אור החמה על ספר הזהר ב:יא

וע"ד זכאין אחר שנדבקו בו הם זכאין ומאושרי' בגין דאינון זרעין. ירצה מה שהם זורעי' בעוה"ז בבנים בהמשכת נשמתם וכן במעש"ט במצותם ותורתם הוא סוד המשכת השפע והאור ונזרע זרע קודש והיינו סוד זרעו לכם לצדקה כלומר לייחד הת"ת עם המלכות שהמלכות נקראת צדק כשהיא בלא משפט וע"י המשפט המתייחד עמה נעשית צדקה דהיינו צדק ה' תיקוניה וקישוטיה והיינו על כל מים פי' כל יסוד על כל ת"ת מים הם מימי החסד שסוד קשרם הוא בחסד וז"ש קצרו לפי חסד והיינו או' ומאן דזרע לצדק' כתיב ביה כי גדול מעל שמים חסדך דהיינו בינ' כדמסי' על כל מים איהו הוי ומאן איהו מעל שמים דא עלמא דאתי שהיא על כל מיני מים שהם שני מיני מים מים מימין מים משמאל דהיינו שמים שני מיני מים ואש ומים מעל שמים על כל מים וא"כ ממשמע שאמר הכתוב על כל מים ולא אמר מלה שיורה על הבינה רצה להורות על בחינת עלמא דאתי שהיא דרך הספירות מלכות צדקה ות"ת מתייחד עמו ע"י היסוד בתגבורת החסד מהבינה שמשם משך הכל.

וישראל זרעי על כל מים הענין כי לצדקה הוא על כל מים וכדמסיק משמיה דרב ייבא סבא מפרש כל מים זכות וחובה שני ההיכלות ור' אבא מפרש כל מים חסד וגבורה והטע' כי זכות עם היותו היכל הגבורה נקרא אל מצד החסד כדמפרש בפ' פקודי והסנהדרין ע"ב רי"ו נהורין שנכלל בחסד ולהכי נקראי' זכות שחסד נקראת זכות והיינו קדושים ובערך קדושתם הם ימין עם היותם גבורה אבל חובה שמאליים יומאים ולכך לערך הקדושה העליונה שהם הספירות דומים למטה לחסד וגבורה למעלה והיינו או' וישראל זרעי זרעא על כל מים. הרמ"ק ז"ל:

והרח"ו זלה"ה פי' ז"ל כבר ידעת מ"ש בתיקונין כי צדק אימא תתאה וצדקה אימא עילאה א"כ נמצא כי מאן דזרע לצדקה הוא זורע בבינה אשר הוא על שמים שהוא ת"ת עכ"ל:

בסיפרא וגו' כל דינין דהאי עלמא לדון האדם כפי מעשיו. וכל גזרין אחר הדין לתת גזרה לקיים כל דבר. וכל שאלתין כל מה שישאל האדם מצרכיו לראות אם הוא ראוי לשאלתו ואם לאו.

כולהו קיימי בחד היכלא וגו' היינו היכל הגבורה הנק' היכל זכות כדפי' פ' פקודי דתמן ע"ב סנהדרין וגו' מהפכין בזכו' תחלה שהם מזוגים מחסד ולכך פותחי' בזכות ועל שם כך עם היות שהם מגבורה כיון שנכללים בחסד נקראים זכות שהם מטין לחסד וכך הוא למטה בשבעה היכלות התמורות היכל חובה שכול' נוטים לחובה ואינם נכללים בימין ולא בקדושה כלל וכל טבעם לחובה למלשין לקטרג ליטול נשמה. מתוקים שהמתנהג על פיהם ימצא טוב. צלילן בלי שמרים חיצונים.

לא קיימי אלין תלת אינם נדונים שם מפני שדרך אחרת להם מפני שאם היו דנים האדם בהיכל זכות בגזרת עירין ע' רוב בני אדם לא ישימו בנים ולא יאריכו ימים ולא יתפרנסו מפני מעשיהם לכך הקב"ה סלק ג' עניינים אלו מהיכל זכות שהוא עולם המלאכים והניחם אל ההנהג' העליונ' הנעלמת ושם ידין לפי הדברים הנסתרים הידועי' אליו והיינו מזלא קדישא ממקור החיים והנה במקומות רבים פי' ענין זה במדות ומזל בכתר עליון ואין לתמוה כי הכל עולה לענין א' כי הכתר הוא בסוד קדש הקדשים ושם היכל ג' ראשונות ושם שופע המזל העליון וסוד החסד ביצירה הוא היכל אהבה והגבורה היכל זכות והת"ת היכל הרצון ואין שום היכל פועל אלא מצד מה שנותנים לו כח ממקור מהספירה העליונה ונמשך אליו כח ההנהגה דרך כסא הכבוד ומה שאנו מפרשים בהיכלות הוא הוא בספירות והכל א'.

משלחי רגל השור וכו' היינו ממש שתי כחות הגבורה דהיינו היכל זכות שור והיכל חצוני חובה חמור והיינו כעין על כל מים אלא שהוסיף באומרו משלחי רגל מדלא קאמר משלחי שור וחמור אלא רגל מורה שאפי' שורש השור והחמור וקיומו שהוא רגלים לדבר הקיום והחוזק אפי' ענין זה משלחים והיינו אומ' דלית לון בההוא סטרא בישא כלום אפי' אחיזה או תפיסה מועטת כאו' ומשדרין מנייהו וגו' ואפשר רגל אפי' רגל א' משור וחמור אינו שורה למטה בהם והיינו נמי אומרו ומשדרן מנייהו כל חולקין בישין כי רגלי הדבר בגשמי וראשו ברוחני והם משלחי רגל אפי' רגל א' לשור או לחמור אינו שורה בהם.

סטרא טבא דכל קדושין וגו' הבינה מקור כל הטובה לספי'. סטרא דדינא קשיא משך הגבורה והוא במדרגות הדין הקשה הנמשך למטה שבו נאחזים החיצונים.

וע"ד שמעון וגו' לפי דבריו אלה הרי יש לשבט שמעון אחיזה בו לכך יש לפרש משלחי רגל השור מהשור משלחים רגל א' שאינם אוחזים בו והחמור כל הגוף החמור והענין כי החמור חצוני מכל וכל ושור צד הדין הקשה הקדוש אמנם בעקבי ברגלי דבק החמור והיינו משך כח מלאך גבריאל שהוא שור שע"י ריבוי המשתלשלים ממנו יורד להשפיע לחצונים ובית אחיזה שלהם רגל שמאלי של שור וישראל אוחזים בשור עצמו שהוא שמעון ומשלחים רגל השור וכל החמור וע"י זה השור נמתק שאינו מזדווג בחמור כנודע שהדין טוב כשאין חצונים יונקים ממנו.

ויהי לי שור וחמו' וכי סטרא דשמאלא הי' ליה אלא שור חלקו בשמעון חמור חבוש וכבוש תחת ידו כאומרו ויחבוש את חמורו והיינו יצה"ר שבאדם והיינו ויהי לי מלשון נהייתי ונחלתי כבושת גלי:

מאי דכתיב ויקם מלך חדש קשיא ליה טובא ודאי מת מלך מצרים היה לו לומר וימלוך בן פרעה על מצרים מאי ויק' ומאי מלך ומאי חדש. כל עמין דעלמא וכל מלכין דעלמא אם האומה בעצמה אם המלך בעצמו שכבר היה אפשר שתתחזק האומ' ותרבה ותגדל בעושר ולא המלך. או אפשר המלך יגדל וידל כבוד האומה לזה אמר ששליטתם כפלים האומה והמלך מצד העם יש' ומצד מלכם הקב"ה שהוא עמהם בגלות כדמסיק.

לא אתתקפו אלא בגינייהו דישראל כבר פי' לעיל כי שכינה עם ישראל בגלות ומתלבשת באותו שר ולזה צריך ג"כ שיהיה רב על כל שרי מעל' מפני כבוד שכינ' היורדת ומתלבשת בו כדפי' והלבנון באדיר יפול. וז"ש מ"ט דאינון בלחודייהו וגו' כמו שפי' לעיל כי סוד המקור הם ישראל והם כוללים ענפים קדושים שמהם יונקים ע' שרים ובהיות ישראל תחת רשות שר ומלך למטה שכינה שהיא מקור כי * מלת כי נראה מיותר. השפע יורד' שם א"כ אותו השר צריך שיעשה ראש ע"י המקור שהוא נובע בתוכו להשפיע לכל שאר השרים וכל השרים חיים ממנו וכול' כבושים תחת ממשלת השר ההוא וכמוהו למלך אומתו למטה כענין יפקוד ה' על צבא המרום וגו'.

חדש הוה וגו' העמיק הענין שהכוונה בסוד חדושה של לבנה כמו שהלבנה בחידושה יקרא חדש כן השר שנתחדש באור חידוש בו יקרא חדש: עבד כי ימלוך כדכתיב ארור כנען עבד עבדים יהיה וכתיב ובני חם כוש ומצרים או שהיו בשפלות כבוש תחת ארורים כדפי' לעיל:

והרא"ג ז"ל ב' דזרעין לצדקה. היינו הבינה כנז' בתיקונין מעל שמים הא הבינה שעל הת"ת ו"ק ששם הם ריבוי המים הרבים וזהו על כל מים איהו מקור כל מימות שבעולם שמשם יוצאות כלם. ונק' חסד האל באומרו חסדיך ע"ד כי ממך הכל וכדתנן תן לו משלו:

ולא בההוא אתר דחיובא. כלו' דאע"ג שמקטרגים על ענינים אחרים על בני חיי ומזוני לא מקטרגי שהם באים מהמזל העליון כחפצו ורצונו ית' ופי' הפסוק כפי זאת הפתיחה ויקם מלך חדש וגומר שבעוד שהיה יוסף חי בצדקתו שהי' מכלכל את אחיו לא הי' שולט וזהו זורעי על כל מים שבזה הי' משלח רגל המצריים הנק' חמורים מלשלוט על ישראל ואחר שמת יוסף אותו שהי' כפוף קם ונתחדשו גזרותיו שכבר פסקה אותה מצוה ואינה מגינה אלא בשעתא וזהו אשר לא ידע את יוסף. עכ"ל הרא"ג ז"ל: