אור החמה על ספר הזהר א:ח

ואוריד דמעין וגומר ענין זה נתבאר בזוהר בכמה מקומות שם שתי מדות הדין גבור' והוד או גבור' ומ' והם דמעות בסוד הדין החזק שהבכיה כנוי לדין וז"ש רתיחן כאשא בסוד דין הגבורה החזק המתעורר מהבינה. וימא רבא הוא ים החכמ' וזה למתק הדין. והנ' שתי דמעות הם שפע הדין משתי מדות אלו שהקב"ה משפיע למטה כיון שא"א הייחוד מפני הגלות. ושר ימא רבא ממש מלאך ושר והוא מתקיים בסוד הדין לפעול הדין. וקדיש שמיה דהיינו סוד הקדושה לקבל השפע כאו' וקרא זה אל זה ומתרגמי' ומקבלין דין מן דין:

בשעתא דיתכנשון כדי שיתקבצו כולם אפילו אותם מעבר הים כדי שיפלו סביב ירושלם כאחד כענין מלחמת גוג ומגוג: בגין דכל צדיקא וגומר נתינת טעם לביאת המשיח והם דברי ר' חייא: רשימין אינון בשם כגון מתיבתא דמרע"ה מתיבתא דנורא מתיבתא דאהרן מתיבתא דרחימותא וכן כיוצא לכל שאר ישיבות:

וכל אינון חברין וגו' ואינ' עולי' אלא לישיב' שכנגד' ושם לומדי' הענין בקצר' וכאן מפרש ראש ישיב' להם מה ששמעו שם בקיצור וכן מפורש בזוהר במקו' אחר: וסתים [הג' לפנינו וחתים] אורייתא מפומייהו מכריע ביניהם לראות מי הטיב לדקדק ולפרש מה ששמע מלמעל' אמנם בא לישיבת ר"ש לא פסוק [אולי דצ"ל לא לפסוק כו'] הלכ' אלא בא לקבל העטר' לבד מפני שהוא מתעטר מן רישי מתיבתי בעיטרין עילאין והם סוד אור המאיר על ראשי הצדיקים ובהיות המשיח בישיבתם הוא נוטל מאורם ומאיר וז"ש ובההוא שעתא וגו': חזקי' ואחיה ור"ש להם יחס בסוד נשמתם וכן אמר בעת פטירתו ברירנא דוכתאי אצל אחיה השילוני: אלא מארי דגדפין אתי היינו מטטרו"ן. ולא למחתם שהרי לעיל קאמר דקב"ה איהו חתים וגומר אלא כדי להוליך את הדבר לפני הקב"ה והוא חותם: אזדעזע הים ואזדעזע לויתן שחשבו שהגיע העת כמו שנדר שרו של ים: מדא דההוא עלמא החומר ומכאן הכריח שלא היה בחלום וכיוצא אלא בהקיץ כנזכר:

דא הוא ר' חייא מכירו היה משיח בשם מפני שמכריזי' על הצדיקים יודעים במעשיהם בשם לא בראיה:

ויתכנש וגומר יודע היה שימיו לא ימשכו ולא ימי בניו שגם זה מכריזים שם אבל לא ידע עד כמה ור"ש היה יודע מדת ימיו ולז' השיב זמן אתייהיב וגומר: יהבו ליה זמנא שגלו לו סוד מדת הימים שהיו מעטים: זכא' חולקיהון וגומר על סתם מעלת הצדיקים: וזכא' חולקי' שיש לו מעלה נוספת על מעלתם שהשווהו לחזקיהו ונאחיה במעלה ההיא: בר יוחאי כך עיקר שם הצדיקים בההוא עלמא לחדש מעלת אביהם וחופתם כענין פנו אתר לבר לואי. להנחיל אהבי י"ש הם אוצרות חכמה הנק' יש ולזה חכמתו רבה למאד ואין פוסק הלכ' בישיבתו אלא הקב"ה:

ר"ש פתח ואשים דברי בפיך וגו'. לאסתכלא [לפנינו הגי' לאשתדל] לעיין ולחדש אחר שהקב"ה אוהב החידוש והוא דבר גדול מעלתו וז"ש בגין וגומר. וכל מלה דאתחדש וגו' שיתחדש ממש וז"ש ע"י דההוא דאשתדל לא מה שכבר נדרש ונשכח ומתחדש ע"י והענין שיש באדם יכולת לחדש בתור' מה שלא נתן רשות למרע"ה לגלות ולפיכך עביד רקיעא: מפומי' דבר נש שצריך לבטא בשפתיו שאינו די בהרהור: ההוא מלה סלקא היינו אותיות המתהוות מפיו המורות על הענין עולים מעילא לעילא ממטה למעלה עד הגיע אל בחינת סוד ההתעוררות ההוא: קמי' דקב"ה במ' לפני הת"ת: ומלה דחכמתא וגומר הענין כי חדושי התורה יתחלקו לב' חלקים הא' הוא בפי' הפסוק שהתיבות הכתובות בפסוק יורו הענין ההוא וחלק זה מדרגתה במ' כנזכר וכמו רוב פי' הזהר. אמנם מלה דחכמתא הוא חידוש שאינו בפשטי הכתוב אמנם הוא בסוד הדרושים כענין חידוש יתחדש בהקדמות החכמה וזה יקרא מלה דחכמתא ויתעלה ענין זה על הקודם הרבה כי הוא סליק על רישא דצדיק ורוב דברי התיקונין הם מלין דחכמתא:

וכל מילין דעתיק יומין פי' דברים הנמשכים ממנו למטה כי חיות הנמצאות היא התורה כאו' וחיי עולם נטע בתוכינו: ואתחבר באינון מלין דעתיק היינו שרוחניותה עולה ומתדבק ברוחניותם והכל בסוד השתלשלות התורה ממטה למעלה וממעלה למטה העליה כדפי' והירידה עד היסוד שבבינה וז"ש ועאל בתמניסר שהם סוד ח"י עלמין והיינו עין לא ראת' וגומר והיינו שמעודרים הייחוד העליון בין חכמ' ובינ':

נפקי מתמן מבחינה זו ושאטין בבחינות עולמות אחרי' נעלמים שיש בחכמה ובינה: ואתיין מליין בסוד אור הייחוד אל הנעלמות מליין אור ושלמין בשלמות. ואתעתדו קמי עתיק יומין היינו בחכמ' לפני הכתר שכאשר מתייחדים חכמ' ובינ' הכתר משפיעם בסוד ההתעוררות זה: ארח היינו התעוררות העולה אליו: טאס להתפשט במציאות החכמה וסליק ליקח כח ונחית להתפשט למט' ואתעביד רקיע וגומר וכן כל מלה ומל' עביד רקיע בפ"ע אפי' כמה בכל יום ואין צריכין קיום כי כל א' וא' קיימין בקיומא שלים כדמסיק:

שאר מילין דאוריית' הם פירושי הכתובי' הם בבחינת המ' כנזכר לכך עושי' ארצות כדמסיק ולא ארצות הרבה אלא ארץ א' כדמפרש ואזיל והטעם כי הרקיעים הם סוד ו' קצוות בדקות אמנם ארץ אינו אלא א' והכריח כן מהפסוק דלגבי שמים אמר חדשים לשון רבים ולגבי ארץ אמר ארץ חדש' לשון יחיד. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כ' ומאינון דמעין קאי' וגו' פי' הרג לשרו של ים בבריאת העול' כמשז"ל בתבונתו מחץ רהב ובכל יום בעת נפילת דמעין אלו מחיה בהם הקב"ה לההוא ממנא וקם על רגלוי נהלל ולשבח וז"ש וקאי' וגו' ואתקיי' ר"ל וחי ולפי שסבת מיתתו הית' שלא רצה לבלוע מימי בראשית כשנא' לו יקוו המים וגו' כמשז"ל לכן עתה שב בתשובה וקביל עליו לבלוע וגו' בשעתא וגו' עכ"ל:

גליון. ומ"ש ואוריד דמעין וגו' דע שקודם שחרב ב"ה היה בא השפע מדרך ישר דרך הקו האמצעי וכשגלו הוא בא מצדיקי הברכה ושתי דמעות הללו הם נצח והוד שהם טוחנין מן לצדיקי' ועכשיו נקרא דמעו' שבא שלא כתיקון כל יום וכל יום קללתו מרוב' מחבירו ר"ל לחסרון השפעות שהעולם מתפרנס מתמצית. ומה שאמר קביל עליה למבלע כל מימוי דבראשית ר"ל מים הזדונים שהם שרי א"ה בזמן שגוג ומגוג יעל' למלחמ' לירושלם הם וכל א"ה עמהם וזהו סוד או' ויצא ה' ונלחם בגוי' ההם ר"ל שיעביר השרים של מעלה והם מתי' מאליהן: אדהכי שמע קלא ואמר פנון אתר וגו' צריך אתה לדעת שהצדיק שהוא עוסק בתור' יומם ולילה כשהוא ישן נשמתו עולה עד כסא הכבוד ושם רואה ומתענגת בשכר הצפון לצדיקי' בעה"ב מש"כ בנשמת הרשע שנשמתו נמשכת לסטר אחרא: ומ"ש דמשיח אתי דע שכנסת יש' נקראת ספר הזכרון שבו נכתב כל מעשה האדם ותורתו כדי שיזכה לחיי העוה"ב ומ"ש דקב"ה חתים אורייתא דר"ש עד וגו' מפני שתורתו היא תור' עילא' שהיא החכמ' וז"ש דסליק נהורי' עד רום רקיעא ר"ל עד מדת הכתר:

ר"ש פתח ואשים דברי בפיך וגו' כבר ידעת מה שביארתי לך בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו וגו' שהוא כ"ב אותיות שבצירוף אות' תי' חדש כל העולמו' וגם האד' שהוא בצל' ודמות צריך שיטהר אבריו ויכון לקראת אלדי"ו ויחדש בתורה חדושים שבה' מקיי' כל העולמות וכל זה אם תורתו אמת וז"ש עביד רקיעא חדא ר"ל מי שעוסק בתורה שבכתב אבל מי שחדש בחכמת הקבלה הוא מעלתו יותר גדולה וז"ש ומלתא דחכמתא דאתחדשת סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין וגו' וסליקת לגבי עתיק יומין ר"ל עול' המחשבה והענין שכל מי שעוסק בעול' הזה בתור' בענין אסור והיתר תורתו עולה בג"ע דלמטה מקום דין ורחמים אבל מי שנתעסק בסודות הנעלמי' בתורת הקבל' תורתו עול' עד א"ס ושם נחקקת וז"ש לנטוע שמי' וליסוד ארץ וזהו אם תורתו אמת היתה בפיהו כשז"ל אם חכ' הוא ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים והוא מחדש אבל מי שאין לי ראשי פרקים והוא מחדש דברי' שלא שמע ולא ידע מחזיר העול' לתהו ומוסיף כח לסטרא אחרא: עכ"מ הגליון בקיצור: עוד מצאתי בגליון. והארץ החדשה אשר אני עושה וגומר. וכן דרשו בב"ר פ מ"ז אשר אני עוש' האמור באברהם שאפי' אותן הלכות שהקב"ה מחדש בכל יום היה אברה' יודע: ועל דא כתיב הוי מושכי העון וגו' העו"ן בגי' סמא"ל דהוא דכורא וכן להלן בגי' [בכת"י כתיב וכן להלן כ"ג כו'] עון דא סמאנ עכל"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ואוריד דמעין על דא. סוד הדמעו' הם שני מדות הדין כנזכר בפ' שמות שהם גבורה והוד שמתלהטין בדין ויורדין כמו פ' ירד למרכב' לים החכמ' שימתקו והכא אמר שמתלהטין אותם הדמעות על מעכבי הגאולה ונופלין לים החכמ' העליונ' שימתקו ומאינון דמעין מאותו כח הדין הנשפע קאים ההוא ממנא דימא שהוא יסוד הממונ' על המ' הנקרא ים שהוא הגואל כמ"ש מייתן מציון ישועת ישראל וגו': ואתקיי' היינו כי לאחר שהדין נמתק עומד בקיומו כי בעוד שהדין נשפע הוא קמוט וכמוס ובהתמתק הדין נמתח וזהו סוד הקמת הברית כדאית' בפ' נח והקימותי את בריתי אתך וגו': וינגבון מיא ויעברון בנגיבו שעתיד לעשרת השבטים ליבקע להם הים כימי צאתך מארץ מצרי' כנז' במדרש שיר השירים: וחתים אורייתא מפומייהו כלומר מאשר ומקיי' כל מה שאמרו בישיבות כלם: בתלת מאה ושבעין נהורין היינו בכל עשר ספי' והוא כי מאחר שהוא עוסק בסוד עשר ספי' אותן הסודות עולות עד למעל' למעל' וטע' המספר נתבאר לעיל: וכל נהורא ונהורא כל ספיר' וספי' היא כלול' מכל תרי"ג מצות: וסלקין ואסתחיין וכו' אלו התרי"ג סלקין ואתסחיין בנהרי אפרסמונא דהיינו בבחינת הבינה שמשם יצאה התורה במצותיה:

ואנא לא אתינא אלו דברי המשיח שמשבח לר"ש שהוא לא בא לחתום ולאשר ולקיי' תורתו כי תורתו וסודותיו הב"ה חותם ומאשר אות' שהוא יותר מעלה וכמ"ש בשיר השירי' שאמר אליהו לר"ש זכאה חולקך דמילי יכתבון על ידך ודילך יכתבון ע"י דעתיקא קדישא: אלא מארי דגדפין עאל הכא הוא מטטרון ונקרא כן כנזכר בפרקי היכלות לפי שקבע לו הקב"ה ל"ו גדפין מימין ול"ו משמאל והכונ' לומר אני לא נכנסתי כאן כי אם מפני שמארי דגדפין נכנס פה דהא ידענא דלא ייעול גו מתיבתי אחריתי אלא במתיבתיך ולכן באתי כאן שתודיעני מה אמ' לך מארי דגדפין:

בההיא שעתא סח ליה ר"ש ההוא אומא' ששמע למארי [נ' דצ"ל מאחורי] הפרגוד כמו שאמר לעיל. ואזדעזע ימא רבא היינו שעלת' קול הבכיה עד המלכות שהיא ימא רבא ואזדעזע לויתן הוא היסוד שהם הגואלי' חד משיח בן דוד ממלכות ומשיח בן אפרים בן יוסף ביסוד כנז' בתיקוני' דף מ"א: לביש מדא דההוא עלמא מלובש בחומר הגוף: זמנא יתייהיב ליה כדי שישלים נפשו בתורה ובמצות.

בראשית ר"ש פתח וכו' עביד רקיעא חד הכונ' הוא מדה כנגד מדה והענין כי התור' קוד' התחדש בה היא כמוס' וקמוט' בסודותיה וזה בעסקו בה ומתחדש בה מתפשטת מקמטיה ומאיר בה בתור' ת"ת אותה בחינ' הנוגעת לאותו הסוד שמחדש לכך עביד רקיעא חדא שאותו האור התורה שהיה גנוז וכמוס נתפשט וזהו הנקרא שמי' חדשי': דמלא דאוריית' אתחדש היינו פירושי' ע"ד הפשט זה אינה עולה יותר כי אם שמתעתדת קמי קב"ה כמין דורון: וקב"ה נטיל לה ונשיקי לה היינו שמוסיף בה הב"ה עוד תוספת קדוש' ורוחניות שמדבק בה התדבקו' רוחא ברוחא שהוא סוד הנ שוק שעושין בה דמיון הנשמה כי כשהנשמה הכשירה מעשיה בשעת פטירתה נשקין לה ועטרין לה לפי שהשל מה את עצמה במעשיה הטובי' כי על זה הובאה הנה ג"כ עושין לחידוש הזה כמוה כי נשלמה עוד אותה בחינת התור' כי נתינת התור' בתחתוני' הית' לסבת כך שתתחדש ע"י בני אדם כי המלאכי' אין חידושן עולה כ"כ וזהו שדקדק באומרו אתחדש מפומי' דבר נש אדם התחתון ואינו דומ' זה לעוסק בתור' שכבר נתחדשה שזה אינו עושה כי אם שיחזור אותה בחינ' שהוא עוסק בה להאיר ולהזהיר אבל המחדש דבר שעדיין לא נתחדש נעשה מאותו חדוש ענן זה: ועטרין ליה בשבעין עטרין זהו שהב"ה מודד מדה כנגד מדה ומדה טובה מרובה שאפי' שזה לא חידש אלא פן א' בתורה מעטרין לו בע' עטרות שהם בסוד ע' פנים שבתורה שיוכללו באותו חידוש וז"ש ועטרות ה' בראשיה' וכו'. ומל' דחכמתא וכו' היינו חידוש סוד התורה זה יש לו עוד תוספת יתרון מחדוש ע"ד הפשט כי אותו שהוא ע"ד הפשט מתעתדת ונצבת לפני הב"ה כי אינו כל כך רוחני לשיתקרב תנף גבי קב"ה עד שהב"ה מתוך ענוותנותו נטיל לה ונשיק לה אף כי אינ' ראויה כ"כ. אבל חידוש שהוא ע"ד הסוד תכף ומיד סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין שהוא סוד מן יסוד עולה סוד לגבי יסוד:

בשבעין אלף עלמין היינו מעלתה שע"ד הפשט הוא שמתעטר בע' עטרין וזה שט בע' אלף עלמין היינו שעולה עד הבינה שהוא סוד השביעיות. ואומרו אלף אפשר ירמוז למ"ש ואאלפך חכמה שסוד האלף היא בחכמה והיא אינה נפרדת מזוגתה בינה דאיקרון רעים כנודע וז"ש ושט בשבעין קשורה באלף ועולה עוד כסדר לגבי עתיק יומין דהיינו כתר עליון. ונתן טעם למה עלה כ"כ ואמ' לפי דמילין דעתיק יומין מלין דחכמתא אינון ועם היות שהחדוש הזה אינו כ"כ נעלם כאותן החידושים עכ"ז עולה לשם באינון רזין סתימין עילאין שנאמר בהם במופלא ממך אל תחקור ונכלל בהם ואתחבר בהם וזהו שסיים ואמר וההוא מלה סתימא דחכמתא דאתחדש כד סלקא אתחבר באינון מלין וכו' וסלקא ונחתא בהדייהו כלומר כשסודות דעתיקא עולות יותר ולוקחות שפע רב טוב וכח ויורדות להשפיע בצנורותיהן גם החידוש הזה עולה ויורד עמהם. ועאל בי"ח עלמין דהיינו בחינות יסוד דעין לא ראתה אלהים הנעלמות המתקשרות עם הבינ: נפקי מתמן מיסוד ושחטן כולהו לוקח כל הבחינות כמנין שאמר בכמה דוכתי ושאטן לכל סטר וכז' אתיין מליין ושלמין שנכללו בכל הבחינות ואתעתדו קמי עתיק יומין אחר שנשלם החדו' הזה ונכלל בכל הבחינו' כלם אתעתדו בחברתה קמי עתיק יומין. וארח עתיק יומין בההיא מלה שלא יכלים חברו כההיא דפרש' שלח או לשם יוהרא או להתגאות קמי עמי הארץ שאם יש בה א' מכל אלו היא מסרחת אי נמי אי סני שומעני' שהרי אחאב וירבעם הרב' סודו' חדשו אבל חכמתם תסרח:

וניחא קמי' מכלא לפי שסודות התור' אין למעלה מהם כי אין שום מצוי מהמצות כלם שישתו' עמה לא לחנם אמרו ות"ת כנגד כולם. ואעטר לה בתלת מאה וע' אלף אחר שנכלל ע"ד כלל עתה בא להוסיף בה תוספת טובה שהוא עטר' שנתעטר בסוד ג' ראשונות וז' ספירות וז"ש בתלת מאה וע' אלף עטרין. ההיא מלה טס וסליק ונחית היינו טס לכל סטר וסליק ליקח שפע וכח ונחית כדי שתיעשה באותו כח רקיעא חדא כנז' לעיל מה הכונ' ברקיע וזהו שסיים עוד ואמ' שמי' חדשי' מחודשי' שעד עתה היתה קמוטה ועתה נתפשט ונעשה חידוש אחר. עכ"ל הרא"ג ז"ל: