אור החמה על ספר הזהר ב:קג

דאי לאו הכי אלא שממש יושר הנהג' יחייב טובה לעושה רעה הוא גורם סדר ההשגחה וז"ש לא יהא מלכא שלים. לא שניתי לשון שתי בחי' אלא הכל בחי' א' עם היותו אוחז שתי קצוות. לא פליגא לאתר אחרא עם היות הכל כלול כי לא שניתי עצמי אל שתי הקצוות אלא אני כולל האותיות ושתי הקצוות ומשנה אותם והם אינם משנים אותי וז"ש ואע"ג דאתוון אחידן וגומר עכ"ז מצד רחמי כסדרי כתיבין:

א"ר ייסא וגומר בתקיעתא היינו סוד ברכות ראש השנה דרב לא היינו רב ממש דתלמודא דידן אלא כמו שהיו מכנין רבי בא"י היו מכנין ראש ישיבת בבל בזמן התנאים רב. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. א"ר ייסא אשכחנא וגומר מזה יורה כי סוד תלת ובכן הוא על סדר ג' פסוקים ויסע ויבא ויט הפך מן המתחילין ובכן תן פחדך ושרי להו מארייהו המעוררים הדין בר"ה ואדרבה צריך למתקו כי זהו סוד שם ע"ב למתקו בין החסד והת"ת. וכן התקיעות בסדר הזה אברהם יעקב ובינתיים יצחק. לפי שנמנא בזוהר פ' פנחס דף רי"ט ריש ע"ב ר"מ ובכן צדיקים לזה אני אומר כי ובכן הוו תלת כנגד חג"ת שהם כל א' מן ע"ב אותיות כמנין ובכן ובין כולם הם רי"ו אותיות ואח"כ נכללים כולם בשליח' קדישא מ' ואלו הרי"ו אותיות משתלשלים לע"ב תיבות ושם מתחברים במ' ע"י צירוף האותיות המשולשות בקדושתא ע"י ג' קדושות האבות הנז' וכמ"ש לקמן לקבליה קדוש קדוש קדוש וגומר והנה זה אצלי כוונת א"ר יוסי כלא אתכליל בהאי שליחא קדישא וגומר ואו' ואתכללו בתמניא וארבעין תיבותא אפשר כי שם ע"ב הם ג' חיילין כ"ד כ"ד כ"ד כנזכר בספר הבהיר ובזוהר פ' פינחס דף נ"ב ע"א וכל א' מג' ספירות חג"ת כולל כ"ד תיבות. והנה שורש ע"ב הם חסד ופחד שבין שניהם הם מ"ח תיבות כי כ"ד תיבות של ת"ת הוא סוד המכריע הכולל למ"ח תיבות האחרי':

ת"ח גופא דאילנא וגומר עיין בפ' בהעלותך קנ"א ע"א שו' כ"ג.

ונופא ושרשא בארבעי' ותמניא תיבין וגומר מן וה"י ראשון עד וה"ו שני מ"ח לפי שהיא בחצי הפסוקים במ"ק אנ"י אל"ף נו"ן יו"ד עולה מ"ח והם ג' אותיות אנ"י כנגד ג' קדוש. קדוש לעילא וגומר אמר ב' פירושים א' זה שאמרנו לעילא ותתא ואמצעיתא. ופי' הב' כי קדוש א' בחסד והב' בגבורה והג' בת"ת אך הפי' הראשון קדוש לתתא וגומר סובל ב' פירושים א' הוא קדוש לעילא בכתר קדוש לתתא במ' קדוש באמצעית' בת"ת. אך להיות כי אפילו בחכמה יש תימא איך נקרא שם קדוש כי שם הוא קדש ולא קדוש כי קדוש נראה שמקבל קדושה מזולתו וקדש הוא שהוא בעצמו הקדושה בעצמה כנזכר זה בבירור פ' משפטים דף קכ"א ע"ב ומכ"ש בכתר דלא שייך בה לומר קדוש. לכן נרא' ע"ד שפי' בר"מ פ' אמור דף צ"ג ע"א. כי קדוש לעילא בחכמ' קדוש באמצעיתא ת"ת קדוש לתתא במ' או ביסוד עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' אבל לא אתחזיא אלא בנהירו דאנפין לכן אותיות וי"ט הם כסדרן כלם כי מה שנראה שהם פני האותיות לעולם אנפוי נהירין ותחתיו הדינים גנוזים לכן המשיל בתחלת המשל אנפוי נהירין כשמשא כי כן פני השמש הם מאירים לפנים אמנם הם משחירים פני האדם ומייבש את הצמחים וכיוצא:

לא פליגנא לאתר אחרא אינו משתנה מהארת פנים כלומר אינו מתחלק לבחי' היפוך אותיות אמנם כדי שיהי' מלכא שלים:

בי אתכליל. הדין בי כלול אע"ג דלא אתחזייא: הא כגוונא דא וגומר. עד סוף השיטה הוא שיבוש שאין לשון זה שייך אלא אחר תשלום הע"ב שמות וה"ו יל"י וכו' וצריך למחקו דבכל הספרים ישנים ליתא:

א"ר ייסא אשכחנא ברזא דא בתקיעותא דרב וכו'. אין ספק כי אין רב זה דקאמר רב ממש הנז' בתלמוד חבירו של שמואל ור' יוחנן כי זה ר' חייא הי' מתלמידי ר"ש כנזכר בפ' תרומה דף קכ"ד אמנם רב מתלמידי רבי הקטנים אמנם הענין כי סדר מוסף ר"ה מלכיות זכרונות ושופרות והתקיעות הגם כי הם תיקון עזרא ובית דינו אולי שכחום וחזר אדם גדול מהתנאים ששמו רב ויסדום ונק' סדר התקיעות על שמו. וכן תמצא בפסיקתא והובא בילקוט פי' פנחס סוף סי' תשפ"ב ע"ש. וכן בפ' אמור בויקרא רבה פ' כ"ט דמשמע מהתם שסדר מוסף נק' תקיעותא דרב ע"ש אותו רב שחזר ויסדם וכדפי':

תלת ובכן. א' ובכן יתקדש שמך כנגד חסד דאברהם שכן ובכן עולה ע"ב ופי' ובכן ר"ל בע"ב אותיות של ויסע הרומז בחסד: ב' ובכן. תן פחדך. כנגד פחד יצחק והם ע"ב דויבא: ג' ובכן תן כבוד כנגד הת"ת שהוא מלך הכבוד והיינו אוערו לקביל הני תלת ויסע ויבא ויט:

וכך היא סידורא כלומר כסדר הזה יצחק בין אברהם ויעקב למתק דיניו דומיא דתקיעת שופר דאברהם מהאי סטרא יעקב מהאי סטרא יצחק באמצע ואתכפייא בינייהו כנזכר בפ' אמור ונראה מדבריו שהי' גורס ואז צדיקים:

א"ר יוסי וגומר. פליג את"ק ואמר כי יש עוד ובכן ד' כנגד רגל ד' של מרכבה דוד מלכא דקא מתעטרא באבהן: וז"ש כלא אתכליל בהאי שלוחא קדישא. דהיינו מלאך האלהים מלכות. והטעם שאין שום דין נפעל כי אם ע"י המלכות ולכן צריך למתק כל ד' רגלי המרכב':

ואסתיים בי'. כלומר שלימות וסיום השם של ע"ב אינו משתלם ומסתיים כי אם בשיתוף המלכות וז"ש:

אשתכח דשלימו דרתיכא קדישא אית בי'. כי הוא רגל רביעי שבמרכבה א"כ ד' ובכן הם.

א"ר שמעון האי הוא שמא קדישא עטורא דאבהן דמתעטרי. ה"ג וכוונתו להכריח סברת ר' יוסי דד' ובכן הם כי שלשתם מתחברין במלכות: וז"ש בחבורא כחדא וגומר באופן שגם ובכן ד' ראוי לאומרו הגם כי כבר הכל במ"ח תיבות לבד כמ"ש והכי ס"ל לר"ש בתיקונים דד' ובכן הם וענין ארבעין ותמניא תיבין הענין היא כי שם ע"ב נחלק לכמה סטרין כנזכר בפ' בהעלותך דף ק"ן יש מחלקו לב' חלקים ל"ו ל"ו ויש מחלקו לג' חלקים כ"ד כ"ד כ"ד ויש מחלקו לד' חלקים ח"י ח"י ויש מחלקו לששה חלקים י"ב י"ב ויש מחלקו לי"ב חלקים כדאיתא בספרי קבלה מעשית והנה כשנחלק לג' בבות שהם כ"ד כ"ד בלי ספק שרומזים לג' אבות וכל א' כלול בשנים אחרים והנה ר"ש אתא לאשמועינן שב"פ כ"ד כ"ד שעולה מ"ח תיבות הוא העיקר ושלימו דכולהו יען כי השני כ"ד כ"ד יהי' הרמז לחסד ולת"ת שהם עיקרי ההנהג' שצורך הגבורה שצריכה לעולם כבר היא כלולה בכ"ד כ"ד הנזכר כי כן (מכלל) [בכל] הכ"ד כ"ד בכל שם ושם האות האמצעי' הוא מפסוק ויבא הבא למפרע הרומז לגבורה כדפי' באופן שבכ"ד כ"ד שני פעמים כבר כלולה שם הגבורה: וז"ש האי הוא שמא קדישא וגומר ואתכליל במ"ח תיבותא דאיהו שלימו דכולהו ועיקרא דשרשין. כלומר זה שם הקדוש דהיינו וה"ו יל"י וגומר הגם כי אתכליל במ"ח תיבות בענין שארבעה ובכן הם כנזכר בתיקונים וגומר והנה צריך לתת טעם כיצד במ"ח תיבין הוא שלימו דכלא כשתדקדק תמצא שמשם הראשון שמתחיל וה"ו לסוף מ"ח תיבות חוזר ומתחיל וה"ו שני נראה כי עד שם הוא הממשלה הראשונה וחייליה ושם כלול כל הענין כדפי' ומן וה"ו שני הוא הממשלה השני' נמצא ראש הממשלה הראשונה וה"ו וכן ראש הממשלה השני' וה"ו:

ת"ח גופא דאילנא וגומר. בג' גרסי' ובא להכריח אף באלו המ"ח תיבין כלול הכל שהרי גוף ועצמות האילן הוא:

אני. שכן תמצא שם זה באמצע שלסוף בבא ראשונה כשנחלק לשתי בבות בבא שני' מתחיל אני שהוא ראש ל"ו שמות שנים:

רישא דכל ענפי אילנא וה"ו דהיינו וה"ו השם הראשון של שם ע"ב באופן שהגוף והראש שהם העיקר הוא כלול באלו המ"ח תיבות א"כ הוא כללא דכולהו ושלימו דכלא:

והא אתערו חברייא. ג"כ (בדברי) [נ"ל דצ"ל כדברי] וו"ה ל"ג לי'. (ואומר) [נ"ל דצ"ל ואומרו] אנ"י אל"ף נו"ן יו"ד במילואה אפשר לומר כי אנ"י כפשוטו עולה ס"א. ובמילואה יש ט' אותיות הם ע' ועם הפשוט והמילוי הרי ע"ב הרי כללות כל הע"ב כלול באלו המ"ח תיבות יעד וה"ו שני. כי עדיו מגיע הממשלה הראשונ' כנזכר והנראה יותר נאות דהא דנקט אנ"י במלואו אל"ף נו"ן יו"ד במספר קטן מ"ח הרי כי גופא דאילנא הוא לבדו כולל המ"ח תיבין הרמוזים בשתי בבות ראשונות כ"ד כ"ד להורות כי הם עיקר שלימות השם ומעתה ד' ובכן הכי הוא סדורא ודלא כר' ייסא וזה עיקר.

ה"ג והוא אתרשים בתלת עלמין עילאין ובתלת עלמין תתאין. פי' אשמא קדישא דקאמר בתחלת דבריו קאי ואמר שהשם הזה רשום בתלת עלמין דהיינו ג' ווי"ן ויס"ע ויב"א וי"ט בחג"ת וכן הוא חתום מתחתם בתלת עלמין תתאין שהם [נ' שצ"ל נה"י] דמתמן רומזים ג"כ הג' ווי"ן כי כל ו' אפיק ו' כזה ו"ו וג' ווי"ן דחג"ת אפיקו ג' ווי"ן דנה"י תלת עלמין תתאין:

לקבלי' קק"ק י"י צבאות. כלומר כנגד המקומות והעולמות הללו שרמוז שם ע"ב בחג"ת ונה"י כנזכר כנגדם אמר הכתוב קק"ק סוד חג"ת י"י צבאות סוד נה"י י"י יסוד צבאות נ"ה: קדוש לעילא וגומר הוא פי' שני. קדוש חסד וגומר הוא פי' ג' א"נ אתרשים בתלת עלמין עלאין שורש שם ע"ב זה רשום ורמוז בתלת עילאין שהם ג' ראשונות והוא עצמותו בג' אבות חג"ת וכן רמוז:

בתלת. עלמין תתאין. נה"י והמלכות כוללם יחד דהיינו וה"ו יל"י סי"ט וגומר הרי כל העשר':

לקבלי'. כלומר כנגד זה הוא פי':

קק"ק י"י צבאות. כיצד קדוש לעילא. בג' ראשונות. קדוש באמצעיתא. חג"ת. קדוש לתתא. בנה"י מלא כל הארץ מלכות:

קדוש חסד וגומר. הוא פי' שני ושמעתי משם האלה"י הר"ר יצחק אשכנזי זללה"ה כי בגלגולתא דאריך אנפין יש ג' הויות דיודין והם נמשכים כל אחד למקום אחד. האחד נמשך מסוד גולגלתא ומתפשט בג' ראשונות והב' יורד ומתפשט בג' אמצעות והג' יורד ונמשך לג' אחרונות ומשם מלא כל הארץ מלכות האירה מכבודו והענין כי חושבן שערי דאית בכל קוצא וקוצא הם ת"י (עמין) [צ"ל נימין] בחושבן קדוש ורמוזים בד' יודין שבכל שם דע"ב דיודי"ן הנז' שיש בכל הוי' מהם ד' יודין כלולות מעשר ועשר מעשר הם ת' וי' אותיות של השם במילוי הם חשבון קדוש וזהו הכוונה שבכל קדוש יורדים אותם מאורות דנימין כחושבן קדוש מסוד גולגלתא אל ג' ראשונות והב' לחג"ת והג' לנה"י מלא כל הארץ מלכות כנזכר ושמור זה מאוד כי הוא פלא:

וכולהו בע"ב אתגליפו. כלומר בכל המקומות הנזכר בין לעילא בין באמצעותא בין לתתא בין לחג"ת כפי הפי' כלם אתגליפו בע"ב כמה דאתמר עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון עטורא דאבהן תרומה קל"ב ב'. ואתכליל במ"ח תיבותא פי' הענין כי שם זה של וה"ו הוא בשם ע"ב שני פעמים ומן פעם ראשונה עד שניה יש מ"ח תיבות לפי שהם שלימו דכלא ועיקרו דשרשין כמו שמפרש כ' מלת אני היא אחד מן השמות שהם בתוך מ"ח שמות הנז' היא גופא דאילנא לא משמע מלה זו כי אני רומז באחרונה אלא אותיות אני שהם אל"ף נו"ן יו"ד וגומר כמו שמפרש כי האלף רומז לכתר ונו"ן ארוכה לבינה ויו"ד לחכמה ובזה תבין השאר אם טעמת טעם הדבש. קדש בג' עליונות משפטים קכ"א א' קדוש בתוספת ו' בג' אמצעות קדושה בתוספ' ה' בג' אחרונות עכל"ה: