אור החמה על ספר הזהר ב:קכט

ותנינן לא יהיב וגו' ירצה עם היות שאין האדם מכוון אל הקלקול עכ"ז תנינן וגו' יספיק המעשה בלי כוונה לעורר וז"ש בעובדא אתעד וגו' מבין סטרא דילהון היינו שהוא אמצעי בין שור וחמור שמולידים היינו כלב ודא חציפא והעד עמלק חצוף משאר האומות הנאחזים בין שור וחמור (ואני המלקט שמעתי כי כל"ב החצוף בגי' עמלק). אתון אמרתון היש ה' וגו' דקדקו בקו האמצעי אם יש ה' זעיר אם אין כתר לכך לקו בקו האמצעי של שמאל דהיינו כלב בין שור וחמור. או הם העיזו עליהם בנסיון כדפי' לעיל לכך לקו בחציפא דכולהו דהיינו כלב עמלק:

כמה גרדיני נימוסים וגו' שרים הממונים על מדות מגונות שבבני אדם יש רוח עצלות רוח רגזות רוח שטות שחוק רוח עצבות וכיוצא ומוציאין האדם מעולמו והם יוצאים מסטרא דמסאבא שהם נמצאים מהגבורה ונמשכים למטה ואינם באים דרך שאר הנמשכים מלמעלה אלא נכנסים במדור הקליפות דהיינו נוקב' דתהומא רבא שהוא לצד צפון באויר שתחת פתח לבנת הספיר והיינו או' ומתבקען באוירא דהיינו אויר זה והם משם נוטים לצד צפון ונכנסים בנוקבא דתהומא רבא ששם מדור החצונים ושם הם מתגלמין לבא לשרות על בני אדם בכח יצה"ר שבהם לבתר נפקין מלמטה מקור מוצא הקליפות ונאחזים ונסבכים בכחות אשר שם והיינו ומתחברן כחדא ואח"כ בקעין אוירין ושאטין בעלמא לבא להאחז בבני אדם במביא מדות נפשיות שבהם ועל זה נא' לא תאונה אליך רעה והיינו החסידים. שהם מכניעים מדותיהם הנפשיות לצד הטוב ומעבירים מעליהם המדות הרעות בגין דהוא המניה וגו' ירצה יש צדיק שבבא אליו מעשה הרעה ההיא ישליט יצרו הטוב על היצה"ר ויעביר הרעה ממנו ויעשה מה שראוי אמנם יש רשע שלא ישליטנו האלהים לא נתן לו כח בוראו לשלוט על אותה מדה רעה להעבירה ממנו מפני שהוא גרם לעצמו בגין דהוא המניה וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. א"ר אלעזר ת"ח אע"ג דהצור תמים וגומר כוונת ר' אלעזר וגם ייחוסם פה ולא לעיל בהנני עומד לפניך שם על הצור כי שם פי' פסוק זה הוא כי כאן נתן טעם אל סדר ויבא עמלק אחר פ' מי הסלע וביאר כמה טעמים א' כי תחלה אמר ועל נסותם את ה' ולכן מיד ויבא עמלק. וטעם שני אתון אמרתון היש ה' בקרבנו מיד ויבא עמלק. ולכן ר"א ביאר טעם אחר נחמד ובכל הכוונה פי' פסוק הצור תמים פעלו ואמר כי הנה פי' הפסוק כך הוא הצור שהוא הגבורה חזר להיות פעלו תמים שהוא חסד מדת אברהם הנק' תמים כנ"ל ועכ"ז לא יאמר אדם כי הקב"ה רחמן ועושה חסד ויסמוך על חסדיו ית' ולא על מעשה ידיו הטובים ולז"א כי כל דרכיו משפט ביושר הם כי כל האומר הקב"ה ותרן וגו' וזה ממש סדר פרשת ויבא עמלק כי תחלה הורנו פי' הפסוק על הצור תמים פעלו כי הוציא מים מן הצור דלאו אורחוי בכך ועתה ביאר שעכ"ז אין הקב"ה מקפח מעשה כל בריה כי הנה כל דרכיו משפט כי כן בישראל אירע כי ויבא עמלק ליפרע מהם לולי חסדיו הגדולים על ידי תפלת משע"ה עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' יחדיו דייקא ותנינן וגומר. כלומר אין פי' לא תחרוש חרישה דוקא כי גם כולל שלא יעשה איזה עון שעל ידו יתחברו שתי הקליפות הללו ותגרום חרבן העול' וז"ש לא יהב אינש דוכתא לזינין בישין וגומר מאן דלא אצטריך דהיינו הקליפה.

מבין סטרא דלהון נפיק מתקיפותא דלהון. פי' שאין זאת הקליפה נמשכת מהת"ת ח"ו שאין שום קליפה כנגד ת"ת שיעקב מטתו שלמה נחלה בלי מצרים לז"א:

מבין סטרא דלהון מתקיפותא דלהון נפיק וגומר. כדרך שני רעפים כשתכה זה בזה יוצאים ניצוצות של אש הוא קליפת כלב כי הוא חציפא מכולהו:

מיד ויבא עמלק. כלו' ע"ם ל"ק אני אמרתי אלהי"ם אתם ואתם אחוזים בת"ת בגופא דאילנא ולא שמעתם אני אחבר אתכם ע"ם ל"ק שהוא הכלב המלקק. א"נ ע"ם ל"ק עם שילקקו אותו הכלבים.

כי מחה אמחה וגומר תמחה את זכר עמלק. במדרש רמו קראי אהדדי ותרצו כאן קודם שפשטו ידיהם בזבול כאן אחר שפשטו ידיהם בזבול וה"פ דקרא ויאמר הקב"ה כשידו של עמלק דהיינו אדום הרשעה על כס יה דהיינו בית המקדש דכתיב בי' כסא כבוד מרום וגומר אז מלחמה לד' עמו ואז תתקיים כי מחה אמחה אמנם קודם שפשט ידו בכס יה תמחה אתה וזהו:

ואחריתו עדי אובד.

עד דייתי קב"ה ויאביד לי'. כי אחר שכבר פשטו ידיהם בכסא כבודו הקב"ה יהא אוביד לי' וז"ש כלומר.

עד דקב"ה יהא אוביד לי' דכתיב כי מחה אמחה:

אע"ג דהצור תמים פעלו. אר' שמעון אביו קא מהדר כנזכר לעיל:

ומתבקעין באוירא. בפ' יתרו ע"ו וגם בויקהל ר"ט מוכח שהקליפו' למעלה מהרקיעים וכשיוצאים בוקעים באלו האוירים שהם בין הרקיעים ובין הרקיע התחתון ולארץ ויוצאים:

וכד. בעאן למיפק אזלין ואשתאבון בנוקבא דתהומא רבה. כי כמו שבקדושה כל ספירה שרוצה לפעול איזה פעולה סליק לעילא לגבי עלתו ונחית להשפיע לעלולו שיפעל שזהו כל סליק ונחית דבכמה דוכתי כמו כן הקליפות כדי לעשות מעשהו זר מעשהו חוזרות אל שורשם ליקח עזר וכח לפעול הפעולה הרעה ההיא ואח"כ:

נפקין ומתחברין וגומר ואומרו.

יאשתאבון פי' שכל כח מהם חוזר אל שורשו ונשאב בתוכו ונעשה חלק אבר ממנה. וז"ש ואשתאבון וגומר ולבתר נפקין וגומר. ה"ג מאי לא תאונה אליך רעה בגין דאתייא וגומר פי' תאונה כמו כי תואנה הוא מבקש דהיינו עלילות דברים תסקופי. תרגום עלילות דברים.

אמאי היא חולה. כלומר היא בעצמה אינה חולה אלא היא מחלה לאחרים א"כ אמאי איקרי חולה.

כד שרי' וגומר ומן יומא דשריי' לי' עלי' דב"נ היא חולה:

ארכבי' אתרי רכשי חולה מלשון יחולו על ראש מואב וכן לשון תלמוד חל עליו חובת ביעור ומלשון חולי כהאי שכיב מרע. ולכן נקרא חולה שכששורה עליו עשאהו חולה וכן בסמוך:

בגין דהאי הימין לההיא רעה ואיתרעי בה הה"ד לרעתו. גם כן כאן ארכבה אתר' רכשי רעתו מלשון רעה ממש ומלשון רצון תרגום רצה אתרעי. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון דאתיא בתסקופא וגו' ודריש תאונה ל' כי תואנה הוא מבקש וכן בפ' וישלח קס"ט ב'. עכל"ה: