אור החמה על ספר הזהר ב:קיח

ארימת ימינך סלקת הימין והרחמים כדי שתפעול השמאל בחזקה דין. ור' יצחק מפרש ממש נטית ימינך והרחמים כדי שינתנו לקבורה והטעם שהרשעים האלו לא היה הים חפץ שיהיו נכללים בה אחר שכפרו בהשגחת בורא כל וכן הארץ לא היתה רוצה שיכללו בה אלא שהקב"ה ברחמיו נתן אותם לקבורה בארץ: א"ר אלעזר וגומר לאתפרשא היינו ע"י התפשטות הימין הרבה השמאל נבדל' לעצמה שאינה כמדת הימין ואין הימין נכללת מהגבורה והדין כיון שהיא מתפשטת ודעתו כפי' ארימת אלא שפי' נטית לשון נוטה כדוק שמים דהיינו התפשטות וכאשר הימין אינ' מתפשט' ברחמיה הרבים השמאל היא נכללת עמה אמנם בהתפשטה כל מדתה הרי שמאל נפרדת לעצמה. ואור פניך היינו הת"ת שנק' פנים ואורם מתפשטת אל המ' דהיינו סוד צדקה דהיינו יחוד ואור הת"ת אל המ' כנודע והיינו אל נו"ה המ' שהקדש ת"ת בתוכו וז"ש וכולהו משתכחי כל ד' רגלי המרכבה:

דלית לך את וגומר. דלא תימא כי אותיות האמנת"י נוספות שאינו.

דחילו דשכינתא ות' היא רומזת הנקבה שהיא השכינה אימתה ופחד וגבורה וגבורה תתאה מצד הגבורה. כהאי גוונ' תביאמו ירצה ג"כ אות נוספת להראות על המדה. רוחא דקודשא שיודע העתידות ויודע שדור זה לא יזכה. גלויא רשימה סוד י' פריעה שבמצרים מלו ולא פרעו ודור זה מלו ופרעו סוד יסוד משך ו' וכל הנכנס בו נכנס בסוד וא"ו עלמא דדכורא ורצ' בזה דכל מאן דאתגזר דהיינו מילה ופרע דהיינו ואתגליא ביה רשימא קדישא. ונטיר ליה שלא יטמאנו בביאה אסורה איקרי צדיק דהיינו מרכבה ליסוד לעולם ירשו ארץ שהאוחזים במלכות דהיינו מילה לבד יורשים ארץ דרך עראי לעתות אמנם הצדיק השכינה רודפת אחריו מפני שהיא רודפת אחר הייחוד ורוצה בו שע"י היא מתייחדת והיינו לעולם ירשו ארץ.

ותטעמו היינו נטיעתם במ' והיינו נצ"ר מטעי מעשה יד"י היינו סוד הצדיק כאו' ומעש' ידיו מגיד הרקיע שהייחוד בסוד הידים שמאלו תחת לראשי וגומר להתפאר להתייחד בסוד הת"ת דהיינו לאינון דאחידן בו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב אימתה אר"ש דחילו דשכינתא פי' כמו אימת ה' שהיא השכינה ה' תתא' דשמא קדישא וכן תביאמו ותטעמו תביאם ו' דשמא קדישא וכן ותטעמו ותטעם ו'. נטית ימינך הא אתמר ארימת ימינך וגומר דורש אותו לדין כי הרים וסלק ימינו ואז השמאל פועל דין ובלעתם הארץ וכן פי' לעיל דף נ"ו א' וז"ש והא אתמר. ור' יצחק דורש אותו לרחמים כי נטה ימינו לצד שמאל להמתיקה ואז בלעתם הארץ שלא ישארו מבוזים למאכל חיות כי הנטיה היא לצדדין ונתחבר עמה. ור' אלעזר דורשהו לדין אלא שפי' לשון נטיה לצדדין והענין כי הימין היתה בחיבור עם השמאל ועכשיו נטה אותו לצד אחר ונפרדה מהשמאל ואז השמאל פעל דין ובלעתם הארץ:

והרא"ג ז"ל כ' נטית ימינך וגומר. ה"ג בס"י א"ר יצחק הא אתערו ביה חברייא דכד אפיק קב"ה למצראי מתין מתחות ימא אמר לארעא כניש לון בגווך ולא בעאת עד דאושיט קב"ה ימיניה לקבלא וגומר וכוונת ר"י לפרש התרגום דארימית ימינך הוא לשבועה ור' אלעזר חולק עליו ואמר שהנטי' היתה להבדיל כללות השמאל בימין שע"י הכללות לא יתעבד בהו דינא ובהבדל ממנו אתעביד בהו דינא.

נחית בחסדך עם זו גאלת כמה דכתיב כי ימינך וזרועך וגומר הוקשה לו דבשלמא נחית בחסדך שפיר. אמנם נהלת בעזך קשיא דלא איצטריך לן עוז ותו דאם הנהלה תהי' ע"י העוז לא תהי' כ"א בטירוף ובבלבול בלא השקט לז"א האי קרא כהאי קרא כמה דהתם נזכרים ג' אבות דהיינו שישראל היו מתנהגים בהנהגת שלשת אבות הנהגה ממוזגת ומתוקה דכתיב כי ימינך גדולה וזרועך דא גבורה ואור פניך אור הת"ת ולמה היתה ההנהגה כך כי רציתם שהיית ברצון טוב עמהם כמו כן האי קרא נחית בחסדך דא חסד נהלת בעזך דא גבורה הנמתקת בין החסד והת"ת אל נוה קדשך כלומר עם נוה קדשך דהיינו הת"ת דהיינו צדקה ונק' נוה קדשך בסוד שאריך אנפין מתלבש בזעיר אנפין נמצא הת"ת הוא נוה קדשו.

וכלהו משתכחין בקרא הגם כי לא נזכר בפסוק זה כ"א ג' אבות והמלכות לא נזכרה כי אם במלת אימתה אימ"ת ה' כדלקמן מ"מ בתר רובא אזלינן. כי האי גוונא.

תביאמו ותטעמו וגומר כמה דדרשינן הכא אימתה ר' יהודה אימת ה' כמו כן דרשינן ו' דתביאמו ותטעמו דהיא יתירה כדמפרש ואזיל.

ותטעמו כד"א נצר מטעי כלומר תקראם בכינוי שהם מטע שלך למי לאינון דאחידן בוא"ו דהיינו הברית ע"ד וסלחת לעוונינו ולחטאתינו ונחלתנו תקרא אותנו נחלתך. ה"ג בס"י ולאינון בתראי אתער מלה כלו' לאותם האחרוני' שנשארו מדור המדבר דגזר יהושע להם אתקיימא רזא (דו"א) [צ"ל דוא"ו] להם אתער מלה דתטעמו בוא"ו יתירה וכמו שהתחיל בראש דבריו וכמה נחה דעתי כשמצאתי גירסא זו כי כמה גדולי' נתחבטו בהבנת לשון זה והלשון הטעה אותם ברוך המאיר לעולם בכבודו:

רעיא מהימנא פקודא למבנא מקדשא לתתא וגומר כמד"א מכון לשבתך וגומר ופי' רז"ל מכון לשבתך והיינו המלכות הנק' בהכ"נ בית המתכנסת את ישראל סתם בתוכה. וההיא בי מקדשא מלכות

כל תיקונוי וכל פולחנוי וכל אינון מאנין דהיינו כחות הקדושים המשתמשין במקדש עליון הם כגוונא דלעילא בית המקדש שלמעל' שהיא הבינה שכל שיש במלכות כולם משורשים בבינה וסי' כאמה בתה. והשתא מפרש משכנא דעבד משה וגומר הי' כנגד המלכות והגם כי המשכן הוא במטטרו"ן היינו השכינה המתלבשת בו שכן נק' ק"ן צפו"ר קן לההוא צפור וכלא חד.

בי מקדשא דבנה שלמ' היא כנגד הבינה ודוק שאמר כאן כגוונא עילאה דהיינו רמז אל הבינה ובמשכנא דעבד משה אמר כגוונא דלעילא שאינו מורה כ"כ למעלה מלת דלעילא כמו מלת עילאה א"נ וההוא בי מקדשא אהדר למ"ש פקודא למבני מקדשא וגומר. ועתה אמר ואותו בית המקדש שנצטוו כל כליו וכל עבודתו הוא כגוונא דלעילא וכיוצא בו אמר לקמן וההוא בי מקדשא דליהוי בי' חלונות וגומר.

בי' נייחא ואחסנתא תרגום אל המנוחה ואל הנחלה שנא' על בית עולמים. לאתקנא תקונא בצלותא שכן כמה מיני ייחודים ותיקון העולמות כלם נעשים ע"י התפלות. דליהוי בי' חלונות כגוונא דלעילא (אי) [נ"ל שתיבת אי הוא טעות] אפשר שרמז שיהיו בו י"ב חלונות וד' חרכים כמו שיש בבית הכנסת העליון והקב"ה משגיח בעולם ע"י אותם י"ב חלונות וד' חרכים שהם כחות קדושי' כמבואר בפ' פקודי דף ר"ן ורנ"א והתם קרא להם שמות ע"ש.

בגין דרוחא ליהוי סליק היינו רוחניות התפלה וכח קדוש הנעשה על ידה ליהוי סליק יותר בנקל בשדה. (א"נ) [נ"ל דתיבת א"צ הזה הוא טעות] וההוא רוחא היינו רוח הקודש מלכות העול' היא. רוחו ונפשו של המתפלל כמ"ש ואשפוך את נפשי לפני ד'. א"נ ההוא רוחא היינו רוה"ק מלכות העולה היא למעלה ע"י תפלתן של ישראל לשאול צרכיהם ולכלהו פירושא כשעולה אותו ענין ממקום שתחלתו מכוסה לא מגולה בפרהסיא אין בו אחיזה לחיצוני כי בביהכנ"ס לא יבא שם ערל וטמא ואחר שנתכסה בביהכנ"ס מאויר קדוש שבבהכנ"ס גם בעלייתו הולך ומתכסה מעיני החיצוני ואין לו בו אחיזה וז"ש דלא יסטא לימינא דהיינו קליפת ישמעאל ולשמאלא דהיינו קליפת עשו שהוא מסטרא דשמאלא. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון הא אתמר ארימת ימינך וגומר נ"ז א' בתראה דגזר יהושע לעיל מ"א. וכווין פתחין כגוונא דלעילא וגומר וצריך שיהיו י"ב חלונות ועיין להלן ס"ו ב'. ובפקודי רנ"א א'. ורנ"א ז"ל תריסר גלגלין וגומר ואיקרון חלונות ואפשר דמהכא קא נפיק לה ודרשי לה מתרי וו"י דהחלונות פי' שי"ב גבולי אלכסון שחקוקים באילן הקדש כולם מאירים בעטרה כשהיא מתחברת עם הת"ת. עכל"ה: