אור החמה על ספר הזהר ב:קכו

והא כתיב בכל לבי דרשתיך מורה כי לענין כוונת הלב היות התפלה בכל לב סגי א"כ ממעמקי' א"א לפרשו על הכוונה דאי הכי לימא בכל לב קראתיך ה' ממעמקים היינו העמקים העליונים כדמפרש ואזיל ועתה מטעם זה צריך התפלה מעמקי הלב מפני שבכל לב הוא קושר ימין ושמאל בתפלתו אמנם מעמקי הלב הוא מושך מהעמקים העליונים התשובה על בקשתו וז"ש בעי לכוונא דעתא ורעות' שהוא נגדיי לדעת ורצון שהוא הכתר לעלות עד א"ס עקרא דעקרין שהוא סבת הסבות אמנם או' עקרא דכל עקרין היינו א"ס סבה כל הסבות. לאמשכא ברכאן וגומר הבאר היא הבינה באר שבע ועמק הבאר היא החכמה ובהמשיך מעומקא דבירא שהיא החכמה ינגיד ברכאן ממבועא דכולא שהחכמה דבקה בא"ס. והנה משך השפע הנשפע מלמעלה יש לו ב' מקומות הא' נעלם והוא הא"ס והב' מקום גלויו והוא מחכמה וז"ש ומאי הוא ההוא אתר דנפיק מיניה שממנו יוצא אל מקום הגילוי הוא מעדן ויקרא יוצא בצאתו מהחכמה מפני שמשם נמצא ומתגלה וז"ש ההוא נהר דכתיב ונהר יוצא מעדן וכתיב נהר פלגיו ישמחו וגומר יקשה לו כי מה צורך להעמיק העמקים ואינו יותר טוב להשפיע למ' עצמה מהספי' הקרובות אליה ולא שיעמיק לז"א כי הנהר הזה יוצא משם ונמשך לנצח והוד והיינו נהר בינה נמשך עד פלגיו שהם פלגי מים נצח והוד והם ישמחו המ' עיר האלהים. ודא אקרי ממעמקים קשיא ליה לשון מעמקים לשון רבים הל"ל מעומק קראתיך וגומר לז"א ודא איקרי ממעמקים לשון רבים מפני ששם בתוך החכמה שורשי הנמצאים כולם בסוד חותם הספי' וז"ש עמקא דכולא וכיון שכללותם מצטייר בבינה נק' עמקא דבירא והיינו שאינו מקור א' אלא מבועין ו' קצוות חותם הנמצאות כולם נפקין מיין לישראל ונגדין לברכא כולא כל הנמצאים מהשרשים האלו עצמן. ודא הוא שרותא לאמשכא תחלת ההמשכה מהעליונים הרוחניים אל התחתונים המתגלים וז"ש לאמשכא ברכאן מלעילא לתתא:

ור' חזקיה מסיים לה ואזיל. כד עתיקא כתר סתימא שהוא סתום ונעלם מהחכמה ובינה הסתומות והנעלמות וכיון שהוא רוצה להשפיע אל התחתונים וז"ש בעי לזמנא ברכאן לעלמין אשרי כולא ירצה כולל שרשי התחתונים בחכמה כאומ' כולם בחכמה עשית ושם משפיע להם הברכות וז"ש אשרי כולא וגומר ואד"ג אשדי כולא וירצה שופך כל מיני ברכות בחכמה ומשם שואבת הבינה והיינו ומהכא שאיב ואנגיד בירא שהיא הבינה בקשר ויחוד החכמה. דנחיל הם הספי' שכל א' מושכת נחלי ומבועין כל נחל ו' ומבועי י' שמיו"ד נובע הנחל ו' שהוא סוד הדעת המושך בעצם הבינה מהחכמה הנעלמת בה והם מושכים מציאותם ממנה והיינו אתנגידו מיניה בערך עצמותם ומשתקיין מיניה בערך חיותם ושפעם. מאן דמצלי וגומר שסתם תפלה היא מ'. בעי לכוונא לבא ורעותא יסדר תפלתו בענין שיעלה עד הכתר והחכמה לאמשכא ברכאן מההוא עומקא דכולא היינו טעם ממעמקים וגומר מפני שעולה בסוד תפלה מ' עד הכתר ומושך משם וז"ש אתקבל צלותיה דהיינו מלכות מקובלת למעלה שהם רחמים גמורים ואין מדקדקים עמו כמו למטה שיש דין ומשלימין רצונו:

א"ר יהודה בכל יומא ויומא וגו' הענין כי ו' ימים א' ב' ג' ד' ה' ו' הם סוד ו' קצוות חג"ת נה"י והששה לילות דהיינו המ' מדת לילה משמשת עם כל יום ויום השבת סודו כולל א"א וז"א ונוקביה דהיינו מדת לילה מ' בסוד הארת האור העליון בה מהכתר ולזה יום שבת הוא יום השביעי הכולל כל הימים והימים ענפים שואבים מיום הז' שבו משורשים כל הענפים ולזה כמו שיום שבת קדושתו דקה כן שפעו דק ורוחני אינו נגשם ולא מתעבה ולכן אין מן יורד ביום השבת שהאיך יתעבה ויתגשם הרוחני הדק אמנם בכל יום ויום שפעו מתעבה ולזה היה המן נמצא בכל יום ויום ולא ביום השבת. אמנם אותו השפע שנתגלה בכל יום ויום אינו אלא ממה שקבלו הימים מרוחניות יום שבת הכולל כל הימים וז"ש בכל יומא ויומא וגומר וע"ד אמר משה וגומר כי אם יותר יום ליום מורה שצריך הו' קצוות לקבל א' מחבירו וזה אינו שאינם מקבלים ו' קצוות יחד אלא מיום השבת וז"ש בגין דלא יהיב ולא יוזיף וגומר אלא כל חד וחד שליט בההוא יומא דיליה בלי שיעזור מחבירו. בג"כ כל אינון ה' יומין שהם חג"ת נ"ה שהם אבגד"ה שלטין בלחודייהו ביומייהו ואינם צריכין השפעה אחרת אלא די מה שיש בהם וז"ש ואשתכחו בהו מה דקבילו, ויומא שתיתאה וגומר היינו יסוד ויש בו חלקו וחלק השבת כדמסיק אבל הששי מה נשתנה יום הששי בתוספת ה' צריך תיקון דאזדווג וגומר הענין עיקר הזווג ביסוד ולזה הששי הוא יסוד ה' היינו מטרונית' מ' דאזדווג' ביה זווג מועט וביום ערב שבת יש זווג קצת ומנוחה מצד מה שכולל המ' עם היסוד להכין צורכי שבת והיינו לאתקנא פתורא למלכא. אשתכחו ביה תרי חולקין הא' ליומיה דהיינו הפירוד כשאר הימים וחד לתקונא דמלכא שלובש בגדי שבת ומתתקן ומתקשט בחדוותא דמטרוניתא הנקשרת בחיק בעלה בגין כך בעי בר נש וגומר היינו לסדר השולחן בסעודת הלילה לשתי סבות הא' להתברך ברכה רוחניות כימים העליונים. יומא דביה נייחין היגעים ששת ימים עשו ויגעו ונחו מיגיעתם בי' דרך משל כי ששת ימים עשה וביום השביעי שבת ששת ימים הנזכרי' היינו שבת ש' ב"ת. בת היינו מ' ש' הם ג' אבות וג' נצחי' וז"ש והוא כללא דכל אינון דהיינו שבת בסוד הדעת והת"ת כולל ו' קצוות ושאר הימים כל יום ויום ענף א' לבד כנזכר.

ור' ייסא מוסיף בת מ' שאינה בחול אלא לילות היא עתה נכללת ביום השבת עצם א' וכללות א' וז"ש כ"י אקרי שבת רצה בזה שאחר שהיא בת זוגו כל יום שבת מזדווגת עמו בכללות א' והיינו שאנו קוראים אותו בואי כלה שבת כלה וז"ש ודא היא כלה שכל היום היא כלה בחיק בעלה או כדגרסי ודא הוא כולא ירצה שבת כולל כל השבע מדות יחד. ושמרת' שהיא מדת שמור נקשר בשבת. כי קדש היא לכם ולא לשאר עמין מפני שהיא נק' כנסת ישראל שהיא בחי' המכנסת ואוספת נשמת' של ישראל והיינו כי קדש היא לכם ולא לשאר עמין ביני ובין בני ישראל שהם מכונסים בתוכיות המ' ועם היות דכתיב אז אהפוך אל וגומר לא יכנסו אלא תחת כנפי השכינה לבד וז"ש ודא אחסנת ירותא וגומר:

מההוא מקום דאתחזי למהך כדין הקונה שביתה במקום ידוע שכל המקום חשוב כד' על ד' ומהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה לכל רוח. ורזא דמלה מקומו היא המ' דכתיב ברוך כבוד ה' וגומר דהיינו המ' ומה שלא אמר ברוך כבוד ה' למקומו או במקומו הוא כמו ברוך ה' מציון כנזכר בזוהר. כי המקום מדת המלכות אשר אתה מרע"ה שהוא מרכבה לת"ת עומד עליו אדמת קדש שהיא אדומה מצד הדין ונוטה לימין שהיא קדש אתר ידיעא ירצה שיקרא מקום מפני שהוא מקום ידוע כי שאר המדות נסתרים וז"ש אתר ידיעא קרינן ליה וזהו ברוך כבוד ה' הנעלם ממקומו הידוע ונגלה דהיינו במדה זו הנקראת מקום וז"ש מקום דאשתמודע יקרא עילאה כי סתם כבוד הוא נעלם ונסתר וז"ש יקרא עילאה. אזהרותא לבר נש דקא מתעטרא וגומר היינו עטרת תפארת קדושת שבת סוד נפש יתירה לא יעשה מעשים שידחה ממנה ויצא ממקומו מסוד הקדוש' בגין דבפומיה וגומר היינו פ' אם תשיב משבת רגליך היינו רגלוי עשות חפציך היינו עובדא ודבר דבר היינו מלולא ובכל א' מג' עניינים אלו יקרא מחלל שבת ויצא ממקום המנוחה העליונה וז"ש כל אלין חלולא דשבת ויצא אל החצונים וז"ש דהא לבר מיניה וגומר כבוד דלתתא וגומר:

והרא"ג ז"ל כ' ומי אמר דוד הכי. תימא דהא אמר שיר המעלות סתם ולא פריש מאן אמרו ותירץ כל בני עלמא וגומר. וי"ל שכל המזמורים הגם שהם סתימי' מ"מ דוד אמרם ברוח הקודש לכל דברים העתידים:

א"ר חזקי'. נראה שהוא טעות דהא ע"כ נמי הם דברי ר' חזקי' ונ"ל דל"ג לי' אלא: ה"ג דהא כד עתיקא סתימאה וגומר. א"נ ה"ג דאמר ר' חזקי' בדל"ת והמסדר סדר ר' חזקי' ובסיום דבריו הביא מאמר אחר מכריח מיני' ובי' דאזיל לשיט' במקום אחר. ומעתה שמעינן דר' חזקי' ס"ל דמלת הוא דקאמר קרא על כן הוא נותן לכם ביום הששי וגומר הוא רומז אל הבינה כי משם הוא משך הברכו' כדפי' בפסוק ממעמקים שפתח בי' וה"ק ראו כי ה' נתן לכם את השבת ע"כ הו"א שהיא הבינה משפיע ליום הששי יסוד סוף משך הנהר לחם יומים חלק לעצמו וחלק למלכות כדלקמן ולכן אל יצא איש ממקומו מלכות כדמפרש ואזיל:

א"ר יהודה בכל יומא גומר ר' יהודה מפרש פי' אחר בפסוק דיום השבת דקאמר קרא היא הרומז אל הבינה וזהו ראו כי ה' נתן לכם את השבת היינו שבת עליון בינה המברך כל ששת ימי המעשה ו"ק וביום הששי לחם יומים כדמפרש ואזיל. וז"ש בכל יומא ויומא מתברך עלמא מההוא (עלמא) [בזהר כתיב מההוא יומא] דהיינו בינה:

דהא כל שתא יומין שהם ו"ק:

מתברכין מיומא שביעאה. בינ' כדפי':

בההוא יומא דבי'. כל א' מו"ק ו' ימים עילאין מאיר ביום שלו דהיינו יום ראשון חסד יום ב' גבורה וגומר:

ויומא שתיתאי אשתכח בי' יתיר. יען כי יום הששי הרומז ביסוד הוא נוטל ב' חלקים חד לעצמו וחד למלכות כדלקמן:

ואזלא הא כי הא דא"ר אלעזר וגומר אלא הא אוקמוהו גרסי':

יומא דבי' נייחין שאר יומין. בינה ומסקנא דמילתא היא. א"נ ת"ת ו' דכליל שית ספיראן. והוא כמו ד"א. כך דרך הזוהר בכמה מקומות לפרש פירושים שונים בלי שיאמר ד"א.

תנינן מהאי מקום דאתחזי למהך. פי' אין הכוונה ממקומו ממש כמו שסוברים הקראים אלא מאותו מקום הראוי לו לילך דהיינו חוץ לאלפים אמה וזהו פשוטו אמנם.

רזא דמלה דכתיב וגומר ודא איהו מקום. מלכות

כי המקום אשר אתה עומד עליו. פי' נאמר לו למשה כי המקום שהיא המלכות אשר אתה עומד עליו שאתה בת"ת שהוא עומד עליו.

אדמת קדש היא אתר ידיעא קרינן לי' מקום דאשתמודעא יקרא עילאה. כי היא העששית אספקלריא המגלית המאורות עליונים:

בעיטורא קדישא. היינו נשמה יתירה שהיא חלק א' דאיתפליגת מהאי נקודא בסוד ביני ובין בני ישראל כדאיתא בפ' ויקהל ר"ד:

דלא יפוק מיני'. הענין כי נשמה יתיר' היא חלק א' ממדת המלכות המתלבשת בבריאה סוד הכסא והיא המתפשטת בשבת וממלאה כל הארץ מכבודה וזהו ופרוס עלינו סכת שלומך וזה שמחלל שבת יוצא מתחת כנפי'. וז"ש דלא יפוק מיני'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ההוא אתר דנפיק מיניה וגומר פי' חכמה והאי דקאמר להלן ודא הוא שירותא וגומר והטעם שקורא לחכמה שירותא תמצא כתוב בפ' בראשית ל"א ב' ובגליון שם ועיין בפ' אחרי מות ע' א' ואתחנן רס"ה ב' וילך רפ"ה א' בראשית ל' ב'. דביה נייחין שאר יומין פי' יסוד ונק' שביעי משום תרין חולקין דאשתכחו ביה כדלעיל עכל"ה: