אור החמה על ספר הזהר א:פז
Ohr HaChammah on Zohar 1:87 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →תריסר פתחין וגו' ד' היכלות הם. הפנימי אין לו פתחין מרוב דקותו. והג' יש להם ד' פתחין כנגדם הם י"ב פתחים. והם ג' לכל צד זה כנגד זה בענין שהם י"ב. והם ד' הנז' בפ' פקודי: והנה הפתחי' האלו הם להמשיך למטה ואין צריך שימשך הדבר מהיכל להיכל עד צאת הענין דרך שער לבנת הספיר. כי זה דרך הקדושים. והנה הבחינות. אל ידיעת הדברים. הרבה מאד. וכל מה שיתעל' הא' על חבירו. כך יתעלה ידיעתו. ויתאמת. ויתמעטו הדברים בטלים בו. ויתמעטו המראות והמשלים:
תבין וסתמין פתחין. כדי להכלל רוח ברוח. יבדיל ההיכל מאותם הכחות הנפרדים לחוץ. אפי' טהורים. כדי להיות סוד הייחו' והקשר כמבואר בכל ההיכלות:
בר נש כד איהו בבי מרעיה. בא לתרץ מאי דקשה לן לעיל. אם בני חיי ומזוני אין הענין כאן. א"כ היאך ידונו החולה שא"א להבחין רפואה לחולה. שלא יבחן בין זה לזה חיים ומות. לז"א אי אתדן הכא לחיים יהבי חיים מלעילא כנז' לעיל:
קידה על אנפין וגו' הן אמת בגמרא פי' במס' שבועות [ט"ז ע"ב] קידה על אפים. כריעה על ברכים. השתחויה פישוט ידים ורגלים. ועתה דרך כלל פעולות אלו הם כריעה בסוד ברכים בנצח והוד. ולזה הכריעה בהיכל הוד היכל שני ששם הברכים כנזכר לעיל. ובהיכל ג' היא השתחויה סתם בנצח. להתרצות. ואינה השתחויה זו בפישוט ידים [האמור בגמ'] מפני שאינה בחסד ששם הידים אלא בנצח. לכך סתם השתחויה גוף. וכאן קידה על אפים בלי פישוט ידים. אלא מחבר פניו אל הקרקע לכבוש הדין. והוא בסוד ההיכל הזה ושכל הרצון לכבוש הדין. והיינו אל אמונה ואין עול. החצונים. חפצים בדין וכאן אין עול. אלא צדיק וישר. והלואי שיגביר האדם הרחמים ויכבוש הדין:
היכלא חמישאה היכלא דברקא דזהיר. היינו היכל החסד הוא בסוד החסד. ברקא דזהיר. ר"ל מתפשט כברק אורו לכל ההיכלות כולם:
רוחא דא דאיהו כליל שבו כלל כל ההיכלות התחתונים ופתח כל מפתחות אוצרות עליוני' בידו לסגור ולפתוח:
נציץ לכל סטרין. להתנוצץ ולהאי' כל התחתונים מאורו מנצוצא המתנוצץ מאור רוחק [נ' דצ"ל רוחא] היכל זה. נהיר חד נהורא פירש בפ' פקודי ששמה סורי"א:
כעין ארגוונא היינו ארגמן שסודו המרכבה ד' גוונין כדמפרש ואזיל:
נהורא דא כליל בכל גוונין דנהירין. שהוא מקבל סוד החסד והגבור' והת"ת והמ' בסוד הארת פעולותיהם והיינו נהור' חוור מהחסד. ואוכם מהמ'. וסומק מהגבור' וירוק מהת"ת.
אתכלילו אלין באלין. שיכללו ד' בחינות זו בזו והיינו אומרו אתרקם חוור בסומק חסד בגבורה וגבורה בחס' והיינו ריקום מזה לזה ומזה לזה. אוכם בירוק [נ' דצ"ל מ' בת"ת ות"ת במ'] ת"ת במ':
לבתר נשארה המ' לצד הימין והיינו חוור באוכם חסד במ' ומ' בחס':
ואתעביד חד חיוותא מרקמא. ופי' בפ' פקודי שנק' זוה"ר דהיינו זוהר הרקיע לכך לא לקחה ד' אורות אלא כזוהר הרקיע דהיינו ירוק וסומק בבחינת הת"ת ובחינת הגבורה. והיא נמצאת מכח מה שיתדבקו ד' גוונים יחד: ובצאתה מכח המזגתם יכלול [רק] שתים לא שחרות המ' שהוא כלול בירוק ולא לבנינות החסד שהיא כלולה באדמימות הגבור':
דיוקנהא כדיוקנא דבר נש דהיינו בסוד כתפארת אדם שהוא משובח הדמות והצלם כנודע ובו סוד כל הפעולות וכח להשפיע לכל התחתונים משום דכליל כל דיוקנין. והיינו אדם הרוכב על הכל כנודע כאו' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. ולזה מינה נפקו ד' סמכין. הם סוד ד' חיות שראה יחזקאל ואינם אלו כשאר החיות שיש למטה מהן חיות קטנות אופנים שרפים וכיוצא אלו הם חיון רברבן על אלין דלתתא שיש למטה מהם עוד חיות קטנות והיינו ד' חיות שבד' היכלות שפי' אלו הד' הם רוכבות על ד' אלו שבד' היכלות בזולת אדם עליהם מלמעלה נק' סוריא שר הפנים בפרקי היכלות [ו' תיבות אלו נראה שאינם שייכים לכאן]:
חד איקרי אופן נודע שיש ד' אופנים למטה מארבע חיות וכמו שהחיות ד' והם א' הכולל כולם כך חד איקרי אופן שאינה במעלת חיה. דאיהו תרין נחלקת לשתים. בגין דכד אתחזי אתנהיר אתרא [אחרא] בגויה דהיינו סוד היכל ראשון שפי'. שעניינו שהוא שם אדנ"י. ובתוכו שם יהו"ד. והיינו כאשר יהיה האופן בתוך האופן ונודע ששם יהו"ד או שם אדנ"י הם ד' רישין לד' סטרי עלמא י"א לסטר דרום ה"ד לצפון ו"נ למזרח ה"י למערב היינו אתנהיר אתרא [אחרא] בגוי' דביק דא בדא. כענין שם יאהדונה"י ואתחזון ד' רישין לד' סטרין דעלמא וכולהו חד גופא סוד שם יהו"ד קשור ומיוח' עם שם אדנ"י והיינו דכתיב כאשר יהיה האופן ואלין קשירין דא בדא. סוד ד' היכלות [הקודמין] כחיזו דחיות עילאין הרמוזים ומסומנים בהיכל [זה] אהבה או אפשר ואלין קשירין [פי' ד' חיות] שבהיכל אהבה כחיזו דחיו' שבהיכל הרצון [ארגמ"ן] אוכחיות עילאין שבאצילות [חגת"ם] בהם יצדק באמת דלא מתפרשן אמנם אלו מתפרשן מפני שהוא קבוץ היכלות שאחר הייחוד יחזור כל א' וא' אל מקומו והיכלו:
האי חיוות' דארבע גוונין מרקמן שהיא ראש לד' חיות כנז' והיא נק' זוהר. אחידן אלין באלין לד' סטרין. היינו כללות ד' פנים לחיו' שהם י"ו פנים לכל חיה שהם ס"ד פנים כנז' בפ' אחרי מות [דף ס']:
מהכא כד נפקא [נטלא] ירצ' בהמצא החיה הזאת הגדול' שהיא זוהר שפי'. נטלא חיוותא דא נטלין [נטלא] לתרין סטרין לשתי בחינות. ולזה האי רוח' דברק' שהוא סוריא כנז' אתכליל בתרין רוחין. והא כיצד רוח' דא דברק'. שהוא מציאות ההיכל הנה [א' צ"ל הזה] מצד עצמו דאפיק חד חיוותא. דהיינו זוהר כנזכר וכל אינון נהורין שהוא קיבוץ ד' היכלות וקשירתם יחד. שנעשו עתה מציאות עצם א'. והיינו דמתהפכי [ב' תיבות אלו לא שייכי לכאן] רוחא אחר' נהיר מיניה. מעצם ההיכל דאיקרי ע"י הארת עצם ההיכל בכללותם, רוח' מלהט'. בענין שהם שתי מאורות. הא' עצם ההיכל והב' מה שיתכללו כל התחתונים ויתייחדו באורם. באור המאיר בהם מהיכל זה. ועתה מאלו השנים יאירו מכללם שנים אחרים בענין שהם ד': הזוהר הכולל כל התחתון. סוריא ראש להיכל הם שנים. ואלו השנים נקראים שדים. ב' שדיך כשני עפרים ויתמצאו מאלו שנים אחרים שהם אל שדי: הא' נק' א"ל והב' נק' שד"י. מצד היותם מהשדים: והם קשורים יחד שני שדים. ואלו השנים הם שתים שהן ארבע: וז"ש תרין נהורין ד' אינון [צ"ל דאינון] ד':
ואלין נהורין מתהפכאן בגוונוי. מימין לשמאל ומשמאל לימין. וזה גורם אנ הדין שימצא בעולם. התהפכות המאורות ממטה למעל' וממעלה למט'. והכא איהו להט החרב. עתה מפרש חרב מ' ולהט החרב קדוש בתוך ההיכל הזה. שנתהפך מדין לרחמים ומרחמים לדין. והיינו אלין נהורין דמתהפכאן שננא דחרב'. שהם מצד א' ימין. ונתהפכו שמאל. דין שנון וקשה למ' הנק' חרב שהיא פועלת הדין על ידם. והיינו דמסיק ואלין תליין על רישייהו מלעיל' האי להט החרב. היינו שעליהם שוכנת וחופפת המ' בדיני' שהם כחות שמאליות בהיכל הזה: וז"ש דאלין אינון נהורין דסטר שמאלא ויורד ענין זה עד החצונים. משתלשל הענין מבחינ' אל בחינ': וז"ש אפיקו חד חיוותא. שהמציאו המאורות הנז' הטובים. עוד הוציאו חד חיוות' אחרא דקיימ' על ד': ומכאן משתלשלים אותם שהן חוץ. וז"ש דלא קיימי בקיומייהו. והד' הנז' שהם למטה מחיה. הם תרין מימינ'. תרין משמאל'. שכך כל ארבע' בכל מקום שהם חסד ת"ת ימיניים מ' גבורה שמאליים. אלא שהם מתרבעים ומתאחדים. אמנם כאן הם מתבחנים בדין. לכך יתחלקו ולא יוקשרו. אלא תרין מימינ' תרין משמאלא:
כד רוחא דחיוותא. שהיא עליהם עאל באלין הארבע' הנז' נציץ מנייהו תרין נצוצין מלהטן. והם הא' זכר כולל כל הימין. והב' נקבה כוללת השמאל. והיינו משתלשל ממשתלשל עד רדת המשתלשלים למט'. והיינו נצוצין מלהטאן בתוקף הדין. ונפקי מהאי היכל' לבר. בחצונים שא"א להיותם בקדש. ואלו הם סוד להט החרב המתהפכת. דהיינו שהם מתהפכי תרין אלין נצוצין מלהטן שהם כחות הדין לזמנין נוקבי והם תחתונים למט' מתדבקים בחצונים. לזמנין דכורי ומתגברין ועולים. לזמנין רוחין חצונים. לזמנין עירין קדישין. דהיינו אויבים מתוקף דינם מלשון ויהי ערך:
מ"ט יר' מי גורם שינוי הנצוצות האלו. ואינם עומדים על מעמד א'. בגין דהכא [דכד] אתכליל האי חיוותא שהיא סבתם שפירשנו עתה שנמצאת בדין. והיא נכללת בחיוותא קדמאה סבתה לינק תוקף הדין. מגו תקיפו וחוזק הגבור' הנשפעת דאתכליל דא בדא. וינקא מדינה העליון:
נפקא חד נצוצא. להתפשט למטה התפשטות הדין הזה החזק, מלהט' תדיר. מדין הגבור'. דלא אתדעך לעלמין. ולא ימתיק ושט למט' בחוץ מן ההיכלות ואזלא אבתרייהו. אחרי אותם השתי נצוצין שנמצאו מן החיה עצמ'. בענין ששתי הנצוצות מצד החיה הזאת. והנצוץ הא' ממנ' [פי' מכח התדבקות בחי' קדמאה] ומכח הדין סבתה. ולזה נצוץ עליון זה הוא נותן בהם כח לכל הפעולות:
והשתא אינון גוברין בגבור' הם פועלים הדין הנשפע עליהם. ועבדי שליחות' ועד לא מסיימי מתדעכי שהדין כלה מאליו. לא מסיימי כדי שיהיה לעולם שארית. והיינו חצי כלים וגו' [ע' סוטה דף ט'] ולזה כשהם מתחדשין מדין חדש כמלקדמין אינם זכרים אלא נוקבי. מפני שהנצוץ כלתה אליו בחינת הזכר ויונק מלמעל' מבחינת הנקב'. מהרמ"ק זלה"ה: