אור החמה על ספר הזהר ב:קלד

כדין כל סטרין אחרנין וגומר שהם עשר צפרנים שבהם אחיזת החצונים אתכפיין כולהו מפני הקדושה ואזדא וגומר והשתא מפרש הוראה זו מה היא ואמ' ת"ח ברזא וגומר מלך סוד הבינה וכהן סוד החסד דמשמשא כי המלך בינה מושך סוד הברכו' מג' ראשונות הנעלמו' אל הספירות התחתונות וזה ע"י הכהן שהוא החסד המקבל הראשון מהבינ' ומושך חוט חסדו מהיסוד אל המלכות והיינו דמשמשא ברזא דקדושה בין לעילא בין לתתא כדמפרש ואזיל שענין מלך וכהן נמצא למט' מהאצילות. רזא דקדש הקדשים היינו הבינה ונקראת מלך מפני שהיא מולכת על ז' מדות והיינו פי' קדש היא אחת וכוללת הקדשים ז' מדות בתוכ' והיא מלך עילאה שמלך על כל השפע הנשפע מג' ראשונות להשפיע לתחתונים ותחותיה ראשון לקבלת השפע אמצעי בין המלך והמקבלים הוא החסד רזא דאור קדמאה. דקא משמש קמיה ב' מיני שמוש הא' להמשיך השפע מהבינ' אל התחתונים. הב' להעלות התעוררות התחתונים מהתחתונים אל הבינה להקשר ולהתייחד עם החכמה. וכעין התשמיש הזה משמש ג"כ היסוד למט' בין המ' לת"ת והיינו סתם כהן אמנם השמוש הזה הוא כהונ' גדולה וז"ש ודא הוא כהן דאיקרי גדול על שם הגדולה חסד וז"ש סטרא דימינא והנה הבינה בבחינ' הנז' נקראת שכינה עילא' דהיינו שהיא מלך על ז' ספי' ולמטה שכינה תתאה שהיא המ' מלך על כל בי"ע וז"ש אית מלך לתתא וגומר. אית כהן דמשמש ליה ממש מעלה סוד הנשמות והתעוררותם העולה ממט' למעלה גשמי הוא מזככו ומקריבו לפני הקב"ה דהיינו כדי שיזדכך ויעלה מיצירה אל סוד הבריא' מזוכך ומופשט מגשמיותו וכן הוא ראשון לקבלת השפע והוא עומד בהיכל הרצון ומקבל מהיכל ק"ק ומוריד השפע ומבשלו אל התחתונים והם פני אריה ויש עליו מלאך אוריאל בהיכל שהוא האש האוכל הקרבן על גבי המזבח שהכהן מקריב' והכל בהיכל הרצון כדפי' וההתעוררות העולה הוא סוד האהבה כדכתיב מים רבים לא יוכלו וגומר וקראו כהנא רבא לא מפני שהוא גדול הכהנים שהרי פי' שיש כהן גדול למעל' אלא מצד שיש אריות תחת ידו בהיכל הנז' הוא גדול הכהנים אשר שם וכן הוא בחסד שיש בחינות רבות וענפים רבים והבחינה הנז' היא הגדולה שבכולם כעין שיש למטה יש למעלה ואמר דאיהו לימינא שהמלאך הזה משמש ביצירה לחסד שבאצילות כנודע שהיצירה משמש לבריאה ואצילות ופעולות המדות העליונות יש להיכלות ולמשרתים שבהם.

ודאי בסטרא דקדושה וגומר ירצה עם היות שאמרנו שיש בקדושה למעלה מלך וכהן ולמטה מלך וכהן לענייננו לא נפקא לן אלא סתמא נקטינן ודאי בסטרא דקדושא אית מלך וגומר וכן סתמא בחוץ מלך וכהן אמנם לו' שיש מלך ומלך וכהן וכהן לא נפקא מידי:

כד חמת דמיתת שראתה שהיה מוציא נפשה אמרה אין ספק שזה מצד המות השולטת עלי' והיינו און מסטרא דמותא בן אוני בן מצד המות ומפני שבעת הלידה אפשר שישלוט השמאל על הולד דהזכירה שם המות וסטרא דשמאלא עליו לכך אוחי יעקב בזריזות ואמר אינו מצד המות הטמא השמאלי אלא מצד החיים והטהרה הימנית והיינו בן ימין.

ועד דאסתלק וגומר מפני שרצה הב"ה שתרד התורה אחר כפיית החצונים כדי שיהיו כפויים תחתיה כל צדדי השמאל ויגדל כבודו בכל העולמות ובזה הוכן העולם התחתון ליטע בו מטע התורה האמיתית:

ת"ח בשעתא דקב"ה אתער מ' בחצות לילה להשפיע שפע לכל התחתונים כל א' וא' כפי צורכו והיינו לגבי כל אינון רתיכין למיהב לון טרפא דהיינו מזון קיומו לכל א' וא' כפי הכנתו.

ותקם מדת המ' מנפילתה עד חצות בתוקף הדין בעוד ליל' בזמן שמשתנית משם ליל שהיא מצד הדין לשם לילה מצד הרחמים ותתן טרף לביתה מזון לשוכני ביתה שהם היותר קרובים אליה וחק לנערותיה לחם חק לאותם שהם נערותיה הראויות לתת לה. כדין כולהו כל אישי מיניהם בחידו מצד הבינה ושפעה המתפשט עליה'. פתחי ואמרי אלהים בינ' יחוננו מתנת חנם ויברכנו מצד הימין ושאר הבחי' יאר פניו אתנו סלה מאתר דעתיקא שריא.

כד רוח צפון ת"ת מצד הגבורה אתער למעל' וע"י המ' נחית לעלמא למט' אל התחתו' אפי' בעולם הגשמי נשיב הרוח בעצמו ואמר לדעת בארץ ממש סוד הדעת מתפשט בארץ העליונה בסוד דרך הייחוד והיינו דרכך בכל הגוים שמתפשט אפי' בשרים הנפרדים התחתוני' הממונים על ע' אומות ישועתך דהיינו שהושיעם מהתפשטות החצונים השולטת עד חצות.

כנור היינו סוד המ' בעצמ' שהיא כנור דוד המנגנת ודאי ומשבחה ומזמרת מחצות לילה ואילך. ביה בההוא רוחא שרוח ת"ת צפוני מצד הגבורה מנשבת במלכות כנור דוד ומנגנת מאליה בסוד שבח העולה ממנו כאומ' למען יזמרך כבוד אלהים אל דמי לך וכיוצא ואמר יודוך עמים היינו אפי' השרים אלהים אימא עילאה והיינו התעוררות העולה מן המלכות אל הבינ' מחצות ואילך יודוך עמים כלם אפי' אותם האחוזים המתקרבים אל החצונים יותר גם הם יודוך על ביטול החצונים והיינו או' יודוך עמים כלם כלם לרבות הקרובים אל החצונים יותר שגם הם שמחים בגאולת' מהחצוני' דוד כנגד כל ישראל וכן הצדיקים המתעוררים בחצות ליל' אומרים ארץ נתנה יבולה דהיינו המ' המשמחת העול' בשפעה יברכנו וישפיע בנו אלהים אימא עילא' ויראו אותו כל אפסי וגומר דהיינו כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון והיינו כל אפסי אפי' בחצונים שהם אפסי ארץ דהיינו המקום שאפס התפשטו' הארץ הקדושה דהיינו החצונים אפי' יראו אותו כאומ' כי אז אהפוך אל עמים וגומר.

טיבו דקב"ה היינו שפע הייחוד הנמשך מהיסוד הנקרא טוב דקב"ה ודאי מהבינה כדפי'.

וסדר לון כחדא שירי כל הנזכרים יחד במזמור זה. אלהים יחננו ויברכנו עד תומו. והנה מכאן נראה שדוד היה מתקן השכינ' כאומ' שהגוים יודו ומה לנו מזה לז"א בשעתא דשאר עמין וגומר היינו שהחצונים כפויין תחת הקדושה ושם הקדוש מתעלה והדין רפה ונמתק והייחוד מתקדש והיינו אומרו כדין אסתלק ביקרי' עילא ותתא והיינו יודוך עמים אלהים וגומר כדמסיים ר"ש אליבי' ולז"א ישמחו וירננו לאומים כי תשפוט דהיינו סוד התור' וז"ש ולבתר יהב אורייתא שהיא מצד הקדושה השולטת מחצות לילה ואילך שקמים ישראל לעסוק בתור' ומעין זה היה גלות ישראל חשוב תחלת לילה וגאולתם חצות לילה והודה פרעה ויתרו יודוך עמים ונתינת התור' ישמחו וגומר כי תשפוט ולזה פי' המזמור בעצמו ופירש אותו על הסוד הזה ר"ש כשאמר ע"ד כתיב יודוך כלומר מה שפירשתי לעיל בענין חצות לילה הוא ממש ענין גלות ישראל והודאת פרעה ויתרו. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ובהא. כלומר בזקיפו דאצבעאן. כל סטרא דקדוש' דהיינו עד היכל לבנת הספיר שהם סוד המרכבו' המשתלשלות מרתיכין דלבר שהם ארגמ"ן כנזכר:

אתאחדן לעילא בסוד בשכמל"ו אמנם משם ולמטה לפתח חטאת רובץ ואינו נכלל בייחוד:

ואתכפיין כולהו ואודן וגומר.

ת"ח ברזא דשמא דקדושא. פי' בסוד האצילות שרמוז בו שם הוי' י' בחכמה ה' בבינה ו' בו"ק ה' במלכות ויש בהן מלך וכהן כדמפרש ואזיל. רזא דקדש קדשים היינו בינה ע"ש שהיא קדש כוללת תרין קדשים שג' ראשונות חשובות כאחד:

ואיהו מלך עילאה. לאפוקי המלכות שגם היא נק' מלך וג"כ יש בה בחי' קדש הקדשים כנזכר בפ' האזינו דף רצ"ו:

סטרא דימינא. חסד ובו רומז י' דהוי' כדפי' בתיקוני' הרי מלך עליון:

וכהן גדול. הוא רומז לי"ה שבשם וכן:

מלך תתאה. שהיא המלכות בה רומז ה' אחרונה שבשם: וז"ש אית מלך לתתא דאיהו כגוונא דההוא מלך עילאה. דהיינו ה' אחרונה כיוצא בה בה' ראשונ' לכך אמר:

ברזא דשמא קדישא ולא קאמר ברזא דמהימנותא כדפי'.

פתח ואמר יודוך עמים אלהים וגומר מכאן עד אר"ש לר' אלעזר ברי' לא איתא בספרים ישנים ואפי' לגיר' הספרים חסר תחלת המאמר ונראה שר' אלעזר. הי' בעל מאמר ההוא שכן בא ר"ש להשלים דבריו ולהכריע כמותו כדלקמן ואין בידינו לתקן:

אלהים יחננו [ואמרו] אינון רתיכין.

אלהים. מלכות יחננו ויברכנו. ויתמיד אור פניו עמנו סלה:

כד רוח צפון וגומר לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך. שכן רוח צפונית הנק' אסותא היא מועילה מאוד לעולם ואז כל הגוים נותנים שבח והודאה כשמגיע להם תועלת רוח צפונית וזהו:

בכל גוים ישועתך. ולכך הכנור שהי' מנגן ע"י הרוח צפונית.

פתח ואמר יודוך עמים אלהים וגומר ארץ נתנה יבולה ארץ החיים מלכות מדתו של דוד נתנה יבולה דהיינו מ"ן מה שהובילו לה התחתונים מצד מעשיהם הטובים ובשכרנו יברכנו אלהי"ם אלהינו באור ישר לאמשכא טיבו דקב"ה מעילא לתתא. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון דאיהו רזא דקדש קדשים פי' בינ' פקודי רל"ח ב' אבל פ' משפטים קכ"א א' וחכמה נפקא מאתר דאקרי ק"ק: