אור החמה על ספר הזהר ב:קד

ים מ' שפת הים בחינה חוץ ממנה ושם הורידוהו לשר מצרים מת והמיתה בעליונים הוא להוציאו מן החיים ויורד למטה אל מקום שאין שררה אלא בתוך המתים במיתה ודאי היינו שנחלקו יש אומרים שמינוהו שר על המתים והיינו מת או שר גיהנם והיינו מיתה למטה ממיתה ודאי והיינו או' מת מ"ט:

וירא ישראל וגומר ר' חייא אמר מהכא אשתלים ירצה במכות מצרים היה פועל כל אצבע ואצבע לעצמו דהיינו מכה א' מספי' א' וכאו' אצבע אלהים היא אמנם בענין הפלא הזה אשתלים ידא והיינו את היד יד שלימה לא אצבע והם שתי בחינות היד עם האצבעות דהיינו כף היד המצטרפות בפעולת האצבעות וז"ש אשתלים ידא וכולהו אצבען ולא זו אלא מאו' היד שמאלית הגדולה היינו ימינית בענין שהיו שתי ידות יחד וז"ש הגדולה ע"י הימין והיינו כולא בימינא אתכליל שהגבורה מסכמת בפעולת הגדולה ומתייחדים ונקשרים והיינו ימינך ה' נאדרי בכח הדין והגבורה הנקשר בימין וענין עשר אצבעות הם עשר ספירות חמש ימיניות כת"ר חכמ"ה גדול"ה ת"ת נצ"ח. ה' שמאליות הם בינ"ה גבור"ה הו"ד יסו"ד מ'. והאצבעות מיוחדות בכף היד היינו ייחוד החמש ספירות יחד ושתי ידות היינו קשר עשר ספי' לפעול. וטעם כל זה ולא היה מכת מצרים בקלות כמכת סנחריב ורבים כהם מפני דלא אשכחנא וגו':

פרעה חכים הוה לתת טעם לשטותו ולחוזק לבבו:

לא חמא שאין שום כח מהכחות שיורה להם גאולה דהא בכולהו וגומר. ופרעה לא סבר דאית קשרא וגומר ירצה לא ידע שיש קדושה שולטת על הטומאה:

ר' אבא וגומר דכד הוה אמר וגומר מפני שלא השיג הכח הזה ואלו אמר אלהי' שיש איזו גילוי למטה שמא לא היה מתחזק. א"ר יוסי לבתר אמר חטאתי וגומר מפני שמתוך דבריהם נמצא שהיה שם זה מחולל במצרים לזה אמר שסוף הכל הודה: אחת היא היינו מדת המ'. ובהאי קב"ה בינה דאין דינוי מהגבורה לתתא והיינו או' אחת היא עם היות שהיא פועלת דיניה ע"י החצוני' אינה בת ריבוי אלא אחת היא יונתי כענין חרב היונה תמתי טהורה מהחיצונים עם היות שהיא פועלת ע"י ות"ם היא טהורה מהחצונים. אחת היא לאמה שהדינים נשפעי' מהבינ' והיינו אומרו דאין דינוי לתתא ודאין דינוי בכולא עם היות שהם רבים המקבלים הדין והענין שהדינים מתעוררי' מהבינ' והיינו קב"ה אתער דינוי שבגבור' ששם הדינים הם בפועל ונפעלים ע"י המ' והיינו אומרו דאין דינוי בהאי וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. חמו כמה אוכלוסין. לפי שביאר למעלה כי אלו הפסוקים של ויסע ויבא ויט הם סוד ע"ב שמהן דאינון אבהן מתעטר בהו מעם עתיקא קדיש' לז"א כי הטעם לפי שהיו ישראל בצער גדול וכמו שביארנו לעיל כי כל הנסי' והנפלאו' התלויים בשינוי הטבע כולם הם מאת עתיקא קדישא כנזכר דף נ"ד ע"א בסוד מלת אז ישיר משה

א"ר יצחק וגומר גם הוא הורה על זה וכמו שביארנו לעיל דף מ"ז ע"ב בפ' זה מה תצעק אלי וע"ש היטב. ואו' ועבד ימא נימוסין עילאין הוא סוד המ' הנק' י"ם כי עושה נסים ומופתים גדולים בכח עתיקא כנ"ל בביאור מלת א"ז כי א' הוא עתיקא וז' היא המ' וכנז"ל דף נ' ע"א בסוד פ' טובעו בים סוף ע"ש.

ובג"כ קשיא קמי קב"ה כולא כקריעת ים סוף וגומר מ"ש כולא אין הכוונה רק לומר באותם הדברים שארז"ל עליהם שקשים כקריעת ים סוף כמ"ש וקשה לזווגן כקריעת ים סוף וכיוצא וז"א כולא הכי אוקמוה ר"ל זה שאמרתי כולא כבר אוקמוה מאי הם ואינו כל הדברים שבעולם רק כל מאי דאמרו רבנן עלייהו דקשים כקריעת ים סוף וביאר הטעם ואמר כי הלא אותם הדברים הם דומים לזה. והענין הוא כי הלא קריעת י"ס כבר ביארנו כי היה עוזה מקטרג ואומר רבש"ע מה נשתנו וגומר אלו עע"ז ואלו עע"ז וגומר נמצא כי מכח הת"ת והמ' לא היו ישראל ראויין לנס הגדול ההוא ולכן היה הענין קשה בעיניו עד שאתנהיר עתיקא ואז נקרע הים כנז'. והנה כל הדברים הדומים לזה הם קשים קמי קב"ה לפי שאין אותם האנשים ראויים אל הענין ההוא לולי רחמי עתיקא קדיש' ולכן הדבר קשה בעיני הת"ת להיותו מנהיג את העולם במשפט וביושר וכמ"ש פ' ויגש גבי זווג שני דף ר"ז סוף ע"ב כי צריך לדחויי גברא מקמי גברא ולהכי קשיא קמי קב"ה כקריעת י"ס לולי רחמי העתיקא שאין הענין קשה בעיניו כי הוא רחמים גמורים וכן בשאר הדברים ועיין פ' תרומה דף ק"ע ע"ב ע"ש היטב. והנ' רצה לפרש ענין קריעת י"ס במה שכבר ביארנו כי ע"י רחמי העתיקא אתנהירת י"ם היא המ' סופא דכל דרגין כנ"ל דף נ' ע"א גבי טובעו בי"ם. והענין כי להיותה מדת הדין שלכך נק' אילה מלשון אילי הארץ כח וחוזק הדין ולכן קשיא בעיניה לאולדא ולאפקא שפע טוב ונשמתין בעולם והדבר תלוי עד יתגלו רחמי עתיקא ואז אזדמין חד חויא וגומר וקרע לה וז"ס קריעת י"ם העליון. ולפי שאמר כי הנחש נושך בערייתא ממש לכן הזהיר רשב"י ע"ה ואמר שלא נטעה לומר כי יש לנחש שום אחיזה בה ח"ו כי הדבר אינה כפשוטה. והנה סוד ענין הזה אין אנו עתה בביאורו ויובן מכמה מקומות בזוהר. ומ"ש דשויאת רישיה בין ברכאה וצוחת ורמת קלין וגומר וכן נשיכת הנחש נתבאר פ' משפטים דף קי"ט ע"ב ופ' ויקהל דף רי"ט ע"ב ופ' אחרי מות ריש דף ס"ח ר"מ ופ' פנחס דף רמ"ט ע"א וע"ב זוהר ור"מ ע"ש היטב עכ"ל. וע' בס' אור הגנוז בס"ד.

והרא"ג י"ל כ' ארי דייקא. אומר המלכות למה תצעק אלי דקריע' ים סוף אינו בידי כי אם בעתיקא תליא מלתא. וזהו דבר אל בני ישראל ויסעו כלומר יסעו מזה עוד למעל' לעתיקא קדישא וגומר כנזכר בסוף ספרא דצניעותא.

ועבד ימא. מלכות מכח אור עתיקא המאיר עליו. עבד. נימוסין עילאין. דהיינו ככל חוקותיו וככל משפטיו שרגיל לעשות בעד עם ישראל הקדושים:

ובג"כ קשיא קמי' קוב"ה כל א' כלומר כל הדברים הקשים כגון מזונות וזווגין שנאמר בהם קשים כקריעת י"ס כל הני קשיין על המלכות שהוא לפני הקב"ה ת"ת כמ"ש הענין הזה בפ' תרומה דק"ע כל הני קשיין לה כקריעת י"ס דהא לאו ברשותא קיימי אע"ג דאיהי עביד אמנם פועלת ע"י אור עתיקא כנזכר שם:

א"ר שמעון חד אילתא וגומר. הנה בענין זה לא מלאני לבי לכתוב מאי דסבירא לי בהאי מלתא יען שמעתי כי להאר"י זלה"ה הפצירו בו תלמידיו עד בוש שיגלה להם סוד זה ולא זז משם עד ששמע קול מצפצף כנגדו וידע שנגזר מיתה על בנו. וכן ר"ש מסיק בעצמו ואמר:

בהאי מלה לא תשאל. פי' לא תחקור בדרוש זה:

ולא תנסה את י"י. לעשות מעשה בפועל ליקח אילה מעוברת לתוך ביתך לראות בעת לידתה כיצד זמין עלה הקב"ה הנחש הזה כמו שעשה אותו המלך כנודע כי [ע"י] נסיון זה בגשמי יבא האדם להתבונן למעלה ויחקור וינסה את י"י ואינו כבוד עליון: וז"ש והכי דייקא. דהיינו את ה' את דה'. וירא ישראל את היד הגדולה וגומר.

מהכא אשתלים. נ"א מהא אשתלים כלומר מקריעת ים סוף אשתלים. ידא, מלכות והענין כי עד כאן פעלו העשר אצבעות כל א' וא' מכה א' ממטה למעלה. דם מלכות צפרדע יסוד וגומר מכת בכורות כתר עליון כדאיתא בפ' וארא דף כ"ט וכלם פעלו ע"י המלכות כנזכר שם נמצא שכאן נשלמה שליחות המלכות והגם כי מכת בכורות הי' בכתר ואז כבר נשלמה ה' אצבעאן מ"מ עדיין אור הכתר הי' מופיע עד שנקרע להם הים. ואפשר נמי שר' חייא ס"ל שעשר מכות נעשו ע"י חמש אצבעאן דימינא וה' דשמאלא שהם ה' חסדים וה' גבורות ונמצא שבמכת בכורות עמד האצבע העשירי עד קריעת י"ס ואז:

אשתלים ידא וכולא אצבעאן. ונראה מכאן כי ה' חסדים התחילו לפעול ואחריהם פעלו הה' גבורות וז"ש ואשתלים ידא דהיינו יד שמאל:

דאתכליל בי' ימינא. וזהו יד הגדולה. יד שהיא השמאל כלול בימין שהוא הגדולה:

ועוד דהא בכולהו קשירו קשרא. כלומר בכולהו חרשין ובכלהו כתרין דקאמר לעיל קשירו קשרא. דהא בכל חכמתא דילי' לא אשתכח. כי בקש בכל ספריו ולא מצא שם זה כמ"ש רז"ל כי לא מצא אלא שם אלהים שגלה יוסף עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון בנהר דינור וגומר עיין בפ' צו דף כ"ז ע"א ו' ב'. אלי דייקא בעתיקא וגומר דף מ"ח ע"א: