אור החמה על ספר הזהר ב:קיד

נאבד לא כתיב מורה שהוא אבד ומהו אבדתו אחר שלא פי' מה אבד מורה שרצה לפרש בתרי סטרי למעלה אבד אור הספי' העליונות מכל אינון אנפי וגומר. הב' למטה אבד השכינה בת זוגיה שאבדה היא בסוד שכינה בתחתונים צורך גבוה והיינו על כל פנים דהיינו שאבד מתרי סטרי והיינו ונושע עכ"פ מצד מטה ג"כ נושע מצד מעלה דהיינו מתרי סטרי.

ימינך וגומר כדין כתיב נאדרי ובאה תוספת י' לרמוז עשר אצבעות וכדין כתיב נאדרי לשון אדירות וכן תרעץ דהיינו כח הדין והגבור' הכלול בה.

ולעולם הכי הוא וגומר שלא תטעה מתוך דבריו באומרו בשעתא דשמאלא אתיא וגומר שמורה שהוא לעתים ח"ו אלא לעולם נקשרות ימין ושמאל דהיינו עשר אצבעות עשר אותיות עשר ספי' כדפי':

אר"ש קשיא לי' שאני רואה שהם שתי ידות ואתה אומר ששתיהן אחת לזה אמר שהם ה' אצבעות ביד ימין להראות שאינו מספר שלם אלא חסר ולא יושלם המספר השלם אלא ע"י כללות השמאל בימין והיינו ממש באדם שהיה חצי כדי שיכלול הנקבה עמו כי כל חצי מחייב שתשלים ע"י חציו ויתכלל עמו וכך חמשה אצבעות יו"ד ה"א מחייב שיושלם השם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ע"י שיכלל שמאל בימין.

כמא דכתיב בקדמיתא וגומר מפני שנפרדה הימין מהשמאל עתה יכלל זו בזו וימצא כח השמאל בימין.

באינון תרין חולקין הם מילה ופריעה מ' ויסוד.

והוא נטיר ליה שלא טמאו ופגמו דהיינו שע"י טומאה מושך בערלתו ואל יעל' בדעת שאם חטא שאין לו תקנה ח"ו אלא תשובה ודאי מטהרת אותו הנשאר בציון יסוד והנותר בירושלם מ' מילה ופריע' ואמ' נשאר ונותר כלומר שמל ונשאר במילתו וטהרתו שלא טמאו וקלקלו כדפי'. כל הכתוב לחיים המצוייר בסוד בעל החיים בירושלם במלכות כדפי':

ר' חייא הוה אזיל וגומר במאמר הזה יש ספרים כתוב כך כמה טפשין בני עלמא דלא ידעין ולא משגיחין במילי דאוריית' דהא מילין דאורייתא חביבין (חסר כאן) א"ל ר' חייא אי הכי הא כתיב דרכיה דרכי נועם. א"ל דרכי נועם ממש מאי דרכי נועם כמה דכתיב לחזות בנועם ה' וגומר ונ"ל שהיא הנסחא האמיתית שהרי פתח בפ' ביום ההוא וגומר ולא פירש בו דבר אלא ודאי חסר העיקר מן המאמר. נועם ה' בינה. דרכיה שהתור' מדרכת את האדם הם דרכי נועם ממש הדרכים שנמשכו מהנועם העליון היא הבינה ודרך בם יעלה האדם אל הנועם ההוא ולא פי' דרכיה דרכי נועם ה' אלא דרכי נועם סתם והנועם כמה דכתיב לחזות בנועם ה' וגומר והענין ששם יתבארו על שני עניינים או דרכי נועם או נועם ה' ועניינם אחד נועם בינה ה' ת"ת שהוא תורה שנמשך הנועם למט' אליו והיינו דרכי נועם הדרכים שדרך בו נמשך הנועם והיינו לחזות בנועם הבינה הנמשך לה' בגיני כך אוריית' דהיינו ת"ת ואורחוי שהוא משך דרך התור' להשיג הנועם והיינו צנורות שנשארו פתוחים שדרך בם יעלה האדם ויכלל למעלה ואינון אורחין פרישן בה שאין הדרך א' אלא יש דרכים רבים כי רבים יזכו אל הנועם וכל א' לפי דרך עבודתו יש שיחזיק בתורה ויש בגמילות חסדים ויש בשאר המדות וז"ש דרכי לשון דרכים רבים ולזה פי' שעם היות אורחן פרישן אינ' חלוקים בעניינם אלא כל נתיבותיה שלום ודרך א' ישר מושלם לכל הדרכים וז"ש וע"ד וכל וגומר:

א"ר חייא תנינן בשעתא דקב"ה ת"ת יהב אורייתא לישראל סגולה למטה מאור מציאותו נפק נהור' מההוא נועם דהיינו בינה ואתעטר ביה הת"ת ומההוא נועם אבהיקו מפני שהבינה שורש לכל הנמצאים ושורשם בה וכיון שהיא גלתה מקורה מאוריה האירו כולם מכבודו. עלמין מלכות המתלבשת בעשיה. רקיעין ת"ת מתלבש ביצירה. כתרין בינה מקננא בכורסייא בריאה. הרמ"ק זלה"ה: ועיין בספר אור הגנוז בס"ד.

והרא"ג ז"ל כ' נושע על כל פנים. שישועה הוא לו שלא יהי' משפיע לשפחה כנזכר פ' אחרי מות דף ס"ט: וז"ש והא אתמר.

מאי נאדרי וגומר כדין כתיב נאדרי. פי' כשהשמאל בא ונכלל בימין כדין הוא כללות שני נאדרים יחד וז"ש כדין כתיב נאדרי קרי בי' נאדרי בציר"י ובהיותם נכללים יחד אז תרעץ אויב להורות הכללות אמר תרעץ בלשון יחיד. וי"ס דגרסי במקום נאדרי תרעץ נאדרי תרין והיינו מאי דאמרן. א"נ נאדרי ביו"ד להורות כללות ה' גבורות בה' חסדים שהם עשר וז"ש אלא בשעתא וגומר בגין דשמאלא אשתכח בימינא וגומר: דב"נ אשתכח דאתפלג. כן נראה במחוש בצורת ובנין האדם נראה שהוא דבר מחצה כקורה שנסרוהו לשנים שפני הנסירה הם פנים כנגד פנים כשחוזרים ומחברים אותם כמו כן תכונת ובנין האדם ואשתו שכשיתחברו דומים לגוף א' שנחלק וחזר ונתחבר וכמו כן הימין והשמאל שכפות הידים הם כדף הזה שנסרוה לשנים וחוזרים ומחברים זו אצל זו וכמו כן נראה במחוש שתי הכפות נסורים בנסירה וכשחוזרים ונכללים נעשים א':

כמה דכתיב בקדמייתא וגומר. כך חיתוך הלשון השיב אחור ימינו מפני אויב בההוא זמנא היא תרעץ אויב לעלמא דאתי ופי' דקשי' לי' אחר שתפרש לעתיד א"כ יותר טוב שהימין והשמאל ירעצו האויבים כי שם יותר נאו' שיפעלו שתי הזרועות כי שם יהי' מלחמת גוג ומגוג על ה' ועל משיחו א"כ למה אמר ימינך. ותירץ כמה דבקדמיתא השיב אחור ימינו שנשאר הימין להשפיע לאחוריים דהיינו החיצונים כנזכר. והשמאל הקדים לעשות דין בעולם כדפי' לעיל עתה בזמן העתיד היא תרעץ אויב כלומר אותה הימין שהי' משפיע להם עתה היא בעצמה תרעץ אויב ואיני שולל מזה השמאל כי השמאל כלולה בו בכללא חד:

תהרוס קמיך לביאת גוג ומגוג. כי לא יפול לשון הריסה אלא בבנין ורמז לבנין שבנה אלכסנדרוס כשהסגירם לבני מגוג אחר ההרים שלא יצאו משם עוד שעשה כותל גדול ועצום וחזק מאוד ועשה בדרך כישוף שיהיו מכים בכותל ההוא כדי שישמעו הם מבפנים שעדיין יש חיל מבחוץ והם בונים ומחזיקים הכותל כדי שלא יתנו את לבם להרוס הבנין וזהו שרמז כאן תהרוס קמיך לביאת גוג ומגוג דמנקט הריסה רמז לבנין ההוא שיהרס וכן נמי רמז באומרו קמיך כדפי' יתיצבו מלכי ארץ וגומר על ה' ועל משיחו והם גוג ומגוג ופליגא על מ"ד דגו"ג ומגו"ג עולה ע' והם ע' אומות:.

באינון תרין חולקין. מילה ופריעה שהם נגד יסוד ומלכות והם הנק' חצירך כדפי' בהדי' בסוף פ' לך לך: וז"ש כמה דאוקימנא. והם הם ציון וירושלים:

דכל מאן דאתגזר וגומר ואשתאר בי'. כלומר שלא יטמא אות בריתו ויחזור וימשוך בערלתו ויכסנה כדדרז"ל שמי שטמא אות בריתו נוטלים ערלת קטנים שלא הגיעו למילה ושמים על בריתו וחוזר ונעשה ערל וזה שאמר וישתאר בי' כלומר שנימול ונשארה המיל' בו שלא נמשך שם ערלה וזהו:

והי' הנשאר בציון. שנשארה בו המילה שהיא (מצוציות) [נ"ל שצ"ל מצוינת] בו דהיינו הפריעה והנותר במילה שרומזות לירושלים קדוש יאמר לו. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון והא אתמר אחרי מות ס"ט: כדין כתיב נאדרי פי' נאדרי כינוי לנקבה כמו נאדרית וכן תי"ו תרעץ כינוי לנקבה. תהרוס קמיך לביאת גוג ומגוג פירוש בנבואת גוג נאמר וחשבת רעה להלחם נגד קב"ה וזהו קמיך הנאמר כאן. באינון תרי חולקין פי' מילה ופריעה עטרה ויסוד ועיין בפ' אמור צ"א ב' והיינו ציון וירושלם דקאמר. עכ"ל: