אור החמה על ספר הזהר ב:ק

ר' חייא פתח היתה כאניות וגומר דא כ"י היא המ' שהיתה כאניות סוחר שהם הולכות ובאות מלאות כל סחורה שבעולם כך כנסת יש' היא עולה ומביאה כל מיני שפע שבעולם לפרנס כל בחי' התחתונים. הנה שם ה' היא המ' העולה אל החכמה ומשם היא מתמלאת מזון ושפע לפרנס התחתונים והיינו או' ממרחק תביא לחמה שהיא החכמה תביא לחמה בחד דרגא וגומר יר' ממה שלא אמר ממרחק תאכל לחמה אלא תביא משמע שאינה אלא מביאה דהיינו שהיא גורמת שימשך לה למט' שפע הראויה לה אמנם היא אינ' עולה למעלה והיינו שהיא תתקן עצמה ותעשה כסא מוכן ליסוד וע"י זה יעשה כל הענין הזה וז"ש בחד דרגי דשארי עלה שהיא עושה לו הכנה וביה אתמשכו כל אלין וגומר כי הם נגלים ונק' אלין מורה באצבע בשש קצוות והם נחלים משוכין מהבינ' והם מבועין מסו' החכמה דהיינו ממרחק.

דאזלין לימא יר' אין הענין שאלו נמשכות אל היסוד ואח"כ ע"י ייחודה עמו נוטלת אותם אלא ממרחק תביא לחמה מהחכמה הם באים לשמה אלא שהמדרגה הזאת היא אמצעית וז"ש דאזלין לימא משמע שהליכתם מתחלה אליה ולשמה והיינו או' כל הנחלים הולכים אל הים לא שהולכים אל היסוד אלא הליכתם מיד אל הים שהיא המ': האמנם הפרש שבין מ' ליסוד דאלו המ' מקבלת הנחלים לפעמים ולפעמים ביסוד והיסוד מריק אותם למ' אח"כ וז"ש אל מקום לא אמר אל הים שהנחלים הולכים אלא מקום וגומר והיינו היסוד וז"ש ואע"ג דכולהו נחלן אתמשכן בההוא דרגא שהיסוד הוא המקום שיתקבצו שם הנחלים וההוא דרגא אתר שמבשל השפע ומכינו שיהי' הגון לה והיינו או' וההוא דרגא נחית לון לההוא ימא והיינו ששינ' הכתוב בין ים למקום כדפי'.

לא תימא דהא אריק לון. ירצ' שהיסוד מקבץ זמן מה ובפעם א' מריק כל המקובץ בו וכיון שכן תאמר שגם הספי' העליונו' זה דרכם שהם באין אל היסוד ופוסקים וחוזרים ובאים לז"א לא תימא דהא אריק לון והא לא שריין ביה אחרנין או אם יבאו לא יהיו בתגבורת כמתחל' וז"ש ולא נגדין ביה כמלקדמין אהדר ואמר אל מקום דהיינו יסוד שהנחלים הולכים לשם הים כדפי' שם הם שבים לא אמר שם שבים אלא הם שבים הם כינוי אל הנסתרים והם בחי' הנעלמת מבחי' הנעלמת הם שבים תמן אינון תייבין מההוא אתר עילא' וכיון שבחי' הנעלמ' היא בחי' דנגיד ולא פסיק כך הם ולא פסקין לעלמין אלא שיסוד הוא שאינו משפיעם תמיד למ' אלא ומתכנשי כולהו בההוא אתר דהיינו היסוד בענין שמחכמ' עד היסוד אינ' פוסקים תמיד ומיסוד למ' מזמן לזמן מריק וחוזר ומכנס ומה שהוא מכנס אותם הוא לתועלת המ' עצמ' וז"ש ולמה הם שבים ומתכנשים ללכת משם מהיסוד אח"כ למ' למהך לההוא אתר וגומר ורצ' לתת טעם למה היסוד לא ישפיע הנחלים תמיד למ' כיון שהם נמשכי' תמיד אליו ואמר מה שמיה דההוא דרגא שאלו הם מעשיו צדיק איקרי ורצ' כי שם צדיק מור' על שאינו עוש' לפנים משורת הדין כי אם כאשר הם ראויים משפיע ופעמים מעכב כגון כשאין מעשי' לתחתונים. משא"כ למעל' שמשפיעים על צד החסידות לפני' משור' הדין:

ור' יהודה פליג על ר' חייא במה שפי' אניות סוחר כ"י עצמ' והוא פי' שהים היא המ' והאניות הם בחי' אחרות לעצמם וז"ש שם אניות יהלכון בההוא ימא וענין יהלכון היינו דאזלין ושאטין דהיינו סילוק ההיכלות למעל' להתקשר במ' בסוד הייחוד וז"ש דאזלין ושאטין ממט' למעל' עד דאתיין בפנימות המ' לאתחברא בההוא דרגא היסוד והיינו לויתן זה היסוד יצרת לשחק בו בסוד שעשוע הייחוד ולפי זה אמר הית' כאניות סוחר דהיינו אניות אלו שהם נקשרי' ביסוד אל הייחוד בה בעצמה וע"י כך ממרחק תביא לחמה בסוד התעוררות ההיכלו' וייחודה וקשרה כנזכר:

ור' יצחק פליג עוד שפסוק לויתן זה אינו חוזר על הייחוד תחתון ת"ת ומ' כי זה הוא לפרקים ובהיו' זה הייחוד נאמר היתה כאניות סוחר כי אז היא כוללת בעצמה כל ההיכלות כנזכר. אמנם יש ייחוד למעל' שאינו נעשה בבחי' האניות כלל מפני שאין סוד התעוררות ההיכלות שם לא מעלה ולא מוריד ועל בחי' זו נאמר ממרחק תביא לחמה בסוד ייחוד החכמה עם הבינ'. והיינו ג"כ שני ייחודים הנרמזים בפ' זה הא' שם אניות יהלכון אל הייחוד הראשון למטה לויתן זה יצרת לשחק בו הייחוד הב' העליון למעלה. וז"ש לעילא לעילא בחו"ב אית זווגא דשארי בחביבותא אינו כייחוד תחתון שתלוי במעש' התחתוני' ולתפלתם אם יש ואם לאו אלא זה הייחוד העליון שארי בחביבותא כל בחי' תלוי בסוד חבת החכמ' אל הבינ' ולז' לא מתפרש לעלמא אלא תמידי שאינו פוסק שאינו כזווג תחתון שצריך להמתין לעתו' תפלו' התחתוני':

א"ר יהודה מאן זכי ירצה עם היות שאינו לעתות התחתונים כדאמרת מי זוכה אליו שיכנס התעוררות שם א"ל מאן דאית ליה חולקא בעלמא דאתי הענין אותם אשר להם נשמת אצילות מבינה נהר יוצא מעדן תמיד והיינו פי' מלת עלמא דאתי הכא תמיד עלמא דאתי דייקא שפי' שהוא תמיד מיוחד ונובע ולא מתפרש לעלמין ומי שחלקו בסוד נשמת האצילות שם הוא הוא מבני הייחוד ההוא:

א"ל ר' יהודה לר' יצחק לדרכך שפי' לויתן זה בסוד הייחוד הנעלם זה קשה והא מהכא אוליפנא דכתיב לויתן זה משמע דקאמר זה שהכוונה על הת"ת המתייחדת עם המ' דהיינו זה וזאת ידיעין אינון ולדבריך שהוא בסוד הייחוד ע"י הדעת העליון הל"ל לויתן הוא דהיינו הדעת הנעלם המייחד:

ור' אבא תירץ ואמר שדברי ר' יצחק ור' יהודה כולם צודקים שיש שתי יחודים וז"ש תרוייכו שפיר קא אמריתו וגם מה שדקדק ר' יהודה לויתן זה שפיר דייקא ויהיה לפי זה שיעור הכתוב לויתן שהוא הייחוד העליון הנסתר. זה יצרת דהיינו שגלית אותו למט' בסוד הת"ת הנמשך כדי לשחק בו למט' בייחוד הנגל' ובזה צדקו דברי כולם.

וכולא זמין וגומר ירצה ב' מיני הייחודי' האלו זוכים הצדיקים מפני שהם כלולים מצד בי"ע נר"ן והם נק' עבדים ומשם זוכים אל הייחוד התחתון הנעשה בסוד עבדים דהיינו בהיכלות בין ת"ת למ'. ומפני שהם כלולים נר"ן מאצילות מ' ת"ת בינה הם זוכים אל הייחוד העליון מצד האצילות בין חו"ב ומשם הם נק' בנים והיינו אז תתענג על ה' היינו ייחוד חו"ב והרכבתיך על במותי ארץ היינו הייחוד אל המ' עם הת"ת שהוא והאכלתיך נחלת יעקב אביך מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב מה שמיה דההוא דרגא צדיק אקרי כבר יתבאר לך זה יותר פ' פקודי ר"כ ע"א ושם ביארנו סוד עצמות וכלים. וג"כ ביאר לנו בכאן כי העצמות נק' צדיק והכלי נק' יסוד וזה תבין מפ' בא מ"ב ע"ב וז"ל וביסוד קרא גרמיה צדיק ודי. גם בזה תבין כאשר אנו אומרים שהספי' עולי' ויורדים וברתא סלקא לגבי אימא וכיוצא הכל הוא בסוד העצמו' כי הוא מתעלה ויורד ודי למבין. (חסר תחלת הענין) או אפשר קרא אניות אל מחנות שכינה כי הם ארבין ונונין דשאטין בימא רבא. ובזה תבין שפיר מלת יהלכון אע"פ שהם במקומם ומדורם אמר יהלכון שמתהלכים ומשוטטים בים הנז' מקצתו אל קצתו לעשות שליטתם שנצטוו עליו או כי הם משוטטים בים דוגמת הדגים לבקש אוכל לנפשם וכאו' הכפירי' שואגים לטרף והם מתחברים עם השכינה בסוד הייחוד והם הנק' בני חופתה וכדין היא מקבלת השפע ומזון מן לויתן זה יצרת לשחק בו והיא יהבא לון וז"ש כאשר שם אניות יהלכון אז לויתן זה יצרת וגומר ודע כי אומ' שם אניות אין הכוונה על המלאכים לבדם כי על כל הנשמות הצדיקים נאמר זה וגם הם נקראים נוני דימא ורב המנונא סבא יורה על זה כי הוא נונא רבא דימא עילאה כנודע.

ר' יצחק סבר כי לויתן זה וגומר הוא סוד זווג חו"ב. ור' יהוד' הקשה לו ואמר מאן זכי וגומר פי' כי הלא הכתוב אומר לויתן זה יצרת לשחק בו כי הוא שחוק ותענוג הצדיקים. ובשלמא לדידי ניחא כי התענוג האמיתי יש בו השג' אמנם ההוא זווג עילא' מאן הוא דזכי ליה כנודע כי לא יש השג' בג' עליונות ואיך תאמר עליה לויתן זה יצרת לשחק בו. ותירץ לו' מאן דאית ליה חולקא וגומר פי' כי הלא כבר ביארתי לך ענין תענוג העה"ב כי הלא בעה"ז לא היה שום השגה לשום צדיק ונביא וחוזה רק בז' ספירות תתאין הנק' עולם והם ימי הבנין אמנם בעה"ב שם ישיגו הצדיקים סוד הזווג העליון דחו"ב כי הלא נודע כי בינה נק' עולם הבא ואל זה רמזו רז"ל באו' יש להם חלק לעה"ב וא"כ מי שיהיה לו חלק לעה"ב הוא אשר ישיג אל לויתן זה כדי לשחק בו וז"א בעלמא דאתי דייקא כי אותו שיזכה לעלמא דאתי באלף שביעי הוא אשר יזכה אל לויתן זה הנק' ג"כ עולם הבא.

אמר ליה והא מהכא אוליפנא וגומר כשראה ר' יהודה כי לא יכול להקשות לר' יצחק אז נסתייע אל פירושו מן הפסוק וז"א והא מהכא אוליפנא וגומר כלו' אעפ"י שכך יהיה האמת כדבריך כי עתידים הצדיקים להשיגו ולשחוק בו עכ"ז הפ' הזה אינו מדבר בזווג ההוא כי הלא מה שאני פירשתי כן זה הפ' הוא לפי שמהכא אוליפנא הכי כלו' ממ"ש לויתן זה ונודע כי זה הוא ביסוד ולכן ביארתי כי איירי ביסוד ומשמע דלא קאי אזווג עליון מדקאמר זה שהוא הרמז ביסוד כי ה' היא המלכות וז' הוא היסוד שהוא וא"ו תתאה ונעשה זיין בסוד רישא דאמה כנזכר פ' ויצא דף קס"ב ע"א. ור' אבא הכריע בין שניהם כי שני הדברים אמיתיים אמנם פירוש ר' יהוד' יותר מדוייק בפ' וז"ש שפיר דייקא. אמנם בענין הדרוש עצמו שביאר ר' יצחק לר' יהודה וגילה לו איך יש השגה לעתיד אפילו באותו זווג העליון הזה ודאי צדקו בזה דברי ר' יצחק בענין הדרוש עצמו אעפ"י שאינו מתיישב בפ' וז"א וכולא זמין קב"ה לאתענגא וגומר פי' ב' תענוגים יזכו אליהם הצדיקים וז"א וכולא זמין. והכריח הדבר מפ' אז תתענג על ה' וגומר כי על ה' הוא בבינה עה"ב שהיא על הת"ת הנק' ה' וא"כ מאחר שיתענגו בזווג עליון א"כ זווג הב' אתי מכ"ש. ומ"ש ר' אבא כמה אלפי וגומר עיין בפ' אחרי מות דף ס' כי אלפא ביתא זו נאמרה על כ"י ששם הוזכר פ' זה דהיתה כאניות סוחר וגומר ושם ביאורו פ' ושלל לא יחסר על כל אלו הזיינין ומשיריין הנק' שלל וע"ש. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ר' חייא פתח וגומר הנה שם ד' היינו המלכות שהיא לבוש לת"ת שכן כל שם הוא לבוש ממרחק מהחכמ' ומהבינ' שעדיהם עולה להביא השפע' לעולם וכדאיתא בפרשת בלק דף קפ"ז.

בחד דרגא דשארי עלה יסוד כדמפרש ואזיל והענין שבכל מקום הנז' בזוהר שהמלכות עולה למעל' להביא מזון לעולם אינה מקבלת כי אם ע"י היסוד.

ובי' אתמשכו אשמועינן תו שבכל מקום שאנו אומרים שהספי' העליונות משפיעות עלי' כגון בפסח החסד משפיע עליה וכיוצא אין שום ספי' מהם משפעת אל המלכות כי אם ע"י היסוד. ר' יהודא אמר וגומר ירצ' כי ר' חייא לא הכריע מפסוק הית' כאניות סוחר וגומר שכל מיני השפעות הם ע"י צדיק אלא אמר ממרחק תביא לחמה בחד דרגא דשארי עלה ובאותו פסוק אינו מוזכר אמנם הכריע כן מפסוק ב' דאל מקום שהנחלים הולכים פי' שאותו מקום הוא היסוד לזה בא ר' יהודא ואמר מג"ש דקראי נפקא לי' דכתיב הכא הית' כאניות סוחר וגומר וכתיב התם שם אניות יהלכון וכתיב גבי' לויתן זה מה אניות דהתם אינן מקבלין כ"א ע"י היסוד אף אניות דהכא וז"ש כתיב לויתן זה. ר' יצחק אמר וגומר מהכא ליכא למשמע מינה דהאי לויתן אנא אימא דמיירי בייחוד עליון דחו"ב דאקרון רעים וכוונת ר' יצחק דחייה בעלמא לא שסובר כן ודוק בדבריו שהם כעין דחי' ולזה לא פי' שום דבר בפסוק.

מאן זכי להאי זווגא יען הוא נעלם ואין מדרך הפסוקים להזכירו כ"כ.

בעלמא דאתי דייקי שהיא בינ' וכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב א"כ אינו מן התימא שיזכר בפסוק הזה.

כמה משריין אית לי' לקב"ה מחנה ישראל קא אתי לפרושי. דהיינו משריין והם מלאכים דקוב"ה שהם כל החיות והמלאכים שביציר'. ולקביל אילין אית מלאכים דמטרוניתא והם האופנים שבעשי' כנזכר כל זה בתיקונים. מארי דאנפין וגומר זכר ז"פ מארי כנגד ז' מדות מצד החסד.

מארי דאנפין כי פני ארי' החסד המשובח ועליון מכל הפנים ולזה אמר בהם עילאין. מארי דעיינין מצד הגבור' והם הנז' בהיכל זכות המשוטטות בכל הארץ ועיין בתיקונים דף צ"ד.

מארי דזיינין מצד הת"ת שכן ברישא דז"א כולהו קוצי דשערי שם בסוד הדין כנזכר בפ' תזריע דף מ"ח.

מארי דיללה מארי דיבבא מצד נצח והוד והודי נהפך עלי למשחית.

מארי דרחמי מצד היסוד שע"י נמשך סוד הלומד.

מארי דדינא מצד המלכות בסוד עטרת היסוד ואלו ז' כתות הם מלאכין דקב"ה. ה"ג לשמשא בהיכל (דקב"ה) קמי'. ופי' לשמשא היינו דאשתלחת מעילא לתתא ומתתא לעילא כדלקמן. ואו' אפקיד למטרוניתא וגומר אשמועינן הגם כי היא מקננא באופני' דהיינו שבעשי' ות"ת מקננא במטטרו"ן מכל מקום היא נכנסת באלו ההיכלות שביציר'. ומולכת עליהם ומשמשת קמי' מלכא בהיכלא דמלכא דאשתלחת וגומר כדלקמן. בשתין אנפין רמז שהם הת"ת בעל ו"ק שנתנו לה מבית המלך לשמירת החיצונים כדמסיק ס' גבורים וגומר וי"ס דגרסי שתא והיינו הך: קמי כל חד וחד גומרין דינור היינו ההיא דפרקי מרכב' מלאכי אש סוסיהם של אש אבוסיהם של אש מ' סאה גחלים וגומר וז"ש קמי כל חד וחד דהיינו סודי האבוס הזה עכ"ל הרא"ג ז"ל: