אור החמה על ספר הזהר ב:קב

ויסע עמוד הענן מאן עמוד וגומר שהכתוב אמר ויסע מלאך האלהי"ם שהיא השכינ' ואמר ויסע עמוד הענן משמע שאין הענן השכינ'. ופי' ר' יוסי שהוא ענין ענני כבוד והם סוד לבוש אל השכינ' וכן משה נכנס ונתלבש בענן וגומר. ור' אבא פליג ואמר שענן למעל' ממלאך האלהים דהיינו שכינ' והעד שנאמר וה' הולך והיינו שחלק הזכר היה עם הנקב' א"כ מלאך האלהים היינו חלק הנקב' עמוד הענן היינו חלק הזכר דהיינו יסוד חוט של חסד המשוך על השכינ' וז"ש סיועא דצדיק וגומר דהיינו למט' במ' וז"ש ופירשו דרשימו המתחתם בנקב' מצדו תדע שאם כדברי ר' יוסי למה לא היה ענן בליל' כיון שהוא מחיצ' למט' משכינ' אלא לדידי שהוא היסוד ניחא וע"ד אזיל האי ענן יומם וגומר שהוא מדת יום בחסד ועם היות שאמר שהוא ביסוד מסטרא דחסד אתא דא וכן ראוי ודא חסד אתקרי תדע שהנגדיי אש וז"ש ועננא אחרא וגומר דהיינו חסד וגבור':

ור"ש אומר וגומר מפרש' ממש למעל' וממש בחסד וגבור' ולא סיועא כדפי' ר' אבא אלא דא אברהם דא יצחק וא"ת היאך הם עם השכינ' ע"י היסוד כדפי' ר' אבא וז"ש דעל ידא דהאי דרגא וגומר והאי ויסע וגומר השתא קשיא ליה בשלמא לר' יוסי שהוא בסוד ענן ניחא נסיע' ועקיר' ממקום למקום אמנם במדות העליונות לכך פי' שפעלו למט' בגשמי מה שנפעל ברוחני ששכינ' נדבק' בגבור' הנק' אחורים והיינו ויסע מלאך וגומר וכן חסד נדבק' בגבור' והיינו ויסע עמוד הענן בענין ששכינ' מפני צורך הדין בגין דהא מטא שעתא שהי' בליל' נדבק' בגבור' במדת' ולא נסתלק החסד ממנ' מפני שלא תעורר דין על יש' אלא גם עמוד הענן חסד נדבק ונאחז בגבור' מאחריהם כדפי' ונמצאת שכינ' בחסד וגבור' ולא זו בלבד אלא גם בת"ת וז"ש אשתלים סיהרא:

ע"ב סהדין היינו שהעדים אם יהיו מצד הדין יחמרו עדותם ויכבדו עולם לכך הם מצד ימין והחסד שהם רואים העדות מצד החסד והם מקלים בעדות אמנם הסופרים הם מצד הגבור' מפני שאין בידם לשכות לא לימין ולא לשמאל ולכך הם סופרים מצד הגבור' כדי שלא ילמדו זכות וחוב' אלא כותבין דברי המזכין ודברי המחייבין והדיינים עצמם הם מצד הת"ת דהיינו ע"ב גוונין וגומר מפני שהם מזכין ומחייבין והיינו או' גוונין לאתפארא ופי' לאתפארא להסתעף בחסד ודין כדי לזכות ולחייב. ואי תימא וגומר הכוונ' שהכריח משני פסוקים אלו שאין הת"ת כולל בחי' הגבור' והשמאל ביושר אלא ממש בבחי' בגבור' והעד דקאמר אתה כוננת מישרים לא אמר יושר אלא אמר תרתי מישרים יושר סדר בחי' החסד וסדר בחי' הגבור' ועוד אמר והבריח התיכון ת"ת מבריח מן הקצ' של חסד אל הקצ' של גבור' שתי קצוות לא שמהפכם אל קצה אחד אלא ממש שתי קצוות קצה החסד קצה הגבור'.

אלא למלכא וגומר ת"ת שלים מכולא שהאמצעי שם. דעתי' ודאי מצד בחי' בסוד הדעת. אנפוי נהירן שאינו מרא' כעס ורע' מפני שמדותיו טובות וישרות. וכד דאין לטב שמטיב לרשע אינו טובתו אלא דאין לביש שהוא לרעתו. או ירצ' הוא פועל שתי הפכים יחד טב מימין וביש משמאל. מאן דאיהו טפשא ורוא' שחוטא וטוב' בא לו דהיינו פני המלך מאירים אליו עם היותו אוחז בדרכיו הרעים. אמנם מאן דאיהו חכימא אומר וכי המלך השלום יפעול טוב' לעוש' רעה וזה אינו דין ומשפט אין ספק שאינו אלא מצד שהמלך מדתו להטיב ואינו מור' פנים חשוכים לשום אדם אמנם לרשע מאריך אפי' וגבי' דילי' הטוב' הזאת רעה שאוכל זכותו ובתוך פנים אלו המאירים יש דין וז"ש בההוא נהירו דינא יתיב. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כ' אימתי אשלים ליה קב"ה לסמא"ל וגומר הענין במה שביארנו לעיל ריש דף מ"ט כי לא מתו וטבעו בים סוף אלא רתיכא דמצרים לחוד אבל שאר רתיכין דסמא"ל אלופי אדום אילי מואב וגומר לא טבעו עד מלחמת סיסרא אשר נחל קישון עילא' גרפם וכן כתיב לעיל סוף דף מ"ו ע"ב במה שדייקנו שם אומרו בחור והענין דבחור קאי לממנא דמצרים. או אפשר לפרש כי ויקח חוזר לממנא דמצרים כי הוא לקח ת"ר רכב בהלווא' לעזרתו מן סמא"ל שהוא בחור ומובחר שבכולם של שרי האומות כי הוא ראש על כול' כנודע עכ"ל:

והרא"ג י"ל כ' דעקר קוב"ה. העבירם (ממשלתם) [מממשלתם] והורידם אל נהר דינור כנזכר בפ' שמות ששם הוא משפט השרים (העובדים) [העוברים] וזה נחל קישון גרפם. למט' סיסרא וחילו:

נחל קדומים. היינו נהר דינור שהוא קדמוני מבריאת העולם למעל' עם נחל קישון למט' תדרכי נפשי עוז היינו אומרו:

ואתמסרו בידא דמטרוניתא. שנקרא נפש דוד שאז נעשית עוז ותקיף על שונאי':

וע"ד וילך: לעיל קאי אתירוצא אלא שנמשך באומרו ותנא וגומר. ה"ג א"ר יוסי ההוא עננא וגומר וי"י יתירא קא (תירץ) דריש ההוא שכתב במקום אחר ואע"ג שזה הענן (לזכר) [נ"ל שצ"ל נזכר] אח"כ במתן תורה דבספר תורה של הקב"ה הכל גלוי וצפוי:

ר' אבא אמר כתיב וי"י הולך לפניהם יומם. בתמי' מאי יומם ביום מ"ל: אלא דסיוע דצדיק הוא ה"ג. והיינו היסוד וכדמפרש ואזל. ואפשר דויי' ו' יתירה קא דריש דהיינו ה' מלכות כנזכר בפ' ויקרא ו' ת"ת ויומם היסוד ההולך עמהם וזהו וי"י הולך וסיוע דצדיק וגומר. ופרישו דרשימו דילי'. כלומר הענן: הוא דגל פרוש ההולך לפני מחנה ישראל רשימו לאור היסוד ההולך עמם:

וכתיב יומם יצוה י"י חסדו. ופי' בכמה דוכתי שהוא חוט של חסד דהיינו יסוד חוט הנמשך מאותו חסד עד שהוא בעצמו נק' חסד כנזכר בפ' נשא דף קמ"ב דיסוד חסד איקרי: וז"ש ומסטרא דחסד אתא דא ודא חסד איקרי. דעל ידא דהאי דרגא. יסוד. אשתכחו. כי הוא המיוחד ביניהם. והאי ויסע מלאך האלהים. דמשמע שמסיע עצמו המלאך הזה שהיא המלכות מחברות' והרי אשתכחת דלא חברתם והאיך אמרת דעל ידא דהאי דרגא אשתכחו תירץ:

דנטול מסטרא דחסד וגומר. לעולם בהאי דרגא אשתכחו אמנם השתא הסיע עצמה מסטרא דחסד ואתדבקו בסטרא דגבורה: ה"ג דהא מטא שעתא לאתלבשא בדינא כלומר ואין העת עת דודים וירתא (ע') [נ"ל דצ"ל ע"ב] עטרין נ"א שמהן. בתלת עטרין דהיילו ג"פ ע"ב שעולה רי"ו כמנין גבורה והיינו לאתלבשא בדינא דקאמר: נהירו דאבא עילאה, היינו סוד החסד ענף אור החכמה וזהו נהירו דחכמתא והכי קרי לי' בפ' לך לך דף צ"ד והיינו בחי' מה שמשפעת וז"ש בעיטרוי דחסד עילאה. ברומחי דגבור'. קראם רומחי יען כי הם ע"ב אותיות מהופכות ממט' למעל' כנודע ובע"ב דחסד אמר עטרוי יען כי הם הולכות ביושר:

בשתין פולסי דנורא. ו"ק כלולות מעשר כלם מתגברות בבחי' הגבורה שבכל א' וא' מהם ועשרה דילה היינו כללות עשר שבמלכות שבבינה והיא בחי' אחרונה דבינ' מוצא הדין בחי' הדביק' בגבור' והיא מלכות שבבינ' ממש ולכך אמר:

ועשר דילה דנחתי מסטרא דאימא. כלומר מבחי' המלכות שבבינ' והיינו:

בנימוסי גליפין. כלומר בחוקי חקיקות הבינ' דדינין מתערין מינה כי כן מחק המלכות להיותו דין וי"ס דגרסי ועשרה דילי' ונראה שהוא שיבוש. א"נ כי יש ב' בחינות גבורה:

שתין פולסי דנורא. סוד הגבורות השומרות המדה הזאת שהם ס' גבורים סביב לה וגומר הם הנק' פולסי דנורא כנזכר בסוף הפ':

ועשר דילה. היינו כל עשר שבגבור' שנאצלו מן הבינ' בשעת האצילות שכן הגבורה ענף הבינ' וכשנתפשטה הגבורה מהבינ' נתפשטה כלול' מעשר כחק שאר הספי':

וז"ש בנימוסי גליפין ר"ל בחק החקוקות בכל א' וא' שהם עשר בכל אחת ועיקר:

בלבושי ארגוונא. הוא גוון כולל כל הגוונים וכן הת"ת כולל הגוונים דהיינו שעל ידו נפעלים כל מיני פעולות בין דין בין רחמים בין חסדים: וז"ש דאיקרון ת"ת. כי הוא כולל שס"ה גוונים כמנין ימות החמ'. כי כל יום הוא הנהג' חדשה. מלכא קדישא. ה"ג ול"ג עילאה:

בשבעין עטרין. היינו סוד שמות ע"ב דפסוק ויט:

והוא כליל להאי סטרא וגומר. הת"ת הנז' הוא משלים ואכליל אילין תרין סטרין דקאמר שהם חסד וגבורה אש ומים והוא נק' שמים ע"ש הכללות וכן נקראים רחמים. ר"ח כמנין יצחק דין. מים חסד וכן ישראל שי"ר מסטרא דלוי' א"ל חסד. א"נ והוא ת"ת כליל:

להאי סטרא ולהאי סטרא. היינו סטרין דאבא ואימא והוא כליל לון בסוד תפילין:

ע"ב סהדין. נמשכים למט' אל ההיכלות בהיכל אהב' שמעידים למעל' על כל אינון דיחדא יחודא דמאריהון ברחימו וגומר כנזכר בפ' פקודי דף רנ"ג:

ע"ב סופרין. בהיכל זכות שיש היכל אחר מיוחד לסופרין כדאיתא התם בדף רנ"א:

ע"ב גוונים לאתפארא. היינו מרכבו ארגמ"ן שבהיכל הרצון היכל הת"ת וכבר ידעת כי סוד הגוונים הם ההנהגות גוון חיוור מורה על הנהגת החסד וגוון סימק מור' על הנהגת הגבור' וכיוצא בזה ולהיות שבהיכל הרצון שם מתנהגות כל ד' הנהגות יחד וכללותם לכך אמר כאן מסטרא דת"ת ע"ב גוונין לאתפארא:

והאי אתר. היינו המלכות סיהרא דקאמר לעיל כי ע"י ע"ב אותיות דפסוק וי"ט שרומז לת"ת בשיתוף האותיות של ויסע ויבא נעש' שמא קדישא דהיינו שם ע"ב וה"ו יל"י וגומר ומתחברים במלכות ולהיות שבמקום הזה נעש' השיתוף והצירוף להכי קרי לי' אתר ונרא' שצריך לגרוס ובהאי חתר. רזא דרתיכא. חג"ת ומלכות שבה מתחברין וזהו:

והכא אתגליפו וגומר.

כסדרן באורח מישור. כי ע"ב אותיות של ויסע נקרין כסדרן בדרך ישרה כמו שנדפס בזוהר גדול ע"ש.

רשימין בגלגולא למפרע. כמ"ש בצורה שני' תמצא ע"ב אותיות מפסוק ויבא וגומר ואינו נק' אלא למפרע ומתחיל מהאות אחרונ' שהיא ו' והאחרונה היא ראשונ' היא ה' אחרונה דהליל':

מגבורה. במ"ם גרסי'.

לגלאה דינין. היא פי' למלת למפרע לשון גילוי כמו כי פרעו אהרן שמורות גילוי הדין והענין שכל אור חוזר הוא מלבוש לאור ישר. וכל מלבוש הוא בסוד הגילוי: ה"ג באבהתא רתיכא קדישא עילאה. וענין רתיכא היינו חגת"ם כי אין מרכבה פחותה מד':

קדישא. הגם כי המלכות רגלי' יורדות מות (מות) [ומסתבר שהי' כתוב מ"מ ר"ת מכל מקום] בהיותה מתחברת עם חג"ת לא יגורה רע ואז כל המרכב' קדישא עילאה כי אין למעלה מחג"ת מרכבה אחרת אבל למטה יש כמה מרכבות כמ"ש לעיל.

מינהון באורח מישור וגומר. שכן דרך המכריע ומטיל פשרה בין שתי הקצוות:

דא קב"ה. מבריח מן הקצה חסד אל הקצה גבורה: ר' יצחק וגומר:

סיומא דתיובתא הוא. כלומר בין כפי הסוד בין כפי הפשט לעולם הוא מישרים מיישר להאי סטרא ולהאי סטרא:

שלים בכלא. שלם בכל השלמיות להרשיע רשע ולהצדיק צדיק כדבסמוך דאי לאו הכי לא הוי מלכא שלים:

דעתי' שלים. השכלתו שלמה מכל בעלי המדע:

נהירין כשמשא בגין כי איהו שלים. כי משלימות המדות להיות מקבל כל האדם בשמחה כי מדת העצבון הוא מדה פחותה מאוד. וכד דאין לטב דאין לביש כלומר אנפוי נהירין כשמשא בין כשהוא דן לטב בין כשהוא דן לביש: ה"ג אנפוי דמלכא נהירין ולא אסתמר מיני' ומאן דאיהי חכימא אע"ג דחמי אנפוי וגומר דבההיא נהירא דינא יתיב ואתכסייא. פי' כי רחמי הת"ת הם גלוים ונכרים אמנם הדינים הם גנוזים ולזה נק' רחמים אמנם במלכות הענין בהיפוך לזה נק' דין. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון כתיב וה' הולך לפניהם וגומר פי' כיון שהכ' אומר שהוא ית' היה הולך לפניהם כיצד אומר שעמוד הענן היה הולך לפניהם אלא מאי האי עמוד הענן רומז לסיוע הצדיק ונק' כך לפי שהוא עמוד כדברי רז"ל על עמוד א' העולם עומד וצדיק שמו ודי למבין עכל"ה: