אור החמה על ספר הזהר ב:קכד

דאתחבש היינו לישנא דקרא פארך חבוש בתפילין היינו סוד ד' פרשיות ד' אותיות הוי"ה סוד ד' מוחין בד' בתים בסוד שם הוי"ה מתלבש בשם אהי"ה ואורות אלו יתגלו בת"ת ואז יקרא מניח תפילין.

דמתחברין גווני לאתפארה ענין החבור הוא קשר וקבוץ הגוונים יחד ואח"כ מתפאר כל א' מכולם והיינו מתחברן לאתפאר' והיינו ע"י מעש' התחתוני' והיינו ישר' אשר בך אתפאר ע"י מעשיך והיינו יחוד ו' קצוות וכללות כל א' מהששה בכל הששה. ביריאיו מ"ל וגומר אם הכוונ' שהוא חפץ בהם כס"ד. אפיק האי רצון הכוונה משפיע בהם שפע הרצון והיינו רוצה ליראיו דדחלין ליה כלומר אין מלת יראיו מדקדק ענין במדות אלא הכוונה דדחלין שהם יראים לקיים תורתו ועכ"ז צריך תנאי שני למיחלים ולא יספיק מיחלים אם אינם יראי' ולא יספיק יראים אם אינם מיחלים וז"ש ומאן אינון וגומר ואו' בכל יומא ויומא הענין שאם אינם מחכים כלל לאו יראים אינון אלא ארורים. וא"כ מאי יראים ומיחלים אלא ודאי שתנאי שני מורה דהיינו כל יומא ויומא מיחלים. ודקדק אומ' למיחלים לחסדו ולא אמר למיחלים חסדו שהיה מורה שהיו מיחלים חסדו ואינם מתפללים אמנם עתה שאמר לחסדו ירצה מצפין שעת התפלה העת הראוי להמשיך חסדו וז"ש מחכאן בכל יומא למבעי. וא"ת היה לו לו' לבוטחים בו מהו יחול זה לזה מביא ענין ר' ייסא שלא היה מתקן וגומר והיינו למיחלים ירצה ממתינים שאינם מבקשים עד שעת התפלה הראוי להמשיך חסדו כנזכר:

שכר ירדופו דייק תרתי הא' שכר שהוא מילי דמשכר שמאלא ודאי דמתמן שכרות וכיוצא. הב' אינם מצפין אותה שיבא אליהם אלא ירדופו שהם רודפי' אחר השמאל הפך מאמר למיחלים לחסדו. אשתמודען אינון בני מהימנותא והם הבוטחים ונזונים מצד החסד האלהי כנזכר וצריך שיהיה ענין זה להם בכל יום ויום וז"ש בכל יומא ויומא ויוכר זה דכל יומא ויומא אזלי באורח מישור הראות בהם סוד הבטחון והיותם מקוים חסד אל כל היום היינו הולכי' באורח מישור באורייתא והיינו למען אנסנו.

בתר דשבע נפשיה מלצלי וגומר דכיון דאמר לשבע נפשו מורה שתחלה שבעה נפשו ממזונה שהוא התפלה והתורה רשימא דכתרא דחסד היינו חוט של חסד המשוך עליהם:

תאנא בההיא שעתא אשתלימו ישראל לתתא וגומר כמו שהיא מ' מצפה וממתנת אל החסד הפרוש עליה מידי יום ביום גם ישראל מצפים מידי יום ביום אל החסד האלהי:

ויבאו אלימה וגומר ואתתקף אילנא קדישא היינו הת"ת וירצה אל"י מ"ה דמ"ה שהוא הוי"ה דאלפי"ן וחזוקו הוא בסוד אל"י מצד ג' ראשונות היינו א' כתר ל' בינה י' חכמה. שתים עשרה עינות מים דהיינו תריסר תחומין בד' סטרי עלמא אל הדרום גבול דרומית מזרחית וגבול דרומית רומית וגבול דרומית תחתית. אל הצפון גבול צפונית מערבית וגבול צפונית רומית וגבול צפונית תחתית. אל המזרח גבול מזרחית צפונית וגבול מזרחית רומית וגבול מזרחית תחתית. ואל המערב גבול מערבית דרומית וגבול מערבית רומית וגבול מערבי' תחתית. ואלו הי"ב יש להם ע"ב ענפים והיינו או' ואתתקף בשבעין ענפין. ואחר שנתקן שיעור קומת האילן בבחינותיו אלו מיד מושך מהכתר וז"ש בההיא שעתא נטיף טלא קדישא שהוא סוד יה"ו הנעלמות בג' ראשונות בג' מוחין עילאין ומליא לריש' דז"א דהיינו ג' ראשונות שבת"ת דהיינו שהחכמה ממש במקומ' מוח בתוך הבינה ונעשות שתיהן ראש על הת"ת דהיינו ז"א אתר דאיקרי שמים. ומשם יורד אל התחתונים וז"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ועכ"ז מאור נעלם שבכתר היה וז"ש ומההוא טלא דנהורא עילא' בסוד א"א טלא דבדולחא והיינו שהי' בת"ת בדקו' גדול במקורו דהיינו נהורא עילא' קדישא הוה נגיד דרך המדרגו' ונחי' לתתא בתחתוני' וברדתו הוה מתפרש גלידין גלידין דא קליפא לדא ודא מוחא לדא ואקריש לתתא שהיה מתעבה מדקותו ונעשה גס שיוכלו התחתונים להתפרנס ממנו: ומברכאן שמא קדישא היינו ברכת המוציא ובסוד הברכה היו הם מושכים אליו רוח הגן שהוא דק יותר ממציאות גשמיותו מפני שהרוח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו. והיו בו כל הריחין מפני שמציאותו כעין הבדולח שהוא מקבל כל גוונין דהיינו סוד כל מציאות הספירות שבהם כלל כל הנמצאים והיינו מפני היותו מן הכתר הכולל כל הנמצאים וכן היה בו כל הטעמים. ומברך למלכא קדישא היינו ברכת המזון. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. כמא דאתמר אנסנו לשון הרמת נס שהוא מעטר ליה בכתרא דחסד וכל מזונא מסטרא דאברהם כנודע עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' דאתחבש בתפילין היינו סוד תרין עטרין דירי' מאבא ואימא כנזכר בפרשת האזינו רצ"א:

דמתחברן גווני לאתפארא. הם מיני מאורות להנהיג הנהגות משונות והתפארת להיותו קו האמצעי כולנם יחד

הוה מחכא שעתא חדא. כדרך השואל שממתין שיבא לו התשובה: וז"ש הא עידן וגומר. ושמא הי' מכוין שעתא כנגד המלכות הנק' שעה ע"ש שמקבלת שפע מש"ע נהורין והיא נקראת ה"א הרי שע"ה והכוונה שתתעלה המלכות ותתייחד ותקבל ותחזור ותשפיע:

להחסדו דייקא. פי' חסד ממש שמשם באים מזונותיו של אדם כמ"ש הזן את העולם כולו בחן בחסד וגומר:

תאנא בההיא שעתא אשתלימו וגומר. ומפרש ואזיל כיצד:

ויבאו אלימ' וגומר.

אילנא קדישא. ת"ת.

בתריסר תחומין. י"ב גבולי אלכסון והם נחלקים:

לד' סטרי עלמא. ג' גבולים לכל צד:

נטיף טלא. סוד יה"ו במילוי אלפי"ן עולה ט"ל והוא אור מופלא מכונה בשם:

טלא דבדולחא.

דק ככפור על הארץ. כלו' אז נקרש דק דק בארץ כי למעלה הי' במציאות דק רוחני:

דהא בי' אתמשיך. כי מהטל הזה ניזונים מלאכי השרת ברצריהם ובטירותם כדפי' ז"ל לחם אבירים אכל איש וכן כשעובר בדקותו דרך הגן לזון נפשות הצדיקים אז לוקט אותן ריחין:

בכל טעמא דאיהי בעי וגומר. רז"ל מפקי ליה במדרש מלא חסרת דבר:

והוה מסתכל וידע לעילא. כי לא הי' דבר חומרי שיעשה פרש ויעלה אדים שעושים מסך במוח מלדעת ולהשכיל:

ואסתכי בחכמה עילאה. היו יודעים סודות התורה בפנימיותה לכן נק' דור דעה דור שהיו משיגים בפנימיות התורה. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ביראיו מ"ל וגומר מקץ קצ"ד ב'. ר' ייסא סבא לא אתקין וגומר מקץ קצ"ט ב'. ויבאו אלימה וגומר דורש אלימה אילנא קדישא כמו מאלים אשר חמדתם וכן נדרש לעיל מלת באלים ה' נ"ט א'. לרישיה דז"א פי' ת"ת פ"ח א' והאזינו רפ"ח א' עכ"ל: