אור החמה על ספר הזהר ב:קלב

דהא מההוא זמנא וגומר רצה בזה שלא נק' חרב נוקמת נקם ברית קודם ענין זה שא"כ מאי חדושא השתא דאתקריאת ה' נסי אלא מההוא זמנא וגומר מכאן ואילך התחיל' במדה זו לנקום נקם ברית ולכך ראוי שעל ענין פעול' זו תתחדש לה שם חדש ה' נסי. ור' יוסי פליג וסבירא ליה שאין המזבח עצמו נק' ה' נסי אלא דוקא זה המזבח ה' נסי והיה ענין המזבח הזה כעין מזבח שעושים לברית מילה ששם מניחין הערלה וכאן לא היה להם לישראל ערל' אלא פרעו לבד שכבר מלו במצרים והיינו ה' נסי שהוא סוד הפריע' שהוא ביסוד הנק' נס והיינו ושם נסהו והמזבח לא לעולה ולאלזבח אלא להראות שהיא מזבח כפרה בסוד דם ברית המכפר והיינו או' מזבח לכפרא עלייהו. אית דגרסי שמיה דמדבחא דההוא כלומר מזבח לה' נסי:

מכאן אוליפנא שבנו מזבח ולא עשו קרבן אלא שהוא רמז דקיימא ההוא מזבח מ' לכפר' מכל עוונותיו הקודמין וא"כ ה' נסי אינו שם המ' ושם כל המזבחות אלא מזבח זה שהוא מזבח לכפר בסוד דם ברית יקרא ה' נסי כלומר ה' ת"ת חתם ביה אות בריתו יסוד הנק' נס ויקרא כך המזבח מפני שהוא לכפר ואות ברית גורם לה שתבא לכפר. ויקרא לו לבטל המזבח דהיינו המ' לא המזבח הגשמי וכן ה' נסי בעל המזבח לא המזבח והיינו כדפי':

א"ר יוסי מאי דכתיב וגומר אפשר שהיה ענין זה לתקן או' ויקרא לו או ויקרא שמו כיון שאין המזבח נק' כן. ולזה הביא שהרי אסור להסתכל בקשת ובכהני וכן ויראו את אלהי ישראל ולא אלהי ישראל ממש אלא שמעל' עליו כאלו מסתכל בשכינ' וכן העל' עליהם הכתוב כאלו הסתכלו בשכינ' ועד"ז ויקרא שמו ויקרא לו שמעל' הענין למעל' ומייחס על שם המזבח. אסיר ליה לאינש. הטעם שכיון ששכינה שם עם היות שאינ' נראית המסתכל מעיז פניו ששכינ' רואה אותו עם היות שאינה נראית א"כ ויראו הסתכלו במרא' ששכינ' שם מתלבשת והיינו טעם הקשת שהוא רמז אל השכינ'. קשת סתם יסבול ב' פי'. קלנא לעילא שמעיז פניו ומפני שאינ' נראית אינו רואה הא אם הית' נראית מסתכל היה בעזות פניו ואינו מתבייש ולא ירא אלהי"ם כי הוא פוגם שמקשר עזות פנים שהיא מצח אשה זונה במקום גבוה ואין לך קלנא מזה וכן בקשת בקשיו שהוא רמז ביסוד עאכ"ו שממש שורה שכינ' באלו הנז' מש"כ בס"ת שהיא רמז לת"ת ובבית הכנסת רמז לשכינ' וכיוצא שאין אסור להסתכל בשם שאינם אלא רמז לבד:

א"ר יצחק אי הכי אא"ב כדס"ד שאין הסתכלות בקשת אלא מטעם הרהור ניחא דאבות העולם לאו בני הרהור נינהו אלא לדידך שהוא משום קלנא וגומר א"כ אדרב' האבות הם הם המרכב' והיה ראוי שלא ישבעו בקשת הברית מפני שהוא רומז במקום גבוה כנזכר. ותירץ אנח להו לאבהן וגומר שאין עניינם על צד הגשמי אלא דרך רמז עליון וצורך גבוה הית' השבע' זו בקשת. ועוד אפי' תימא כפי' פשוטו לבד סוף סוף דלאסתכלא דוקא אסור ושמא היה קשת מכוס'.

תאנא ויראו וגומר דאתגליא קשת וגומר היינו שכינ' מקושטת ע"י היסוד מאור ג' אבות ספירן מצד החסד נהירין מצד הת"ת מלהטין מצד הגבור' שכל א' כלול מג' וכל א' מהם היה כלול מו' קצוות דהיינו לכל עיבר ואו' את אלהי ישראל ולא אמר אלהי ישראל משמע את לבוש לשכינ' דהיינו הקשת בסוד הגוונין מישראל ת"ת דהיינו ימין ושמאל ולפי דבריו ראו בכסא הכבוד וז"א את הנטפל דהיינו מדרג' א' למטה. ור' יוסי סבירא ליה מדרג' שנית למט' היינו במטטרו"ן עולם היצירה וז"ש נהורא דבוצינא דשכינתא לא היתה השכינ' שהוא אצילות ולא נהורא דשכינתא או בוצינא דשכינתא דהיינו בריא'. אלא נהורא דבוצינא דשכינתא דהיינו מטטרו"ן דהיינו יציר' וז"א ומאי ניהו ההוא דמשמש לשכינתא דאיקרי נער במקדשא משרת ומשמש ומטעם זהבו גילוי שכינ' עם היותו מדרג' שלישית. ולפי דבריו אלה אלהי ישראל היינו חיה אחת ברקיעא שנק' יש' דהיינו צורת יעקב החקוק' בכסא הכבוד ואמר את יורד מדרג' א' וז"ש את דייקא:

ותחת רגליו וגומר ר"ל תחת רגלי אלהי ישראל שהוא מראה הנער הנז' תחות דוכתי' וכן הוא שמציאות עולם מטטרו"ן עולם היציר' והיכל אחרון הוא היכל לבנת הספיר תחת היכל עצם השמים והיכל נוגה שהם רגלים ממש נ"ה.

חד לבינתא הענין ששכינ' עם ישראל בגלות ללבן הנשמות וישראל אפי' הנשים שבהם לא מנעו עצמם מלפרות ולרבות עם היות שהיו הורגים אותם עד שהוצרכו להטמינו בתוך הלבנה גם מרוב צער לא טמאו עצמן ולא יצאו מכלל עם ישראל א"כ לבנה זו רומז לבונן של ישראל ונשמתם וזכות זה הי' מצוייר לפניו במקום שליטת הקליפות דהיינו רגליה יורדות מות ועם היות שירדו יש' למט' אל החצונים לא פרצו פרץ בהיכל קדוש אלא שמרו לבונן ולבנו הנשמות והיינו סוד לבנת הספיר ולבנה המצויירת.

עד דאתוקד בי מקדשא שנכנסו ישראל בקליפות וטמאו הלבון ההוא ולזה ולא זכר הדום רגליו ולא נדבק בסוד הזכיר' אלא בסוד השכחה והגלות אל תוך הקליפות:

ר' חייא אמר וגומר מפרש הענין למט' בסוד העשי' והאופני' והיינו דלא קאמר ותחת רגליו הספיר דהיינו ממש היכל שביעי אלא לבנת הספיר דהיינו מה שמאיר ומתלבן הספיר למט' וז"ש נהירותא דספיר ופי' שהם קלדיטי שפי' מלשון קלידא דהיינו מפתח וקלדיטי מפתחות.

בקודיטי גליפין עילאין במה שמאיר מלמעל' בעולמות העליוני' והיינו שראו האופנים שהם אורות עליונות מאירים ומתחקקים בהם.

קנדיטי לא ידעתי פי'. לע"ב עיבר היינו סוד ע"ב שמות המאירים בע"ב מלאכים למט' והם נק' ספירים ודאי והם הנמשכים עד המדרג' אחרונ' שבה מתייסדת ירושלם הגשמיות ועוד היא מדרג' אחרונ' לירושלם העליונה והיינו ויסדתיך בספירים והיינו התפשטות החסד למט' והיינו ע"ב ענפים:

א"ר אבא מה עצם השמים וגומר פי' ובעצם השמים דהיינו ת"ת מתחקק בע"ב ענפים בסוד י"ב גבולים בו' קצוות כל א' כלול מו' הם י"ב פעמים ו' הם ע"ב וכמו שהת"ת יש בו ע"ב כן היה ענין זה שהוא למטה מאיר בע"ב. והם שתי בחי' הא' לבנת הספיר. ב' ענין הדומה לעצם השמים כדפירשתי ולז"א מאי עצם וגו':

ור' יהודה פליג ואמר שממש הי' מתחקק אור הת"ת ודומ' לו הי' למט' והיינו וכעצם וז"ש כול' אתרשים בההוא נהירו וגו' דהיינו שהיא מראה שבה נראית השכינה למט' ובה נרא' דמות הת"ת דהיינו עצם השמים. ולהכי הקש' ר' חזקי' שמראות השכינ' למטה אינ' בע"ב אלא בששים דכתיב ס' גבורי' וגו' ופי' שכן הוא ס' מצד עצמי וי"ב מצד הת"ת הם ע"ב וז"ש אינון שתין וגו' בתריסר הם ע"ב בענין שהם קשר הזכר עם הנקב'. אילנ' ת"ת שהוא עץ מצד הבינ'. קדישא מצד החכמ'. רבא מצד הגדולה ותקיף מצד הגבורה. וכולהו י"ב עם היות שהשכינ' אינ' בעלת י"ב עכ"ז מאירים בה כד אתחבר' במלכ' בסוד הייחוד נוטלת אורות אלו וענפיו מתחקקי' בה. עצם השמים ממש. הפך דברי ר' אבא שפי' שאינם ממש מהשמים.

וכל אינון נהירין שבילין וגו' כמו שהיא מתחקקת באורותיו כך הוא מתחקק באורותיה.

ותאנא נהירו דאלין שתין שהם בנקבה רוחניים מצד דיני' רשימין ביה בההוא נער בסוד מטטרו"ן ודיניו וקרינן ליה ס' פולסי דנורא שכל א' וא' כח האש הדין העליון בו ומ"ש מחיוה למטטרו"ן שתין פולסי דנורא היינו סוד המשכת הדינים אלו וכן באליהו וגבריאל ואין הקדושי' חפצים בהתלבשם בדין אלא ברחמים ולכך זה תוכחת ויסורין אליהם מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. תאנא ויראו את אלהי ישראל וגו' דאתגליא קשת וגו' הענין הוא כי אליבא דהאי תוספתא הוי דחזו יש' את גווני השכינה עצמה וסבר דאלהי ישראל היא הבינה כנזכר בפרשת פקודי רמ"ב ע"ב ע"ש. ואת אלהי ישראל היא המ' שיש' הוא הת"ת ואלהי ישראל היא הבינה ואת אלהי ישראל עילא' היא המ'. אמנם ר' יוסי סבר כי לא ראו ישראל את השכינה עצמה רק נהירו דיל' והוא היכלי מטטרו"ן וגוונין דילי' כי ב' קשתות נינהו חד קשת דשכינ' וחד קשת דמטטרון כנזכר בפרשת פנחס. ולא ראו ישראל רק נהירו דקשת דמטטרו"ן ולדעת ר' יוסי אלהי ישראל היא השכינה כי היא אלהי ישראל תתאה ואת אלהי ישראל הוא מטטרו"ן. ועיין איך ביאר לקמן ענין זה כי ס' גבורים הוו בסחרני' ישראל עילאה. ודוגמתם אית ס' גבורים בסחרני דשכינתא כמ"ש הנה מטתו וגומר ואומרו מגבורי ישראל פי' מנהירו דגבורי ישראל נהרין אלו ס' גבורים דמטת שלמה וכן מנהירו דס' גבורים דמטת שלמה נהרין ס' גבורין בנער מטטרו"ן ואלו הם ס' פולסי דנורא ואלו הם השגת ישראל כמ"ש ויראו את אלהי ישראל וגו' עכ"ל: גם כתב משם האר"י זלה"ה וז"ל. דתנינן תריסר תחומין גליפין וגו' מזה תבין כי תפארת דאצילות נק' ו"ו הם י"ב וכל א' כלול מן ו"ו הם ס' וכנגדם ס' בת"ת דמ' וכנגדם ס' פולסי דנורא ביצירה הנק' נער והוא כנגד הת"ת ג"כ. האר"י זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' דהא מהאי זמנא הוקשה לו שנראה שעתה קרא' שם זה והא כתיב חרב נוקמת נקם ברית נראה בתוכחות בחוקותי נקרא המלכות בשם זה ולא עתה. לז"א דהא מהאי זמנא וגומר כלומר שם זה קנתה אותו עתה במלחמת עמלק כשלבשה קנאה על אות ברית קודש אמנם התם בתוכחות הגוים אמר אותו החרב שנקמה נקם ברית מעמלק גם היא עתה תנקם מכם על שעברתם דברי הברית ור' חייא אמר הלכתא כוותי' דשמו של מזבח ה' נסי אמנם לא מטעמי' אלא ה' נסי פי' ה' עמד עליו להיות נוקם ממנו לסבת נסי דהיינו אות ברית שפרעתי ואתי' נסי נסהו בג"ש מה התם פריעת המילה אף כאן פריעה וכלא חד מלה וזהו שאמר ה' נסי על דאתפרעו כנזכר. ולפי גירסת הספרים ויקרא שמו יי' נסי שמו של הקב"ה דהיינו המלכו' שהיא נק' עד עתה ה' סתם עתה נק' ה' נסי ע"ש שנקם נקמת את רשימא ומה שתמצא במקום אחר שנק' חרב נוקמת וגומר כאן הי' תחלת קריאת השם הזה ע"ש הנקמה שעשה בעסק זה נק' בשם זה בכל מקום ור' חייא בא לחלוק מכל וכל ואמר שמי' דמדבחא ההוא ה' נסי דמשמע דת"ק לא קאמר על המזבח כ"א להשם. לכפרא עלייהו על שרפו ידיהם מן התורה שע"י ביטול התורה נעשית מזבח ה' ההרוס עתה בנה אותו מזבח לקביל מזבח עליון לכפר עליהם. א"נ לכפרא על שמלו ולא פרעו.

דאיקרי נער מטטרו"ן נער שאור השכינה מתלבש בו א"כ לא ראו אלהי ישראל היינו השכינה אלא את אלהי ישראל הטפל אליו דהיינו לבושו ולפ"ז תחת רגליו אהדר לא"ת זה דקאמר קרא שהוא מטטרו"ן לבנת הספיר היכל האחרון ששם רגליו שראשו הוא בהיכל קדש הקדשים כנזכר בפ' פקודי ע"ש:

אתתא חדא במדרש איתא שהיא בתו של שותלח שילדה ורמסוה בחומר ואתא פסידא וגומר.

ר' חייא אמר לבנת הספיר בקנדיטי גליפין עילאין נ"א דלעילא וגו': ה"ג בקנדיטי פי' הערוך מפתחות וה"פ כבר ידעת כי היכל לבנת הספיר הוא כנגד יסוד ומלכות המתלבשים בהיכל זה ולבנת כנגד המלכות שנק' לבנה ספיר כנגד היסוד כי הספיר הוא מקבל כל הגוונין דוגמת היסוד שמקבל כל השפע הספירות והנה ר' חייא פי' דלבנת הספיר נהירותא דספיר דהיינו בחי' הספיר שבהיכל זה הנק' לבנת הספיר שבחי' זו הוא כנגד היסוד והנה הבחי' שיש בספיר זה יסוד שבאצי' הם מפתחות הספי' שנק' גליפין עילאין שכן היא אשד הנחלים. וכן דוגמתו למטה בבחי' ספיר שהיכל זה פותח ומגלה אור הספי' הנמשך ומתלבש בו. ובחי' ספיר זה שבהיכל ראשון הוא מתלהט לע"ב עיבר כלו' מתנוצץ אורו לע"ב עיבר כנגד היסוד העליון שורשו ועיקרו וכולל ע"ב נהורין דחסד ודגבורה ודת"ת כך זה בבחינתו למטה נוטל הכל. א"נ לע"ב עיבר הצדדין שבמלכות מאיר מאורו לכל צדדיה וזהו סוד מלא כל הארץ כבודו ממלא כל סטרהא אורו כנחל שוטף. א"נ לכל עיבר היינו סוד שם וה"ו יל"י סי"ט שיש במלכות שמע"ב מאורות דויס"ע ויב"א וי"ט שכולל ספי"ר זה תחתון מאיר לאלו הצדדים שבה בבחי' לבנת שהיא כנגדה. הה"ד ויסדתיך בספירים מלה המורה על בחי' ספיר ולא אמר מלה המורה על לבנת ש"מ שכל יסודה שתתייסד המלכות תהי' על בחי' ספיר זה ומהעתיד נשמע על העבר מה הי' גילוי שכינה לזקנים כי לא נתגלה כי אם בבחי' ספיר וכעצם השמים היינו גילוי הת"ת שנתגלה בהיכל הזה הנק' עצם השמים שהיא היכל שני שעד היכל הרצון שהוא מקומו של תפארת לא היו יכולים להשיג אלא ירד אורו ונתגלה בהיכל שני הנק' עצם השמים בכל ניצוצותיו דהיינו ע"ב ענפין פרחין ע"ב מאורות שרמוזים בפסוק וי"ט באופן שהוא עצמותו וענפיו ממש נתגלו כאן וז"ש כחיזו שמיא ממש.

אוף הכי חיזו דההוא עצם השמים כלו' אותו חיזו של היכל עצם השמים הוא בחיזו שמים ת"ת ממש ואו' חיזו ולא אמר נהירו להראות שאינו באורו הפשוט בעצמו שזה אצילות וזה יצירה אלא חיזו מראה זה מראה זה אמנם לא במתיקות האור וז"ש לטוהר לטהרה ולקדושה אמנם אינו כמוה כנזכר ור' יהודא פליג עלי' ואמר כלא אתרשים בההוא נהירו דחיזו דמתגלפא מסטרא דשכינתא כלומר אין הסברא נותנת שתהי' גילוי שכינ' בבחי' ספיר שאינה בחינתה המקבלת אלי' אלא גילוי שכינ' תהי' בבחינת לבנת שהיא בחינתה ממש המתלבשת בה למט' וז"ש כלא אתרשים כל הע"ב מאורות איתרשימו ובההוא נהירו דהיינו בבחי' לבנ"ת דמתגלפא מסטרא דשכינתא ששם שורה ומתלבשת.

ור' חזקי' הקשה עליו ואמר והלא שתין אינון בסחרנהא דשכינתא שכל מה שיש לה היא מתגל' בבחי' למטה הנק' לבנ"ת ואין אני מוצא בי' כי אם סוד ששים א"כ איך אמרת שהכל אתרשים בההוא נהירו וגומר שכל ע"ב מאורות דאיירי בהם ר' חייא כלם אתרשימו בבחי' לבנת (הכי) [הרי] אין אני מוצא כי אם ששים. ותירץ הכי הוא ודאי שהגבורים שסביב לה הם ששים לבד אמנם יש י"ב תחומין שכלם נהירו בשכינתא כד אתחברת במלכא והרי הם ע"ב וכלא אתרשים בה כמו שאמרת אמנם הפסוק אינו מדבר כי אם בשומרים דמתלהטי' בדינא הסובבים אותה.

ודא הוא עצם וגומר פי' בחיזו שמיא ממש בטיהרו וזהירותו של שמים ת"ת. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון דכל מאן דיסתכל בגווני כאלו וגומר פי' גווני הקשת במ' בפ' פנחס רע"ו א':

בגוונין נהירין ספירין וגו' וכן דורש פ' נח מלת וראיתיה ע"ש ע"ב ב' את דייקא אע"ג דבכל דוכתי את בשכינ' כאן דורש את במטטרו"ן שהוא טפל לאלהי ישראל הנז' בפ'. דתנינן תריסר תחומין גליפין וגו' דף נ"א וכולהו נהירין במטרוניתא וגו' מקץ קצ"ט. ותאנא נהירו דאלין שתין וגו' אחרי מות ח'. פולסי דנורא דאתלבש בהו וגו' ויחי רכ"ג ב' עכל"ה: