אור החמה על ספר הזהר א:ט

עשיתי לא כתי' וקראם חדשים להורות שהעולם חדש ולא קדמון כדברי החוקרים. אלא עושה דעביד תדיר ואם הכונ' באו' חדשים על מה שעתיד לחדש עולמו כדברי רז"ל היל"ל אשר אני אעש' דמשמע להבא לז"א עוש' דעביד תדיר. ומשום דאפשר לפרש קרא הכי מפני תורתי ששמתי בפיך במה שאתה עתיד לעסוק בתורה היה סבה לרצוני לנטוע שמים מתחיל' ע"ד אם לא בריתי יומם וליל' וגו' לז"א שאם על השמי' הידועים קאמר הוה ליה למימר השמים בה' הידיע' וכן הארץ אלא ודאי שמים ממש כנז' לעיל:

א"ר אלעזר מהו וגו' בשעתא וגו" ראי' על קנאת המלאכים מהתורה וכן כאשר האדם מחדש דהאי מלה סלקא וגו':

עד דאתעביד פי' בעוד שהדבר עול' כדי שלא יקטרגו עליו ויבלבלו השמחה בהזכרת חובתו וימנעו אותם השמי' הקב"ה מכסה עליו וזהו לשון עד דאתעביד והיינו לנטוע שמים וגו' שאין צריך לכסות אלא בעוד שלא נעשו בידם לקטרג ולעורר על מעשה האדם אמנם אחר שנעשו אין בידם לקלקל ח"ו וז"ש מכאן דכל מלה וגו' וזהו ובצל ידי כסיתיך לנטוע יר' לכסות המעשה לפי שעה כדי שיהיה לתועלת' דהיינו לנטוע שמים וגו' כנז': ולאמר לציון וגו' הכוונ' בא לפרש על מציאות קיו' העול' בתורה זו נוסף על מציאות אותם השמים החדשים כנזכר וז"ש לאתברכא וגו':

ואי תימא וגו' כיון שאני רוא' דמאן דכסיף למנדע אע"ג דלא ידע שבחא איהו כנז' בפ' נח א"כ ס"ד לאמר שיהיה בו יכולת לעשות כזה ממש לז"א דלאו הכי וגו':

וחדש מלין דלא ידע שלא על פי ראשי פרקים המסורים: איש תהפוכות הוא החיצוני נגד הת"ת איש ישר שבקדושה: נפיק לההוא מלה שנותן לו כח להתפשט ולצאת מגו נוקבא דתהומ' רבא. רקיעא דשוא להתייחד ע"י איש תהפוכות ואשת זנונים הרעים והרקיע זה להם במקום יסוד בקדושה. כיון דהאי רקיעא דשוא קאים דהיינו קשרו וקיומו ע"י השפעה רעה שהוא משפיע אשת זנונים הרשעה הבאה להתייחד עמו כנז'. וקטלת כמה אלפין כי כאשר הם מתייחדים הם תובעים הדין מלמעלה על בני אדם מעבירות שבידם והדין מתעורר והדבר מתרבה ואינו מבחין בין צדיק לרשע וקטלת כמה וגו':

עו"ן וחטא"ת [וחט"ה] הם פוגמים בת"ת ומ' בקדוש' והם [אולי דצ"ל נותנים כח] כח אל שכנגדם בחוץ:

מלה דאוריית' דלא ידעתין וגו' לא אחשוב שיהיה הכוונ' לצוות' שלא יחדשו בתור' דבר אבל ירא' היות הכוונ' על חדושי ההקדמו' והכנויים שבהם יושכלו דברי הכתובים שלא יוציאו מלבם מילין שלא קבלו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב ומתמן נפקת וקטל' כמה אלפין וגו' פי' כי דבר ומגפ' בא לעולם ומתים כמה אלפי' ורבבות וטסת כל עלמא ברגעא חדא כמשז"ל מלאך המות בח' ובשעת המגפ' באחת. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ואתעבירו ארצות החיים. לפי שבסודות התור' אמר דסלקין לגבי חי עלמין יסוד מוכרח הוא שפשטי התור' הוא במלכו' שהיא יותר מתגל' וז"ש ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד שהיא המ' וקוד' סלקין שעולי' לגבי קב"ה ומשם לוקחי' ונוטלין אותן המלו' מציאו' שנעשו ארצו' החיים. אח"כ נחתין להתעטר במקום הרומז לפשט התגל' מלכו': ואתעביד כולא ארץ חדשה היינו כי מלבד מה שנעש' מעצמן של דברי' שהוא ארצות החיים כנז' נותן התחדשות בכל המד' כול' שנכללין אותן המילין בעצמ' ונעש' כל המציאו' כולו ארץ חדש':

עומדים לפני היינו מה שאמר למעל' גבי רזין דאוריי' ואתעתדת קמי קב"ה ולגבי פשטי אוריי' אמר קיימין קמי קב"ה וז"ש כלם בין מילין דסודות התור' (בין מילין דפשטין) שהם שמים חדשים ובין פשטי התור' שהם ארץ חדש' כלם עומדים לפני: דעביד תדיר מאינון חידושין כי בכל יום ויום מתחדשין חידושין ולכן נעשית תדיר שמים חדשים וארץ חדש' השמים לא כתיב דהוה משמע השמים הידועי' והיה הכונה לומר שבעסק התורה מתקיימים ומתחזקים שלא ימוטו לז"א תוספת יתרון עוש' כי ממש עשייה ממש נעשי' מדברי תורה כנז' וז"ש לנטוע שמים חדשים וליסוד ארץ חדשה:

א"ל בשעתא וכו' כלומר יובן ענין זה במה שאירע למש' ע"ה: ולא יקנאון לגבי' כי לפי שרואים כ"כ יתרון אותו אור התור' שעול' להתעטר כנז' ויבואו ויקנאו בו: הה"ד ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמי' וגו' נתן הכרח למ"ש דחפי על ההיא מלה וכסי על ההוא בר נש מדסמיך קרא דובצל ידי כסיתיך סמוך ללנטוע שמים דהל"ל לנטוע שמים וליסוד ארץ ובצל ידי כסיתיך ומדסמיך ובצל ידי ללנטוע וגו' מורה שהכסוי הוא על האיש ועל הדברים עד שיבואו לכלל נטיעת שמים וליסוד ארץ וז"ש הה"ד ובצל ידי כסיתיך עד שבא הדבר לידי גמר שיוכל לנטוע שמים וליסוד ארץ:

מכאן דכל מלה וכו' כלומר לפי שבצל ידי כסיתיך תבא לתועלת גדול שהוא לנטוע שמים וליסוד ארץ. ואי תימא וכו' כלומר אחר שהמחדש חידושין יש לו כ"כ מעלה א"כ לעולם יחדש אדם חידושין אפי' ישתבש בהם אולי יכוין באיזה פעם דרך ישרה וז"א ואי תימא וכו' לא קס"ד דבר זה כי כמה רעות גורם זה. ת"ח דלאו אורחי' אורחי אורייתא כלומר דורש התורה בלי ידיעת ההקדמו' הצריכו' קודם שיעסוק בה אלא שמחדש הקדמו' ובוד' מלבו שיבושים ואומר שהפ' כיוון זה. וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כלומר שהעוש' דבר זה אינו ריק כי אם יודע דבר מה ושמע שמועה אחת או הקדמה א' ולא קים ליה בגווה לידע אותה הקדמה בעצם על בורייה והולך ועושה ומוציא דרשו' של דופי מלבו על אותו מעט גרגיר חרדל ששמע: וא"ת כמה פשטים אנו אומרים עתה בזמנינו זה בכל פסוק ופסוק מה שלא שמענו ולא ראינו כתוב ומי יאמר לנו שהוא אמת וי"ל כי אנו יוצאים בעקבי רז"ל וע"פ הקדמותם אנו מייסדים הפסוק ואחר שאנו דורכי' בעקבותיהם אנו גורמים ליעשו' שמים חדשים וארץ חדשה כנז':

ההוא מלה סלקא שלא תאמר אם אינו מועיל אינו מזיק לז"א ההוא מלה סלקא ונפיק לגבי' וכו' איש תהפוכות סמאל מגו נוקבא וכו' הוא דירתו: ודלג חמש מאה פרסי היינו כנגד ה' ספירות דקדוש' מבינ' עד הוד אתפשט והוא מ"ש עץ החיים מהלך ה' מאות שנה וכנגדם בסטרא אחרא דלג באותן ה' מאה פרסי שהם כנגד ה' ספירות הקדושה ומקפץ בכל אותן הכחו' למהר הקטרוג:

לגו נוקבי' היינו נוקבא דתהומא רבה דאמר: ועביד בה. בההיא מלה: שיתא אלפי פרסי הענין שקודם שלוקח אותה מלה אין לו כח כ"כ כי אם כללו' חמש בלבד ומיעוט בחינותיהן עד כדי מאות אמנם אחר שלוקח' ואזיל לגו נוקביה נכלל בשית במקום חמש ואלפי במקום מאות וג"כ קודם היה מדלג לבד ועתה טס כל אלו השיתא אלפי בזמנ' חדא בלי הפסק' בא וראה כמה כחה של עבירה זו ועליה נאמר צור ילדך תשי רחמנא לישזבן:

ת"ח באורייתא וכו' כלומר יש לנו ללמוד מהב"ה ומה אם הב"ה עשה כל זה קודם דיעביד עבידת' בני אדם עאכ"ו. עכ"ל הרא"ג ז"ל: