אור החמה על ספר הזהר ב:קיא
Ohr HaChammah on Zohar 2:111 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →רזא עילאה היא בינה אימא עילאה ששם עולה הת"ת ועלה קאמר אתר אית ליה לקב"ה דאיקרי ספר שכל הספירות וכל הנמצאים התחתונים כתובים שם ומצויירי' שם. חילין וגבורן שכל צד שמאל נאצל משם שהיא שורש לדינים. ואמר תליין שהענפים תלויים בשרשם אשר שם ואמר נפקין שמש' יוצא אליהם כח הדין למטה בדרך השרשים להעמיד הענפים ולשלוח אליהם כח חיותם ועמדתן. חד אתר דאיהו סופא וגומר היינו המ' סוף האצילות ואתקרי והב ירצה בחי' המ' הנמשכת עד החצונים הנק' הב דהיינו הקליפות וז"ש ואת והב בסופא יר' אם תרצה לדעת והב שהיא מדת העושה מלחמה בסופה בסוף דדרגין אשתכח כדי שתהיה נמשכת בסוד י"ס עד מצולות ים וז"ש ים סוף אתקרי ים דאיהו סוף לכל הדרגין דאצילות והרי בזה נתבאר דרך המלחמות מאצילות אל כל בחי' למט' השתא מפרש באצילות עצמו מבינה למלכות קאמר ואת הנחלים ארנון ומלת ואת הוא כמו עם וירצה והמלחמה הנז' הנעשה כדפי' הוא ג"כ בחברת הנחלים דהיינו נחליא דאתנגידו היינו סוד ו' קצוות דאשתכחו ואתנגידו נמצא למטה במקום גלויים ונמשכו מפנימיות הבינה והיינו מההוא אתר עילאה ולא מבינ' לבד אלא ארנון דהיינו קשר החכמה עם הבינה וז"ש זווגא עילאה דחביבותא דלא וגומר ומלת ארנו"ן נו"ן היא בינה דהיינו נו"ן פשוטה הכוללת בן ובת דהיינו נ"ו א"ר דהיינו אור החכמ' והיינו יחד ארנו"ן שהוא הזווג העליון בחביבותא ודאי שנתחזק הייחוד בכל תנאיו כנז'. ונהר יוצא משמע שלעולם נהר בינה יוצא מעדן חכמה. ובדא בינה משרשן שרשוי של כל הנאצלי' לתת להם כח לגבורה ושאר מדות הדין כדפי' ואתרביאו ענפין שהם גבורה הוד מ' ענפי שורש הדין הנעלם לאושט' קרבא אל הנפרדים למטה לכל בחי' בעלי המלחמו' והדין. לאושטא חילן וגבורן היינו חילין מהבינה ששם כח וגבורן מהגבורה. ולאתחזאה בתחתונים שולטנאה מהבינה יקירא מהחכמה שהיא הכבוד דכולא ודאי:
ת"ח כד מתערין גבורן באצילות וקרבין בנפרדים למטה מהמ' גרדיני טהירין כחות דקים טהירין מלשון שרגא בטיהרא מאירים. מתערין לכל עיבר מהם מצד החסד. מהם מצד הגבורה מכל הקצוות. כדין שננן ורומחין וגומר היינו כחות מלאכים אחרים תחת ממשלתם נקראי' רומחין מצד החסד רמ"ח ודאי והם רומחים סייפין מצד הגבורה כאו' איש חרבו על ירכו מפחד ודאי. ומתערין גבורן גבור' עליונה וגבורה אמצעית פחד וגבורה תתאה מ' וכחותם אתרגשת בזעף וסערת הדין וכחו' הגבורים התחתונים שהם הנפרדים גלגלוי ודאי סלקין נחתין בזעף הדין. וארבין שהם כחות הרחמים כאו' שם אניות יהלכון ודרכם לינק בשעת שלום מכל הבחינות וז"ש דאזלין ושאטין לכל עיבר בשעת כלום מסתלקין עתה לצדדים מפני סערת הים ואז המלחמ' מתחזקת בכלי המלחמה מצד המלכות כחות הנק' אבני בלסטראות מארי דרומחין מימין מארי דסייפין משמאל כדפי' כדין מצד קו האמצעי שע"י היסוד זורק חץ הזרע הייחוד עתה חציך שנונים בדין וקב"ה אתתקף בחילוי כח הגבורות הכלולות בו ואז ע"י הפרטים הנז' כולם מעלה ומטה יקרא ה' ת"ת איש מלחמה:
מהכא ומאינון אתוון ומהאי קרא וגומר מהכא היינו פסוק ה' איש מלחמ' דסיים בו ויש בו י"ו אותיות ה' אי"ש מלחמ"ה ה' ואלו י"ו אותיות הם שמו ית'. ומאינון אתוון היינו סוד י"ו אותיות משם מ"ב שהם גבורות ודינים והם קר"ע שט"ן נג"ד יכ"ש בט"ר צ' ועליו אמר ומאינון אתוון ידועות. ומהאי קרא היינו י"ו אותיות ג"כ מפ' על כן יאמר וגו' שפתח בו והעסק בו וכאש' תדקדק תמצא ח"ם אותיות מחום הדין וכאשר יצטרפו אלו האותיות ג' ג' יעשו י"ו שמות משולשים כזה#
והיינו טורי קרבא לאינון חייבא דהיינו י"ו בחינות ההנהגה כדפי' בתיקונים שחרבו של הקב"ה יש לו י"ו פיפיות והם אצילות בריאה יצירה כנגד ג' צירופים וכח' לדין ולעורר הגבורות העליונות ולז"א בריש דבריו שאין פסוק בתורה שלא יהיה בו סוד שם הקדוש והטהור. וה' המטיר הוא וב"ד ואף כאן הוא ובית דינו ה' איש מלחמה ת"ת ובית דינו ה' שמו דהיינו מ' בית דינו שאין מדה מב' מדות אלו פועלת נפרדת מחברתה דלית דינא בלא רחמי ולא רחמי בלא דינא וז"ש הא בהא תליין. עילאי ותתאי רוחניים השרים כי הרוחניים בכלל נקשרים ונאחזים בת"ת. ותתאי האומה למטה הגשמית כי כל הגשמיים בכלל נקשרים ונאחזים במדה אחרונה שהיא מדה שולטת בארץ:
מרכבות פרעה וגומר דרגין עילאין להלחם בשרים לגדע כחם. ודרגין תתאין כדי לבטל כח התחתונים וכדין וגומר ע"י השבתת הכחות העליונים יושבתו התחתוני': פליג מימך וגומר הכוונה שמצד עצמם לא היה כח במים ליגזר מפני מיעוט זכותם של ישראל ולכן אמר דיין אמת מצד דין תחתון אין כח לנס ולכן אמר כי כח יש בים מצד הבורא לא מצד השר המושל עליה אלא מצד בריאתה מאת הבורא וז"ש על דא עבדת ימא וגומר מה עבד קב"ה אתער גבורתא דיליה כי ע"י הגבורה דהיינו שם אלהי"ם כחשבן הטבע ששם שורש כל הנבראים בסוד שם מ"ב ל"ב אלהי"ם דעובדא דבראשית שבו נבראו והראה להם שורש' שמצד חיוב גזירתם ומיד אתקמטו מיא והיינו ראוך מים אלהים שם הבריאם. קטול שלא יאמרו יעברו אלו ואלו אלא קטו"ל וארמ"י וחפ"י ג' בחי' שלא תאמר קטול ויהיו לה אלא ארמי כדי שיראו ישראל וחפי שיהיה להם קבורה: א"ר אלעזר פוק חמי וגומר ג' בחי' רתיכין למטה מהם אוכלסין למטה מהם חיילין והם קשורים אלו באלו מהרמ"ק זלה"ה. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד:
והרא"ג ז"ל כ' וכי ספר מלחמות אן הוא. דמשמע שהתורה מביאה ראי' מספר אחר שקדם לה שנק' ס' מלחמות ד' ע"ד שמביאים אחרונים דברי הראשונים וזה א"א כי קודם התורה לא קדם שום ספר שהרי קדמה לעולם אלפים שנה וז"ש אן הוא כלומר היכן נמצא כי הוא מן הנמנע:
תו קשיא באתרי'. כלומר עדיין הקושי' במקומה עומדת כי מה לנו במלת ספר בתורת מלחמות ד' מבעי לי' אחר שהכוונה כי מלחמת התורה אהבה בסופה העיקר חסר מן הספר כי מלת התורה לא נזכרה שהיא העיקר וא"ת היינו ספר היינו תורה ליתא כי המחלוקת שנופל בין החכמים היא בתורה שבע"פ ולא בתורה שבכתב כדי שיאמר בספר וז"ש מאי בספר:
דרשו מעל ספר ד'. מלכות שהיא ספרו של ת"ת ונק' כך שכל הדברים העתידים רשומים בו לעשותם בזמניהם כמו שבפנקסו של אדם כתובים כל חובותיו וענינו לעשות כל אחד בזמנו: וז"ש וכל חילין וגבורן בההוא אתר תליין וגומר. כי כבר נתנו לה כל אבני בליסטראות וגומר:
ומתמן נפקין, כי לא נעשית המלחמה כי אם על ידיה כי הוא אמר כל הממונה על כל הדברים וקרא הכי משמע מלחמו' ה' את כלומר כולם כל חיילין וכל גבורן ופי' ומי הוא הספר הזה והב אותה האומרת הב הב שואלת מהת"ת להשפיע (לת"ת) [אולי צ"ל לה] אותה שהיא בסופה דכל דרגין כדמפרש ואזיל.
זווגא עילאה. היינו ייחוד חו"ב כמה דאתמר:
ונה"ר יוצ"א מעד"ן. כשתדקדק תמצא בהם אותיות ארנון.
ובדא משתרשן שורשוי. שמצד אותו השורש שיש לה בחו"ב שואבת כח ושפע לעשות מלחמותי':
וימא אתרגישן. המלכות דיני' מתעוררין:
סלקין ונחתין. סלקין לשאוב כח ונחתין להשפיע הדין ההוא: א"נ סלקין. ומתגברין להחריב העולם ומיד:
נחתין. חוזרים לירד כמי שרוא' רצוע' כנגדו וחוזר לאחוריו ומפחד:
וארבין. כחות העשי' שהולכים להנהיג הנהגת' בכל מיני הנהגו' דין ורחמים וגומר וזהו לכל עיבר:
מסתלקין. מהנהיג הנהגתם בעת ההיא יען כי רואים תוקף כחות הדין שיוצאים להחריב העולם חוזרים לאחוריה':
שננא דחרבא. גרסי'. וקב"ה אתתקף בחילי'. הת"ת מתכבד בראותו המלחמות שהמלכות עשתה והצליח':
כדין כתיב ד' איש מלחמ'. כלומר הת"ת הוא בעל אות' העוש' המלחמ' והוא מתכבד בהצלחת המלחמ':
מהכא ומאינון אתוון ומהאי קרא. י"ס דל"ג אלא מהאי קרא נפקין וגומר:
ד' איש מלחמ' וגומר כיון דכתיב וגומר. פי' אחר הוא.
אלא כמה דכתיב וי"י המטיר וגומר ומאי מאת ה' פעם שנית אלא מה שפירשנו שם יפורש כאן ופירושו שם. וי"י. מלכות ובית דינו ע"ב סנהדרין שבהיכל זכות:
מאת ה' מן השמים: ת"ת וכן ה' איש מלחמ'. היינו מלכות שהיא בעלת המלחמ' אמנ'.
ה' שמו. שהוא נתן לה כח לעשות חיל:
ועל דא בשעתא וגומר אתעקרו משולשליהון וגומר פי' הוא דקא פריש במרכבות פרעה וחילו ירה בים הבא אחריו שע"י שי"י הי' איש מלחמ' דהיינו מלכות ע"י הת"ת שי"י שמו מרכבות פרע' אתעקרו משלשליהון וכדמפרש לקמן מרכבות פרע' כדין אתערו דרגין עילאין וגומר:
ולזמנא דאתי זמין הקב"ה. הת"ת בעצמו יצא להלחם:
הה"ד ויצא ה' וגומר הוקש' לו מלת ויצא דמהיכן יצא הכל הוא רשות היחיד יחידו של עולם לז"א:
הה"ד. כלומר במאי דפרישנא ולזמנא דאתי זמין קב"ה ת"ת לעשות המלחמ' הוא בעצמו ולא יעש' המלחמות ע"י המלכות בזה יצדק הפסוק שאמר:
ויצא. כלומר השער שהיא המלכות לא תמוש ממקומ' ויצא ד' בשער ההוא ונלחם בגוים ההם: א"נ ויצא. מי שהוא לפני ולפנים קרי בי' ויצא. אמנם במלכות שהיא הראשונ' לא שייך לומר בה ויצא:
מרכבות פרע' וחילו וגומר בגין דבני יעברון בגווך. משמע דבני יעברון בלבד ומצריים לא יעברו כ"א יטבעו. א"ל פורקנא דקטנין קשוט אלין ואלין. כפי ענינו פי' קיטנא איפה או מדה וה"ק הפדות וההצל' הזאת מאתך היא שנק' איפת צדק והין צדק א"כ ינצלו אלין ואלין כי הללו עע"ז והללו עע"ז. א"נ ירצה פורקנא וגומר. הפדות הזה תהי' במדת לדק שתהי' מלאה וגדוש' וינצלו אלין ואלין ולא תהי' הנס לחצאין. א"ל ע"ד עבדית ימא כד בראתי עלמא. כך התניתי עמו שיעברו בני לבדם והמצרים יטבעו ואיפת צדק היא. עכ"ל הרא"ג ז"ל:
גליון ספר כמה דאתמר דרשו וגומר עיין בפ' תרומה קל"ז ב' ויתרו ע' א' תליין ומתמן נפקין וגומר האזינו רפ"ט. ובדא משתרשן שרשוי וגומר פי' אע"ג דלאו איהי דינא מתמן מתער וביה תלייא שמיני ל"ט ב' דאיהו סוף לכל דרגין פקודי רפ"ו א':