אור החמה על ספר הזהר א:פח

אזלי ושאטי נוקבי. לפתות בני אדם כנקבות בשפת חלקות. ועד לא מסיימי. שהרי עוד דבשם בפיו הם נהפכים לו כאויב כנז' בפ' ויצא [קמ"ח א']: לזה מתדעכי כדי שג"כ יהי' ריוח לרשע לשוב בתשוב'. ואין שפעם משוך תמיד כשאר הכחות. אלא אשם כלה מעט מעט. וחוזר הנצוץ ההוא סבתם ומשפיעם שוב פעם אחרת. שאלמלא הי' להם כח יחד היו אלו מחריבין העולם. לזה הטביע בהם בוראם סגולה זו:

בגין דההוא נצוצא. יהיב טעמא איך הם מתהפכין לפעול דבר ותמורתו. ופי' שהכל תלוי בסבתם שהוא הניצוץ המתפשט מלמע'. שהוא נמצא מהחיה שהיא מארבע בחינות. והיינו אומרו דההוא נצוצ' כליל מכול'. ויונק הדין מכל הבחינות. ויש בו כח להפך נצוצות אלו [היינו התרין ניצו'] שתחת ידו. לכל ההנהגות שבעולם:

רוחא דא. אהדר לעיל לרוח' דהיכל' אתכליל ברוח' אחרא כדקאמרן. שהם שני שדים. והדרך הוא כשהרוח כולל רוח אחר. שיתעלם הקטן לפני הגדול. והיינו סוד קברות התאוה כי שם קברו וגו'. דהיינו כל הכחות המתאוים לעלות למעל' ממחיצתם יתעלמו ולא יראו ולזה יקרא קברות התאוה. ולזה הכא עם היות שעלו ההיכלות אל ההיכל העליון. והי' ראוי שיתעלמו. לא כך אלא מכללם נעש' רוחא אחרא והם תרין רוחין. והיינו מרוב אהבה שלא יכבה האור הזך העליון האור התחתון. אלא יתן לו מקום באהבה. וז"ש והכא אתחזון וקיימי בחביבותא כלילן מכלהו תתאי ואינון חד. דהיינו עצם ההיכל. וכלל כל ההיכלות העולים זה נכלל בזה וזה בזה כנז':

כד אתפשט רוחא ברוחא, כדמות זכר ונקבה. רוח ברוח. העליון מתפשט בתחתון. ותחתון מתפשט בעליון. ואתחזון בחביבותא כענין אחדות וקשר ב' שמות יאהדונה"י שיתפשט שם יהו"ד למטה בתוך שם אדנ"י. ויתפשט שם אדנ"י למעלה אל שם יהו"ד: ויתחברו ויראו שניהם כענין זה הוא ממש סוד שני רוחות אלו. ואתחזון בחביבותא:

ורזא דא כתיב שני שדיך כשני עפרים. ונקראים שדים מפני שמהם יתפשט השפעה וחלב להניק לכל העולם בסוד החסד. והיינו כשני עפרים שהם עפר עפרה שתי שמות * [זו"נ. ע' זהר בראשית מ"ט א'] היכלא דרחימותא. שמתאהבין כל הכחות וההיכלות כולם כנז':

היכלא דא קאים תדיר בקיומי'. ששאר ההיכלות אחר הייחוד ורדת ההיכלות למטה אל מקומם. לא ישאר המציאות הרומז ייחודם אם לא יחזור ויתהוה פעם שנית הייחוד: אמנם כאן מרוב אהבתם יחד לעולם הם מצויירין שם. ואהבה זו אינ' בטיל' לעולם. אפי' בהיות שאר ההיכלות יורדים. שורש זה קיים ועומד תדיר:

אתגניז ברזא דרזין. היינו סוד מים רבים לא יוכלו לכבות. שכל ההיכלות בעלותם זה אל זה יתנו שם מציאות אחר וישתנו: וכן כל תחתון בעליון. וסוד אהבה זו תעל' למעל' למעל' מכסא הכבוד אל סוד האצילות. ואינ' בטיל' ולא משתנית. והיינו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה: וכאשר שום א' יתדבק בסוד אהבה זו ויעל' מכאן יעל' עמו בנשמתו או בתפלתו. למאן דאצטריך לאתדבק' ביה אתגניז באצילות ברזא דרזין כנז' לעיל:

והכא כתיב מפני שזהו סוד ההתעוררות העול' מן התחתונים למעל' בסוד מיין נוקבין. וכתיב פרחה הגפן וגו' הנצו הרמונים. שהם סוג [צ"ל סוד] גפנים ורמוני' כדמסיק ושם אתן את דודי לך. סוד הייחוד ודאי:

לבתר כד נהרין תרין רוחין. בסוד האהב' כנז' נפקי מבין כולם. כמה חילין לכמה סטרין אלף ורבוון דלית שעורא. בסוד השדים שהם מתפשטין מהם כחות אלו בעלי האהב'. שהם מעוררים אהבה בין ישר' לאביהם שבשמים. והם ג' בחינות הא' דודאים והם מן הימין. והיינו וילך ראובן בימי קציר חיטים וגו' הב' גפנים מן השמאל ודאי בעלי היין המשמח. מהם רמונים מצד האמצע שהם משתי גוונין סומק וחוור. ואלו מתפשטין השתלשלות הכחות כולם בסוד אהב"ה. עד שיוצא השתלשלות' מההיכל הזה מעילה לעלול. כמה חילין לבר עד שמגיע אל הככבים: והיינו נוגה. שממנו נשאב כל מיני אהבה למט'. וכל פרטי העולם המעוררים אהבת בני אדם. אבנים דשאים עשבים הכל נשאב משם: אם יתן איש סמאל אשר בין אחים יפריא והוא נרגן מפריד אלוף איש ר"ע בליעל את כל הון ביתו. וישים כל כחו לבטל האהבה ולהיותו מפריד לא יוכל:

הכא השתחוא"ה: הנה לעיל [בהיכל ג'] פי' ענין השתחוי' אחרת. אמנם השתחוי' זו בהיכל זה וכן סוד הידים הם הזרועות. כאן מקומו בסוד שמאל כלול בימין:

היכלא שתיתאה היינו היכל הת"ת. וכבר פי' לעיל [בהיכל ד'] טעם למה הת"ת על חסד וגבור'. הדא [הכא] איהו רוחא דאיקרי חוט השני. ירצ' התפשטות שני שהם תרין. שני חוטין מיוחדי' יחד הת"ת והמ': ויקרא הת"ת חוט השני כדפי' לעיל * [ע' באור החמה תרומה קל"ה א'] שנק' תולעת שני. והיינו כחוט השני שהוא הת"ת שפתותיך והענין שבהיכל הזה סוד הנשיק' כאשר יתבאר והיינו ע"י קשר הת"ת בהיכל זה:

היכל הרצון. היינו שכל ההיכלות בהיותם נקשרים בסוד אהב"ה * [כוונתו בסוד היכל אהבה] הם עולים בסוד הנשיק' כאן. והם מגיעים כאן אל הרצון. כי כל ישעם וחפצם להכלל כאן. והטעם כי ההיכלות האלו הם היכלות לספירות. ואין הספירות מתפשטות אליהן רק בהיותם כלולים עד כאן. ובהגיע סוד קשר ההיכלות יחד עד כאן. מיד הספי' באות כאן ומתלבשו' בהיכלות. והיינו סוד שהוא דבקותא דרוחא ברוחא: דהיינו קשר האצילות. והיינו שנעש' אהב'. ואח"כ עולים באהבה אל כללותם ברצון בנשיקה:

והנה כל ההיכלות הקודמין. כל מעשיהם אינו אלא מצד עליית החחתונים אליהם. והיכל זה יפעול מצד עליית התחתונים וירידת העליונים וז"ש האי רוחא אתכליל בשית שהם ו' היכלות. וכללותם היא השכינ' היא התפל' הנכללת בהם וקושרת אותם יחד. והם נערותיה תיקוניה קשוטיה. וקיימא בשית. היינו סוד הת"ת בעל ו' קצוות היורד ובא מתפשט בשש ספי' בתוכם. בהיותם כלולים יחד בסוד הבחינה הזאת. והיינו נשיק' שנושקים זה אל זה יעקב ברחל כדמסיק:

האי רוחא אפיק תריסר נהורין. היינו שבהכלל ו' ספירות בששה היכלות. והם דבקין רוחא ברוחא. נמצאו ו' תחתונים נותנים רוחא בששה עליונים וששה עליונים נותנים רוחא בששה תחתונים המתולד מהם. הם י"ב רוחין מתרין סטרין. מעילא ומתתא. ולא תאמר שיהי' כל א' וא' מאלו הי"ב כלולות מכולם * [צ"ע. וא' צ"ל רק כל כו' פי' כל א' מהששה כלול מששה] כל הששה בכל א' וא' וששה ממעל' וששה מלמט' בענין שכולם בכל א' וא'. וז"ש כלילן מכולא מתתא ומעילא: ועתה המאורות האלו הם ביתרון גדול משאר המאורות. ששאר המאורות הם יצירה ונעשים מחבור וקשר היצירה יחד. ואלו הם מקשר האצילות ביצירה: ולזה אינון חדאן לסלקא לעילא. מפני שיש בהם חלק אצילות. לקבלא כל הני דלתתא. מפני שיש בהם חלק בריאה [וא' צ"ל יצירה וצ"ע]. והם נושאים התחתונים ונקשרים בעליונים. מפני הרכבתם מאלו ואלו:

היכלא דא דאיהו רצון. על דרך אחרת יותר רחבה מהקודמת. דהיינו רעוא דכולא עליונים ותחתונים. שהספי' חושקות לבא הנה להקשר. וההיכלות חושקים [אצ"ל להם] וכאן דבקים רוחא ברוחא בסוד נשיק':

מאז דקשר קשרים. היינו קשרי ההיכלות יחד. ראשון נקשר פרק אל פרק במצמו ועולה אל השני. וראשון ושני נקשרים יחד ועולים אל הג'. וכן כולם. כל הקושרם ומגיע בהם עד ההיכל הזה. דא הוא דאפיק רצון מה'. דהיינו שהת"ת נקשר בספירותיו בהיכלות בייחודו במ' ומיד הרצון העליון הוא משלים חפצו. ועם היות שעדיין נשאר מדרגה א' שהוא קשרם בהיכל קדש הקדשים. עכ"ז כיון דקשר קשרין וסליק לון הכא אפיק רצון מה' מפני שכבר הוא ענין שלם וייחודם כאן. דבר ולא חצי דבר:

בחביבו דא [בחביבותא] וגו'. הענין שפי' רז"ל [ב"ב דף י"ז]. מת בנשיקה וזהו סודו כי נקשר הקשר כולו כנז'. ואחר שנעש' סוד הנשיק' בהיכל זה. נשאב נשמתו כאן בלי שום איחור. אלא נשתרבב אור הייחוד הזה ונקשרה בו נשמתו. ונעשה הנשיק' בה למעל': י"ב סלקין ולהטין. מאור עליון. ומהמתפשט מהם נעשה ד' חיוון קדישין. אלו הם החיות נושאות הכסא שדברנו מהם בכמה מקומות בפ' נח [עא] ואחרי מות [ד' ס'] ובהעלותך [קנד] ובכמה מקומות. רחימו דאהב"ה. דהיינו א' אריה מיכאל: ה' ב' ה' שור נשר אדם גבריאל אוריאל רפאל: ומה שכתוב חיות קטנות עם גדולות. היינו שהגדולות הם אלו שהם בהיכל הרצון. והקטנות הם בהיכלות התחתונים. הנקשרים בסוד אהב"ה [היכל ה'] ועולים להקשר כאן קטנות עם הגדולות:

אלין. הארבע' בעצמן אחידן דא בדא. יש להם בחינה בנקודה אמצעית ומתחלקות. לד' סטרין דעלמא. בענין שיש נקודה המייחדת הכל. ומתפשטות להיותם נחלקות לד' בחינות ההנהגה. חסד דין רחמים והכולל: והנה יש להיכל ז' [צ"ל זה] ג' בחינות. מצד עצמו חוט השני. ואחר שעלו התחתונים ונקשרו נק' רצון. כבחינת י"ב נהורין ואחר שי"ב נהורין הוציאו ד' אלה נק' גנת אגוז. מפני סוד המרכב' ד' כאגוז:

כגיניה וגו' שעיקר הוא נאמר על המ'. והיא כעין גנת אגוז זה. וז"ש דאיהו היכלא דרחימו וגו' ומעין למעל' במ'. ואי גרסינן בגיניה אתי שפיר שכאן יתעורר היחוד ובעבורו ירד כאן:

אלין ארבע היינו ארי' שור נשר אדם. וכתיב ופני ארי' אל הימין לארבעתם. ופני שור מהשמאל וגו' ופני נשר וגו' הם ג' לכל סטר. ולא רצה להאריך שעדיין יש כללות גדול אלא נקט כעניינא קרא. דכתיב הים עומד על שנים עשר בקר. ג' פונים צפונה וגו'. אבל יש להם בחינה כוללת י"ו לכל א' וא'. הם ס"ד לכולם. ובחינת ס"ד לכולם הם רנ"ו כנז' בתיקונים [פנחס ר"ל ב']:

כל אינון תתאי שהם החיות הנזכרות בהיכלות התחתונים. כלילן בהו בחיות אלו. והא כיצד דבהו קיימי רוחין ברוחין. כבר פי' בהיכלות הקודמין שיש היכלות ויש רוחין ויש נהורין. והענין כי ההיכלות הם מציאות העולם [נ' צ"ל העלם] דק מאד חי עומד כחיות הרקיעים. ויותר מהם אלף פעמים. אמנם אינו מסתלק ולא זז ממקומו. תוכו מלא רוח חיוני סתום בו. והם ז' רוחין בז' היכלין. מהרוחות הדקות האלו מתנוצץ בכל א' וא' נצוצות. הם הנק' נהורין. והיינו החיות והאופנים שמתפשטין ומתהוה בכל היכל והיכל. ולזה לא אמר היכלין בהיכלין. שאל גוף ההיכל לא יצדק קשר ויחוד: אלא רוחין ברוחין. שהם ראש ועיקר כדמות נפש אל הנהורין. וכן נהורין בנהורין מין במינו. כולהו אלין באלין. הרוח התחתון נכלל בעליון ועליון בעליון. ולעול' הם עולי' ונעשים אחדות גמורה בהיכ' הרצון:

וכדין האי רוחא. הנעשה בהיכל הרצון דאתכליל מכלהו תחתונים ושל עצמו קשור יחד:

סלקא דרך היכל קדש הקדשי'. ומשם ולמעלה ג"כ עולה עד סוד האצילות כנז' לעיל:

לאתעטר' ברוחא דלעילא. שבהיכל קדש הקדשים. הוא קשר ענין אחר. וכאן נשלף סוד רוח התפשטות הת"ת: והיינו ההוא דאקרי שמים. ועם היות שיש בינו ובין היציר' הכסא והיכל קדש הקדשים אין חשש וזמין ליה לאתחברא בהדי'. והת"ת בבואו הוא בא בכל הספירות יחד:

כיון דאתקשרו כולהו דלתתא. כל ששה היכלות בהדי' בשש קצוות שבת"ת. אמר ישקני מנשיקות פיהו. שישאב רוח תחתון יצירה. שם למעל' באצילות ורוח עליון דאצי' ביצירה. והיינו מאמר הנקבה אל הזכר:

כדין איהו חדוה לאתקשרא רוחא ברוחא ולאשתלמא דא בדא. ששלמות העליון. בהכלל התחתון בו בסוד המציאות הנשרש בו. שממנו יצא וממנו חוצב והמקום המחצב ההוא נשלם בהכנסו אליו. והתחתון חסר ודאי מהעליון. ומשתלם בהשליף העליון חלק ממנו וממציאו בתחתון. והיינו ולאשתלמא דא בדא. והיינו סוד ד' רוחין. רוח תחתון בעליון ורוח עצמו ורוח עליון בתחתון ורוח עצמו:

כדין איהו שלימו בחבור' חדא. עדיין לא נתפשטו ו' קצוות בשש היכלות: אלא איהו שלימו בחבור' חדא. יחד ששה ספי'. ע"כ יוחד ו' היכלות דרך כלל: אמנם כיון דהאי רוחא אתחבר. דרך כלל ואשתלים דא בדא כנז'. וכל זה נעשה בסוד התפל'. שצריך שיהי' מכוון בפרקי תפלתו קשר ועליית ההיכלות זה בתוך זה. עד שמגיע לאמת ויציב ושם נכללו כולם בהיכל הרצון. ובתנאי שיהי' זכאה. ולא תדחה תפלתו מחמת פגם עון. ויהי' כוונתו מיושרת: וז"ש דסליק כולא כדקא חזי ומגיע עד כאן. שלא נלאה בחצי הדרך ופסק כוונתו. והעביר היכל א'. ששוב אין לו תקנה. וז"ש עד ההוא אתר לאתחברא רחימו דא בדא: אמנ' בהתקבץ כל אלו התנאים יחד. מיד נשלם ונגמר הייחוד עליון גדול מזה. דהיינו כדין כל אינון היכלין וכל אינון רוחין וגו'. מהרמ"ק זלה"ה: