אור החמה על ספר הזהר ב:קכג

זכאה חולקא דגופא. שפעמים היו עוסקים בתורה והיו עומדים כמה ימים שלא טעמו מידי כגון באדרא וכיוצא וז"ש שהיה הגוף מזדכך ויכול להתפרנס ממזון הנפש כדפי'.

בהאי זמנא איך משתכחי כלו' האפשר שבזמן זה ימצאו כל החלוקות האלו כיון שיש מזון ת"ח שהיא הגדולה שבכולם מזונא דמסכני ממדת המ' דלה ועניה המקיימת אותם בדבר מועט ועוד היא משגחת עליהם עד שיתפרנסו והנותן לו צדקה מהפך מדת צדק הדין אשר בהם לצדקה ע"י היסוד חלב ודם שמתיכים בחליים והוא חלב ימין ודם שמאל והנה הכח שהוא מפרנס אותם שיתפרנסו בהתכת חלבם ודמם בשחפת ובקדחת הוא השגחת הת"ת ושפעו. מזונא דרוחא ונשמתא הענין שהנפש תתפרנס בסוד מן זה דמלאכים לחם מן השמים זיו השכינה האור המאיר בשכינה אמנם הרוח והנפש תתפרנס ממזון החכמה בעולם הבא והצדיקי' העוסקים בתורה יתפרנסו ממנו בעולם הזה והיינו חידושי התורה שהם מחדשים בכל יום תמיד ואותם החדושים נמשכים מן החכמה שורש התורה ולכך נשמתם תתפרנס בחדושי תורה היוצאים ונובעים מהחכמה וז"ש עיילי בעקרא דשרשא וע"י כניסתם שם שואבים מזון ושפע משם וז"ש דזכי לון בהאי עלמא ובעלמא דאתי והנה מזון נפשם הוא חדושי תורה ששואבים משם ולכך פי' בזוהר פ' לך לך שבאכלם עשבי השדה היו מאירים בחדושי תורה מפני השפע הנשפע במאכלם רוחני ונשמתם נהנית ומוסיפה אומץ בתורה לחדש חידושי התורה וגוף נחלש כדפי' לעיל:

הנני ממטיר לכם לחם וגו' ר' יוסי פתח פותח וגו' כל אינון בני עלמא וגו' ירצה כל הנבראים.

מצפאן והצפיה אינה מעלה וכן זקפן עיינין כאומר עיני כל א"כ ראוי שיבדלו בני מהימנותא ובמה יבדלו משאר הנבראים.

בעאן בכל יומא ויומא לשאלא וגומר ועוד לצלאה לא יהיה השאלה בפה לבד אלא גם בלשון תפלה קבוע על הענין. והשתא מבעיא כי למה לא יספיק לשאלה לבד כיון ששאר הנמצאים אינם אלא בזקיפת עין לבד וז"ש מ"ט בגין וגומר.

אילנא דמזון וגומר אפשר דהיינו מלכות ונק' כל מטעם זה ואפשר היסוד הנקר' ג"כ כל. והתפלה פותח המקורות ומושך השפע אל המדות האלו ולכך צריך להתפלל בכל יום כדי להמשיך השפעה מחודשות ואפי' יש לו מה יאכל כדי שימצאו הברכות וז"ש בגין דישתכחו עמיה כי הוא כלי להמשיך הברכות. וא"ת נמצא משקר שיש לו ושואל ויליצו עליו חובה לזה לא לבעי ליה לבשלא וגומר וכיון שאין לו מזומן ומבושל צריך לשאול כדי שיזומן לו ואין תפלתו ריקנית וסוף סוף משפיעים. לבשלא לכתחילה ולא לעכב אם הותר.

וכדין כתיב פותח וגומר ירצה פותח מידי יום ביום.

מאי רצון שהרי א"א להשפיע לתחתונים ממש רצון לז"א רצון הוא אור הכתר המאיר בת"ת ונפיק מיניה ועובר דרך בו אל התחתונים להמצאם מזונותיהם והטעם כי מזוני במזלא תליא מצד הרחמים שהכתר מבטל כל הדינים וז"ש לאשכחא מזוני לכולא בזולת זה לא ימצא לכל ברא מהימנא בסוד בן לא בסוד עבד:

ר' אבא פתח וגומר למהך באורחוי דמלכא קדישא כגון אלו שלא יאכל עד שיתנו לו וכיוצא שאינם דרכי תורה אלא דרכי קב"ה לפי ענין המדות להתנהג למטה וצריך אזהרה. עוד יש דרכי קב"ה כגון יחוד אח ואחות בזה צריך דרכי תורה ולא דרכי קב"ה וז"ש למהך באורחי אורייתא ומה שלא יהיה מדרכי התורה יקח דרכי קב"ה בגין דישתכחון ברכאן לכלא כדי שימצא השפע מעלה ומטה ואלו העניינים אינם גופי תורה אלא הם מילי דחסידותא ותוספת עבודה להמשיך השפע. אתפאר ודאי מורה פעולה בודדת בעצמו ולא תפרוש אשר בך למטה אתפאר ונכר במעשי למטה בך לז"א מאי משמע וגומר דבגין יש' לתתא קב"ה מתפאר לעילא וגומר ולא למטה וענין ההתפארות הזה הוא מלשון פארך חבוש עליך היינו תפילין וגומר מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. בהאי זמנא היך משתכח מזוני אלין וגומר שאל שאלה זו כי הנה עתה אין אנו אוכלים מצה בכל עת ולא מן ואיך נמצאים אלו הד' מיני מזון בזמן הזה. וביאר כי מזונא קדמאה הוא פשוט והוא המזון שאוכלים כל העולם הבא מן השמים והארץ ע"י גשמים וטללים וכנגד המצוה שנותנה ליש' בצאתם ממצרים והיא בסוד המ' גם עתה העניים והאביונים נשפעים ממנה ולהיותם דין הצדק לכן אות' הנשפעים ממנה נשפעים בסוד הדין ולכן מזונם קשה כקריעת ים סוף וזהו פי' מלת מצה מלשון דין כי תרגום מריבה הוא מצותא גם המ' ידע' כי היא עניה ודלה בסוד ד' דאחד וז"ס קריאת המצה הא לחמא עניא. ובזה תבין סוד הצדקה כי הנה אלו העניים נשפעים מהמ' העניה וכאשר האיש העשיר יהיב צדקה למסכנא כדין אתער העשיר העליון הוא סוד הת"ת הנק' עשיר בסוד העשיר לא ירבה בפ' כי תשא ר"מ דף קפ"ז ע"ב והוא יהיב להאי מסכנא היא המ' אשר היתה נק' צדק ועתה נק' צדקה וסוד הזה תבין במ"ש בפ' בראשית דף כ' ע"א כי כשהמ' לתתא איקרי אלהי"ם סוד הדין ואז נק' צדק וכשעול' לגבי בעלה כדין אתרמיזו בה"א תתאה דשם הוי"ה ואז מה דהוה צדק אתעביד צדקה:

ורזא דא גומל נפשו איש חסד פי' כי המ' נק' נפש עילאה כאשר האיש גומל נפשו הוא איש חסד ר"ל כי כשהוא איש חסד שגומל חסד עם העניים אז ג"כ גומל נפשו שהיא המ' הנק' נפש. גם צריך שתדע כי סוד גימ"ל דל"ת הם בסוד חסד וגבור' כי החסד גומל חסד עם הגבור' הנק' דל כי כבר ידעת כי לעולם הימין הוא עשיר והשמאל הוא עני מחמת תוקף הדין ולהיות כי יסוד הוא חוט החסד והמ' קשורה בשמאל לכן שניהם נק' ג"ד כי היסוד גומל חסד עם המ' שהיא דלה וכנזכר בתיקונים דף מ"ו ע"א על פ' והמן כזרע גד הוא. ולכן מי שגומל נפשו היא המ' הוא איש חסד כי להיותו נמשך מן החסד לכן גומל נפשו שהיא דלה ואז בתת לה חסד אתערב הדין שבה עם החסד שגומל עמה ואתמזגת ואתעבידת רחמי ונק' צדקה שהיא סוד רחמים. וכנגד המן הוא סוד מזון החולה כמשרז"ל מנין שהקב"ה זן את החולה שנ' ה' יסעדנו על ערש דוי כמו וסעדו לבכם. ומ"ש ה' דייקא פי' כי שם ה' הוא בת"ת והוא לחם מן השמים שהוא הת"ת. וענין חלב ודם לא ידעתי פי' וצ"ע. מזונא עילאה קדישא וגומר הוא מה שביארנו כי הוא סוד שפע נשפע בנשמות הת"ח הבא להם מחכמה עילאה ובזה הם מבינים את התורה ויודעי' אותה וכל השאר מבואר עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' בההוא זמנא. שאין בו לא מצה ולא מן:

ההוא דאתא מן שמיא וארעא. היינו שמים תחתונים וארץ התחתונה ואין בידם טובם כי אם ממה שנמשך להם לרצון מעליון:

דאיקרי צדק. מלכות בסוד תוקף הדין:

ורזא דמלה גומל נפשו. מי שגומל ונותן צדקה בשביל המלכות שהיא נפשו וחיותו שהוא נק' נפש שהיא עד עתה היא צדק דין גמור עני' ודלה וז"ש דהא בדינא שריא. מדאצטריך שיגמלו חסד עמה ובעל צדקה זה יקרא איש חסד כלומר איש המהפך הדין לחסד: וז"ש ואשלים לי' חסד כדין הוא רחמי. וזה הגורם יקרא בעל החסד והרחמים ואומרו.

ואשלים. היינו שהשלים מלת צדק ועשאה צדקה:

ה' דייקא. י"י כפשוטו ת"ת ששם הוא שם ההוי':

וזקפין עיינין. נראה מכאן שכשאנו אומרים אשרי יושבי ביתך [ומגיעין] לעיני כל אליך ישברו יש לישא עינינו אל השמי':

בעאן בכל יומא ויומא לשאלה מזונייהו. מכאן שצריך האדם לכוין בזה לשאול מזונותיו בכל יום מאת הזן את הכל ב"ה:

ההיא אילנא ת"ת:

ברא מהימנא. בן נאמן להקב"ה ת"ת שע"י שאלתו מזונותיו ממנו גורם שעתיקא קדישא ישפיע לת"ת א"כ הבן הזה הוא בן נאמן לאביו ת"ת וז"ש רז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים:

באורחוי דמלכא קדישא. מה הוא חנון גם אתה היה חנון וגומר וכמ"ש ז"ל על פ' והלכת בדרכיו:

באורחוי דאורייתא. תרי"ג מצות. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון וכדין אשתכח קב"ה מלא ברכאן וגומר וזהו ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים בגין דאורייתא נפקא מחכמה וגומר בראשית מ"ז ב' חקת קפ"ב א' בלק קצ"ב ב' מ"ט בגין דכל מאן דמצלי וגומר ריש פ' פנחס: