כאן אתה יכול להשיג. הב' לשון ספירת דברים למעלה הכל נסתר אין מגיד אמנם זה ביסוד ספר המודע וז"א לאשגחא ולגלא': תולדות אדם היינו עץ עץ עושה פרי אשר זרעו בו על הארץ דהיינו היסוד והיינו תולדות ונשמות הנשפעות מלמעלה מאדם העליון זה מקום גילוי התולדות והשפעתם וז"ש אילנא דגלי תולדות אדם ועביד איבין במ' כדי שהמ' יוציאם לעולם וז"ש לאפקא לעלמא. והפי' הב' זה ספר למנדע חכמתא סתימאה ירצה כעין שהיסוד מושך סוד הנשמות מחכמה ומשפיעם למ' כן בו סוד סיפור תולדות הנשמות ולידע תולדותם בפרצוף ע"י היסוד וז"ש למנדע חכמתא סתימא ועמיקא דהיינו שורש הנשמות מהחכמה דאתמסר לאדם קדמאה ראש לגופים שהוא סוד החכמה ראש לכל הנשמות וז"ש לאדם קדמאה בדיוקנא דבני נשא וכמו שנמשכ' הנשמה מן החכמה אל היסוד כן החכמה הזאת נמשכה מאדם הראשון הרמוז בחכמה הנעלמת והיתה החכמה הזאת אליו בהעלם ונמשכה לשלמה הרומז ביסוד המגלה הנק' זה ספר כנזכר ונתן רשות אליו לכותב' בספר וז"ש וכתב בספריה:

והנה מרע"ה בסוד הדעת אמצעי כן אדם הא' שהוא בסוד חכמה וכן שלמה שהוא בסוד הדעת ולכך נתקשה לו עד דאתת שכינתא ואוליפת ליה וזה מצד מה שהיסוד משפיע בה פרצופי הנשמות ואוליפת ליה ולזה לא פתח בזה הספר כמו באדם הראשון אלא בואתה תחזה שת' של תחזה מאותיות של הנקבה לא ת' לנוכח הזכר אלא יר' ואתה שהיא השכינ' תברר לכל אינון גוברין בפרצופא וע"י בירור זה היה רואה משה הפרצוף והיה למד החכמ' וז"ש ותמן אוליף משה חכמתא דא והיינו ואתה ו' מוסיף אחר פרוד השכינה תחזה אתה ההוא דכ' ביה ואתה וגומר ירצה וטעם היות החכמ' הזאת בה הוא מצד מה שיסוד אינו משפיע אל הנמצאות אלא ע"י המ' והיינו ואתה שהיא המ' א"ת ה' והיא מיוחדת עם ו' קצוות מחיה את כלם פי' כולם כל הנשמות וכל הצורות מחייתם ע"י מדת ואתה והיינו ואתה ה' מגן בעדי מדתו של דוד מיוחדת בשש קצוות. עוד יאמר ואתה תחזה לנגד מרע"ה שמדתו סוד הדעת כלל ו' קצוות והיה שורש לס' רבוא בסוד ו' כלול מעשר עשר מעשר עד ס' רבוא ומרע"ה כלל הצורות ולכן אתה אנת ולא אחרא. למנדע ולאסתכלא בשתין רבוא ששם חקיקות כל הצורות ומשה רע"ה כלל הצורות ויכול לידע ולירד לעמק כולם מה שאין כולם זולתו וז"ש למנדע חכמתא על בורייה מה שלא יברר ענין זה זולתו על בורייה. וסוד חכמה הזאת יסודה בס' רבוא דבשית סטרין אית לאסתכלא בדיוקנין דבני נשא. ואלין בשערא סוד השער בחסד מפני שהיא כוללת ג' ראשונות וכתיב שער רישיה כעמר נקי. בעיינין גבורה שכל מקום שנתנו חכמים עיניהם וגומר. בחוטמא ת"ת סוד וא"ו, בשפוון מצד נצח הוד. באפין הם ג"כ בנצח והוד וכולם ענין א'. בידין מצד המלכות הנקראת יד והיינו ובשית סטרין וגומר ואעפ"י שיש להסתכל באברים אחרים כמו מצחא בדיקנא בפומא והרבה אברים שיש בהם רמז אפשר שהם נכללי' בכלל אלו הו' מפני שמדת מרע"ה ו' קצוות וכלל בהם כל מה שאפשר לכלול ורמזם בפסוק וז"ש ובשי' סטרין אלין כתיב ואתה תחזה וגומר. אמנם החברים בזוהר פי' שבעה שערים כנגד ז' מדות:

גליון בשית סטרין אית לאסתכלא וגומר דף ע"א א'. וע"ב ב':