אור החמה על ספר הזהר ב:קלז

וישמע יתרו וגומר פתח ואמר ע"כ אודך בגוים ה' בשעתא דחמא וגו' הנה היצירה אל הבריות הוא כח ההשפעה העליונה ונותנת צורה במצטייר והנה כל האומות הם משורש מעשה ה' באדה"ר וסוד השפעה עליונה מתפשטת מלמעלה ונתנת לשרים וכח הצורה הזאת בשתי דרכים ברוחניות בנשמה אינה אלא ביש' ובגשמי אינה בישראל לבד אלא גם היא מתפשטת בכל האדם ומטעם זה כאשר מאותה הצורה יכנס פנימה אל הקדש שמו של הקב"ה מתייקר שהצורה נאספת אל שורש שם ואל תחשוב שאלו הצורות לבטלה ולריק הם שאין לך הויה שאינה מהצורה העליונה וח"ו שיהיה דבר נמצא במציאות שלא מכח עליון והכח ההוא לא יהי' הויתו לריק אמנם יש להם דרך להתאסף לזמן חידוש העולם ודבר זה סוד עמוק מאד ומטעם זה כאשר יכנס יתקדש שמו של הקב"ה באותה הבחינה העתידה שנאמר בה כי אז אהפוך אל עמים ויוכללו ומעין אותו כבוד הוא הכבוד הנמשך להקב"ה כאשר האומות מקדישים ומודים שמו ולזה אמר אודך בגוים כדי שמתוך הענף המתפשט יבא השבח והמעלה כדמפרש ואזיל. והענין שסוד ההויות האלו המרים שנתפשטו בדין לקיים הדין עתידים הם להמתק ויוכלל בקדש. וישראל עיקר השורש אל הנר שהיא השכינה המאירה בנו והיינו דמסיק ישראל יסודא וגו' כי הם יסוד ועיקר אל התמונה העליונה והם ענף א' שנפשט חוץ שהוא צורך גבוה הכנסו פנימה לתיקון המציאות כדי שיהי' סוד האחדות שלם בכל חלקיו ולז"א כל עובדוי כדפי' שכח המצייר המתפשט בצורות המציירות בחבורא חד דהיינו סוד האחדות הגמור והשלם והיינו אומרו ושליט קב"ה בלחודוי כי כל זמן שהמציאות הזה כך הוא אין יסוד א' שלם מפני החצונים שהם אחר עד שיאמר אחד בכל הנמצא כאומרו ולעובדו שכם אחד ומעין זה היה יתרו כדמסיק:

חד יתרו וגומר וככבא וגומר זו היא חכמת הורדת כחות הככבים למטה והיא חכמת הטלמסאות והיא ג"כ ע"ז ויש ג' מדרגות ממנא מהקדש שמשם יוצא ומתפשט עד הככב להשפיעו והוא בינוני לא קדוש ולא טמא הג' ככב ממש יש לו כח ולזה עושים עבודת קטורת ומעשה ידוע להוריד כחם וזהו בקיאות ע"ז אז ואינו כשוף בחצונים אלא צד השתמש האדם במעשה בראשית להכריח ההויות להפעילם בעל כרחם: אמנם חכמת בלעם הוא סוד התמורות שהוא למעלה מהככבים ומכחישין ממש פמליא של מעלה שהם מגבירים כח החצונים וזהו כח הכשפים בדבור ומעשה וזהו חטא אדם הראשון להסתכל בחצונים וזהו ע"ז קשה מאד והנה התחתונים נפעלין מעצמם משתים אלו הא' הוא סוד הנהגת מערכות השמים וזהו הנהגת האומות בנשואיהם בלדתם והורתם שהם תחת ממשלת הככבים והככבים נשפעים מהקדש ע"י השתלשלות הב' מתנהגים בני אדם בצאתם מאת פני ההנהגה הטבעית ויהיה להם סוד החצונים כדרך שהיא לישראל הקדוש' העליונ' להפעיל חוץ מהטבע להעניש ולהשכי' והנה המציאות הזה אם יעזב אל ההשגח' העליונ' אינ' אסור' כלל אמנם המפעיל ונותן עצמו תחת רשותם הוא העובד ע"ז ואיוב היה ירא סתם מההנהגיות השגחיות סתם ולא הי' מבחין אם ההנהג' קדוש' או חצונית אלא ידע שיש ב' הנהגות טבעיו' וחוץ מן הטבע ולא עבד אלא האמין והיה ירא לידבק בהם ולזה כשראה הנסים וביטול חכמת מצרים יצא מזו לזו ונדבק מיד. ויתרו שהי' דבק בראשונ' לא יצא ממנ' עד שידע יותר מפני שהי' חכם ומבחין. ובלעם שהי' דבק בשנית דהיינו תכמת הכשוף לא יצא ממנ' כלל עד שנאבד בה מכל וכל כדמסיק.

דחילו וגומר ענין הירא' הוא השתעבדות האדם עצמו אל סוד האמונ' ששכלו דבק בה ולא ישתעבד האדם אל יראתו להמשיך הכח אליו אלא בדבקות היראה וההשתעבד החומר וזה יהי' ג"כ אל הקדוש' והיושב נכנע בלבו וקונה מדות טובות בקל יתדבק אל הקדש אחר שגופו משועבד אל שכלו ואין לך דבר גרוע מחוזק החומר אשר לא ישתעבד כלל אל השכל שזה יקש' בכל העבודות אפי' בעבודה הקדוש' שהיא גבוה יותר וצריכ' השתעבדות מרוב' יותר מדאי ולכך האומות יספיק להם ז' מצות וישראל יצטרכו לתרי"ג כדי לשעבד החומר אל השכל אל העבודה הרב' הנפלאת וז"ש כ"ש אינון מילין דהיינו סוד הקדוש' שצריך השתעבדות גדול כדי להמשיך האדם רוח הקדש עליו.

בר להני טופסי וגומר הם פעולות השדים וכיוצא שאדם שולט עליהם באבירות הלב ומרא' עצמו שולט עליהם ועכ"ז יש להם שרים עליונים שע"י אותם השרים משביעים אותו וצריכים לכבדם כדי שיהיו נשפעים להשבעתם וקרובים לקיים רצון המשביע וסרים אל משמעתו.

דהא בסטרא אחרא אית נהירו וגומר הענין הוא שאין הנהג' לחצונים אלא מתוך הקדוש' העליונ' ולזה יהי' סוד קליפ' דקה אמצעית בין הקדש ובין הטמא והיא קליפת נוגה שממנ' יתלבש ההנהג' הקדוש' להתפשט אל החצונים ומנהינם והיא כעין נשמה אליהם ובלעם צפ' בגוף שהם החצונים כנשמ' שהיא סוד הנוג' ועל זה הי' אומר ויודע דעת עליון דהיינו סוד כעסו של הקב"ה בחיות ההנהג' המתפשט בחוץ ועת התגברות רגע ידוע ביום ואז צופה ומביט בכח המתפשט מה יגזור להנהיג בחצונים ואז כל מה שהי' מקלל הי' מתקיים מפני שדרך הנשמה להתפעל מן הגוף ועיקר הפעולה בגוף והנשמה מתהפכת למציאות הגוף ומה גם בעת זעם והוא מקלל ע"י כחות חצונים ופועלים ע"י נשמה ניצוץ הנוגה ומה גם בעת שאין ישראל ראויים וזה טעם מה יעץ והוא כי היה מכין הכחות החצונים לקלל' וכאשר יבא אותו רגע יהי' השפע נשפע מלמעל' על אות' הכנ' ויפעיל בדין ולכך נאמר למען דעת צדקות ה' שלא פעל' הנשמ' בגוף החצונים כל אותם הימים.

נהירו דסתימו דעינא שבסתימת העין רוא' אור ואינו יודע להבחין מה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. פתח ואמר ע"כ אודך בגוים וגומר דייק או' בגוים כי הלא הודאת שמו היא בתוך ישראל כמ"ש אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה ולא בתוך הגוים לזה ביאר שאין כן פי' רק בגוים ר"ל בעבור הגוים הבאים להתגייר על דבר זה אודך ואזמרה ואמר כי הנה עיקר כוונתו ית' היא בעבור ישראל כי זה כל האדם ואין לו חפץ במילתם אמנם להיות שאומרים אומות העולם שאין מאמינים בשי"ת רק ישראל לבדם שבחרם לגורלו והלא עם אל אלהיו ידרוש וגם הם ידרושו אל אלהי נכר הארץ ולכן כאשר הם עצמם מודים באלהינו ית' אז מתפרסם ומתגדל שמו ית' לומר אם עוברי רצונו כך מודים בו כ"ש עושי רצונו נמצא כי עיקר הפרסום הוא על ידם אמנם תכלית הכוונ' הוא על ישראל לבדם וכן מצינו קדושת שמו ית' בענין יתרו ולכך התחילה הפ' בענין זה כי הוא דבר גדול וחשוב אצלו ית'. והמשל בזה לאדם שיש לו בן ועבד ותכליתו הוא שהבן יהיה טוב אמנם כאשר העבד יהיה ג"כ טוב ועושה רצון האדון אז שמח האדון מאד באו' הלא בני יקח מוסר במכ"ש מן העבד שהוא איש זר והוא חצוף ורשע נמצא כי כל תכליתו הוא על בנו אמנ' עיקר פרסומו וגדולתו הוא ע"י העבד וכן הם יש' והאומות. ולכן ביאר גדולת חכמת יתרו כי אם היותו חכם גדול אין כמוהו בעולם ועכ"ז הודה ואמר עתה ידעתי וא"כ אין לך קדוש השם ופרסומו גדול מזה. ולכן ביאר עתה גודל חכמתו ואמר כי ג' יועצין היו לפרעה וגדול שבכולן יתרו והוא כי הנה איוב לא היה בו חכמ' רק יראה גדול' כמ"ש אח"כ. אמנם בלעם עם שהיה חכם עכ"ז היה חכם בדברי כשפים כי היא חכמה שבכל העולם היא נבזית והכל יודעין שמעשה כשפים הם דברי טומאה ורשעות וזה מפורסם בכל הלשונות אמנם חכמת יתרו אפילו אצלינו היא משובחת שהיא ידיעת הנהגת הככבים משרתי העולם ושרי העולם והוא היה יודע לעובדם כפי הראוי להם וזו ודאי חכמה גדולה וחשובה אם לא שאסרתה תורה וכראות האומות כי אפילו יתרו היודע חכמה זו נתגייר אמרו לולי ידע יתרו מאת הככבים והמזלות שרי העולם שהם הודו לו על אלהותו ית' לא נתגייר וא"כ מה יש קדוש ה' גדול מעל ידי יתרו. וביאר ענין איוב כי היראה היא סוד גדול בין בקדושה בין בטומאה כמ"ש ז"ל שהיו מרעיבין עצמן ולנין על הקברות ואז שורה עליהם רוח הטומאה. והוקשה לו כי הלא יש באומות עזי פנים הרבה העושים פעולות כשפים על ידי כח הטומאה והם עזי פנים בלתי בעלי יראה לז"א שהעיקר הוא בסטרא אחרא עצמה אמנם אלו העושים פעולות אלו הם על ידי השדים והרוחות שאינן נחשבין ונקראים חציפין דקיקין כמה שידעת סדר העולם כי תחת י"ס דטומאה יש ז' היכלות ותחת ההיכלות ד' מלכין קפקפין ושמדין ואשמדאי וגומר ותחתיהן אלף מיני שדין ורוחין חציפין ומי שיפעול בהן אינו צריך למדריגת היראה. אבל העושה פעולות ע"י סטרא אחרא העליונה שהוא ענין הצריך אל פרעה לסגור את ישראל בארצו לזה ודאי צריך מדת היראה. וביאר כי גם באלו התחתונים יש בהם מיני שרים ושלטונים הצריך להם מדת היראה הנז' והנה כפי סדרן כך היה עניינם כי איוב שהיה בעל יראה עד הקצה לסטרא אחרא בראותו נפלאות השם ע"י עשר מכות אז הפך לבו תכף ומיד ליראת ה' ועליו נאמר הירא את דבר ה'. ויתרו שלא היה כל כך אדוק כאיוב כי מדת הירא' של איוב צריך היות' מתמדת מאד אמנם עם שלא היה מתמיד כאיוב עכ"ז היה צריך שיעבוד וישרת תמיד את הככבים כמנהגו כי אם לא יעבדם רק לעת הצורך לא יענוהו ולא יעשו רצונו ועכ"ז שהיה יותר רחוק מאיוב עכ"ז לא נתגייר עד שרא' סיום כל העשר מכות וראה שיצאו ישראל ממצרים ולא הועילו כלל אז חזר בו. נמצא כי איוב האדוק מאד בסטרא אחרא נתגייר תכף וכפי קרובתו הרחקתו ויתרו שלא היה כ"כ קרוב אליה כאיוב עכ"ז לא נתגייר עד ראותו בעצם כל הענין אמנם בלעם הנאחז בכשפי' ובטומאת' לא היה לו שום תקנ'. ואו' ועם כל דא אסתכלותא וגומר הוא להורות ענין הראשון שכתבנו כי גם הטומא' צורך העולם ולז"א כי יש בהם איזה דבוק מעט וכמ"ש אח"כ מי יתן טהור מטמא דמוחא וקליפ' סלקא כחדא. או אפשר דהוקש' לו כי איך אמרנו שבלעם נאבד לגמרי להיותו דבוק בטומא' ההיא והלא לא מצינו מי שניבא דברים נפלאים אפילו מענייני מלך המשיח כמוהו ולזה אמר שבא לו מחמת ונוגה לו סביב וגם בזה אפשר ירמוז גודל חכמת בלעם בסטרא אחרא כי שאר הפועלים בסטרא אחרא אינם יכולים להשיג כלל מן הטהר' והטעם כי נודע כי בסיום כל גדרי הקדוש' אז מתחלת הטומא' נמצא כי לרוב ידיעת בלעם בטומא' עד שהשיג בהיכל עליון שבטומא' לכן השיג קצת טהר' דבר מועט כנזכר פ' פקודי דף רס"ח כי בהיכל שביעי אית כוין פתחין לנהורא קדישא ולכך בלעם שהשיג עת תכלית נקודת הטומאה צפה והביט משם דרך אותו הכוין הנפתחין בטהר' אמנם השאר שלא השיגו שם אינן יכולין להביא בטהרה כלל עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' אלא מסטרא דשאר עמין. מלת בגוים קא דריש אודך בשביל הגוים כשמודים לך ומתגיירים.

יסודא דשרגא שרגא היא המלכות ונשמותיהם של ישראל הנכללי' בה היא יסוד שלה שלכך נקרא כנסת ישראל ע"ש שהיא מכנסת נשמותיהם של ישראל. ה"ג כדין איתוסף יסודא דשרגא ואתתקיף על כל עובדוי.

נפל עלייהו מקמי קב"ה. כששמעו את אשר התעולל במצרים כמ"ש שמעו עמים ירגזון וגומר ואז נבהלו וגומר. אתרשים פרשתא דא ליקרא פרשת יתרו על שמו וכן התחל' הפרשה התחילה בוישמע יתרו:

הוה דחיל בדחילו. שהי' ירא אלקים ועיקר השגתו היתה ע"י היראה.

ואי לא ישוי לבי' ורעותי'. וגומר לא יכול וגומר הטעם הוא כי ע"י שירא ממנו משים כל מגמתו נגדו עד שמתקשר נפשו בענין ההיא.

טופסי צורות מלשון טופס.

דקיקין דקות דהיינו השדי' שהם פחותי' שבכל מיני הקליפות ולא בכלם. בגין דאית בהו שולטנין. ה"ג כי יש בהם משפחות חשובות כגון שדין יהודאין וכן אשמדאי וכל משפחתו הם שדין יהודאין ואתכפיית תחות שמהן קדישין כנזכר בפ' פנרס בר"מ.

יתרו אצטריך פולחני'. כלו' אצטריך למפלח פולחני' ולשון קצרה הוא:

אסתכלותי' זעיר הוה מסתכל ה"ג. מסתכל מרחוק מתוך כמה מסכים. נ"ל ה"ג כההיא נהירו דסתימא דעינ' בכ"ף ולא בבי"ת והכוונה לומר שמה שהי' משיג בלעם הי' דבר סתום שלא הי' יודע מה שהי' רואה כדמיון האור שרואה האדם כשסות' את עיניו ומגלגל העין שמתגלה לו מיני מאורות מגוונים שונים וכשרוצה לעמוד עליהם אינו רואה מאומה ואינו יודע מה היא כך היתה הסתכלותו של בלעם וז"ש כההוא נהירו וגומר ואחזי בר נש נהורא סתימא ולא חזי. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון הוו יסודא דשרגא לאנהרא וגומר ויצא קנ"ה א'. דהא בסטרא אחרא וגומר ויקהל ר"ג ב' ורט"ו ב' עכל"ה: