אור החמה על ספר הזהר ב:קכח

ותשכח אל וגומר כמו שצור ילדך בבינ' כנזכר כן אל מחוללך בחכמה בבחי' החסד שבה וז"ש דא נהירו דאבא וניחא השתא מחוללך כי שמו שבינה אם לנשמות כן החכמ' אב. תו א"ר אבא מים בכל מקום ירצה הן אמת הא ידיעא כי מים. סתם הם החסד וא"כ היה ראוי שהבינ' תתעורר אל המים בצד החסד שבה ולא כן אלא וקב"ה בינ' בהאי צור שהיא בחי' הגבור' שבבינ' אתער לארקא ירצה תחלת הערת המשכת המים לא המים ממש שבחסד יסודם ואו' לארקא מיא כי לא היו מים מועטים אלא לארקא מיא מי נחלים נהרים דהא לא אתחזי אלא מגדולה בחי' החסד שבבינה שבה המים את וניסא דקב"ה אין הנס להפך הטבע אלא נס להפך המדות והיינו ההפכי וגומר מלפני אלוה יעקב דהיינו בינ' אלוה יעקב ת"ת ודאי. ומשמע ההפכי דהא אפ' היה לפרש ההפכי הצור שדרך הצור להוציא לא שעצם הצור יהיה מים לז"א ומשמע ההפכי כלומר פשט הענין בלי התעקשו' משמע דהא לאו אורחוי דצור בכך שאין מציאות מים בצור: מצור עילאה גבורה שבבינה מאתר דלתתא מ' גבורה תתאה והיינו סופיה דקרא חלמיש למעינו מים. ומה שמיה דלתתא מ' סלע מצד הדין ודאי ואין בה מים מצד הדין כדפי' ואחר שהיא דין במה אפיק האי סלע מיא בחילא דצור עילאה שעיקר הדין ושורשו למעלה בבינה ואחר שהדין נהפך למים למעלה באו' ההפכי הצור אגם מים א"כ ממילא חלמיש למעינו מים:

ר' שמעון אמר דאתהפך צור שהוא הגבורה שהיא דין ואין בה מים אתהפך למדת חסד להוציא מים והיינו למעבד פעלו ממים שהיה פעולתו פעולות חסד כאו' התהלך לפני והיה תמים ירצה ע"י זה היה תמים מרכבה לחסד:

בשעתא אחרא תניינא במלות אלו הורה שאין שינוי בין מעשה למעשה אלא מצד מיעוט הכנתן של יש' וז"א תניינא ר"ל שנית לקודמת ולא נענש מרע"ה על מי מריבה אלא כד אתענש משה ענין שהיתה המדה חלושה לענותם של ישראל ולא היתה מזומנת לכך וז"א ובעא לאפקא מיא וגו' ובחוביה דישראל לא אתהדר תמים כקדמיתא והיה חלול השם בענין ונענש משה ביה זמנא אתרעם משה ואמר צור ילדך תשי וכדמסיק צור ילדותך בתחלת ילדותך בצאתך ממצרים שנהפך לתמים ועתה תשי חלשת ליה במעשיך הפוגמי' ממה דהוה בקדמיתא שלא היה כח בי להפכה לימין מפני מעשיך וגרם שאותו הדין שהיה בה נמשך על מרע"ה וז"ש לא אתהפך תמים השתא וגו': היש ה' בקרבנו היינו מחכמה ולמטה. אם אין כתר עליון הנק' אין ובחינה זו רצו לחקור ישראל. ולא נענשו אלא מצד שעשו ע"י הנסיון שאמרו נבדוק ונחקור הדרוש וכפי המדה כך יהיה שאלותינו לנסות היש כח למעלה לעשות כך וכך כאו' וישובו וינסו אל וגו'. וענין זה גרם פירוד שהוא סילוק והסתר א"א והדין הוה בהם ולזה נתעורר הנחש. הרמ"ק זלה"ה:

ויבא עמלק וגו' ר' יוסי פתח אשריכם זורעי וגו' כמה מים וגו' הנה יש מים קדושי' באצילות מתוקים והם נחלקים למים עליוני' ותחתוני'. ויש מים זדוני' מי המרי' בחוץ וישראל אינם למעלה מהמים החצונים לבד אלא גם למעלה מהמים הקדושים מי מנוחות והענין כי הם מולידים נשמות מהבינה עם החכמה שהוא למעלה ממימי החסד: ואמר דלית זרעא להו שהן אמת יולידו לפעמי' למטה מצד סוד הגלגול אמנם אלו הם נטיעות לאו להם יהיה הזרע בלתי מתקיימת ששולט בהם לילית אמנם זרעא להו שיהיה זרע קיים אינו אלא על המים למעלה מהחסד דוקא כדי שלא יסבך בזרעם שום חלק למים זדונים והיינו דמסיק משלחי רגל וגו' אינון הוו ענפי אילנא וגו' והיינו סוד עץ החיים שהוא גוף האילן תפארת והיינו או' והוא אילנא ת"ת רברבא מצד הגדול' ותקיפא מצד הגבורה. ועם היותו בקדושה ובאצילות יש אחיזה בו לחצונים וז"פ וביה אשתכח מזונא לכולא. שאפי' חצונים יונקי' כי בהתפשט ענפיו שהם י"ב נתפשטים לע' ובהם נסבכים ע' אומות בחוץ וכיון שהחצונים נאחזים שם לכן ישראל עולים למעלה למעל' שלא יהיה חלק לשום חצוני במקום אחיזתם וז"ש והוא אתתחם וגו' וע' ענפי' אחידן וגו' וישר' משתכחי בגופא דהיינו בעצם עץ החיים סוד הדעת משם נשמתן של ישראל בסוד יה"ו חב"ד והם גוף האילן. ואו' ויחנו שם על המים מהדר בערך המים הזדונים שע"י היותם מלמעלה ממקו' שמתבטל הדין משליטי' הרחמים על הדין ושולטים על האומות ומגבירים הקדושה ומכניעים השרים החצונים וז"ש שליטו ישראל וגו': משלחי רגל השור והחמור וגו' הענין שהם שור המזיק הגדול ביבשה משמאל סיגי הזהב וחמור היינו חומר מים רבים מן הימין סיגי הכסף וכשא' מאלו נכנס אל הקד' מחריב את העול' כ"ש שניהם יחד קשורי' ולכך יש' משלחי רגל השור ולא אמר משלחי השור מפני שרגליהם שהם כחותם המתפשטים למטה הם הנאחזים בבני אדם וישר' בסוד שס"ה מצות לא תעשה נבדלים מהם שלא יהיה להם אחיזה בהם ולא בקדש שהכל ענין א'. ויהי לי שור וחמור כלו' מורגל אני להכניס כח השור והחמור ולבטלו שהרי עם לבן גרתי החכם בכל מיני נחש וקסם בשור וחמור ואני בטלתיו. ואו' רגל ולא רגלי לרמוז שאפי' אחד מהם נפרד אין לו חלק בהם כ"ש שניהם יחד. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' נהירו דאבא. חסד הוא אור וענף החכמה דהיינו א"ל שהוא חסד אל.

ומחוללך. היא החכמה וכן נק' רב מחולל כל בסוד כלם בחכמה עשית וזהו אל מחוללך אל דההוא מחוללך וזהו:

נהירו דחכמתא קאמר:

מים בכל מקום הא ידיעה. שהם בחסד.

וקב"ה. חכמה. אתער (לארחא) [לארקא כצ"ל וכן כתיב בזהר] מיא. בהם מימי הרחמים בהאי צור אע"ג דדינין מתערין מינה ונק' גבורה כמ"ש מי ימלל גבורת ה'.

ומשמע ההופכי דהא לאו אורחוי. שהבינה ממנה יוצאים הגבורות כנזכר נהפכ' לאג' מים

וע"ד מצור עילאה. בינה.

אפיק מיא מאתר דלתתא. כלו' ע"י צור עליון בינה הוציא מיא מן המלכות למטה הנק' סלע. ולפ"ז יפרש ר' אבא הצור בינה אשר האצילה ת"ת הנק' תמים יעקב איש תם.

ר"ש אמר וגומר. מפרש פי' אחר הצור היא הבינ' כנזכר אמנם פעלו תמים פי' דאתהדר צור שהיא הבינה למיעבד פעלו תמים ומאי איהו אברהם. פעולת אברהם שנק' תמים מדרכו להשפיע מים ועתה עשה הבינה פעולו בתמים שהוציאה מים בחסד וי"ס דגרסי דעתה אתהפך צור למיעבד פעולה דתמי'. דהיינו מה שפירשנו וגירסא נכונה היא ה"ג בשעתא דא אתהדר הצור תמים בשעתא אחרא וגומר. והיינו שפירשנו שעתה נתהפך הצור בינה לעשות הפעולה דתמים להשפיע מים בחסד אמנם:

בשעתא אחרא וגומר. ה"ג לא אתהדר תמים כקדמיתא וגומר: דבגינך לא אשתכח וגומר מה דלא הוה ביומי ילדך [כלו'] עולימך פי' אתה גרמת שהצור בינה לא פעל פעולה דתמים כמו שפעל בימי ילדותך שנתהפך הצור אגם מים:

דעבידי פירודא ועבידי נסיוני דכתיב ועל נסותם את ה'. שהוא הזעיר שאמרו שאם ההנהגה מאת אריך נשאיל ממנו שאלתינו וצרכינו מאריך. ויהי' גוון תפלתינו בסגנון אחר ואם תהי' ההנהגה ע"י זעיר נשאל צרכינו מזעיר וזה קיצוץ גמור כי אפי' שתהי' ההנהגה מא"א יש לאל ביד ז"א למלאות שאלתם שהרי א"א מתלבש בז"א:

תמן תנינן וגומר בפ' שמות דף ואו אית מיין מתוקין מיין צלולין ומיין מרורין וגומר. וז"ש כמה מיין וכמה מים משתכחין וישראל זורעים זרעם בניהם ובנותיהם למעל' בת"ת שם אחוזים ומשם משלפי נשמתן קדישין לבניהם: וז"ש זכאין אינון ישראל דלית זרעא דילהו אלא על המים. ה"ג דילהו בדל"ת.

אינון הוו ענפוי דאילן אילנא דקב"ה. פי' אינון מיא דקאמר קרא הם ענפי האילן דהיינו שורש ע' שרים המסתעפים ומתפשטים למטה בעשי' בחצריהם ובטירותם וישראל הם אחוזים בגוף האילן עצמו ולכן הם על כל מים:

אילנא אית. ת"ת.

לקב"ה. בינה.

מחקלא דאתתקפו פי' הי"ב גבולים הללו הולכי' ומתתחמים במספר במשקל ומתחלקים:

בד' סטרי עלמא.

וע' אנפין אחידן בי'. דהיינו ששורש ע' שרים מושרש בו וממנו נשפע להם השפעתם למטה: וז"ש לעיל וביה אשתכח מזוני לכולא.

והיינו דכתיב ויבאו אלימ"ה: כלו' א"ל מ"ה באו"א מקום מקביל אל הת"ת שהוא שם מ"ה דאלפי"ן:

(משתכחו) [משתכחי] ביוד גרסי': והא אוקמוהו בפ' אמר אויב האריכו בענין ע"ש ואתמר במקומות אחרים דרך קצרה.

דאיקרון שור וחמור. הם שתי קליפות שור נמשך מגבורה והוא קליפת עשו וחמור נמשך מהחסד חומר מים רבים והיא קליפת ישמעאל:

ויהי לי שור וחמור. כלומר כפופים תחתיה השתי קליפות הנקראי' שור וחמור אותם (שאתה רוצה) [שהם רוצים] לאבדני מן העולם. עכ"ל הרא"ג ז"ל: