אור החמה על ספר הזהר ב:קכב

בחד אדרא וגומר היינו בסוד אדרא דנשא קמ"ד ע"א ששם נסתלקו ר' חזקיה ור' ייסא ור' יעקב והיינו מחמת שנדבקה נפשם בחשק אהבת הקב"ה חמא לר"ש וגומר היינו במה שסופר במ' ויחי מענין ר' יצחק שהי' מלאך המות רודף אחריו שהגיע זמנו וערב לו ר"ש והאריכו ימיו כ"ף שנים עד שנפטר ר"ש ונראה שצדקה זו היה עזר לר"ש שלא יועיל גבור' ר"ש אם לא היה לו איזה זכות והיינו וצדקה תציל ממות.

ות"ח כל יומא ויומא נטיף טלא שפע מאותיות יה"ו במילואם בגי' ט"ל והיינו סוד חב"ד שבכתר לז"א אל הת"ת בשש קצוותיו ומשם יורד למלכות בכל בחי' שהיא נק' חקל תפוחין בסוד גווגי התפוח שהם חג"ת ולז"א אתברכאן כל בחי' השדה שהיא המ' ואחר שכל ערוגותיה שתו השפיעו לכל הבחי' המתפשטות למטה ומתפשט עד הנפרדים וזה שאמר ומלאכין קדישין אתזנו מיניה. כל חד וחד כפום מיכליה כי יש מלאכי חסד יונקים מבחי' יו"ד מהט"ל ויש מלאכי רחמים יונקים מבחי' וא"ו ויש מלאכי הדין יונקים מבחי' ה"א מהטל ללחלח אשם ולקררו והיינו כפום מיכליה. דשקיל על חד תרין מפני שחשוב יותר כדמסיק:

ת"ח ישראל וגומר הם ד' בחי' הא' חמץ שהוא מזון שבקליפות. הב' מצה במ' לבדה שהיא דין הג' בת"ת כאו' מן השמים: הד' מזון ת"ת מן החכה. ת"ח כל מזוני דבני עלמא מלעילא קא אתיין שפע היורד מן הספי' ומתגשם לפי צורך הנזונים המתפרנסים. מן שמיא וארעא כלומר המזון הגשמי הצומח מן האדמה בעזרת השמים בגשמי' וטללים ואין ספק שהוא מלמעלה אלא שיורד עד שאלו הב' כלים שהם שמים וארץ מוציאים כח העליון מוגשם בזרעים אלו לפרנס הגשמיי' וז"ש והוא מזונא גס ועב וההוא מזונא דאתי יתיר מלעילא ירצה שלא הוצרך להתעבות בכלים אלו.

מאתר דדינא מ' והיינו כעין מצה דין ודאי ממדת המ' והיינו דקות הברכה שנתלבש בבצק אשר הוציאו ממצרים עד שאכלו ממנה שלשים סעודות והרי היה בו קצת גשמיות כזית מהבצק משביע. לחם הקלוקל כל מה שמתעלה גשמיות מתמעט והיינו המן עולה בת"ת ואין הגוף נהנה ממנו אבל הוא לנפש שהיא נגדיית למ' נזונית מן הת"ת דהיינו השמי' וז"ש דעייל יתיר לנפשא וגומר.

מזונא דחבריא הוא מהחכמה ואין לו גשם כלל ואין הנפש הדבק' אל הגוף מתפרנסת ממנו מפני שהיא רחוקה למטה מאותו המזון וכ"ש הגוף אמנם תתפרנס הנשמה שהיא מבינה והרוח שהוא מת"ת הקרובים אל החכמה וז"ש מזונא דרוחא ונשמתא מאתר רחיקא וגו': מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כ'. ואכריזו עלך זמין הוא ר' יוסי וגו' הענין כי נתבשר אז ר' יוסי שהיה עתיד להמצא הוא בכלל אותם עשרה דאתכנישו לאדרא רבא בפ' נשא וידוע השכר המופלא אשר היה לאותם העשרה ובשרוהו כי באותה האדרא הוא עתיד לסלקא רוחיה פי' ליפטר מן העולם אמנם נקט לסלקא רוחיה לפי שלא נמצא בו מיתה רק שהמלאכים נטלוהו בההיא פרסא ולא די הוא רק ב' חבריו עמו וז"ש והא אתקינו תלת כורסיון וגו' והם ר' יוסי בר יעקב ור' חזקיה ור' ייסא דאתכנישו מהאי עלמא בההיא פרסה כנז' בסוף האדרא רבא בפ' נשא ע"ש. ונודע גודל ענין הפטירה ההיא במיתת נשיק' כנז' שם וזכה לכל זה בעבור מה שעשה עם זה העני:

תו מסכנא אחרא וגו' אחזיאו ליה בחלמא וגו' ומה שהוצרך לראות את רשב"י יתכן כי ר' ייסא לא אתרמי ליה ההוא מעשה לבטל איזה גזרה המוטלת עליו אמנם כדי להחיות נפש העני ההוא שהיה כשר וצדיק וכאו' אח"כ דמן ההוא יומא הוון משגיחין ביה ולכן לא הראוהו בחלומו ענין הגזרה הנגזרת עליו אלא ענין השכר הראוי לו. אמנם ר' יצחק נראה כי גזרו עליו וזימן לו השי"ת מצוה ההיא וראיה לזה כי העני עצמו שאל בפיו לר' יצחק ועם כי ר' יצחק היה מסרב להיות כי גם הוא עני ואין בידו רק פלג מעה עכ"ז הפציר בו העני זה נראה כי שלוחו של השי"ת היה העני ההיא לבטל הגזרה מעל ר' יצחק ולהיות זה אמת לכן הוצרך ג"כ תפלת רבו רשב"י עליו וגם ע"י העני ההוא שעשה עמו צדקה. עוד אפשר עם הנז' כי ודאי זכות גדולה היה לו שלמד חכמה עם הרשב"י והיה א' מז' עיני ה' ולכך הראוהו כי אותו הזכות גדול הוא אמנם ג"כ זכות העני הוצרך כעת וגם שניהם כא' טובים ולא לבד זכות העני הצילו כי גם צדיק גמור הי' ועוסק בתורה כל ימיו עם רשב"י:

ות"ח כל יומא ויומא נטיף טלא וגומר הענין הוא כי לולי רחמי העתיקא וחסדיו אשר בכל יום ויום הוא מתגלה ונטיף מההוא טלא הוא סוד השפע הנמשך ממוחא סתימא דברישא דעתיקא אל רישא דז"א ומתמן אל המ' ונק' שדה תפוחים ומשם נזונין כל העול' התחתונים והעליונים והמלאכים כולם ואם לאו הכי מתעורר העתיקא בכל יום ומתגלה אל ז"א היה העולם חרב מתוקף הדין אשר בז"א והנה מזה השפע ניזונין המלאכים וכדכתיב לחם אבירים וגומר אשר פי' הכתוב הוא כי איש שהוא ישראל אכלו הלחם והמזון אשר המלאכים הנק' אבירים אוכלים ממנו א"כ הרי כי המלאכים אוכלים לחם והוא סוד השפע והטל היורד מעתיקא בכל יומא והיה יורד בצאת ישראל ממצרים ומתלבש בדמות טל והיו לוקטין אותו והוא סוד המן:

אר"ש כמה בני נשא מתזנין וגו' הובא כל זה בכאן משום האי דפירש בסוף כל הדרוש כי מזון העני בא מן המ' שהיא דינא כנז' לקמן ולכן אייתי ליה גבי קרא דאשרי משכיל אל דל. וכי ס"ד מההוא מזונא ממש כי זה א"א כי אין המן יורד עתה בזמן הזה אבל הענין כי מאותו מקום שהיה נשפע המן באותו זמן ממש נשפעים חבריא והת"ח ואדרבא הוא יותר עליון פי שנים מן מזון המן והוא כמו שיתבאר ולכן ביאר כל מיני מזונות אלו וביאר כמה דרגין הם ואמר כי יש' כד עלו בכ"י שנמולו בצאתם ממצרים ואז נתקשרו בכ"י כנודע ולכן ניתנה להם אכילת מצה שהיא במ' כנודע דכד אתחברת בת"ת איקרי מצוה בתוספת וא"ו כנז' בפ' ויצא קנ"ז ע"א ואחר כך שבאו למדבר כדי שיקבלו את התורה שהוא הת"ת אז זכו ללחם הנשפע מן הת"ת והוא סוד המן וכמ"ש לחם מן השמים שהוא ת"ת. אמנם יש מזון הנשפע גבוה מכולם והוא הנשפע מחכמה עילאה על העוסקים בתורה תמיד בסוד והחכמה תחיה בעליה ולכן סוד המזון הזה הוא יותר רוחני מן המן כי עם היות שהמן היה רוחני מאד ונבלע באברים ואינו מוציא יציאה אמנם סוד המזון הזה אנו נרגש בראות העין אמנם הוא סוד שפע נשפע באותן הת"ח העוסקים בתורה אשר עם היותם עניים מדוכים אוכלין חרובין ושותין מים כרשב"י ובנו וכר' חנינא בן דוסא ור' אלעזר בן פדת וחביריו עכ"ז היה גופם מתקיים הבריאות לעסוק בתורה בכח וגבורה גדולה וזה הוא ודאי שפע ומזון נשפע להם והנה סוד הענין הוא כי מרוחניות התורה אשר הם עוסקים בה היא מתלבשת בתוכם וזן אותם ודי בזה וכל השאר מבואר עד א"ל ר' אלעזר ודאי הכי הוא וגו' עכ"ל.

והרא"ג ז"ל כ' מיא דגרגרין. עסיס גרגרי רימונים. אפותא דקינטא. לעיל דף נ"ו א"ל פורקנא דקינטא קשוט ופי' שם כמו איפת צדק וכאן פי' שזרק לתוך פיו מעסיס רמונים במדה קטנה מצד הקצר שבה וזהו אפותא דקינטא. זמין הוא ר' ייסא לסלקא וגומר כמבואר בפ' נשא קמ"ד: ובען למשדיי' בגוי' היינו ההוא דפ' ויחי דף רי"ח שהיה מלאך המות רודף אחריו של ר' יצחק ור"ש נכנס ערב בעדו והצילו בסיוע צדקה זו שקדמה וז"ש חמא לר"ש דהוה אושיט ידי' לקבלי' ואתי האי מסכנא ואפקי': ות"ח וגומר קשר הפסוקים לפירושא קמא שדל הוא החולה אתי שפיר שמזון החולה הוא מן השמים ורמיזא בקרא דהנני ממטיר לכם לחם מן השמים ולפי' בתרא שדל הוא כמשמעו הקשר הוא שע"י הצדקה שהאדם עושה משפיע שפע מן השמים ת"ת הנק' צדקה לצדק מלכות דלה ועני' ונעשית צדקה כדמפרש ואזיל. בנהמא דאיקרי מצה מלכות. מן השמים ממש. ת"ת שממשו הוא אש ומים כלול מחסד וגבורה. דאתי' בדינא אין מזון יורד לעולם כי אם על פי הדין שנידונים בני העולם בכל יום כנזכר במס' ע"ז וכבר נתבאר ענין זה הדין בפ' שמות במתני' ע"ש ומאתר דדינא אשתכח. מהמלכות:

מאתר עילאי דאקרי שמים . ת"ת.

לחם הקלוקל. כלומר מזון דק דק קל שבקלים:

מזוני דחבריי'. וגומר.

ואקרי חכמה. והיינו השמחה שאדם שמח בפלפול התורה ובפרט כשמשיג איזה ענין מחודש ברזין דאורייתא לית חדוה כההוא חדוה שהוא מעין עוה"ב כדאיתא בפ' שלח. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ומההוא טלא אנגיד וגו' ס"ב ב'. בנהמא דאקרי מצה וגו' מ' א':