עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאור החמה על ספר הזהר

אור החמה על ספר הזהר א:פט

Ohr HaChammah on Zohar 1:89 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text

Open in the reader →

וכל אינון רוחין דאתכלילו בהאי. אינם אלו ההיכלות התחתונים. אלא היכלות דאצילות והיינו ו' ספירות הכוללות בת"ת. והיינו או' דאתכלילו בהאי. וענין היכלות דאצילות הוא. שיש שמות שאינם נמחקים שהם כעין היכלות להויות שבכל שם ושם. בענין שהם שתי בחינות רוחין והיכלין. רוחין הויות היכלין שמות. ואפשר עוד לו' שהספי' הם רוחין ולא היכלין וההיכלות בבחינת סילוקם. הם היכלין ולא רוחין: ועתה נשלמו שהספי' יש להם רוחין והיכלין. רוחין מצד עצמן והיכלין מצד מה שקבלו מן התחתונים: וכן התחתונים יש להם היכלין מצד עצמן. ורוחין מצד מה שנשלמו מן העליונים: וז"ש רוחין והיכלין דאתכלילו בהאי. וזהו דרך כלל. עתה דרך פרט כל חד וחד מאינון רוחין והיכלין דאינון בכללא דשמים דרך כלל: ועתה יתפרטו כל חד וחד נטיל ההוא היכלא. וההוא רוחא דאתחזי ליה בענין שעד כאן נשלמו דרך כלל ששה בששה. עתה בפרט. חסד עליון והיכלו. בחסד תחתון והיכלו כאן בהיכל הרצון וגבור' עליונ' והיכלה כאן בגבור' תחתונ' והיכלה:

לאתחברא בהדי' ולאשתלמא בהדי'. אבר אל אבר עצם אל עצמו בפרטות:

בגין דההוא רוחא שתיתאה דאקרי רצון סליק לון. דרך כלל בההוא יחודא והכי דרך כלל אתחברן שמים שש קצוו' בת"ת. דאיהו רוחא קדישא לעילא:

נטיל היכלא דא רוחא דא דאקרי רצון. שאנו בו לאתנשקא דא בדא לאתחברא דא בדא. הנישוק דבקות שפתים לבד לאתחברא הוא קשר הרוח ברוח. לאשתלמא להיות תרין רוחין בנקבה דהיינו רוחין והיכלין. ותרין בדכורא רוחין והיכלין, והיינו ד' רוחין, והיינו וישק יעקב ת"ת לרחל מ' המתקשטת בנערותיה. עתה דרך פרט יחזור הייחוד להתפרט, אברהם דאיהו ימינא חסד לעילא, בסוד האצילות נטיל היכל אהבה [החמישי היכל חסד]. הכוונ' רוחא דאקרי אהבה, שהיתה עד עתה בהיכל זה בכללות כנז'. ועתה יתפרש לאתקשרא דא בדא. חסד בחסד. לאתחברא דא בדא. יחוד על יחוד. למיהוי חד ביחוד הגמור כנז'. ותדע שקשר אברהם בבחינה זו. אומרו אל שרה דהיינו זכר חסד. נקבה שרה חס"ד זה התחתון. הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את מפני שאחיזתו בחסד ומתייחד עמה. בסוד קשר החסד העליון בחסד התחתון. דהיינו שדים תרין רוחין דקאמרן לעיל [בהיכל חמישי] א"ל שד"י: יצחק דאיהו שמאלא. בסוד הגבור' נטיל להתקשר ולהתייחד זכר בנקבה. ההוא היכלא דבי דינא [היכל רביעי גבורה] מפני שכך זכר אל נקבה פנים אל פנים. שמאל אל שמאל וימין אל ימין. עם שהזווג הגשמי הוא ימין בשמאל ושמאל בימין:

ההוא היכלא דבי דינא. שאע"ג שנק' זכו"ת א"ל שחפצו ורצונו בזכות וחסד כנז' לעיל [בהיכל ד'] עכ"ז דינין מתערין מתמן לתתא. שמשם יוצא רשות להעניש ולא תאמר בהיכל למטה. אלא רוחא דאיקרי זכותא. שהוא הוא הנכלל עתה בהיכל זה. ועם היות שדרך כלל נשלמו כנז'. עתה ישתלמו בפרטות ותפרט עצמה אל הזכר לקבל אבריו בפרטות. לאתחברא דא בדא לאשתלמא דא בדא מפני שהכלל אינו הייחוד הגמור והפרט יתייחד בעצם. עצם אל עצמו: וז"ש למיהוי כולא חד כדקא יאות:

שאר נביאים. שהם נצח והוד מקום יניקת הנביאים. נטלי להיות הייחוד אבר אל אבר שוקין בשוקין. תרי היכלין דלתתא ולא ממש ההיכלות כדפי'. אלא תרין רוחין נוגה וזוהר. דהיינו היכל נוגה והיכל עצם השמים [היכל ב' וג'] הכלולים למעלה. והם ירכין דנוקבא. דכתיב חמוקי ירכיך והיינו לאתקשרא אלין באלין וגו' בפרטות כנז':

יוסף הצדיק. עם היות שיש לו אבר הייחוד. ועדיין אינו כאן הייחוד: אלא התקשר אברי הזכר באברי הנקבה אבר אל אבר כדפי'. גם יש לו בחינ' כזה. עמודא דעלמא ביסוד נטיל היכלא דספיר. ולא ההיכל שהוא למטה. אלא רוחא דאיקרי לבנת הספיר: ועתה אין זה מקומו ממש. אלא בגין יקרא דמלכא שש קצוות ישתלמו בשש. ואחר שיתוקן הבית יחד:

ולבתר עמודא דא נטיל יתיר. שהוא קשר וייחוד הספי' זכר ונקבה. דהיינו ברזא דרזין דהיכלא שביעאה. דהיינו למעל' היכל קדש הקדשים כאשר יתבאר:

עד הכא מתחברן הרי בפירוש דהשתא בהיכל הרצין קיימינן. עד הכא כלומר עדיין אין זה מקום היחוד הגמור. עד הכא לא עשינו אלא תיקון אל הייחוד. דהיינו מתחברן דרגין דרך כלל. ומתחברן דא עם דא דרך פרט כנז'. ומזה לא נמשך הייחוד אלא שלימות לבד: וז"ש לאשתלמא דא עם דא כנז'. שיש שלמו' בתחתון שאין בעליון. ויש שלמות בעליון שאין בתחתון. ולזה לא ישתוו להתאחד. לזה יושלמו שניהם וישתוו למיהוי כולא חד. אח"כ כולא כדקא חזי. שזהו הייחוד השלם כראוי:

וכדין ה' שהוא רחמים הוא האלדי"ם שהוא דין. וכן האלדי"ם שהוא דין. הוא ה' שהוא רחמים:

זכאה חולקיה מפני שזהו חפץ גבוה וזה כל האדם:

הכא שכל האיברים וכל ההיכלות נכללו בו על הדרך שפי'. כל התנועות הנזכרות [שם] הם בו. כיצד תחלה הכריע"ה. הרי נכלל בברכים בסוד אברים באברים. דהיינו רגליו בארץ אר"ץ ודאי. השתחואה. היינו שע"י הכריעה משפיל פניו כיצד [מלת כיצד מיותר] כנגדו והוא בנצח כנז' לעיל. ואח"כ קיד"ה מצד היכל זכות והוא הגבור'. והיינו שכובש פניו בקרקע. ואח"כ פושט ידיו מצד החסד [היכל ה' החסד] ואח"כ פושט עצמו בנפילת אפים בפישוט ידים ורגלים. והוא כנגד היכל זה היכל הרצון. לאמשכא רעותא דרוח' עילאה. דהיינו שכל מה שאדם עושה צריך שיתלה כוונתו [אצ"ל שם כוונתו] שאין שום מעשה אלא ע"י הא"ס. שהוא המנהיג הספי' וההיכלות וקושרם ומייחד הכל. והיינו שיכוון לאמשכא רעותא בכתר דרוחא עילאה הספי': נשמתא דכל נשמתין א"ס. שהת"ת רוח הבינה נשמה. חכמה נשמה לנשמה. א"ס בתוך הכתר. נשמתא דכל נשמתין. מתלבש ע"י הנשמות האלו בכל המדרגות ואין זולתו. דאיהו תליא לעילא לעילא, דמיניה. מן הנשמ' העליונה הזאת נפקין נהירו וברכאן לאשלמא וגו' ואין שלימות אלא מתוכו:

ולמיהוי כולא ר"ל כל הספי'. בשלימו מעילא מצד הא"ס ומתתא מצד ההיכלות:

וכל אנפין. אצילות בריאה יציר' עשיה נהירין בכל סטרין בכל פרטי האברים:

כדין כל גזרי דינין אין צריך לומר הדינין. אלא אפילו גזרי דינין שנגזרו וירדו למטה מתבטלין מפני שמהפך הדין לרחמים. מהפך גזרותיו ומבטל כח הגזרה בכל מקום שהיא:

וכל רעותא רצון המתפלל אתעביד לעילא בקשר הספי'. ותתא בגשמי שמתפלל על הצרה ונענה כרצונו:

היכלא שביעאה הוא היכל ג' ראשונות. ודרך פרט הבינה:

היכלא דא לאו בי' דיוקנא ממש. לעשות בו חיות ואופנים. לרוב העלמו ורוחניותו: וכולא איהו בסתימו כעין [אצ"ל כענין] ג' ראשונות שאין השגה בהם בכלל כנזכר. אמנם גורזא דרזין שהוא סוד עצם ג' ראשונות שבבינ'. פרוכתא דפרסא. דהיינו להבדיל בין בחינת ג' ראשונות לבחינת שבעה מדות שבבינה בהיכל הזה. ופנימה לפרוכת אין [שם] רק ארון וכרובים על הכפורת. והפרוכת פרוסה שלא יראו הכרובים שהם פני הכרובים חכמה ובינה. ידי הכרובים [היינו כנפי הכרובים] חסד וגבור' וכן כל אברי הכרובים זכר ונקבה. והפרוכת פרוסה שלא יראו. ופנימ' אל זה הפרוכת מטטרו"ן סנדלפו"ן. שהם שואבים השפע העליון ומשפיעים. מטטרון שר על חיות שהם רוחין דהיכלין. וזה שר על אופנים ומדורין דהיכלין. זה שר על רוחין. וזה שר על נפשין כנז' בתיקונים [תקון ו'] והיינו דא מן דא. מטטרון זכר גבוה מחבירו חמש מאות שנה. שכך יש בין זכר לנקבה. חסד גבורה נצח הוד יסוד:

אתר מתתקנא ירצה יש בו עניינים נאותים למרכבת הבינ' וכמו שהבינה נעלמת. כך ענייני ההיכל הזה נעלמין וראוי שיהי' בהיכל הזה. אתר מתתקנ' לההוא נשמה עילאה. שהיא הבינ'. כללא דכולא. בה נכללות ג' ראשונות ושבעה אחרונות:

עלמא דאתי לגבי האי עלמא. ירצה התפשטות הבינ' אל ההיכלות דהיינו שהם מעין העולם הזה אל ערך הבינ'. ופי' היאך אתי ואמ' דהא כד מתחברן כולהו רוחי דא בדא. סוד הייחוד הנעש' בהיכל הרצון. בין הספי' ודקות ההיכלות כנז':

כדין אתער רוחא עילא'. היינו מה שנשלף כח דק בתוך הספי'. אחר כללותם בסוד הקשר הנזכר. והיינו סוד הבינ' רוח' עילא' נשמת' דכול'. שהוא מה שהם מאירות [אצ"ל מה שהיא מאירת] נשמה דקה בתוך הספי'. וזה נקשר בא"ס והיינו לגבי עילא' סתימ' דכל סתימין הוא הא"ס:

לאתער' על כולא. כי אין הא"ס שורה אלא על מקום שלם. ואחר שהספי' נשלמו השלמו' הנז'. וקשר העולמות. נתיישרו הצנורות כדי שאור א"ס יאיר דרך המדות וההיכלות אל כל הנמצא עד נקודה אחרונ'. והיינו אומרו ולאנהרא לון מעילא לתתא ולאשלמא לון. היינו שלמות עליון יותר משני שלמיות הנזכרים. דהיינו שלמותם בדבקותם במאצילם. ואפשר או' לאנהרא לון. מדרך החכמה ולאשלמא לון מדרך הכתר לאדלקא בוצינין ע"י הבינה: ואח"כ יתעורר אליהם עוד מציאות אורו הפשוט. וז"ש וכד כולא איהו בשלימו בנהירו דכולא. ואח"כ נחית בנהירו עילא' אור דק מה שלא ישוער. כדין האי היכל' שביעא' איהו היכל' סתימא' בסתימו דכולא. ר"ל קבל כולם בעצמותו להעליעם לקשרם בסיבתם:

לקבלא ההוא קדש הקדשים. דהיינו ג' ראשונות אורם בסתר המדרגות שבהם נהירו דנחית. והיינו סוד הכנת הנקבה אל הזכר. שהרי ההיכלות הם קישוטי השכינ'. והיא היא המכינה עצמה. אליו. והוא הוא המושך האור העליון הזה ע"י היסוד וז"ש ולאתמליא מתמן וגו'. כן השכינ' מתמלאת אור ושפע ותולדות ונשמות הכל משם. ועם היות שיש ייחוד ושלמות ע"י היכל הרצון. אמנם אין הנקבה מתמלא מן הזכר אלא דרך האיברים הנסתרים. וז"ש ולא אתמליא אלא מהאי היכלא. שהוא סוד נקוד' ציון שבה דמתקנא לקבלא ההוא נהירו עילא':

ורזא דא דרך כלל. היכלא שביעא' איהו אתר דחבורא דזווג' לאתחבר' שביעא' בשביעא'. היינו סוד הנקודה האמצעית אל [צ"ל של] הנקב' דהיינו ו' היכלו' ועיקר הכל השביעי: וכן הספי'. ועיקר הכל השביעי. שבו אשד ג' ראשונות ומשך השפע. והיינו היסוד. מהרמ"ק זלה"ה: