אור החמה על ספר הזהר ב:קל

ויבא עמלק. אר"ש רזא דחכמתא מגזרת דינא וגו'. הענין כי מלת ויבא עמלק מורה שבא והיינו עמלק כח הנחש הקדמון ובא ממקורו מתוקף הדין. ונודע שהמלחמה העליונה הוא מדת הדין החזק עם הרחמים וזה ע"י המעשה המגונה התחתון יעלה המקטרג למעלה על עושה הרעה ומיד מתעורר הדין החזק והיינו ויבא עמלק סוד משך הגבורה תחלה ההתעוררות ויש' סוד ת"ת לעילא משך הרחמים המיימינים. והמלחמה הזאת ערוכה וכסאות לבתי דינים יושבים והיינו המלחמה העליונה. ובבא עמלק למטה להלחם בישראל כלי מעשה כחות הגבורה והדינים החצונים היה והיה הדבר תלוי אם ינצחו ישראל מצד איזה זכות ויתכפר עונם בצער המלחמה לבד או אם יהרגו מפני העון והיינו שנסתייע מרע"ה בתפלה והיה כאשר ירים משה ידו דהיינו יד ימין והרחמים גוברים ונמצא לישראל זכות וגבר ישראל. וכאשר יניח ידו ושמאל והדין גובר כנגדם וגבר עמלק ועכ"ז ויהי ידיו החסד והגבורה אמונה אוחזים במלכות בסוד חיבוק עד בא השמש אליה להתייחד עמה ונתבטל הדין ונמצא הענין כולו בכללו נקשר בשמא קדישא בסוד קשר השם וייחודו. ת"ח בשעתא דחבו ישראל וגו' ויבא עמלק כח הנחש לעורר הדין מפני עונם של ישראל וילחם פועל יוצא לשלישי התעורר הדין שילחם עם ישראל ת"ת בעל הרחמים וז"ש אתא לקטרגא וגו' היינו ממש מלחמתו למטה וכולא אשתכח לעילא ברוחניות ותתא בגשמיות שזה גרם זה ביאתו למטה גרם התעוררות הנחש והתעוררות הנחש גרם התעוררות הדין הכח אשר היה לו ברפידים וגו' שאין כח לחצוני' אלא בהרפות ידי עושה מלאכת עבודת הקדש. א"ר יהודה תרי זמנא וילמד סתום מן המפורש וירד העמלקי במעשה המרגלים בעון ישר' היה לו כח.

אר"ש לעילא ותתא וגו' מוסיף שאין הענין כמנהג העולם שהאומה קמה על ישראל ולמעלה על ה' אלא כמו שהדינים למעלה על ה' כך עמלק היה על ה' ממש כדמפ':

ויאמר אל יהושע וגומר קרבא קדמאה ומפני היות' ראשונה היה ראוי שלא יסתלק ולא ירך לבב העם ותדע שיש ענין גדול בהיותה ראשונה דקב"ה פקיד וצוה זכור וגומר ומזה הטעם היה ראוי שלא יסתלק מרע"ה ממנה. קרבא דלעילא בסוד הספי' צד הגבורה והדין מתנגד על ישראל להמסר ביד פשעם והרחמים בעזרתם שהם בני ה' ומשה בכוונתו הגביר הרחמים על הדין בהיותו מושך רחמי הכתר ומטה הדין ומכניעו. קרבא דלתתא הם עמלק הגשמי ושרו וכל המתלוה אליו למטה עם כלל החצונים והשרים הטמאים החצונים.

לאזדרזא וגומר שאם היה מטריד עצמו במעשה המלחמה התחתונה לא היה יכול לכוון בהגביר הספי' אלו על אלו וז"ש ויתנצח על ידוי שינצח הימין לשמאל ואפילו בכל ההכנות האלו כתיב והיה כאשר ירים וגומר:

אר"ש וכי קלה היא בעיניך דס"ד שיוכל מרע"ה לכוון למעלה ולעשות מעשה למטה. ת"ח וגומר והכרח לזה ממה שנכתב מלחמ' לה' מה שלא נכתב על שום אומה ולשון וא"כ היה על ה' בכל סטרין למעלה בספי' ולמטה ג"כ דקב"ה הוה אלא משה בחכמתא אסתכל שהית' המלחמ' מעל' ומט' והיה צריך מי שיהיה ראוי ומתייחס למלחמה העליונה גם לתחתונה והתחתונ' אינ' הגשמית כדי שיבחר מישראל גבורי חיל:

חמא לסמא"ל וגומר וא"כ גם המלחמה התחתונה צריך מתייחס ורומז אליה וז"ש אמר משה ודאי קרבא הכי אתחזי. אתר דאקרי נער היינו מרכבה ודוגמא למטטרו"ן וכמו שנדבק' השכינה עם מרע"ה לקבל מהת"ת גם נדבק המדרגה הזו עם יהושע לקבל מהשכינה והיינו נער דקא' לא רביא כדס"ד והיינו לא ימיש מתוך האהל מ' הנקר' אהל כדי שלא יפסיק שפע הנהגתו שהוא שר העולם ומנהיגו בימי החול. הרמ"ק זלה"ה ועיין באור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' ויבא עמלק אר"ש וגומר. מגזרת דינא קשי' וגו'. קשי' לי' מלת ויבא דהול"ל וילחם עמלק עם ישראל ברפידים מאי ויבא אלא להודיענו שהיה שליח שבא לעשו' שליחות הגבורה העליונה כי הם רצועות המלקות שבהם מלקה את החטאים.

וקרבא חדא אשתכח לעילא ותתא כלומר השתא במאי דפרישנא לא יקשה לך למה הוצרך כל החרדה הזאת שמשה ירים ידו בתפלה ויהושע עושה מלחמה וכמה ענינים שהוצרכו במלחמה הזאת כדפי' ז"ל כי כל זה הי' צריך להכניע כחו של עמלק יען בא מכח אילן גדול גזירת דינא קשי' ולכן הי' מוכרח להכניע כחו מלמעלה למתק הגבורות הקדושות ולהכניע הגבורות החיצונות וז"ש וקרבא חדא אשתכח לעילא ותתא. כי במלת ויבא רמזה תורה מהיכן בא וז"ש ולית לך מלה באורייתא וגומר כי אותה מלה יתירה חדושא אתי לאשמועינן:

אתא לקטרגא דינא ברחמי: מלת ישראל קא דייק דהיינו ת"ת באופן שהת"ת תשש כחו מלעמוד כנגד כח הדין שהיא בחזקה בשביל שרפו ידיהם מן התורה כדמפ' לקמי' שהת"ת הוא שורש התורה וכלא אשתכח לעילא ולתתא כלו' הגם שדרשתי לך הפסוק ברזא דחכמתא אין מקרא יוצא מידי פשוטו לעולם ונפקא לן רזא דחכמתא מדיוקא.

דרפו ידיהן מאורייתא דאי שם מקום הוא היל"ל ויבא עמלק לרפידים וילחם עם ישראל ומדשני קרא בלישני' חידושא אתא לאשמועינן שהמלחמ' היתה ברפידים בשביל שרפו ידיהם ובי"ת של ברפידים כמו בעבור. א"נ דכל מלת ברפידים מיותרת שכן כתיב לעיל מיני' ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין וגומר ויחנו ברפידים ומדלא קאמר ויסעו מרפידים ממילא משמע שברפידים היו כשבא עמלק א"כ אומרו וילחם עם ישראל ברפידים לדרשא אתא.

א"ר יהודה תרי זמנא וגומר תימא זיל קרי בי' רב הוא מקמל"ן וי"ל דר' יהודא ס"ל דמלת ברפידים אצטריך לגופי' דשם מקום הוא אמנם ילפינן דמלחמת עמלק זו הית' בסיבת עון כעין ג"ש.

תרי זמנא אגח קרבא עמלק בישראל חד הכא וחד במעפילים מה התם בסיבת עון שכן אמר להם משה והוא לא תצלח אוף הכא בסיבת עון.

אר"ש לעילא ותתא קטרוגא דקב"ה הוה ר"ש מפרש מלת ברפידי' מלשון רפידת זהב והם שתי רפידות הא' רפידת שמים ששם מרכבתו ורפידתו ית' והשני רפידתו בארץ שהיא הדום רגליו והנה עמלק נלחם בשתי הרפידות למעלה ולמטה לעילא כמה דאתמר שבא כח הגבורה העליונה והתיש כח הרחמים כנזכר. לתתא בזריקת ערלות כלפי מעלה.

ועכ"פ דקב"ה הוה כלא. כי אפי' מה שהי' עושה למטה הי' להכעיס כלפי מעלה ג"כ והראי' שהי' אומר טול מה שבחרת:

לההוא קרבא דלעילא דהיינו להתיש כח חויא בישא סמא"ל וסיעתו כנז"ל ובריש פ' ויקהל:

בההוא אתר דאיקרי נער. בעולם היצירה משכן של מטטרו"ן הנק' נע"ר כדמפרש לקמן:

ירושלים דלעילא מלכות.

כמה דאיהו נער דלעילא דהיינו מטטרו"ן לא ימוש מתוך האהל שהוא יונק ממנה בסוד תינוק יונק משדי אמו. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ואנת יהושע וגומר ויקהל קצ"ב: