אור החמה על ספר הזהר א:צו

לאטעמא מכולא פי' מינים שונים הרבה: סוכת שלום מכלא אתכלילת. פי' מ' נק' סוכת שלום מיוחדת עם היסוד הנק' שלום. וע"י כך היא נכללת מכל מיני שפע ומנוח' לכך ראוי לאדם להתענג בשבת במינים הרבה שמורה על ענג שבת כלול ממינים: בתרי תבשילין סגיא בלילה:

מטרוניתא דעלמא וגו' שכנגד' מטרונה דביתא שהיא האשה:

ונשמתין וגו' שכנגדם נר שבת. וז"ש דהא בדוכתא אתאחדת כי האשה נקבה היא ממנ' ועבדת עובד' מעשה הנר ג"כ בה:

בחדוא דלבא וגו' כי מפני שמחת מצוה שור' עלי' שכינ' וז"ש בגין למזכי לבנין שהם נצ"ח והו"ד תלמידי חכמים. ונודע שבשתי מדות אלו שריין קב"ה ושכינתי' שהם תור' בנצח וירא"ה בהוד. וז"ש דיהון בוצינא בעלמא באורייתא ובדחלתא וכל זה גרמ' במה ששכינ' שור' עליה ות"ת על בעלה. ומבין שניהם יוצאים נצח הוד יסוד וז"ש ויסגון שלמא בעלמא כדאמר תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וע"י הכנת' עץ החיים שורה על בעלה שהוא ת"ת ועל ת"ת נשפע אריכות ימים מא"א וז"ש ויהיבת לבעלה אורכא וגו':

ויבן ה' אלי"ם וגו' והוא ידע וגו' מאן מקומ'. לפרש מלת והוא צריך לפרש קודם מקומה ואין ספק שמלת והוא מורה על הנעלם יותר ממלת אלי"ם דקא' ברישא. ולהכי קשיא ליה מאן מקומה דס"ד דמקומ' היינו כסאה ומכונה. וא"כ איך אמ' והוא ידע להורות על ההעלם אדרב' דרכ' נעלם יותר ולהכי קשיא לי' מאן מקומ'. ותירץ שמקומ' דא תור' שבכתב וגו': ה' אלי"ם ה' חכמ' אלי"ם בינ' והיינו שם מלא פי' כאשר שתיהם יחד דין ורחמים שהם ב' הנהגות שהב"ה מתנהג בהם בעולם אז הוא שם מלא ההנהגה שלימ':

דא אספקלריא' פי' בחינת המ' בהיותה אספקלריא' שאינ' מאירה והיינו ובצלעי שהוא חסרון האור שמחו האויבים ונאספו:

בגין דהא מתורה שבכתב נפקת צלע תור' שעל פה. ועלה קאמר אורייתא מסטר' גבור' אתיהיבת והכרח הכל ממלת לאשה. א"ש ה' אש גבורה ה' מ' כדמפרש ואזיל:

לאתכללא שיהיה ת"ת כלול ממ' ומ' כלולה מת"ת. ובמה שבחינת כל א' בחברת' מתייחדים זה בזה והיינו או' ולאתחבר':

יזון לה בחינת אור עצמותה ממש שהיא מקבלת מבעל' ויתקין לה היינו קישוטי השכינ' נוסף על הנז':

[ד"א אלקי' וגו'] ויהיב לה וגו' בחינת השפע לנבראים למטה שהם בני ביתה:

יהיב לה כל מה דבעי' לצורך בני ביתה. ויתקן עובדהא דהיינו צורך אשר לעשות למטה והיינו ידע את מקומה אנשי מקומה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. בג"כ אלי"ם הבין דרכה הכוונה כי אלי"ם דמעשה בראשית הוא בינה ודרך בינה יוצא צינור א' למ'. וז"א הבין דרכה כי הוא נק' דרך והמגיע לבינה מחכמה נק' שביל כדאיתא דף כ"ט וז"א ויבן ה' אלי"ם הוא כח חכמה ובינה הבין ר"ל האציל מבינתו על הצלע היא מ' נק' צלע כדכתיב דף כ"ח:

מאן מקומה דא תורה שבכתב וגו' כבר ידעת כי אשה דעתה קלה שהיא תורה שבעל פה מש"כ בתורה שבכתב שהיא עיקר הדעת: ואת הארץ והא אוקימנא בדף ט"ו ואת רזא וידו"ד:

אבוה ואמה מתקנין לה וגו' פי' כי קודם שתנשא הבת אביה ואמה חייבין במזונותיה ואח"כ בעלה: בכ"ד קשוטין. הם כ"ד צירופי אדנ"י והם כ"ד תכשיטי ישעי' הנטיפות והעכסים עכ"ל: