אור החמה על ספר הזהר ב:קכ

ואין עץ אלא תורה וגומר. ר"ש מייתי לה אין עץ אלא תורה ואין תורה אלא קב"ה. ור' אבא מייתי לה מעץ גופיה והיינו או' אין עץ אלא קב"ה דכתיב כי האדם ת"ת עץ השדה דהיינו מתייחד עם המ':

מאי וימתקו המים לא ששתו מהמים ההם ח"ו אלא נתגלה אליהם כבוד ה' ואז החיצוני לא היה בו כח לקטרג ונתהפך סניגור. לא עאלו כדקא יאות ולא קיימו המצוה בשלימות מפני ששלמות המצוה במילה ופריעה דהיינו מ' ויסוד והם מלו ולא פרעו והטעם שלא נתן להם הקב"ה הפריעה שלא היו עדיין ראוים ליכנס ביסוד. תמן עאלו ישראל בתרין חולקין היינו שפרעו כולם ונכנסו בסוד הנקבה חק והזכר משפט.

ושם נסהו כענין והאלהי"ם נסה את אברהם שהוא לשון מעלה שעולה את ישראל במה שגילה בהם אות ברית להיותם אוחזים בחק מ' ומשפט יסוד ועם היות דקיימא לן חק יסוד הרי הביא ראיה שחק במ' מאו' וחק לנערותיה והיינו שחק נותן היסוד בה והיא נותנת חק לנערותיה א"כ היא תקרא חק ומשפט ת"ת במקומות הרבה אלא שהיסוד משך הוא"ו תקרא משפט כת"ת:

חוטרא קדישא שעליו נאמר ויורהו ה' עץ וישלך אל המים דהיינו המטה שבו היה חקוק שם המפורש העולה ע"ץ גובהו עשרה ורחבו ד' על ד' עולה י"ו עשרה פ' י"ו עולה ק"ס דהיינו ע"ץ:

ויאמר אם שמוע וגו' לא כתיב מאן קאמר דא וכיון שלא פי' מי הוא האומר על הסתם הנסתר הוא אומר דהיינו הת"ת הנעלם דהיינו קב"ה ור' חזקיה פליג ואמר ילמד מחבריו דכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' וא"כ האומר למטה ואמרה שכינה עלה אל הת"ת ובאה אמירת סתם שהיא צנועה ואינה נזכרת: א"ר יוסי משמע כלומר אין אמירה זו סתם אלא מפורשת ממה שנא' למעלה מן הענין ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ א"כ אל המדה שהתפלל והורה עץ משם נמשכו הדברים ואמירה זו ואמר מהכא משמע ויאמר כלו' אפי' יאמר ויאמר ה' היה מורה ענין שאין לו קשר מהכא משמע קשר הענין כי על ענין הכתוב לעיל ויצעק וגו' ויאמר אם שמוע ומשמע מאן אמר מלה דהיינו ויורהו ה' ויאמר דהיינו ה': לקולי מ"ל לכולהו פי' בין אם היא מדת המ' דהיינו אלי"ך ובין אם היא מדת הת"ת לקולי מ"ל ולא יתיישב אלא אם נפרש שמרע"ה אמר ויאמר. קול דעאלו ביה היינו יסוד קול שתי מדות דהיינו שהוא אמצעי בין ת"ת ומ' ולזה אמר לקול ה' אלהיך.

א"ר אבא בתר דאתגליא וגו' בפריעה עאלו בתרין שאינם נפרדים מל ולא פרע כאלו לא מל. תרין חולקין אחרנין נצח והוד דכד יסתכלון מילי טעם היסוד אל הייחוד א"א בלא תרין ביעין דהיינו נ"ה שאם הם לא יתנו כתיב אזלו מים מני ים מ' ונהר יחרב ויבש יסוד א"כ בהיותם אוחזים ביסוד ומ' לא יפסיק אלא שיאחזו בנ"ה ואז לא ממנעי ברכאן והטעם שהעיקר הוא להאחז בת"ת שאין בו גרעון ברכות וז"ש באלין מטון עד מלכא קדישא. ויאמר דא מלכא קדישא ת"ת שהוא אמר ומפני העלמו שהוא נאחז בחכמה ובינה שמשם נק' מלכא קדישא לכך אמר ויאמר סתם. לקול ה' אלהי"ך המשגיח בך ושוכן אתך דהיינו השכינה שהיא ג"כ נק' ה'. והישר יסוד בקו הישר בת"ת. והאזנת למצותיו רמ"ח בחסד והיינו נצח שתחתיו נעימות בימינך נצח. ושמרת שמירה בחקים מצד הדין והיינו הוד מצד הדין שהיא תחת גבורה. כל המחלה מצד הקליפות. אני ה' דא מלכא היינו שם ה' המתייחד עם אנ"י כדי לעלות אל החכמה ובינה להקרא מלכא קדישא. דמאן דנטיר להאי רשימא שלא יטמאנו סליק וגו' דהיינו שם הוי"ה ה' אחרונה מילה ו' פריעה ועולה להיות מלכא מצד ה' קדישא מצד י' והטעם שאין שם הוי"ה מתפרד ולכך א"א להכנס אם לא יכנס בכולם אם נמול ופרע יכנס עד למעלה עד מלכא קדישא שהכל קשור יחד ואם לאו לא יכנס בשום מדרגה מהמדרגות. לכך צריך אות ברית ד' שמירות שלא לפגום שום א' מד' מדות כדמסיק. אנפי שכינתא היינו הוי"ה ד' פניה אליך המשגיח למטה בפניה. באסתמרותא מן דא היינו מנדה והטעם שהנדה הוא סוד הקליפות הנאחזות בה והיא משפעת להם דין והמותר הראוי להם והיינו נדותה והבא עליה מגלה בה ערוה ולאו דוקא זו אלא הוא הדין עריות האחרות כנז' בפ' אחרי מות וז"ש ומתקשרין מילין אחרנין דכ"י. הישר בעיניו היינו עיני ה' אל הצדיקים דהיינו בחי' היסוד הישר בעיניו הוא הצדיק כיון שעיניו אל הנעשים מרכבה אליו מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב מהאר"י זלה"ה מ"ט בגין דאתגזרו ולא אתגליא רשימא קדישא פי' שמלו ולא פרעו בתחלה וזהו חק ומשפט שנתחברו חק הראשון דמצרים שהוא מילה עם הפריעה שהיא גילוי היו"ד הנק' משפט כדאיתא פ' מקץ קצ"ב ב'. על ההוא חוטרא קדישא עץ הוא מטה דמשה שע"י נמתקו המים ומשמע מאן אמר מלה וגו' משה צעק על השכינה ששם תלוי הצעקה והשכינה הורת למשה את עץ החיים הוא ז"א ויאמר קאי לשכינתא וזהו בקול ה' אלהיך ולא אמר לקולי אם היה זעיר המדבר עמו. ור' חזקי' אמר שאמירה סתם היא בשכינה כמ"ש ואל משה אמר השכינה עלה אל הזעיר ולא אמר עלה אלי ובתחל' פי' ר' אבא על הזעיר. וז"ש אלא קב"ה וגומר ור' חזקיה ור' יוסי פליגי עליה ולהכריח סברתו אמר א"ר אבא וגומר שכל אמירה סתם הוא בשכינה ואמירה שבכאן קאי אז"א שהפ' אמר חק ומשפט מיל' ופריעה מ' וז"א כמו שפי' ר' אבא לעיל וכיון שהגיעו לז"א ע"י המשפט א"כ ויאמר הוא הז"א הנגלה עליהם וז"ש ובג"כ מלכא קדישא שהוא הז"א ואמר ויאמר שהוא זעיר לקול ה' הוא כ"י שנקרא קול ה' שקול סתם הוא ז"א וההכרח ממה שאמר רופאיך כי הרפואה תלוי בז"א. וא"ר אבא וגומר כיון דעאלין באלין תרין עאלו באלין תרין חולקין אחרנין שהם מילה ופריעה יסוד ומ' ותרין אחרנין נ"ה תרין המתחברין ביסוד ומ' וכדין וגו' כמו שפי' למטה וע"כ וגומר והם נ"ה וכדין מטי למלכא קדישא הוא ת"ת עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ר' אבא אמר אין עץ אלא קב"ה כלומר אין אתה צריך ללמד עץ מתורה ותור' דאיהו קב"ה דהא אשכחן עץ דא קב"ה. דכתיב כי האדם עץ השד' פי' האדם ת"ת הוא עץ הנטוע בשדה של תפוחין ע"ד ועץ החיי' בתוך הגן כנזכר פ' תזריע והא דלא יליף לה מהתם דעץ החיים אשכחן עץ סתם לא אשכחן. ועיין בפ' בלק ר"ב.

דאתגזרו ולא אתגלייא שמלו ולא פרעו. בתרין חולקין קדישין מלכות ויסוד מיל' ופריעה והם חק ומשפט.

ושם נסהו בההוא את קדישא פי' אחר שנכנסו במילה ופריעה דהיינו מלכות ויסוד אז ע"י זה המלכות הנק' חק נתעלית להתייחד עם ת"ת ישראל וזהו כי חק לישראל ופי' נסהו מלשון ארים נסי. א"נ ושם בההוא את קדישא שקבלו ישראל נשאו ונתעלו בעילוי רב שנק' החק הזה חק לישראל דוקא ולא לאומות העולם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ולא יכנסו לגיהנם.

בספרא דר' ייבא סבא וגומר לעיל קאי דפריש דויורהו ד' עץ היינו חוטרא קדישא דהיינו מטה משה המלומד בניסים הוא המתיק את המים:

ויאמר אם שמוע וגומר ה"ג מאן ויאמר אלא קב"ה אמר פי' ת"ת: ואע"פ דאמר לקול ד' דלקולי מ"ל דרך המקראות לדבר כן כמו קחו עמכם את עבדי אדוניכם וכיוצא. ר' חזקי' פליג ואמר שמעינן אמירה סתם כלומ' שמעינן מקרא אחרינא דכתיב אמירה סתם שרומז בשכינה ומשם נקיש להכא וז"ש אמר לא כתיב מאן קאמר ובודאי שהיא השכינה כנזכר. אמר ר' יוסי וגומר פליג אר' חזקי' ואמר דלעולם אימא לך שהוא ת"ת כת"ק ולאו מטעמי' דאמר דמכללא אתמר אלא בפירוש אתמר וז"ש משמע דכתיב ויצעק אל ה' כלומר בפי' הוא שהרי הצעקה היתה אל ה' ת"ת ובאה לו התשובה ממנו דכתיב ויורהו ה' עץ והוא האומר אם שמוע תשמע וגומר וז"ש מהכא משמע ויאמר כלומר אחר שאמר ויורהו ה' עץ וכתיב בתרי' ויאמ' והוא"ו מוסיף על ענין א' ומשמע שמי שהורה העץ הוא שאמר. לההוא קול דעאלו בי' פי' המלכות דעאלי בי' ע"י המילה הרומז' בה. א"ר אבא. בתר דאתגלייא הוסיף על ת"ק ואמר שאחר שנכנסו בהאי קול נכנסו עוד לפנים בנה"י ומפרש כולי' קרא כדמפרש ואזיל בתר דאתגלייא שפרעו את המילה עאלו בתרין חולקין היינו מלכות ויסוד דמל ולא פרע כאלו לא מל. תרין חולקין אחרנין נ"ה כדמפרש ואזיל תרין מתחברין באלין כי שם מתבשל השפע וארבעתם אזלין כחדא כי מהם נשפע אל היסוד וז"ש ולא ממנעי ברכאן. באלין מטון עד מלכא כלומר אחר שנכנסו באלו הארבעה מדות כבר הגיעו להתקשר בגופא דמלכא ת"ת. דא מלכא קדישא ת"ת. לקול ד' אלהיך דא כנסת ישראל שהיא אלהיך המנהגת ומיסרת כאו' וי"י אלהיך מיסרך ולכך כינה אותה בשם כנסת ישראל להורות שהיא ממונה ע"י והיא המכנסת נשמותיהם בתוכה והיינו פי' י"י אלהיך המדה הממונה עליך בכל דבריך. והישר בעיניו תעשה דא צדיק לקמן מפיק לי' מדכתיב עיני ה' אל צדיקים לפי שעשו הישר בעיניו ולא טמאו בריתם. וההיפוך והרע בעיניך עשיתי דהיינו המשחית זרעו שנקרא רע. והאזנת למצותיו דא נצח ולקמן מפרש להו. כי אני ה' רופאיך דא מלכא קדישא פי' ת"ת. נטירו דכ"י אסתמרותא דנדה כדפי' בפ' פנחס בר"מ נד"ה נ"ד ה' מינה וגומר. נטירו דצדיק אסתמרותא דשפחה היינו סוד ושפחה כי תירש גבירתה יורשת מקומה ושואבת ממקור הצדיק ומי שרוצה לשמור אות ברית עליון מלפוגמו יסתמר משפחה כדמפרש לקמי'. נטירו דנצח וגומר ונטירו דהוד וגומר לקמי' מפרש להו. לקבלא אנפוי שכינתא באסתמרותא מן דא נ"ל שהגי' הנכונה היא באסתמרותא דנדה. מאי לגלות ערותה דא כ"י מדלשתוק קרא מלגלות ערותה דהא קאמר לא תקרב אפי' קריבה כ"ש שכיבה להכי קא דריש ערותה ערות ה'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון שם המפורש העולה ע"ץ יפ"ה הפ"י הפ"ו ופ"ה. גי' ק"ס ר' אבא אמר אין עץ אלא קב"ה דכתיב וגומר בלק ר"ב. כיון דמטו הכא וגומר לעיל מ' א'. מ"ט בגין דאתגזרו וגומר כ' בספר לבנת הספיר בפ' קדושים ראיתי שחק ביסוד וכד אתנהירת מיניה אתקריאת חקה ומשפט בקו האמצעי דכתיב משפט לאלהי יעקב ע"כ וצ"ע ובפ' בחקתי ק"ע א'. וקול ה אלהיך דא כ"י פי' כד"א כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ככתוב בפ' בראשית נ"א א' דא הוד שהוא ענף הגבורה והדין דבר שאין לו טעם כמו החק ועכ"א למצותיו דא נצח ואמר תעשה דא צריך כי עיקר העשיה בזכר וע"כ נק' הת"ת עושה פרי ע' בפ' ויחי ובפנחס רכ"ה ב' ועשה טוב תיקונ' דברית קדישא. עכ"ל.