אור החמה על ספר הזהר ב:קטו

על ההיא שעתא כתיב צאנה וגומר ואמרו שלמה מפני שגם בעת שנבנה בית מקדשא נתעטר פעם שנית והדרך הוא זה תחלה נתעטר ואח"כ נתייחד והיינו ויתיב בכורסיא דהיינו ת"ת על המ' דהיינו יום חתונתו ואח"כ עלה ונתעטר בעטרוי הם תרין עטרין דירית מאבא ואימא שהם נעלמות בחכמה ובינה ועטרת הנועם הוא להתייחד עם המ' והיינו ו"ה ואח"כ נכללות בו י"ה שהם תרין עטרין ולזה בזמנא דאתחרב שאינו מיוחד במ' לא אתעטר בעטרוי שהם תרין עטרין י"ה שבשם ואח"כ ההוא נועם שהוא הקישוט והכנה אל הייחוד ואל קשר העטרות אתעטר בבינה ואתגניז יותר בפנימיות שאיננו מושג.

כבר נש דאזיל וגומר שנעשה לו דרך רחב בתוך הענן ליכנס בו ולא שדרך ובקע ענן והלך ח"ו שענן זה קדוש אלא שהמחיצה נפתחה לו ונעשה לו מבוי רחב ונכנס וז"ש כבר נש דהוה אזיל וגומר. קמוא"ל הוא ראשון למחנות שכינה ורצה לקטרג בו מקנאתו בו ולא שיפעל בבחירה אלא דרך הוייתו לשרוף כל הנכנס לפנים ממחיצתו.

והוא ממנא וגומר מפני שמקורו י"ב ולכך ידע משה שהוא יונק משם י"ב ונכנע אליו והיינו מלך מלך ימלוך והיינו נמי ג"פ אהי"ה. ונתרחק ממנו. תריסר וגומר כנגד י"ב אותיות. והוה אזיל משה בעננא וגומר שעדיין היא מחיצתו של קמוא"ל עד דאירע שאז כלה מחיצת הענן ונכנס במחיצת הדרניא"ל כדמסיק. והוא עילאה על שאר מלאכים שהם מצד המלכות והוא כולל גם מבחי' הת"ת והבינה דהיינו אלף מצד הבינה ושתין רבוא מצד הת"ת בעל שש קצוות. וענין או' פרסין היינו פרוסות וניצוצות של אש ויפה הוא שאין המדה במהלכי אדם אלא בסוד אורות עליונים וקליה אזיל היינו סוד התפשטות התעוררות הת"ת שבו הנק' קול וכל שר ושר מאלו כמה אלפים ורבבות יש לו שכל אלו העולמות מלאים מלאכים והיינו קליה דקאמר שהוא כח הנהגתו בכל מלאכיו שהם בעולמות אלו המתלבשים בחסד דהיינו דמסחרן באשא חוורא: וכיון ששמע הדרניא"ל אותיות דשמא קדישא שהם מקורו והוא נכנע אליהם ולזה אזדעזע וקריב לגביה שהשוה עצמו אליו. עד דמטו לאשא תקיפא הרי אלו ג' מלאכים קמוא"ל שר הרוח ולכן כחו בי"ב בסוד הת"ת בעל י"ב גבולים. הדרניא"ל שר החסד אשא חוורא בסוד החסד סנדלפו"ן שר הגבורה הוא אשא תקיפא ולכן היו ג' מחיצות ענן וערפל ואש במתן תורה. ענן קמוא"ל ערפל הדרניא"ל. אש אכלה סנדלפו"ן. והוא קאים בתר פרגודא וגומר היינו סוד הייחוד בתפלתן של ישראל כי נודע כי המ' מתלבשת בסנדלפו"ן באופן. וקב"ה במטטרו"ן והיינו סוד הייחוד בימות החול ע"י תפלתן של ישראל והיינו סוד הכתר הנז'. דלא יוקיד לי וגומר היינו שאין א' יכול ליכנס למחיצתו של חבירו וכיון שהוא גדול ממנו יכול להתבטל הוויתו מצד היותו עולה אל הדקות הגבוה ממנו. ביה שעתא אזדעזעא משה שידע ששער זה גבוה מאד והתחיל להכניס בסוד הפנימיות ואז לא היה הדבר תלוי בסוד השמות אלא אתקיף ביה קב"ה במשה. וחפא ליה למשה וגומר הענין כי הנועם הוא מהבינה ונהורא היינו הת"ת אור הנועם מתנוצץ ממנו וזיוא הוא זיו השכינה והוא המ' והיינו כנגד נר"ן. בשעתא דהוה נחית וגו' לפי דבריו אלו משמע כי כבר היה מרע"ה יורד ובא בתורה באמצע הדרך חאבו יש'. אלף חולקין היינו סוד הבינה אלף מפני שפגמו נתמעט שיעור אורו. ביה שעתא בעו מלאכין וגומר כי בב"ד התחתון עולם הנפרדים לא היו ישראל ראויים לתורה מפני חטאתם ולכך היה ראוי או שישכח מרע"ה התורה או שימות כדי שלא יורידיה לישראל ולזה התחיל ללמד זכות ולהתפלל על ישראל ולזה נאמר לו אתקיף בכורסייא דילי והיינו שמצד כסאו של הקב"ה נתנו לישראל כפרה כאו' וינחם ה' על הרעה ואז הדין נהפך אל הרחמים וזעם וגער הקב"ה בכחות הדין וז"ש עד דגער קב"ה בכל אינון ובטל דינם ונהפכו אל הרחמים ואז בסוד הרחמים אתקיף משה בתרין לוחין דאבנין כדי שיזכו ישראל אל התורה וזכה בטענתו לפני הקב"ה ואחית לון לתתא. עיר גבורים עולם המלאכים מצד הדין כדפי' עלה חכם זה משה ויורד ע"ז זה התורה שבוטחים בה כל הנמצאים:

ר' חייא אמר ימינך ה' דא אורייתא שהתורה ניתנה בימין מימינו אש דת למו. ותורת חסד על לשונה ולהיות התורה ועסקה בעולם הזה תגבורת הקדושה לכך היא מכנעת החצונים ולכך אומו' הנאחזים בחצונים הם נכנעי'. אורייתא איקרי ע"ז דהיינו חזק ותוקף אל הקדושים להכניע כל החצונים וכשאין יש' עוסקים בתורה השיב אחור ימינו ואז הדין הוה והחצונים גוברים וגוזרים על יש' כדי רשעתם במספר גזרות קשות מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' דכלהו כתרין אית ספרים דלא גרסי' לי':

וההוא שעתא דאיתבני מקדשא אתעטד קב"ה בההוא עטרא. פי' בההיא עטרה שעטרה לו אמו בשעת מתן תורה וז"ש רז"ל ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין ב"ה. והטעם כי עיקר התורה היא מתקיימת בב"ה ומשם לכל העולם וכמ"ש כי מציון תצא תורה וע"ב סנהדרין ורבתי בדעות יוכיחו כי הוא שער השמים לכך בעטרה שנתעטר ביום מתן תור' נתעטר בשעה שנבנה בית המקדש:

ואתעטר בעטרוי. פי' מלבד אותה עטרה שנתעטר בה עוד נתעטר בעטרוי הידועות לו דהיינו תרין עטרין דירית ברא בוכרא מאו"א וכשחרב הבית שלל השני מיני עטרות הא' דהיינו תרין עטרין כנגדן אמר:

ומהאי זמנא דאיתחרב בי מקדשא לא אתעטר קב"ה בעטרוי. והב' דהיינו אות' העטרה דאיתנהיר מההוא נועם דאתעטר בה במתן תורה ובבנין ביהמ"ק כנגדו אמר וההוא נועם אתטמר ואיתגניז.

א"ר אלעזר בשעתא דעאל משה וגומר. המסדר הביא מימרא זו לאשמועינן שמאותו נועם דאתעטר בי' קב"ה במתן תורה נתכסה משה ע"ה כל גופו ממנו כדמפרש ואזיל:

באתר (דרוח א') [אמת שכך כ' בהכ"י אולם ט"ס והיא תיבה אחת וצ"ל דרוחא וכ"ה בזוהר והמעתיק טעה וחלק המלה לב']. כלו' במקום מרווח:

אערע בי' חד מלאכא. ע"ד ויפגעו בו מלאכי אלהים שהקטן פוגע בגדול. א"נ אפשר שהי' קמואל זה הולך לאיזה שליחות באותו שביל שהי' בו משה ופגע בו במשה וכן לקמן במלאך הב':

בתריסר אתוון. הוא שם בן י"ב ופי' בתיקונים שהיא סוד ג' הויו"ת שעל ה' מלך וגומר ובפ' ויקהל דף נ"א פירשו כי שם זה שולט באויר ולכך בהזכירו הפריחו והרחיקו ממנו תריסר אלפין פרסין וה"ג תריסר בריש אמנם לקמן כד פתח פומי' בע"ב אתוון נתקרב אצלו יען כי משם זה מזון השפעתו:

והוא עילאה על שאר מלאכין. שבעולם העשי' וסנדלפון שהוא למעלה מכולם יוכיח שהוא שר העשיה כדמפרש ואזיל:

אלף ושתין רבוא פרסין. אין הפרסאות הללו פרסאות ממש בכמות אלא באיכות ובעילוי שמתעלה זה על זה כך מעלות:

פתח פומי' בע"ב אתוון קריב לגבי'. פי' בפ' פקודי דף רנ"ט שבהיכל אהבה שהוא לבוש למדת החסד ששם שם ע"ב שם תרין שדיים הנק' א"ל שד"י שמשם יונקים כל המלאכים ושפע זה כמשך שם מהיכל הרצון ששם אחוז מרע"ה וכן עולה מש"ה כמנין רצו"ן וכשהזכיר שם זה ידע שכל טוב אדוניו הניתן למלאכים הוא בידו והיתה כוונתו להראות לו כי בידו טובו והשפעתו וממנו ניזון והוא אדוניו מיד הכיר מעלתו ונתקרב אצלו:

א"ל זכאה אולקך וגומר בתר פרגודא דמרי'. היינו הפרגוד המפסיק בין היצירה והעשי' לפי שביומין דחול נעשה הייחוד ע"י מטטרו"ן ביצירה שהיא ממלאה כל ההיכלות והת"ת יורד אלי' וממלא כל בחינותי' ונמצא סנדלפו"ן אחרי הפרגוד המפסיק בין היצירה והעשי' וקושר כתרים דהיינו שכולל כל פרטי התפילות ופרטי עסקי התורה וקושרם וכוללם יחד באבנים טובות ומרגליות הנקבעות במשבצות שבעטרה כדאיתא בפ' פקודי רמ"ו:

ובשעתא דמטי האי כתר. ולא אמר וכד אעטר למרי' שאין לאל ידו לעלו' עם המלכות לעטרה אלא משביע אתגא כדאיתא בגמ' והיא עול' ומתעטרת על ראש המלכות: וז"ש ובשעתא דמטי וגומר. א"נ להיות שהתפלות עולות מזה עולם השפל אל עולם העשיה הרוחניות סוד ממשלת סנדלפון וסנדלפו"ן מכניסן אל תוך היכלות ממשלת מטטרו"ן. ומטטרו"ן מעלה אותם אל סוד הכסא שהוא אכתריאל ואכתריא"ל קושר קשרים לרבו ומשביע אתגא ובזה יתיישב לך השינוי שיש במקומות מחולפים שבמקום א' אומר שסנדלפו"ן קושר הקשרים ובמקום אחר אומר שהוא מטטרו"ן וכן אכתריא"ל ונמצא שהכל אמת שכאו"א מעלה התפילות בכל גבולו עד מקום שידו מגעת וזהו שכוון באומרו ובשעתא דמטי שנראה שיש הרחק גדול עד שמגיע הכתר לרישא דמלכא קדישא:

מזדעזעין. הזעזוע הזה לפי שבעליית התפילות נזכר שם אחד הנק' שם הרנה יואאחצצבירון שהוא מעלה שירת כל הנבראים התחתונים ועליו אמרו השם הנזכר על הסלעים ונשברו ומשמעו מלאכי רום ירעדו ועליו אמרו שיש לו אלף ראשים ובכל ראש אלף פיפיות ובכל פה אלף לשונות ובכל לשון משורר אלף רננות:

עד דאתקיף בי' קב"ה. מלכות מקננא באופן כנזכר

ואותבי' קמי' כדי שילמוד בעצם ויקבל בנקל. וכדאמר רבינו הקדוש על ר' מאיר האי דעדיפנא מחברי דחזיתא לר' מאיר מאחוריו ואלמלא חזיתי' מאנפוי חכימנא טפי וז"ש ואותבי קמי' ואוליף לי' אורייתא:

וחפי ליה למשה בההוא נהורא. היינו סוד ואשים דברי בפיך וגומר כנזכר בריש פ' בראשית דף ה':

דההוא נועם. היינו הנמשך מן הבינה והוצרכה השמירה משם יען כי כל ישעו וחפצו של משה הי' במ"ט שערי בינה לכך נמשכה לו משם שמירתו:

והוו אנפוי דמשה נהרין שכן חכמת אדם תאיר פניו ומה גם בהיותו לומד לפני המקום כנזכר:

אלף חולקין. אפשר שנרמז באומרו לך ר"ד כי ר"ד במילואה רי"ש דל"ת תתקמ"ד ומלת לך עולה חמשים הרי אלף חסר ו' עם ד' אותיות וב' תיבות הרי אלף חולקין דנטל ממנו ולמה כי שחת עמך. והנה ר' אלעזר לא פירש כלום בפסוק שאמר ביום ההוא יהיו ישראל שלישי' וגומר ואפשר שאין כוונתו לפרש הפסוק אלא כשזקף עינוי וחמא לי' לר' חייא אמר ביום ההוא יהי' ישראל שלישי' וגומר על דרך הלצה אמר עליהם על שהיו ג' יחד וזהו שלישי' וגומר ברוך עמי וגומר. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון כמא דכתיב ויבא משה בתוך הענן וגומר אחרי מות ע"ח ב'. ותאנא קמוא"ל שמיה. שם זה שולט באויר כנזכר. בפ' בראשית י"ו א' וכדאיתא בפ' ויקהל דף ר"א ולכן הפריחו מעליו. וחפא ליה למשה וגומר בראשית ה'. וקשיר ליה כתרין מבעותהון דצלותא דישראל וישלח קס"ז ב'. וראיתי כתוב סנדלפו"ן שינו"י וד"ל פונ"ה כד"א פנה אל תפלת וגומר. ובשעתא דמטא האי כתר וגומר פי' בשעה שיש' אומרים כתר וגומר במוסף דשבת אז נקבעות כל התפלות של כל השבוע שעבר כנזכר דף ר"ה ב' עכל"ה: