אור החמה על ספר הזהר ב:קה

רב טול רב וגומר מלה אמר ולא אגמר מלה וגומר כלומר איוב היה אומ' ולא למד עיקרו של דבר ור' יוסי פליג שאינם נפעלים ע"י אלא בעבור גאולתם

אינון אבני ברדא וגומר אין לו קשר אם לא שנפרש רשע פרעה ותם באומות בימי יהושע שלא או' מי ה' אשר אשמע:

ד"א וירא ישראל כדמסיק דהיינו ישראל סבא והיינו אראנו לישראל.

דנחת עם בנוי שיודע היה יעקב שהיה יורד לגלות מצרים וסביל עליה גלותא שראה יעקב גלות מתחיל והוא ממש גלה בכוונתו ולא זו אלא אעיל לבנוי ויעצם שיסבלו עול הגלות עד שישקיף ויראה משמים.

א"ל כי לגוי גדול אשימך שם ואדרבה א"א להיות גוי גדול אלא שם די ישצון בגלותא שהקליפות גוזרות על ישראל שמדות אם לא ששכינה שומרם והיא מבטלת כחות החיצוני' ונותנת כח לישראל לסבול הגזרות ואנכי ארד.

דחילנא מן גלותא שאם פילט נשמתו בחוץ יזכה לקבורת הארץ שלא יאמרו עליו ותבאו ותטמאו את ארצי ואם היה נקבר חוץ לא יזכה לראות מפני שהקבור בארץ הוא חי בארץ החיים ויכול לראות והקבור חוץ הוא מת בעפר מת וארץ מתה. ולשניהם יחד הבטיחו הקב"ה אנכי אעלך גם עלה. וההוא יומא דנפקו צריך לומר שראה ליל ראשון גבורותיו ועמד בניסי הים וז"ש וההוא יומא דנפקו וגומר. ויעקב הוה תמן שלא הלך עד שביעי של פסח שעברו הים וז"ש וחמא כולא.

בפניו דיעקב ועם היות שאמר בפניו סתם ואין הכרח על איזה מהאבות קאמר ממילא משמע דיעקב איהו דאעיל לכולהו תמן ואין ראוי שיראה בצער ולא בשמחה כיון שאמר שהא' מהאבות ראה השמחה ממילא דיעקב הוה. ור' חזקיה אמר אברהם ומלת בפניו דייקא טעמא דכתיב ויפול וגומר והטעם שהוא תמה על בן א' אמר לו קב"ה תראה כל הבנים ויעקב לא נצטער על זה וגם יצחק לכך קם אברהם שנצטער לראותם ואין שעה ראויה לראות ישראל אלא בשעתא דנפקו וגומר ולא בים כדפי' ת"ק אלא בשעתא דנפקו דהיינו ביציאת מצרים דכתיב ויסעו מרעמסס סכותה וגומר והיינו ויוציאך בפניו ממש ביציאתם:

ר' אבא אמר ככולהו תנאי ומוסיף כלהו אבהתא אפי' יצחק ולא שעת יציאתם ממצרים או שעת קריעת י"ס לבד אלא בכל ההוא פורקנא וזה כי כל הנסים היה להוציאם ולא יצאו בעצם עד שגזר להם י"ס. ויוציאך בפניו הם ג' פנים חג"ת:

ור' אלעזר וגומר בפניו דא יעקב שהם עיקר פנים בת"ת שהוא מראה כל הספי'. וכוונת ר' אבא ור' אלעזר ור"ש הוא שהספי' העליונות פעלו ענין הגאולה והיו מזדמנים בהם האבות בסוד נשמתם. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' בגין דאינון צדיקייא מתפסאן. וגומר. וה"פ תם בשביל הרשע הוא מכלה:

רב וגומר. פי' רז"ל טול הרב שבהם:

ולא אגמר מלה. כלומר לא פי' ואמר תם בשביל הרשע הוא מכלה כי לא גמר אומר כדי שלא יבהלו השומעים. א"נ אחת היא הדנה ושופטת שעל ידה הקב"ה תם ורשע יחד הוא מכלה על ידה וז"ש בגין דאינון צדיקיי' מתפסאן בחוביהון דרשיעייא כלומר עם הרשעים וזהו בעם רב וגומר טול הרב עם העם. ולא אגמר פי' לא למד ענין יסורי הצדיק וסודם אלא אמר דבר אחד ולא למדו סודו כי כן הוא מוכרח שיתפסו הצדיקים על הדור שאל"כ יחזור העולם תוהו ובוהו:

דבגינה קטל הקב"ה במצראי. בין הטובים שבהם בין הרעים שבודאי הי' בהם מי שלא נשתעבד בישראל וכלם נאבדו הה"ד תם וגומר ואומרו:

בגינה: מוסב על המלכות הנק' אחת ובגינה הוא הקב"ה מכלה תם ורשע:

ר' חייא אמר איוב וגומר. דתם ורשע הם איוב ומצרים כדמפרש ואזיל:

לא אלקי אלא בזמנא דנפקו וגומר. פי' דאע"ג דבר"ה נגזר עליו כדפי' רז"ל על ויהי היום יומא דר"ה הוה עכ"ז לא אלקי אז אלא נגזר עליו ולא לקה אלא כד נפקו ישראל ממצרים:

לבתר עבדו נוקמין ביומא דיהושע וא"ת הניחא אבני ברדא אמנם המטר והקולות שנשארו באויר שנאמר ומטר לא נתך ארצה מהיות קולות וגומר מה נעשה מהם ומצאתי במדרש כתיבת יד שהמים ירדו בימי אלישע לאותם ג' מלכים שהלכו על מואב ואמר להם אלישע לא תראו רוח וגומר הם אותן המים שנשארו באויר והקולות נשמעו במחנה ארם קול חיל גדול וגומר: א"ר כתיב כימי צאתך וגומר כלומר ומקרא מסייעך:

מאי בפניו אילין אבהתא. כי האבות הם הם פני שכינה כנזכר בפ' תרומה דף קס"ג שהצדיקים נקראו אפי שכינתא וכ"ש האבות ומרישא דקרא נפקא לי' דכתיב ותחת כי אהב אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך וגומר ופי' ואמר כי בפניו מוסב אל כללות פני האבות יחד עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון בפניו דא יעקב. פי' כד"א מבקשי פניך יעקב. וזכרתי את בריתי וגומר פי' למפרע בפ' של ויוציאך בפניו: