אור החמה על ספר הזהר ב:קו

וירא ישראל מקדמת דנא אתעביד ניסים אחרים אם פי' י"ד פלא לז"א אלא י"ד אין פי' פלא שהרבה נפלאות עשה מכבר אלא יד לא איקרי פחות מחמש אצבען והענין כי השם במילואו יו"ד ה"א ה' אותיותיה חמשה אצבעות והנה באומרו יד הגדולה רצה להוסיף גידול השם שיתגדל ויתקדש שם י"ה רבא ויעשה הוי"ה א"כ יד הגדול' היינו שנעשה יו"ד ה"א וא"ו ה"א דהיינו ה' אצבעות י"ה דכלילן בה ה' אצבעות וא"ו ה"א ואתקרון כדין גדולה יד א' שנתגדלה. ולא זו אלא כל אצבעא ואצבעא דהיינו יו"ד ה"א וא"ו ה"א סליק לחושבנא רבא היינו מילוי המילוי יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף הם י"ד אותיות וכן וא"ו ה"א והיינו סוד ועתה יגדל נא כ"ח אדני והיינו חושבנא רבא. וז"ש וקב"ה עביד להו דהיינו שהגידול נמשך מלמעלה דהיינו כח אשר עשה ה' ושם זה למעלה במקור המשפיע הגידול והנה בשאר המכות היו פלא ולא נעש' באצילות כזה אמנם והשתא אתעקרו כולהו דרגין דבהו דהיינו החצוני' משלשוליהון ואינם נעקרים מקשר שלשולם אלא ע"י סוד יגדל נא כח כנזכר וזה להכניע החצונים ולשבר כחם:

מכאן אוליפנ' ממה שאנו רואים סוד הי"ד היות עניינו ה' וה' נכללים בחמש טעם למה חמשה פעמים דהיינו חמשה מכות ראשונות היה ברשות בחירתו פרעה ואח"כ נטל בחירתו מפני שכיון שבעט בחמש שוב אין לו תקנה שהרי בעט בכל העשר שהם חמש נכללים בחמש כדפי' בסוד היד הגדולה וע"ד וירא יש' שעתה היתה יד הגדולה מה שלא היתה קודם לכן.

עולם לעילא בינ' ועולם לתתא מלכות. מתמן הוא שרותא לא שתהיה הבינה ממש ראשית שהרי חכמה היא ראשית אלא לאדלקא בוצינין והענין כי בערך הדין נקראות הספירות בוצינין לשון נרות של אש ירצה הארת הדין לכל פעולותיו ונודע שתחלת הארת צד השמאל הוא מבינה.

עולם דלתתא מלכות תמן הוא סיומא שהיא סוף האצילות והנה סתם לשון עולם הוא היותו כולל ו' קצוות והבינה כוללם מצד היותם מושרשים בה ולכן יוכללו בה ובמלכות יוכללו מצד שהוא סיומא ואתכליל המלכות מכל העליונו' ומהאי עולם דהיינו מ' הנק' ועד העולם מתערן גבורה לתתאי כי מהבינה מתעוררות הגבורות לעליונים ומהמלכו' לתחתונים ובהאי עולם המלכות עצמה עביד קב"ה ת"ת אתיו לישראל וגומר בענין שיש בה שתי פעולות הא' התעוררות הדיני' לתחתונים והב' הניסים לישראל ולכן פעל ב' ההפכים הא' כולהו מצראי אשתקעו בימא ע"י דהאי עולם מ' ר"ל ע"י הנפרדים למטה שלוחי הדין אמנם הנסים בה בעצמה ממש וזהו שתדקדק באו' ואתרחיש לון ניסא לישראל בהאי עולם כי הנה ממש בה בעצמ' והדינין על ידה שהיא משלחת שלוחיה:

לא תוסיפו לראותם כעת אמנם עד עולם שהיא מ' תתעורר ויעשה דיניה ואז תוסיפו ותראום מתים על שפת הים וז"ש מן העולם ועד העול' דייקא. והעד העיקר לזה הוא ביה זמנא כתיב ויאמינו ואם עיקר אמונה תליא בראותם אותם היאך יאמר להם משה שלא יראום עוד והיאך האמינו במה שמשה רע"ה אמר להם לא תוסיפו והם יספו לראות היאך האמינו בו הפך דבריו אלא בלי ספק כדפי' וז"ש ביה זמנא כתיב וגומר:

אז ישיר משה ר' יהודה פתח בטרם וגומר אתרעי בהו כי בהתחלתם לא היה אלא בחירה כאו' מתחלה עע"ז וגומר ומסגיאו' רחימותא כדי שיהיה תמיד מגיד דבריו ליעקב אוקים עלייהו נביאה קשוט מהימנא דהיינו מרע"ה ולהיותו יסוד הנבוא' ותחלת גילוי התור' כדי שלא יבא שום נביא ויסתור דבריו וכיוצא הוסיף עליו מדרגת רוח נבואה נוספת על כל באי עולם וז"ש ואתער עליה רוח קדישא יתיר מכל שאר נביאי מהימני חולפי' ועתידים. ולא היה מאומה אחרת שאז הוא דופי אל העם הזה שיהיה מנהיגם מזולת משפחתם וז"ש ואפיק ליה מחולקיה ממש ועוד הפליא שלא הוציאו משאר השבטים אלא מאותו השבט שבחר יעקב להפרישו תרומת נדבה לה' מבניו דהיינו לוי וז"ש דאפרישנא יעקב וגומר וכיון דהוה דיליה לוי שנתנו יעקב והבדילו לעמוד לשרת בשם ה'.

נטל ליה כדפי' בפ' שמות שממש העלוהו לפני ה' בשעת לידתו.

ואעטר ליה בכמה עטרין כתר תורה והוא היה ראש ישיבה במצרים. כתר כהונה כתר לויה כתר נבוא' וכל זה מצד אימא עילאה שממנה כל העטרות האלו ומשח ליה במשח רבות קודשא מצד החכמה והכתר ואחר שנכלל בכל זה אפיק מבנוי דהיינו מרע"ה משבט לוי.

וזריז ליה וגומר שאלמלא זריזותו של הקב"ה שזרזו לא היו מאמינים בו אלא מאת ה' היתה לו שיאמינו בו כל שומעיו כדי שיהיו ישר' דבקים באמונה האמיתית ע"י. וענין זה נמשך מצד דבקות הספירות ולזה יספר מעלותיו באו' בשעתא דמטא זמנא דמשה וגומר והיינו סוד נשמתו הגיע זמנא לרדת בגשם התחתון.

אפיק קב"ה בינה שמשם הנשמות ופי' גזרת נשמתו ואמר שנחצב' מגזרו דספירו דאבן טבא היא אבן מ' שנאצלה מחכמה כאומרו ה' בחכמה יסד ארץ שהיא יו"ד וע"י היותה מאירה מחסד ע"י היסוד היא נק' אבן טבא ודאי ומשם נגזרה נשמת מרע"ה הנה הנשמה היא מתלבשת בגוף שסודו רמ"א אברים גם הנשמ' רמ"ח עטרין מבינה. וזאת הנשמה שלטה על כולם וז"ש וקיימין קמיה ואפקיד ליה בכל דיליה שתהיה הנשמה הזאת רשאה ושלטאה בכל אוצרות עליונים ויהיב ליה מאה ושבעין ותלת לא ידעתי טעם למספר וגומר מ' פתיחא וגומר הנה ג' אותיות שמ"ו הם בסוד בריאה יצירה עשיה כדמפרש ואזיל וזה אחר שירדה נשמתו אל סוד הבריאה מ' פתיחא שהיא הבינה שהיא מקננת בכסא הכבוד.

סליק ואתעטר בעטרוי שהם ענפי הבינה שהיא מתעטרת בהם מחכמה והיינו או' סליק אל החכמה ואתעטר בעטרוי ואעטריה למשה וגומר ואעבריה בכל חיילין וגייסין דיליה שהם מחנות הבינה שבסוד כסא הכבוד והוליכו בכולם כדי שיהי' מורגל בכך לעת סילוקו לקבלת התורה כדין אזדעזעו כולהו מרום מעלות הנשמה פתחו ואמרו אסתלקו מסחרני סטרא דסטרין כענין הבו יקר לפ' וכיוצא וקראוהו סטרא דסטרין היינו שהוא סטרא א' מו"ק הכולל מן הקצוות דהיינו סוד הדעת הכולל ו"ק והוא מהם: או ירצה אסתלקו סחרניה לא הרחקה א' אלא סטרא דסטרין אפי' צד צדדים הרחיקו שלא תכוו מגחלתו דהא קב"ה אתער רוחא לשלטאה ודאי שמעלה גדולה נתן לנשמה זו ושררה לשלוט למרגז עלמין מפחדו.

קלא נפיק מכולם ששואלים על עוניו. קלא נפיק מלמעלה לתשובת' וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. מ' פתיחא אות מ' היא בבינה ואות ש' בג' אבות ואות ה"א במ':

והרא"ג ז"ל ס' והא מקדמת דנא אתעביד. דהיינו בעשר מכות:

אלא יד לא איקרי פחות מה' אצבעאן. והיינו חמש אצבעאן דשמאלא דכלילן בה ה' אחרנין דהיינו ה' חסדים ונכללו החסדים בגבורות כדי להנקם ממצרים ולא נשלמו להכלל חמש בחמש אלא בקריעת ים סוף כי הוא תשלום אצבע עשירי כנז"ל: וז"ש ואתקרון כדין גדולה. כלומר עתה שנשלמו להכלל נמצא שעתה עשה ד' היד הגדולה שיכלל משלם אצבעו דימינא בדשמאלא:

וכל אצבעא ואצבעא וגומר. טעם אחר למה נק' היד הגדולה עתה בקריעת י"ס ואמר כי כל אצבע ואצבע עלה לחשבון גדול כמ"ש ר' יוסי בהגדה אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות שעלה כל אצבע לחשבון גדול: וז"ש וקב"ה עביד להו נ"א לי'. השתא:

ובהאי אתעקר וגומר. ה"ג ומוסב אל היד הנז' נמצא שעתה בקריעת י"ס עשה ה' את היד הגדולה שעל' לחשבון גדול כנזכר בהגד' דבחמש אצבעאן קמאי כתיב ויחזק לב פרעה ולא אמר ויחזק ה' יען כי הה' אצבעאן קמאי היו חסדים ומדרך החסדים שלא לבא בטרונייא אלא שהוא החזיק את לבו למען שילקה בקולפוי:

וכתיב ויאמינו בה'. מלת וכתיב ל"ג. ר' ייסא אמר. והא כתיב. נראה דמלת והא שבוש דהא קראי רמי אהדדי:

עולם לעילא. בינה:

מתמן היא שירותא. כי הבינה מוציאה האור להאיר המדות מאור עליון ולכך נק' עולם כי כללות הספי' היו בתוכה כמו שעולם כולל כמה בריות והויות:

תמן הוא סיומא. היינו גבול האצילות:

ואתכלל מכלא. מכל העולמות העליונות ומן ההויות התחתונות שיצאו ממנה ולכך נק' גם הוא עולם כי מציאות עול' הוא מורה על כללות מיני ההוויות:

ומהאי עולם מתערין גבורן וגומר ובהאי עולם עביד קב"ה אתין לישראל. יען כי הוא נק' עולם ע"ש שכולל הספי' העליונות שמהם רחמים ומהם דין לכך היא פועלת טובות לטובים ולרעים רעות וכן כנסת ישראל כליל רחמא ודינא כשושנה דא דכליל חוור וסומק כנזכר בפ' בראשית:

הה"ד מן העולם ועד העולם דייק'. מהבינה הנק' עולם שכולל כל הספי' מהם דין ומהם רחמים בסוד הוי"ה בניקוד אלהים ועד העולם מלכות הכולל דין ורחמים כנזכר נגוף למצרי' ורפוא לישראל: וז"ש הה"ד דהשתא לא קשה מידי למה השוו שניהם בשם א':

אז ישיר משה וגומר. ר' יהודה פתח בטרם אצרך וגומר:

דקב"ה אתרעי בהו משאר עמין. מצד הרצון לא שהיו ראוים כהלכתא בלא טעמא:

נביאה קשוט. יען כי הי' מסתכל באיספקלריא המאירה ולא הי' לו ספק במה שהי' רואה אלא כל דבריו קשוט דבר ברור בלי ספק משא"כ בשאר הנביאים כי לפעמים לא הי' הדבר ברור אצלם:

מהימנא כלומר נבואה נאמנה כמו יתד במקום נאמן בלי הפסק שלא כשאר נביאים שנבואתם נפסקת:

ואפיק לי' מחולקי'. פי' אפיק לי' למשה מחולקי' דקב"ה דהיינו לוי שהוא מעשר מבני יעקב וכיון דהוא לוי האמור:

נטל לי' הקב"ה. שבשעה שנולד ירד גבריאל והעלהו לפני הקב"ה:

ועטרו בכמה עטרין. דהיינו כ"ד מתנות כהונה שלכך נק' לוי ע"ש שליוהו בכ"ד מתנות כדפי' רז"ל:

ומשח לי' ללוי. במשח רבות. אפשר דהיינו שנמשחו אהרן ובניו שהם מזרע לוי:

רוחא קדישא לעלמא היינו משרע"ה שהי' חומרו זך וכלו צורה בלי חומר לכך קרא לי' רוחא קדישא ולא ברא קדישא:

וזריז ליה בהימנוי. תרגום ויחגור אותו בחשב והיינו שחגר אותו בכמה עטרין ובכמה נהורין ובכמה מפתחן כדמפ' ואזיל:

מהימנותא. כלומר אותן עטרין וגומר אינון מעולם האצילות הנק' בכל הזוהר מהימנותא ואומרו:

רבה שהאצילות גדולה באיכות מכל העולמות. וי"ס דל"ג רבה:

ובההיא שעתא דמטא זמנא דמשה וגומר. השתא מפרש מאי וקאמר וכדין אפיק מבנוי רוחא וגומר ומפרש מהיכן אפיק לי':

מגזרא דספירו דאבן טבא. פי' מחצב נשמתו של משה רבינו ע"ה הי' מהמלכות הנק' אבן טבא וקודם זה הי' גנוז:

ברמ"ח (עטרין) [בזוהר שלפנינו איתא נהורין] דהיינו איברי הזכר ולפי שהי' עתיד להנתן תורה על ידו לכך נחצבה נשמתו ממחצב שנחצבה התורה:

וקיימי קמי'. אותם רמ"ח עטרין שקודם הי' רוחו של משה גנוז בהם אחר שנעתק מהם אל המלכות לא נעלמו ממנו מקום שורש נשמתו אלא הם גלוים לפניו לעלות דרך בם להתקשר בקונו.

ואפקיד לי' בכל דילי'. נ"א בכל ביתי' ע"ד בכל ביתי נאמן הוא הנז"ל:

ויהיב ליה קע"ג מפתחן. היינו שם ע"ב דיודין שהוא בחכמה ושם ס"ג שבבינה ויה"ו במילוי אלפי"ן * צ"ע שעולה קע"ד. עולה עקב ועם הכולל קע"ג להורות שמסר לו המפתחות או"א שיאירו עליו דאיהו ברא בוכרא דילהון וכן הוא רמוז במלת יה"ו או"א וברא בוכרא כנזכר בר"מ ובכמה דוכתי:

ואעטר לי' בחמש עטרין. היינו מצד ה' שבבינה סוד העטרות שמעטרת אימא עילאה לברא בוכרא ע"ד בעטרה שעטרה לו אמו וגומר בעיבוד ה':

סליק ואנהיר סליק אל החכמה לשאוב אור ושפע ואנהיר באלף עלמין שבבינה שסוד האלף היא בבינה כד מקננא בכורסייא כנזכר באדרא רבה קל"ב: וז"ש כאן וכל עטרא ועטרא סליק ואנהר באלף עלמין דנהרין ובוצינין. שהם מיני מאורות בבינה אשר הם גנוזים בגנזייא דמלכא קדישא עילאה דהיינו האוצרות שגונזת הבינה סגולותי' ומאורי' שהם בכסא בסוד אימא מקננא בכורסיא כנזכר.

וכדין אעברי' בכל בוצינין דבגנתא דעדן. אחר שנתעטר בכל אותם העטרות שבסוד הכסא כדין אעברי' בכל בוצינין דבגלתא דעדן דהיינו היכלי היצירה ואח"כ אעליה בהיכליה היינו המלכות מתלבשת בסוד העשי' הרוחניות שהיא היכלא דאי' תתאה שהיא מקננת באופן והיינו שכללו במחצב של סנדלפון גזירו דספירו דאבן טבא דקאמר לעיל ותאנא והדר מפרש כיצד אעלי' בהיכלי' סדרן של דברים כך הי'. מ' פתיח' סליק וגומר. ש' דאבהתא וגומר. ה' סלקא בעטרוי וגומר הרי כניסתו להיכלי' כמ"ש בס"ד. מ' פתיחא בינה כמבואר בפ' וילך רפ"ה סליק אל החכמה לשאוב שפע ואור נוסף על אורה ואתעטר בעטרוי בעטרות שמקבלת מן החכמה והענין שנעשה אז ייחוד נוסף על הייחוד התדיר כדי לעטר נשמת משה. ואעטרי' בשכ"ה עטרין היינו שמסר בידו מפתחות הדינין לעשות דין כמו בקריעת י"ס הוצרך לש"ך דינים שהם ה"פ דין להטביע המצריים והוצרך למיתוקן דהיינו ה' חסדי' למתוקן להציל את ישראל וז"ש ואפקיד מפתחוי בידוי בתורת פקדון לכשיצטרך לפעול בדין דין וכשיצטרך לפעול במיתוקן יפעול במיתוקן:

ואעברי' בכל חיילין וגייסין דילי'. היינו מלאכין דקב"ה הנק' מלאכי שלום שבעולם היצירה דתמן מקננא עמודא דאמצעיתא וזהו אומרו דילי':

סטרא דסטרין. כלומר צד אחד דהיינו סטרא דמזרח דהיינו הת"ת הכולל כל הצדדים וקצוות ומשה הי' קשור בו נמצא שהיא סטרא דסטרין כדין סלקא וגומר עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ותנינא עולם לעיל' ועולם לתתא וגומר פי' בינהי ומ' עיין בריש פ' וארא כ"ב א'. וקיימי קמיה נצבים לפניו במסילה זו לעלות דרך בם. ויהיב ליה מאה ושבעים ותלת מפתחן יו"ד ה"א ו"ו ה"ה וע"ב וס"ג א"נ ה' אחד כשיעלה שם ה' ק"ס דהיינו ע"ץ. בתלת מאה ועשרין וחמש עטרין. מפתחא שכ"ה דינים למתקן מ' פתיחא סלקא וגומר מ' פתיחא בבינה וקודם נתעטר ברמ"ח עטרין מצד החכמה דמתמן נשמתא לנשמתא בלק פ' ב' ואח"כ מצד הבינה בשס"ה עיטרין ומשם נטל אות מ' משמו ובבואו אל האבות נטל אות שי"ן וכשקבלתו העטרה נטל אות ה' וכדלקמן וידע נפש רוח נשמה שכינה ת"ת בינה. עכל"ה: