אור החמה על ספר הזהר ב:קכה

בעאן לאטרחא גרמייהו וגומר אינם בוטחים בהקב"ה ועולה בדעתם כי בכחם ועוצם ידם הם מכינים להם מזונותיהם ואדרבה אינו עולה בידיהם די צורכם אם היו בוטחי' היה הקב"ה ממציא להם מזונות יותר בהכנה טובה ובקלות. בכל יומא ויומא אשתכח נמוסוי וגומר היינו כמו שיתגלו בחינות הספי' למעלה שפעמים תתגבר החסד ופעמים הגבורה כן ימצא התעוררות למטה ולזה בכל יומא ויומא וגומר מפני שבבקר תתגבר החסד ובערב תתגבר הגבורה וז"א ערב וידעתם שגובר הדין דהיינו כי ה' הוציא ועם היות שהוא דין הוא דין טוב שע"י הוציא אתכם וגומר וז"ש כד אתער דינא בעלמא אל תפחדו תנדעון דבההוא דינא אפיק וגומר ובקר וראיתם שממנו סוד הפרנסה ויתן לכו למיכל ולא בא הכתוב אלא להודיע נימוסי מלכא השולטים בכל עת ועת וא"כ פי' הכתוב ערב וידעתם תדעו שיש בו שליטת הדין כי ה' הוציא ובוקר תדעו שליטתו חסד ולא שתפחדו מהדין אלא כד אתער וגומר:

ר' חייא אמר אפכא פי' כי ה' הוציא אינו דין אלא חסד, והענין כי הם אמרו בשבתנו על סיר הבשר שהוא דין החצונים כנודע אמר להם משה וידעתם כי ה' הוציא אתכם ולא רצה שתהיו בצד הקליפות יונקים מן הדין אלא הוציא ה' אתכם ממצרים והדין אל צד הימין והחסד ובוקר וראיתם וגומר היינו שמעצמו הוא חסד ואינו היפוך דין לחסד בערב וז"ש הוא ידיע. וכ"כ למה הוצרכו אל היפוך הדין לרחמים בשמוע ה' את תלונותיכם שחטאו: ור' ייסא פליג קצת ואמר לא שני קב"ה נמוסוי ועם היות שהדין שולט בערב לא יזיק אלא דוקא בהיות הרשעים מהפכין הרחמים לדין ומוסיפין דין על דיניו:

תאני ר' אלעזר מהאי מנא שהוא סוד הטל הנז'. ואי תימא כהאי גוונא שיתגשם השפע כ"כ לא אלא יתיר יקחוהו למעלה קודם שיתעבה דהיינו בבחי' אורו העומד בבינה כאו' לחזות בנועם ה' דהיינו אור הבינה שמתגל' בת"ת והיינו סוד טל היורד ולבקר בהיכלו במדת המ' ומשם הם משתעשעים באור העליון. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב ענין ר' יוסי ור' יהודה על פי' לשד השמן הראשון פי' מלשון שד ורוח רעה המתהפך לכמה גוונין כי לכן נק' להט החרב המתהפכת ור' יהודה פי' מלשון דדים כלומר דד א' שיונקים ממנה שמן וזהו יניקא דמשחא. ומחלקותם זה ג"כ נזכר בילקוט בפי' פסוק זה פ' בהעלותך עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' מה השד הזה אתחזר לכמה גוונין. מלשון שדים שכן התינוק טועם בחלב שיונק טעם המאכל שאכלה האם באותה שעה וכן אפשר לפרשו מלשון שדים דהיינו מזיקין שכן השד הזה מתהפך לכמה צורות משונות ושני הפי' פירשו רז"ל הביאו הילקוט סימן תשל"ה:

מאי קא מיירי. מאי אתא לאשמועינן:

נימוסי הקב"ה. חוקי הנהגותיו:

בצפרא. בלא וא"ו גרסי':

כד איתער דינא בעלמא תנדעון דבההוא דינא וגומר. ולכך א"א שיתן ה' לכם לחם לפי שהעת היא עת הדין והראי' מה שעשה הקב"ה בהוציאכם ממצרים לילה בעת מכת בכורות ולכך מדת הדין לא תסכים בנתינת הלחם אמנם:

ובקר וראיתם את כבוד ה'. שהיא עת התעוררות החסד בעולם אז יתן לכם לחם והטעם לפי שאין הקב"ה רוצה להפוך נימוסוי דהיינו הנהגותיו וגומר:

ר' חייא אמר איפכא כי עד עתה הי' מדבר משם התוספתא שכן אמר אלא הכי תאני וגומר והשתא דידי' אמר איפכא.

מה כתיב לעילא בשבתינו על סיר הבשר. דהיינו שנתלוננו עליו ית' השיב להם משה ואמר ערב וידעתם:

בי' שעתא דאתער ערב. אפי' שהעת היא עת שליטת הדין עכ"ז הקב"ה הי' מהפך העת לרחמים והראי':

דהאי זמנא דאתער ערב אתער חסד. ההוצאה שיצאתם ממצרים אמנם [מה שלא] יתן לכם לחם בעת ערב אחר שבידו להפך השעות מדין לרחמים לפי שנתרעמתם. וז"ש וכ"כ למה בגין דאתרעמתן וגומר ר' ייסא. פליג ואמר אין הקב"ה משנה הנהגותיו שבשעת הדין יתנהג החסד וכן בשעה שיצאו ממצרים הי' חצות לילה שכבר נתעורר החסד והי' ראוי שלא יבא על המצריים מכת בכורות אלא לפי שהם:

חייבי עלמא שניין לון ומהפכים שעת הרחמים לדין. א"כ ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים. לא הי' שעת הדין כדקס"ד שכבר עבר הדין. עכ"ל הרא"ג ז"ל: