אור החמה על ספר הזהר א:צב

וע"ד ארעא. שהיא מ'. עבדת תולדות ומטעם זה בה אמר הכתוב לשון תולדות. כדכתיב אלה תולדות השמים. וז"ש דהא היא אתעברא כנוקבא מן דכורא. אמנם מעשה האצילות. עם היות שהיו מתוך הבינה הוא דבר משתלשל זה מזה שורש לכל הנמצא למטה. ולא שייך תולדות וכדומה:

ור' אלעזר פליג ואמר. דלא אצטרכינן להכי. אלא כענין בבינה יתבאר במ'. ולא שייך תולדות לא בהאי ולא בהאי. ואומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם שהיא הכרח ר"ש כנז'. לא אהדר לשמים וארץ עצמם אלא לתולדות ששמים וארץ הולידו. דהיינו דשאין ועשבין היו בתוך הארץ עצמה. וכן המאורות שהם תולדות השמים היו בתוך השמים. עד ביום וגומר שנברא אדם וגו'. ולעולם אימא לך דלא שייך תולדות לא בהאי ולא בהאי:

אלא אפיקת תיקון חילה'. פי' כח המציאות הי' בארץ ובאותו הכח נאמר תוצא הארץ שתוציא בעצמה הכח. אמנם עמדו על פתח הקרקע. עד שנברא אדם ביום הששי כדרז"ל [חולין ס']. והכריח ענין זה כי מלת תוצא אינה ממש יציאה להתגלות. ממה דמתרגמין צדיא וריקניא. ועתה או' תדשא הארץ תוצא הארץ. הכוונה שנתישבה ונתמלאת גוף הארץ בעצמה. אבל לא שתוציאם לחוץ:

ומאורות הכי נמי וגו' דהיינו תולדות השמים לא שמשו נהורא דילהון קודם. והיינו וחשך על פני תהום. ושמא לא היה אור כלל או היה אור אבל לא שמשה למטה אורם. שמוש המועיל לבישול פירות וכיוצא:

לאכללא חויא בישא. פי' נכלל רמז מציאותו בפסוק. במה שנק' המ' מארת חסר. הורה שיש מציאות נחש בעולם:

ועביד פרודא. היינו הזוהמא התעוררות הדינים. ואין ייחוד. והיינו מארת. על שם הקללות הנשפעות אל התחתונים. וז"ש ודא פי' הפירוד. גרים דאתלטי' ארעא התחתונה. וכיון שהפירוד סבת קללות התחתונות יכונה הפירוד בשם קללה. דהיינו מארת א"כ יכונה המ'. על שם המציאות הנשפע למטה בסבת פרודה. וז"ש יהי מארת דא סיהרא. שיש בה חסרון כדפי':

על הארץ ירצה הארץ והמדרגות העליונות אשר עלי' מדלא קא' בארץ. דהוה משמע בה לבד.

חשבון דכלא. פי' כל הנמצאות ממנה ולמטה כולם יונקים ממנה כדכתיב המוציא במספר צבאם לכלם בש"ם שהיא מ' יקר'. הרי שבה חשבון הכל כי ממנה ולמעלה בכל האצילות אין מדה וגבול ושיעור ומספר מפני התעלות הדברים. באין גבול ואין מספר. וז"ש דהא לעילא לאו איהו וגומר:

ור' אלעזר פריך והא כמה חשבונין ושיעורין וגו' כגון באדרא וכיוצא. והם מורים מספר וגבול למעלה ממ':

א"ל לאו הכי וגו' שהרי למעלה באין גבול כנז'. אמנם גבול ומספר והעניינים הם במ'. ובבחינות המדות בה. הוא אותו השיעור הנרמז באריך וז"א באדרא. וז"ש אלא חושבנא קיימא בסיהרא ומתמן ייעול בר נש למנדע לעילא. ומשם נשכיל ערך המדות במקומם. כי במקומם ממש א"א:

א"ל והא כתיב והיו וגו' דמשמע דזמני וחגי וכל חשבונות תלויים בשמש וירח שהם ת"ת ומלכות: ותירץ לאתת חסר. דמשמע מ'. אות א' כוללת כל האותות שהיא נותנת אות וסימן לכל הדברים העליונים כנזכר לעיל. ולא חשש למלת והיו להיות שהיא אות לכולם כנזכר. ור' אלעזר הקשה סוף סוף והיו כתיב דמשמע ת"ת ומ' יחד יהיו לאתת. ותירץ הוויין כולהו דיהון בה וגומר. ירצה שכל המדות הם בה מציאותם. ואותם המציאיות אשר להם בה. הם לאתת וגומר. שע"י אותם המציאיות אנו עושים בהם מספר ושיעור וחשבון כנז'. וראיה לזה ת"ח נקודה חדא אית דהיינו מ' דמתמן פי' ממנה ולמטה שרותא לממני ירצה לתת מספר ושיעור קומה. והטעם דהא מה דלגו מן ההוא נקודה לא אתיידע וגומר. ואין לתמוה על זה שהרי יש כיוצא בו אית נקודה לעילא דהיינו חכמה סתים וגו' ומתמן שרותא למבני [לממני] בענין שהיא נק' ראשית תחלת גילוי מציאות האצילות ועם היות שידענו שיש למעלה ממנה הכתר. עכ"ז לא מנענו עצמינו לקרותה ראשית. מפני העלם הכתר עד שבגדר לשון ראשית לא נכנס הכי נמי אית נקודה לתתא שהיא המ' דאתגליא ולמעלה ממנה נקרא עולם דאתכסיא ומתמן שרותא לממני כי כמו שלא נראה זר היות החכמה ראש לאצילות ולא הכתר. עם היותה ג"כ נעלמת קרוב להעלם הכתר כן לא נראה זר שתהיה המ' תחלה לכניסה לשיעור כיון שהיא אתגליא. ומה שלמעלה ממנה אתכסייא:

וע"ד הכא אתר לכל תקופות וגו' שאלו מורות על הוראות הספי' ושיעור המדות וגלויים בזמנים ידועים הכל בה שאין שיעור עניינים אלו למעלה כלל: וישראל דדבקי בה בסיהרא וגו' ואם הי' הענין תלוי בחמה ג"כ כדמשמע מלשון והיו כדאמרת א"כ למה אנו מונים ללבנה ולא לחמה ולא שתהיה כוונתינו בה להפריד ח"ו אלא דבקי בה וע"י הדבקות בה סלקי לעילא וזה ודאי מורה כדפי' שכל הספי' בה ועל ידה אנו נותנים שיעור בהם למעלה:

ישרצו המים וגומר. דאינון מיין פי' מים התחתונים מ' אולידו כגווגא דלעילא בעולם הנפרדים שהם המלאכים דוגמא עליונה ולא מסטרא דאבא ואימא פי' אינו נמצא בגופו הקדום שהוא מתולדות אב ואם אלא גוף אחר שנתלבש בעולם המלאכים והוא נמצא בדרך נסתר למטה. וטאס עלמא בד' טאסין. להיותו נמצא במקום הצריך כגון לברית מילה וכיוצא:

וכלא הוא בקרא. פי' כל ד' חיות נושאי הכסא שהם מיכאל גבריאל רפאל אוריאל ומפני זה לבד שנה מאליהו לרפאל:

ובג"כ כתיב בתריה וגו' ואם כדברי ר"ש קשה שהרי אחר שהגיע למלאך המות הוא נכנס בקליפות וסיים מדרגות הקדושה. מאי תו ויברא אלא כדפי' שבפסוק זה לא נרמזו אלא ד' חיות ולמטה מהם עוד כחות אחרים שהם תנינים ונפש חיה וגומר:

ובג"כ אתבריאו וגומר קשיא ליה דאת אמרת כי הם תנינים גדולים מפני שהם רברבן ממנן על שבעין וגומר וענין זה לא היה אלא מדור הפלגה ואילך מפני שחטאו היה להם שליטה בהם ולז"א ותירץ דהיינו על שם העתיד נק' גדולים משעת בריאתם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב וע"ד הכא הוא אתר לכל תקופות וגומר זה יובן היטב במה שביארנו פ' פקודי דף רכ"א ע"ב וע"ש היטב טעם נכון ומפ' פנחס דף ר"כ ע"ב עכ"ל:

גיליון כאסקופא [צ"ל כאספוקא] דא וגומר אוצר מלא מספיק בר ולחם ומזון ומלבוש עכל"ה: