אור החמה על ספר הזהר ב:קטז

א"ר אלעזר ודא הכי וגו' בית הכנסת מדת המ' וכן בית המדרש והקול הוא סוד הת"ת דהיינו קול יעקב והיינו הייחוד ואי לאו והידים דהיינו י"ד ה' ידי עשו הם פועלים הדין ע"י עשו הרשע דהיינו הקליפות, סליק לעילא לעילא היינו שמסתלק הת"ת ומסלק היסוד עמו כאו' אספתי את שלומי וידוע כי שלום הוא יסוד והוא מסתלק אל הבינה ואז תלוי בתשובה ואם חטאו יותר מסתלק לעילא לעילא אל הכתר ואז לא תליא בתשובה כלל שהרי נסתלק אפילו מבינה הנק' התשובה:

ור' יצחק פליג ואמר שאין ראוי לפרש הכתוב אלא באו' ע' קסטורין היינו ע' שרים הממונים על ע' אומות ורואים שהקב"ה מגביר ישראל על האומות ובדעתם שזה דין מעוות כעין שרמה שר מצרים בבואו על יש' ולזה כולם מתכנשין מכל עיבר שהם משתלשלים מע' בחי' קדושות עליונות דהיינו ע' פרי החג והם מתאספין לעמוד על נפשם בטענתם לפני הקב"ה על עוות הדין ועל יש' להומם ולאבדם בחשבם שאינם זוכים לגאולה והיינו או' ולאחדא עיטין עליה דקב"ה דהיינו לומר טענות וינצחו הדין על ישראל להכחידם מגוי. ולכך בההוא זמנא ילבש קב"ה גאותה דהיינו שמקום הדין יתלבש באור הכתר בעל הרחמים הגדולים ומשם יש' מאירים שקבלו כפלים כחטאתם וחצונים מתבטלים ויתבטל הוויתם והיינו מגפתם המק וגו' דהיינו ביטול הוויתם למעלה ולמטה ויותכו כהיתוך וכהמס דונג מפני אש יאבדו רשעי' מפני אלהי"ם ואז יתבטלו השרים והוייתם מן העולם והיו כלא היו. זמין קב"ה לאחיא שהם עומדים כעת בגיהנם ואז ירכיב הב"ה כל מציאותם כדי לעורר הקליפה הקשה וכן שליטת סמא"ל בכחו אז ולבטל מציאותם בנקמה ואמר באתגליא מפני שנתנקם מהם בגיהנם באתכסיא ועתה בגוף ונפש באתגליא:

תהרוס קמיך היינו הריסה כי הורס הבנין כך אלו יהרס בניינם ויתבטל הווייתם:

שירתא דעלמא דאתי ולכך אז ישורר כל הניסים וביטול הקליפות שהיו מאז נברא העולם ועד העולם הבא ולכך אמר נערמו מים בההוא זמנא שלא יצדק זה אלא על פרעה וז"ש ובגין כך אית ואית וגו' דאיהו חדוותא דכל עלמין ולכך נשמח בה' בכל נסיו שעשה בכל העולמות בעולם הזה קודם זמן המשיח וזמן המשיח וגוג ומגוג ותחיית המתים דהיינו העולם הבא. אמר אויב דא הוא ממנא רברבא ראש לכל השרים ארדוף אי אפשר מיד להשמידם שעדיין לחותם קיים בעבודת האל ית' אלא ארדוף ע"י גזירות שלא יעסקו בעבודה ויבטלו מרוב צרות העבודה כמו שעשה שכולם היו עוסקי' בתורה בימי יעקב בישיבתו ואח"כ נשתכח מהם העבודה עד שנשקעו בע"ז ובמדות אחרות והיינו אשיג ואח"כ אחלק שלל אבטלם מעם ואורישם ואלמלא נתעכבו ישראל ארבע מאות שנה היה עולה בידו כאו' ואילו לא הוציא הקב"ה וגו' כדפי' רז"ל אלא דדכר קב"ה וחשב את הקץ וגו':

מי כמכה באלי"ם אלי"ם הוא מלשון אילי הארץ והיינו השרים ואמר מי כמכה כדמסיק שהם מנגדים על ה' ועל משיחו בהיותו ידם תקיפא ואין כן הקב"ה עמהם אלא הוא נותן להם שם ושארית והיינו כדמסיק אילנא ת"ת חד שכן נק' ה' אחד מצד מ'. רברבא מצד הגדולה. עילאה שמתעלה לשלש ראשונות דרך קו האמצעי. תקיפא מצד הגבו' והם ד' בחינות לת"ת ויש לאילן זה ענפים קדושים אמנם משתלשלים עד עולם הפירוד עד למטה ושם נאחזים השרים למטה מהקדושים וז"ש ביה אתזנו עילאין ותתאין. שבעין ענפין קדושים פנימיים. אמנם הם השרים חצונים מרים כתורמסין וכחרדל אמנם מתמתקים פנימה היינו היאך ממתקים התורמסים וגו'. והיינו דקאמר בעקר שרשוהי ינקין אינון סחרניה דהיינו שהם מושרשים בקדש והם מרים בחוץ והיינו פרי החג ושעיר ר"ח הנקרבים ע"ג המזבח. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ר' חזקי' פתח וגומר סליק לעילא לעילא ה"ג. פי' שהת"ת עולה ומסתלק עם הכתר שהיא בסוד או"י לא בסוד הו"י כנזכר בפרשת אחרי מות דע"ה ע"ש וזה שאמר אוי לנו כי פנה היום כשנחרב ביהמ"ק:

מ"ט בגין וגומר ותשובה אתמנע מינייהו.

כדין כתיב וברוב גאונך. כלומר כשאתה מתגאה ומסתלק מעט דהיינו עם הבינה בסוד הו"י אין הריסה אז תשובה מועלת צווחין ומשגח עלייהו כי תשוב לרחם עלייהו אמנם ברוב גאונך דהיינו כשההסתלקות הוא בריבוי לעילא לעילא כנזכר תהרוס קמיך. ר' יצחק וגומר פליג אר' חזקי' דאמר דתהרוס קמיך נאמר על ישראל כנזכר דח"ו לא יאמר קמיך על ישראל שאם הם חוטאים אינן כופרים לכך פי' שהוא לעתיד על אומין דעלמא וגומר בשעתא דיתלבש ביו"ד גרסי' דיתכנשון עלי' ית' באלו נופל לשון קמיך:

ושירתא דא שירתא דעלמין היא. ה"ג ופי' על העתידות לבוא לעולם: אמנם וברוח אפיך נערמו מים. הוא בהאי זמנא וגומר אמר אויב דא ההוא ממנא מדאפקי' בלשון יחיד אויב ולא אויבים ש"מ על השר קאמר: חשיב דישיצינן וגומר אזיל לשיטתי' כדפי' בפרשת שמות דף י"ז כי ויאמר אל עמו אכניס מחשבה בלבהון כנזכר שם שהאמירה הנאמרה בשרים העליונים אינה אמירה בפועל אלא מחשבה:

אלא דדכר קב"ה טורי עלמא. האבות דהיינו סוד ויס"ע ויב"א וי"ט וכן ויהי באשמורת הבוקר בקר דאברהם כדפרז"ל:

כלהו גזרין גזרין. ה"ג:

אילנא חד ת"ת. רברבא מצד הגדולה שהוא כולל:

עילאה. מצד הדעת שהוא עולה עד הבינה דאיקרי עלמא עילאה:

תק"א. מצד שהוא כולל הגבורה בי':

(אתבנו) [בזוהר שלפנינו איתא אתזנו ונ"ל דגם כאן צ"ל כן] עילאין בי"ע:

ותתאין. עולם השפל הזה ונקט לישנא דקרא ומזון לכלא בי':

אתתקיף בד' סטרי עלמא דאסתחרן וגומר. פי' הגבולים הי"ב הללו הולכים ומתגבלים לד' רוחות העולם סביב סביב וזהו דאסתחרן הגבולים סביב הנזכרים בדוכתיהו:

שבעין אנפין. שורש ע' שרים מושרשים בענפים אלו ושם הם מתוקין ולכך נקט לישנא דסלקין כי שם הם בעילוי ובמיתוק אמנם אחר התפשטם למטה מתמררים ושם במקום שליטתם רוצים לעקור האילן בענפיו כדמפרש ואזיל:

ואתזנו מיני'. אמנם לא ממנו מעצמותו חלילה אלא: בעקר שרשוי ינקין אינון סחרני פי' בשרשי אילן התקועים בארץ בעשי' משם יונקים ועוד שהם סביב לאילן למטה בשרשיו לא בתוכיות שורש גוף האילן אלא בשרשים המשתרשים סביביו.

ואינון ענפין משתכחין באילנא דהיינו המצאם שם בשורש מתוק וטהור ובמקומן הם מסאבן. בעא לשיצאה כולא כלומר שאר ענפים שבהם אחוזים שבעים שרים וכן בעאן לשיצאה לגופא דאילנא דהיינו גוף האילן האחוזים בו ישראל. א"נ כלהו בעאן לשיצאה כלא גופא וגומר היינו משל לב' כלבים וגומר שכשמגיע שליטת ענף זה עושים שלום זה עם זה להכרית גוף האילן שהוא ענף של ישראל והאחוזים בו וכן ישראל כד מטא שולטנותא שלה' עלייהו דהיינו במוצאי יוה"כ ששעיר עזאזל נושא עליו את כל עוונותם ההוא ענפא שישראל אחוזים בו הי' ראוי לכלותם ואינו עושה כן אלא בעי לנטרא לון ומקרבי עלייהו ע' פרי החג לשום שלום ביניהם וזהו מי כמוך בכל אותם אלי"ם דהיינו ענפי האילן דירחם על כלא וכדמפרש ואזיל. וי"ס דגרסי שליט עלייהו בלא דל"ת והכוונה שבזמן שמגיע שליטת כל ענפא וענפא ובעאן לשיצאה כלא האי גופא דאילנא וגומר שליט עלייהו ומבטל מחשבתם. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ונבוכדנצר ולסנחריב ולכל שאר מלכי וגו' והיינו דכתיב באדין דקו כחדא כספא ודהבא והרי אינם בעולם אלא דעתידין לחיות ואז ההיא אבנא דמחת לצלמא היינו כל המלכיות שחזרו וחיו ולא תימא דא בלחודוי אלא וגו' מקץ קצ"ט: