אור החמה על ספר הזהר ב:קלג

תאנא ויבן משה מזבח במה וגו' שבנאה ותקנה בכל אותם הכחות שהיא מתתקנת ה' נסי ממש לא כפי' המתרגם אלא ממש קרא המזבח שהיא המ' ה' נסי דהיינו המ' נקשרת ביסוד אות ברית והטעם שיש' לא נקשרו ביסוד מפני שמלו ולא פרעו ולזה הי' כח בעמלק לשלוט בהם ופגם במ' ולזה קשר' ביסוד שהוא נס להראות חבורה ותקונה. ולזה נפגם הכסא והשם כי מילה ופריעה שהם ה' ומשך הוא"ו פריעה נפגמו ולזה משני דירות הללו מלחמה לה' והיינו מדר דר חסר ו' וכנגד זה בכל דור ודור החצונים מתעוררות מצד אותו הפגם והקב"ה מתקנ' ומבטלה והיינו דאמר ר' יהוד' בכל דור וגומר. ר' יצחק פליג ואמר שבאו מלת דור חסרים להראות לשון דירה דהיינו שימשך המלחמה הזאת מעולם הבא בינה לעולם הזה מלכות ולכך הם כלים לעתיד בשתי דיורין אלו עולם הזה והבא שאין בהם חסידי אומות העולם כלל וכאשר יכלו החטאים האלה עמלק אשר פגמו נאמר ברכי נפשי את ה' שם שלם ויתוקנו על ו"ה י"ה והיינו הללו על ו"ה י"ה דהיינו יד על כס י"ה כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה: והרב ר' חיים וויטל ז"ל כתב ויקרא לו ה' נסי וגו' פי' כי עמלק כרת מילת ישראל וביזה את המילה ופריעה מ' יסוד וכשנהרג עמלק אז נתקן המזבח מ' כנגד המילה ונקרא ה' נסי כנגד פריע' יסוד כמ"ש ואל העמים ארים נסי. עכ"ל:

סליק פרשת בשלח. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

(נאם הסופר נתן יכונה נטע בן לא"א הגאון מוהר"ר ראובן דוד טעבל זצלה"ה דיין מק"ק קראקא פה ירושלים עה"ק תובב"א:

(ע"כ העתקת הגאון מהר"נ שפירא זלה"ה בעהמ"ס מצת שמורים וכן פ' סבא דמשפטים הוא כ"י הגאון הנ"ל):

נט ע"ב רעיא מהימנא לפרשת בשלח פקודא למבני מקדשא וגומר היינו כעין המקדש בצורתו ותבניתו לרמז השכינה להשכין רוחניותה וחיילה כנזכר בסוד המשכן בזוהר אמנם פתח במקדש וסיים בבית הכנסת להיות הכוונה שגם בית הכנסת מקדש מעט שהוא משכן לשכינה ואי אפשר להיות בו רמיזות ממש לשכינה כעין מציאות המקדש תאיו ואלמיו אמנם סתים בית מקודש לתפלה לרמז השכינה הנק' בית והיא בית תפלה וכעין שהתפלה אינו קרבן ממש אלא משלים הקרבן כך מקום התפלה משלים מקום הקרבן וז"ש ואצטריך למבני בי מקדשא לתתא ולצלאה בגויה צלותא בכל יומא למפלח ליה לקב"ה וגו' ועכ"ז מה שירמוז כנגד מעלה דרך כלל הוא סתם יופי כפי כחם לא שיהיה ידוע או תיקונין ידועים כגון המקדש אלא יופי סתם כדרך שאמר בשכינה דרך כלל כלך יפה וגו' ולזה אמר למבני ליה בשפירו סגיא וכל תיקונין דהיינו תקונים גשמיים והענין שיש בחינת המ' נקראת בית הכנסת שהיא מכנסת הספירות העליונות ונשמתם של ישראל ויש בחינת בית המקדש ענין ידוע ורמז ידוע וצריך לזה בניינים ידועים בנבואה וז"ש דהא בי כנישתא לתתא וגומר בית המקדש וגומר דקאים דא לקבל דא והנה יש מיני שנויים במקדש כל דור ודור לפי דורו ולזה נשתנה בית ראשון מהשני בקצת וכן ישתנה העתיד מהקודמין במקצת ולכך נשתנה המשכן שעש' משה במדבר במקצת ולכך ישתנה בית הכנסת הרבה מן המקדש והכל נכלל במצוה אחת לבנות בית עבודה לאלהינו. ועתה דרך פרט מה שבנה משה היה בסוד נער לכך היו כליו ופרטיו רמוזים לבחינו' נער והיינו שכינה במשכן הנער וז"ש משכנא דקא עבד וגומר ובית ראשון בנין שלמה היה בבחינת הבינה ולכך הוה ביה נייחא שאין כמותה לא במשכן ולא בבית שני ולכך כל תיקוניו וכרוביו ומנורותיו וכל הדברים הנוספים היה ע"פ הקבלה מהנביאים לרמוז לבחינות הבינה וכן מקדש שני שהיה חסרים עניינים רבים היה רמז לחסרון אשר למ' מהבינה והיה בו עושר ויופי גדול ליופיה של מדה זו ומאלו נלמוד לבי כנישתא אצטריך בכל תיקוני שפירו ביופי והדור לבד שהיופי וההדור יכלול כל המקדשים ובזה ידמה לשכינה וז"ש למהוי כתקונא עילאה כי יש בית הכנסת ידוע בהיכלות הנז' בפ' פקודי והנה לצורך התפלה יש תנאים כפי צורכה כמו שיש תנאים אל המקדש לצורך הקרבן והקטרת והעבוד' וז"ש וההוא בי כנישתא דליהוי ביה חלונות וכבר פי' שם בפקודי טעם החלונות ההם שהם כחות ידועים בבית הכנסת ההוא ודרך אותם הבחינות יהיו ג"כ קבלת התפל' כדרך קבלת הקרבן במקדש דוקא דרך עשן המזבח והקטורת דוקא דרך מזבח הזהב לכך קבלת התפלה דרך אותם הבחינות הנק' חלונות כאו' משגיח בתפלתן של ישראל מן החלונות כמבואר שם. ואי תימא כיון שהעיקר הוא הכנת האדם לתפלה א"כ השדה יהיה האדם מכין עצמו ולא נצטרך לבנות בית כלל ומנ"ל דמצוה למבני דקאמר גם שיצטרך חלונות ותירץ לאו הכי שהשכינה בבחינת התפלה נקראת בית גם טענה שנית כי צריך שלא יתפזר קול התפלה לכל צד אלא יהי מקובץ ע"י בית התפלה ומאותו האויר דרך חלונות יצא הכרת הקול המתמצא באויר בית הכנסת מנשימת המתפללים דהיינו הבל קדוש המתמצא מהתפלה מתהוה ממנו מה שמתהוה באויר ועולה מתוך הדוחק נמשך כנחל שוטף זה אחר זה עילה ועלול אותם ההויות שנתהוו מקולות התפלה והיינו כאשר הם עולים מתוך עאקו לא בשד' שיתרווח המקום וזיש דאצטריך אתר דחיק דעאקו לשדר' בגויה ההוא רוחא בסוד בית תפלה בית השכינה ומשם יתהוה לעלות דרך המציאות בקו ישר נוכח מעלה ובסד' אין דרך נפתח לצד א' אלא כל צד יתפזר הקול ויתפוצץ למקום שאינו צריך:

שאני יצחק וגומר שהיה במדת הגבורה וייחודו עם השכינה בבחינה שהיא נק' שדה ושאר בני אדם כתפארת אדם לשבת בית. ותו דהאי קרא לא בא לפרש מקום תפלתו אלא מקום קשרו למעלה והורה על מציאות הספי' אמנם תפלתו לעולם אימא לך שהיה לו בית ידוע לייחד בו בחינת הייחוד הראוי לו. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון ראיתי כתוב בשם הרשב"י ע"ה שצריך לפתוח י"ב חלונות בבית הכנסת של מטה כנגד של מעלה ואפשר דמהכא קא מפקי ליה ודרשי לה מתרי ווי החלונות ומ"ש כנגד של מעלה פי' שי"ב גבולי אלכסון שחקוקים באילן הקדש כולם מאירים בעטר' כשהיא מתחברת עם הת"ת ועיין להלן ס"ו ב' ובפקודי רנ"א א' כי שם מצאתיו אח"כ בפי' ור"נ א' תריסר גלגלין וגומר ואיקרון חלונות עכל"ה:

וישמע יתרו וגומר ר' חזקיה פתח ואמר וישא אהרן את ידיו וגומר לארמא ימינא על שמאלא היינו חמש אצבעות סוד יו"ד ה"א ימינא וה' אצבעו' שמאליים וא"ו ה"א וצריך להרים י"ה על ו"ה כדרך קשר השם ולהגביר ימין על שמאל מעשרה שליטין הם י' ספי' בחינתם במ' וז"ש אשר היו בעיר למטה ולכך הם ממונים על פרישו דידין ירצה להתעורר כל זמן שמגביה ידיו למעלה כי התפלה שיש בה נשיאות כפים יש לה יותר כח משאר התפלות כי הנשיאו' כפים גורם שימשך על התפל' קודם עלייתם כח ושפע מהי' מדות מפני שנתוסף בכוונתה עוד כוונת נשיאות כפים שהם רמיזת קשר והשפעת עשר ספי' נוסף על קשר וייחוד הרמוז בברכה עצמה או בתפלה וז"ש ויהבי ביה חילא לאתיקרא שמא קדישא וזה כי ע"י נשיאות כפים יש ייחוד נעשה בגשמי והיינו הייחוד מלמטה והייחוד הנעש' ברוחני הוא ע"י מלות התפל' בכוונתה וז"ש ואתברך מתתא ע"י נשיאות כפים כיון דמתתא אתברכא וגומר כדין אתברכא וגומר דהיינו ע"י הייחוד הרוחני כנזכר ואתיקר מכל סטרין עוד תועלת כי הם מליצים ואמצעיים בינו לבין קונו וז"ש ואינון עשרה אינון ממנן לנטלא ועוד שלא ישפיעוה מעין העולם הזה אלא ברכאן דלעילא דקות מפני אמצעותם גם יהיו רבות וז"ש ולארקא כמי שמריק הכלי בריבוי. ועוד יהיה חלק בראש וז"ש ולברכא לההוא דמברך ליה תדע שאין כן בשאר ברכות דכתיב ואני אברכם ולא נאמר כך בשום ברכה רק בנשיאות כפים.

אינון עשר' לווטין מפני שכל דבר שהוא לבטלה שורה בה סטרא דשמאלא ולכך ברכה אינה מצויה בידיו מצד הקדוש' מפני שנשאם לבטלה הרי קללה מזומנת לו וכמו שהברכה היתה לו לכל רמ"ח אבריו ע"י עשר אצבעות שהם רמז לעשר ספי' ולזה כל רמ"ח אברים העליונים שהם ענפי עשר ספירות עשר חלקי הגוף העליון משפיעים ברכה. כך בהיות ידים לריק ולבטלה מיד בעלי הריק ובעלי הבטלה שהם מצד מזדמנים שם ומושכים שם קללה ולז"א אתלטיין ליה ברמ"ח לווטין נשפעים מרמ"ח אברי זקן וכסיל מארי לווטין שהוא בעל הבטלה והריק כנזכר:

ובהאי פרישו דידין הענין כי היד בהיות' קמוצ' הוא סוד קמץ דהיינו שיאסוף נתחי וענפי הספירות אליו והשפע נסגר ונעלם וכן הענפים נסתרים ונעלמים בשורשם ואינם מתפשטי'. אמנם בפרישו דידין מורה פתח פתוח תפתח ידך ויתפשטו כל הענפי' בסוד החכמה והיינו פרישו דידין והוא סוד כ"ח פרקין באצבעות דהיינו יהו"ה מתפשט בעשר אותיות במלואם מצד החכמה דהיינו הוי"ה באלפי"ן מ"ה וכ"ח מילוי מילויו הם כ"ח מ"ה חכמה ונודע כי בסוד חכמה הוא סוד כבוד ל"ב נתיבות שהוא סוד כח יהו"ה הם ל"ב כ"ח אותיות עם שורשם ד' אותיות יהו"ה ולזה אוקיר בר נש לקב"ה בכמה רזין עילאין והם ג' בחי' הבחי' הא' עשר אצבעות הם עשר מאמרות וכנגדם אמר אחזי לייחדא רזא דעשר אמירן דהיינו סוד עשר ספי' הנעלמו' בחכמ' ובזה גורם להתייחד עצם העשר המתפשטות באצילות וז"ש לייחדא רזא דעשר אמירן בגין לייחדא כולא דהיינו הספי' למטה. הבחי' הב' הוא שם יהו"ה ד' אותיות שורש לעשר אותיות והם עשר ספירות נכללות בארבע אותיות מצד הבינה ועליה. אמר יגרום ע"י לאתברכא שמא קדישא כדקא חזי. הבחי' הג' הוא סוד יו"ד ה"א וא"ו ה"א מתפשט בכ"ח אותיות במלואם כנודע והיינו או' ואחזי לייחדא רתיכין פנימאין כ"ח יהו"ה ורתיכין דלבר כ"ח אדנ"י וטעם ג' בחי' אלו בגין דיתברך שמא קדישא בכל סטרין בשם יהו"ה מצד הבינה ובשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א מצד חכמ' ובשם מילוי המילוי מצד כ"ח המתפשט היינו בכל סטרין ו' קצוות המתפשטים יתברכו מעמקי השרשים ויתייחד כולא כחדא עילא ותתא דהיינו עשר רוחניו' כעשר גשמיות והעולמות כולם נקשרים וכל זה בזקיפתם ופרישתם שהם ב' עניינים שזה מורה התפשטות הענפי' כולם והבדלם לכ"ח פרקי' וזקיפתם למעלה להיותם נגדיות עשר וכ"ח תחתונים לנגד עשר וכ"ח עליונים בצלו ובבעותין ובברכאן ג' אלו הם יחד בתפלת העמידה שהם ברכות והם בקשת דבר והם תפלה או בכל א' לבדו.

פני רזא דזקיפו וגומר שהאצבעות הם רמז לפנים העליונים והמעש' גורם גילוי המאורות העליוני' ובהיותם למטה אז נאמר פני ריקם כנזכר.

עשרה שליטין וגומר כבר רמזו באדרת נשא שענין הידים למעלה סוד האצבעות הוא התפשטות ענפים והתפשטותם מגיע עד החוץ וזהו סוד הצפרנים שהם הקליפות קליפת עשו משמאל וישמעאל מימין ולכך הזוקף צריך שיהיו ידיו נקיות מקליפות נמצא שהם עד המדרגה האחרונ' בקדושה ועם היות שאמרנו שהם עשר מאמרות עשר אצבעות וכ"ח עכ"ז אינם ממש בחכמה העליונה אמנם הם סוף התפשטות למט' וז"ש עשר אמירן לתתא ברזא דאתוון רשימין וגומר ולכך הם היותר קרובים מכל הפנים העליוני' שבהם יתדבק האדם מיד בזקיפת אצבעותיו וע"י נקשר כל מדרגות הקדוש' ממטה למעלה וז"ש ואלין קיימין וגומר ובהא כל סטרא וגומר מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ר' חזקי' פתח ואמר וישא אהרן את ידו כתיב ידו חד בגין דבעי לארמא ימינא על שמאלא. שע"י זה מגביר החסד על הגבור' ויהי' הגבור' נכללת בחסד וכפופה אליו.

והא אוקימנא רזא בפ' אמור צ"ב ונשא קמ"ו שזה מורה תגבורת הדין על הרחמים.

אילין אינון עשרה די ממנן על פרישא דידין לקמן מפרש להו שהם סוד י' מאמרות לתתא כדאיתא לקמן דף ע"ה דמשמע מהתם שעשר' שליטין הם עשר מאמרות. הרמוזים בעשר אצבעאן ה' מימין וה' משמאל והם ה' חסדים וה' גבורות שבמלכות וזהו אשר היו בעיר דהיינו עיר קטנ' וכשהכהן הי' נושא ידיו הי' מכוין להרים ה' חסדים שביד ימין על ה' גבורות שביד שמאל וכשהאדם נושא ידיו על חנם אותם חמש חסדים וה' גבורות שהם שליטין בעולם להנהיג ההנהגות מקללין אותו לפי שמעורר אותם על חנם ונותן כח ואחיזה לחיצונים בעשר אצבעאן דלעילא שהם עשר שבמלכות והנה מפ' פקודי דף ד"ס משמע שעשר' שליטים הם עשר שמות שאינם נמחקים שעל ידם בני אדם מתקשרים למעל' בתפלתם ובקשתם וז"ש אילין אינון עשרה די ממנן על פרישו דידין לעילא לנטלא ההוא צלותא או ההוא ברכתא לאתייקרא שמא קדישא. היינו מלכות שם אדנ"י שע"י פרישא דידין אתייקר ונק' אדנ"י ר"ל אדון בעצם לפי שיש לה רוב ברכות שהשפיעו עליה עשר שמות בעשרה שליטין שהם עשר שמות שבמלכות וזו היא גדולתה וכבודה וז"ש.

כיון דמתתא אתברך כדין אתברך מעילא ואתייקר מכל סטרין. דהיינו מן התחתונים ומן העליונים.

מאינון ברכאין דלעילא מכתר עליון שבו משכן א"ס ב"ה: ולארקא לתתא למלכות וממנה למברך או למתפלל:

ברמ"ח לווטין. שישלטו ברמ"ח אברין שאם היו בברכאן או בצלותין הי' ממשיך לעולם רח"ם ברכאן דרחמי והי' ראוי לירד על רמ"ח אבריו ועתה שהוא למגנא כבוד עליון במקומו עומד ויתהפכו לחר"ם לווטין ויחרם הוא וכל רכושו:

ובהאי פרישו דידין וגומר. נתן טעם למה גורם עליו כ"כ ברכות ולהפך כ"כ קללות:

לייחדא רזא בעשר אמירן. דהיינו ה' חסדים וה' גבורות כנזכר כדמוכח מלקמן דף ע"ה:

ולאתברכא שמא קדישא כדקא חזי. מלכות כנזכר.

רתיכין פנימאין וגומר. הענין שהאצבעו' יש בהם סוד מרכבות פנימאין שהם סוד חגת"ם דהיינו פני האצבעות שהוא הבשר שהוא אחורי הצפרנים כדמוכח מפ' ויקהל דף ר"ח בסוד וראית את אחורי וגומר בההוא כפיי' דאכפי אצבעאן קמי' שרגא צריך ליזהר שלא יהפך פני היד שהם סוד חגת"מ שאין ראוי לכפותם קמי' שרגא דאדרבה הם משפיעים למלכות והיא צריכא לאתכפיי' קמי' כי היא צריכה להם וזהו:

ופני לא יראו. אלא צריך להפוך אחורי היד שהם הצפרנים שהם רומזים למרכבות תחתונות שהם ארגמ"ן לפי שביום השבת לא היו שולטים ועתה צריך לחזור לממשלתם וקודם צאתם צריך להשתחוות ולאכפי' קמי שרגא ליטול אור ושפע מהשכינה שהיא האבוקה וז"ש כאן:

ואתחזי' לייחדא רתיכין פנימאין ורתיכין דלבר. כי בסוד האצבעות רמוז מרכבת חגת"ם ומרכבת ארגמ"ן כנז'.

עשר אמירן לתתא. במלכות שהם ה' חסדים וה' גבורות. א"נ עשר שמהן שהם במלכות שכן היא כוללת כל שמהן ועל כינויין דהיינו סוד האצבעות וזהו:

אשר היו בעיר. דהיינו מלכות עיר קטנה: וז"ש ואילין קיימין בקדמיתא. פי' אשר היו מקדמת דנא במלכות משעת אצילותה נתאצלו ונתחקקו בה שיהי' עשרה שליטין ונתמנו על ההיא:

זקיפו דידין. ואפשר שרוצה לפרש מלת עשר מאמרות עשר שליטין מלשון גדולה ושולטנות כמו (אתה) [את ה'] האמרת היום. א"נ מלשון ענפים כמו בראש אמיר דהיינו הענף העליון השולט על אשר תחתיו וכן י' מאמרו' הם י' אצבעות שהם ענפים המתפשטים מב' דרועין. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון כתיב ידו חסר נ"ז ב', או בברכאן או בבעותא וגומר נשא קמ"ה א' בר"מ בלק קצ"ה ב' ורתיכין דלבר פי' אחורי אצבען ר"ה א'. אינון עשר אמירן לתתא תרומה קנ"ו ב' ע"כ: רתיכין פנימאין דאצילות. דלבר בריאה אמירן לתתא בריאה דאתוון רשימין וגומר פי' דשם בן ד' דאלפין. הרח"ו זלה"ה: