אור החמה על ספר הזהר ב:יג

ויקם מלך חדש ר' חייא אמר חדש ממש הנה בערך המלכות היה חדש כדמפרש שחידש גזרותיו אבל הוא הוא ממש פרעה כדמסיק ועבד גרמיה דלא ידע ביה אלא חדש שמעולם לא מלך כמוהו במצרים. כל ההוא טיבו דעבד יוסף במצרים אל הכלל ואל המלך דהיינו בפרט אל פרעה שהעשירו ויבא יוסף את כל הכסף וגו' ואל מצרים קיים לון בשני כפנא. כל האי לא דכיר טובות כפולות לא דכיר לגמול טוב לישראל ולא עוד אלא שחידש גזרות קשות מכל מלכי מצרים הקדמונים כאלו לא ידע שהוא יותר מלא זכר והיינו טעם מלך חדש שהוא מחדש אשר לא ידע אצ"ל לא זכר אלא לא ידע.

דאיהו קם מגרמיה ופליגא דר' חייא ופליגא דרב המנונא דלעיל דפי' קם לעילא והכא פריש קם מגרמיה אשר לא ידע את יוסף היינו לא אתחזי למלכא ולעותרא דהיינו יוסף משנה למלך והעשירו והוא לא ידע ולא היה ראוי לאותם התכשיטין.

ובעא לאובדא דהיינו נמי לא ידע את יוסף. ויהיה קימא לעילא ולתתא ויתפרש ויקם למעלה ויקם לתתא שהקב"ה הקימו לקיים גזרות הגלות ומלת ויאמר אל עמו היינו השר המייעץ מלמעלה וז"ש דכתיב ויאמר הקב"ה וכו'.

ת"ח כל מלכין דעלמא וגו' אינם חשובים לפניו כדי שירד הקב"ה לדינם למטה בתחתונים אלא יגזור עליהם גזרות קשות ויתקיימו ואפי' בשרים וכמצביי' עביד הקב"ה ונתקיים רצונו. וא"כ יקשה מאי הכבוד הזה שבא הקב"ה למצרים לנקמה ולא עוד אלא כבר עשה כמה מכות בהם ועכ"ז במכה עשירית ירד בכבודו ובעצמו וז"ש והכא במצרים אע"ג דכל וגו' בשאר מכות וגו' מה כתיב במכה עשירית הנה ה' רוכב וגו' דהיינו ועברתי בארץ מצרים וגו'.

הוה בעי קב"ה ביקרה היינו ובא מצרים לעשות הנקמה בעצמו ואתי לגבה ג"כ לאקמה לה הוא בעצמו מגלותא ולמיהב לה ידא פשיטות ימינו אליה להקימה מגלותא כאומרו נטית ימינך. וא"ת והא כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ומדת אני היא השכינה ואת אמרת דע"י ת"ת וי"ל כי מלת אני אינו מדקדק השכינה אלא אני ת"ת המדבר על עצמו שהוא הפועל ע"י המלכות אבל הוא הת"ת בעצמו:

א"ר ייסא אי הכי וגו' בשלמא אי אמרינן מחמת עצם המכה שאינה ראויה לשליח והוא נשמר לעיל מזה ואמר אע"ג דכל אינון גבורן וגו' כי לא מפני גודל הנס נרחיקהו מיכולת המלאך ע"י עזר קונו.

ואעילו ברית קיימא וגו' פגמו היסוד והמלכות דהיינו מקום הנס כי נס הוא היסוד שהוא נקרא או"ת במקומו ונס בהיותו למעלה מנצח והוד כדפי' בתיקוני' ומופת מצד הת"ת ופלא מצד ג' ראשונות ומצד הבינה הם פלאות ודאי והיינו אלף פלא והכל סוד היסוד כדפי' והם פגמו היסוד ולכך נגאלו בלי נס ופלא ובלי אות ומופת.

בגלותא [דאדום] בעי וגו' הקשה א"כ בגאולה העתידה יהיה תלוי גם בזה. לזה אמר שאינו כן בגאולה העתיד' אלא יעשו הנסים מטעם אחר כדמפרש ואזיל. לאתייקרא בעלמא להביא הנבראים שיכירו אלהותו. ולמיתי איהו אינו רוצה שיהיו הנקמות מצד ב"ד התחתון והניסין מעין ב"ד תחתון אלא יהיו הנסים והגבו' מעין הספירות העליונות.

לאקמא לשכינתא היינו שתהיה מתעלית קדושתה מעשיה ליצירה ומיצירה לבריאה ולא לבד להקימ' אלא סוד העפ' החצוני ששכב' עד עתה בו יתנער ממנה ויעביר החיצוני' ממנה וז"ש ולנערא ליה מעפרא. ווי למאן וגו' ירצ' אותם המלכי' שיהיו אז באותם הימים עם היות שהם לא עשו עיקר הרעה אלא כיון שהם לפניו פוגע בהם בדינם ומראה בהם נקמתו ונסיו ואותותיו.

בשעתא דיימא וגו' היינו אבנא דמחת לצלמא על רגלוהי דהיינו אצבען דרגליא מנהון חספא וגו' ועם היות שברוחניים יתבטלו כל המציאות אל הקליפות הגשמיים יהיה המכה דוקא ביומיהון די מלכא אינון וגו' ולכך אמר מאן איהו מלכא ועמא בהכרח יהיו מעכבים אותם המלכים והעמים מלכות יש' ויתנקם בהם במלכים ובאומתם.

ונעו אהדר לקרא קמא הנה ה' וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ויקם מלך חדש חדש ממש דהוה מחדש וכו' [בזוהר שלפנינו הוא שני מימרות אך כפי המובן הי' לפניו גירסא אחרת מעורבת שניהם יחד] נראה דארכבה אתרי רכשי ולא היא אלא הכוונה היא שמאחר שביטל כל הנימוסים שעשו כל המלכים שקדמוהו וחידש נימוסין וגזירות חדשות מרוחקים מאד מגזרת המלכים וממה שהוא הי' עושה חדש ממש קרינא ליה:

א"ר יהודה מאי דכתיב. ה"ג [לא "האי דכתיב רק "מאי והוא לשון שאלה וקושי'] כי נסתפק בפי' המשנה שפי' על פסוק ויקם דקם מגרמיה ומה היא הכוונה ועל מה היתה הקימ'. ותי' ר"ש שהקימה היתה לאובדא את ישראל כגוונא דאחשורוש כדמפרש ואזיל: ה"ג וכד הוה קם מלכא לעילא וכו'. ול"ג לי':

דרגין ממנן עילאין. הם ע' שרים:

ועל אינון פולחנין דלהון. היינו הכוכבים והמזלות הנראים שלהם עובדים כדי שיוכלו לקבלה מכוונים כנגדם:

ואתקבל. ונתרעם כדמפרש ואזיל:

וממקנה ישראל. מדהוה להו מקנה ודאי לא אעדו מדלהון כלום שאלו היו נוטלים מהם לא הוו להו שום מקנה. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון אעברו ליה בההוא נהר וגו' מ"ט א' ונ"ב ב' ושם רנ"ב ב' תמצא באיזה מקום הוא נהר דינור הנז' כאן ויש מלאכים שמעבירין אותם מממשלתם כנזכר בפרשת פקודי רמ"ז א' ופ' בראשית מ"ג ב' עכל"ה: