אור החמה על ספר הזהר ב:קיג

בשעתא דאתער רוחא דצפון ת"ת מצד הגבורה. ותיאובתא דאילתא דא מ' אז בחצות לילה לאתערא בעלמא שעד חצות שהחצונים גוברים היא אינה מנהגת אלא יושבת ודוממת. אתי עמה שנעשה חבר לה ברננת התורה לקיימא קדם מלכא לשבחו משכין עליה חד חוטא וגומר דהיינו סוד חוט של חסד למ'.

מסתכל ברקיעא דהיינו מצד הת"ת שריא עליה נהיר וגומר מצד הדעת העליון הרובץ בחכמה ובינה ומתעטר כי חוט של חסד מלביש אותו מראשו ועד רגליו ונהירו דסכלתנו שורה על ראשו ומעטרו.

ברא לקב"ה הת"ת. בר היכלא מצד המ'.

לית דימחיא וגומר שתפלתו נשמעת.

דידע ליחדא שלא יפריד אלא שיודע לסדר המדות ולקשרם.

ורא פולחנא דמלכא קדישא ששאר מיני עבודה הם בסוד עבד דהיינו המלך מתלבש בלבוש נכרי אמנם המלך המתקדש באצילתו עבודתו הוא לייחד שמו בסוד עשר ספי'. איקרי עמא יחידא הענין שאין נכלל בכלל א' אלא אות' הדבקי' בה' ולפיכך היודע לייחד סוד ה' אחד דהיינו האצילות הוא כולל עצמו באותו האחדות ונק' אחד דהיינו סוד דבקותו בה' אחד ומי שאינו יודע לייחד אינו נכלל באחד:

כולא ביה תליא אין הייחוד הקטרת אימורים וכיוצא העיקר הוא מחשבת כוונת הכהן ביחוד ובכוונתו תלויה עבודה עליונה דהיינו ייחוד הספי' ועבודה תחתונה פסול הקרבן וכשרותו במחשבתו ועם היות שכוונתו לכפר או לרצות לפני ה' לא יועיל מפני שזה בערך התחתונים וצריך שיתברכון עילאי וכן אם יכוון בספירו' וייחוד' ויכוון להקטיר חוץ לזמנו וכיוצא מהמחשבות המפגלות פסול מפני שצריך שיתברכון תתאי ולזה צריך לחשוב ולכוון ביושר בדיל דיתברכון עילאי ותתאי.

ליחדא שמא קדישא בתפלתו ולא אתכוון ביה בלבא ורעותא שהוא מהרהר בדברי רוח ומפסיק מחשבתו במחשבת ריקניו בגין דיתברכון ביה עילאי הספירות ותתאי בי"ע והיינו לבא הלב חרד ורעותא מחשבת הכוונה בדבריו.

רמאן ליה מורה דהיינו דוקא ביחיד כי תפלת הרבים הן אל כביר לא ימאס ועם היות שהכתוב אומר כי תבאו לשון רבים היינו אמייחדים דעלמא קאי והכי דייק לישניה דקאמר מאן דאתי לשון יחיד:

כל אינון אנפי וגומר היינו שיש בין העולם הזה לעולם הטהור והקדוש מסך הקליפות מבדילות ומחשיכות וכאשר האדם נגש אל הערפל אשר שם האלהי"ם ויודע מגלה עמוקות מני חשך והיינו לראות לגלות הספי' ולהאירם בעולם התחתון כדי שע"י גלויים יושפעו כל העולמות.

זאת מדת המ' העולה בראש התפלה מי בקש מידכם זאת שתעלו אתם מידכם זאת אל הייחוד למעלה. צדיק יסוד צדק מ'.

חצרי היינו חצריך והיינו צדיק וצדק ואמר מי בקש זאת מידכם שתקרבו אותה אל זה דהיינו צדיק וצדק שאדרבה מפני רוע כוונתכם גרמתם רמוס חצרי דהיינו שהתחיל הייחוד ונתבטל נתעורר החזיר הרומס החצרות והיינו או' לא די דלא אשתכחו בהו ברכאן אלא דשריא וגומר:

ות"ח בשעתא וגומר מכוון באצבען עשר ספי' ממש עשר אותיות עשר אצבעות יו"ד ה"א יד ימין וא"ו ה"א יד שמאלא. בימינא תליא כולא יו"ד ה"א עולה כ"ו כחשבון כל השם והם חכמה ובינ' שורש לז' מדות ותחלת התפל' להאחז יד שמאל בימין ולהכלל בה ואח"כ יפרוש אצבעותיו ויגביה ימין על שמאל שהיא מקדמת אל השפע וממנה מקבלת השמאל כנודע בסוד יו"ד ה"א וא"ו ה"א וז"ש ראשונה שמאל אתכליל בימינא וגומר ואח"כ אמר בשעתא דברנש ארים ידיה וגומר והקב"ה לאו הכי וגומר מפני שהקב"ה משפיע מלמעלה למט' והאדם מקבל ועולה ממט' למעל'.

נטית ארימת ירצה לשון נטיה שהט' הימין לעצמ' לצד א' והפריד' מן השמאל ונשאר' שמאל לבדה גוברת. וכד ימינא אשתכח בתחתונים השמאל מסכמת במעשה הימין שהיא סוד ג' ראשונות יו"ד ה"א שורש לוא"ו ה"א ומיד וא"ו ה"א ברחמי'. מסכמת שמאל במעש' הימין.

השיב אחור האחוריים הם הקליפות והדין וח"ו אין ימין שהוא יו"ד ה"א משפיעים לחצונים ונהפכין אל הדין אלא בבחי' הסתר פנים דהיינו שנתנו מקום אל השמאל וא"ו ה"א שבע מדות שבהם הדין להנהיג והם נסתלקו דהיינו ימינא אשתחרת יקרא השיב אחור והסכמתם אל הדין כדפי'. מהרמ"ק זלה"ה. ועי' בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' ואתי עמה. בואו גרסי' והיינו שאחר שעמד עמה בחצות לילה לאתערא שירין ותושבחן דאורייתא כמוה שכן היא משוררות תמיד בסוד אלהים אל דמי לך וגומר והוא אתי עמה לקיימא קדם מלכא אז משכין עלי' חד חוטא דחסד:

מסתכל ברקיע שריא עלי' נהירו דסכלתנו דדעת'. פי' ענף א' מסוד הדעת. ומתעטר בי' הת"ת שהוא לבוש אל הדע' שמתעטר בו כך זה צריך הסתכלות ברקיע כדי שישרה עליו נהירו דדעת כי סיוע גדול הוא לו הסתכלותו ברקיע כי שורה עליו נהירו דסוכלתנו דדעתה קדישא:

לראות פני מיבעי' לי'. אלא כ"ז ל"ג דהא בסמוך קא מקשי לי':

כל אנפין דמלכא. הם הספי' שהא"ס מתגלה בהם ופועל על ידם פעולותיו. לבתר חשוכא ה"ג בב' והענין כי הספי' הם לפנים מהקליפות והקליפות מקיפו' מבחוץ כקליפה למוחא נמצאו הקליפות מסך מבדיל בין קונינו ובינינו והמייחד שמו הקדוש בוקע כלם ותפלתו נכנסת וזהו לבתר חשוכא. ואלין יתקרבון פי' אלין דמייחדין שמי' דקב"ה כדקא יאות כמו שהתחיל קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת:

חצריך. צדיק וצדק האמורין ופי' כך אשרי אותו שתבחר ותקרב ומי הוא מי שישכן חצריך צדיק וצדק יחד ובזה נשבע' בטוב ביתך והיינו בגין דיתברכון דקאמר:

דשריא בהו דינא. היינו פי' לרמוס חצרי.

דאקדים שמאלא לנחתא בעלמא. והימין נשארה לאחור והיינו להשפיע סוד החסדים לקליפות והיינו אומרו:

באתר. שהם החיצונים שנק' אחוריים והיינו סוד ושפחה כי תירש גבירת'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון בגין דיתברכון כולא וגומר עי' ויחי רמ"ח ב' וכתיב וישא אהרן את ידו כתיב חסר ס"ז א' כתרגומו ארימת ימינך וגומר נ"ט ב'. עכל"ה: