אור החמה על ספר הזהר א:צז

לית מאן דידע לה כלל ז' ספירות אינם משיגות בה השגה כלל טמירא דטמירין כתר והיינו והוא דלא ידיע בשמא מפני העלמו כדמפרש ואזיל. כי הכתר בלתי מושג אפילי לחכמה ולבינה שהם טמירין וסתי' וז"ש טמירא דכל טמירין וסתימא וגו': וענין הכתוב כי עם היותו והוא נעלם טמירא דכל טמירין עכ"ז ידע בספי' הנגלות למטה עם היות הגילוי הפך עניינו שהוא נעלם: ימינא ה' חסד. שמאלא אלי"ם גבורה:

אמאי אלא יצה"ט לגרמיה וגו' פי' עד השתא ס"ד דיצה"ר לא נברא מאת הב"ה באדם אלא נמשך הוא אחר הערלה ונמשך לו יצה"ר אבל השתא דאמרת דממש הקב"ה בראו באדם אמאי לאיז' תועלת ותירץ שגם יצה"ר נברא באדם לתועלת הזווג להשלים הנשמ' כדמפרש ואזיל. ושאין לו התעוררות כלל אלא משמאל כדמפרש ואזיל: אשה. א"ש ה' שטבעה מצד אש הגבורה ואין ההתעוררות אליה אלא משם דהיינו יצה"ר למט' באדם: ועכ"ז אל הייחוד שתיה' יחד והמתעורר הראשון השמאלי והיינו ת"ח יצה"ט ויצה"ר וגו' דקא מפרש ואזיל וענין ייחוד זה נתבאר במקום אחר:

שם מלא לגבי וגו' יצה"ר משם אלי"ם ויצה"ט משם ה': אתייהבת בינייהו לאתזנא לבד כי לזווג הוא ענין אחר:

את האדם הא אוקמא שמלת אדם מורה על ת"ת ומ' יחד * [ע' לעיל ל"ד ב' בפי' רבינו ז"ל] ולזה קשה מאי עפר מן האדמ' ואמר כי זה מור' ייחודם. והתכת הלשון כך. אדם הא אוקימנא אבל להורות ג' מעלות שהם דכר ונוקבא כחדא. ולא מתפרשן. למהוי אנפין באנפין ולא אחור באחור כענין דו פרצופין כי אז אין תיקון למ': מה כתיב להורות מעלות אלו עפר מן האדמ'. דהשתא במציאות זה קיימא לאתתקנא כדפי' כי בייחוד זה קיימא לאתתקנא וזה יורה מלת עפר מן האדמה והא כיצד כי המ' נק' עפר והת"ת אדמ' היא נבדלת מאדמ' בסוד נסירת חוה ואהדר לה אנפין באנפין דהיינו עפר המוכן לגדל צמחים ואילנות (וצמחים) כדמסיק לקמי': ואייתי ראי' ששם עפר מור' על ייחודה עמו ואמר ת"ח אתתא וגו' דהיינו איהו עופר ואיהי עפר הרי ששם עפר הוא בהיות' מיוחדת עם עופר וזה מור' יחודם פנים אל פנים. גם בהיות שקורא אות' עפר מור' שהיא מתוקנת לגדל צמחים כנז' לעיל: וקשי' לי' ונפרש עפ"ר לשון עופר למה לשון אדמ' לז"א כי שתי שמות המתייחסים לענין זה הוא איהו צבי ואיהי צבי'. ועכ"ז לא היה הענין לשון צבי ממש אלא לשון עפר וארץ כאו' צבי היא לכל הארצות:

לקבל ההוא אתר דההוא מזבח וגו' כענין ושפחה כי תירש גבירת' ומלך משפיע בשפח' והיא נק' אשרה על שמו כמו הגברת שמשא וסיהרא תחתונים עובדים במקום העליונים והם מחליפים עבד תחת מלך ושפח' תחת גבירת':

אי הכי אמאי אתעבר שמא דא שאין המ' נקרא בשום מקום אשר"ה ושם זה מכונה לחצונית: על שום באשרי שהשם הזה לה על שם שהיא יונקת אושר ושפע רב מבעל' אש"ר. ואז בנות פלשתי' רואות מעלת' ומאשרים לה כאו' ויאמר כל אשר נשמ' באפו ה' אלהי ישראל מלך. והנה עתה אינם מאשרים אות' אלא אדרב' מחליפים אות' כאו' מכבדי' הזילוה שממש הם מחללים כבוד'. בג"כ אתעבר שמא דא שהרי אינ' אשר' מפיהם: ולפי שקשה סוף סוף הרי היא מאושרת מבנות ירושלם ותקרא אשרה. לז"א עוד טעם אחר בגין דלא יתתקפון בהיות שם משותף לה עם השפח' ויאמרו הם שהם ח"ו שוות: ובמקום שם זה יש לה שם אחר מור' על מציאות זה דהיינו מזבח אדמה פי' מ' מזבח מהאדמ' ת"ת דהיינו ממש אשר אשרה בג"כ עפר מן האדמ' שמור' ממש שם זה. היא עפר והוא אדמ' והיינו כענין אשר אשרה כנז' שהיא מקבלת ממנו וכל סבוב זה להכריח הנדרש כנז':

ויפח באפיו וגו' מלה אתכליל פי' מלה זו כוללת זכר ונקב' דהיינו באפיו לשון רבים ול"א באפו כאו' אשר נשמ' באפו: נשמת חיים ולא נשמת כל חי מור' על סוד רוח חיוני הנשפע ונמשך דרך הספי' ואמר כי אחר היותם מיוחדים עפר מן האדמ' כנז' ויפח באפיו לו ולה נשמת חיים: אבל עכ"ז יתבאר סתם על הנשמות כפשוטו דהיינו שהשפיע הת"ת נשמו' במ' בנוקבא וגו' כדמסיק: דאינון רוחין ונשמתין כי נפשין מינ' ובה ורוחין ונשמתין לה מלעילא: או יר' רוחין כחות המלאכים נשמתין נשמות הצדיקים בכל כללותם: ולאידך פי' אתי שפיר ויהי האדם לנפש חיה דממש הוה בי' רוח חיוני כפשוטו אבל להאי פי' קשה מאי ויהי האדם להכי פי' ואמר השתא אתתקן וקאים וגו' שכמו שהיא נתקנ' וחזר' פני' אליו כן הוא נתקן וחזר פניו אלי'. וז"ש ויהי האדם שהוא ת"ת מתוקן להיות פניו להשפיע לנפש חיה כדמסיק:

את הצלע וגו' קשיא לי' או' השתא את הצל"ע ששם זה מור' חסרון כנז' לעיל ובצלעי שמחו ונאספו וז"ש אספקלריא דלא נהרא ואבא ואמא תקינו לה יר' שהיא משבחת עצמ' לדרך זה שחור' אני היינו את הצלע. ונאו' היינו ויבן שתקנו':

כל ביתא דיל' שעיקר ההנהגה ע"י דנטיל רשו בקדמיתא. דהיינו שאינו מתייחד אלא ממה שהיא מתעוררת ברצון הייחוד כדמפרש ואזיל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אבל אלי"ם הבין דרכ' דא עלמא דאתי וגו' ענין זה יובן מפ' נשא דף קכ"ט ע"ב: אשר דא בעל' דאתתא וגו' נתבאר לעיל כי אשר הוא עטרת היסוד ונמצא כי אשרה תהיה עטרת המ'. פי' מ' שבמ' ועיין בס' אור הגנוז בס"ד:

גליון ויפגע במקום לשון פיוס עכ"ל: