אור החמה על ספר הזהר א:פו

אשתכח. שאין נפרד זה מזה וזה מזה. דכולא תליא דא בדא ואתקשר דא בדא עד דאתכליל כולא בהיכלא תליתא'. ונקח משל באלו ההיכלות אל כל שאר ההיכלות. ומכאן נקיש אל העניינים כולם. ונראה בפי' שכל העליה למעלה תלוי בקשר התחתון בעליון: ורעותא דצלותא. לאשתהי' ח"ו התפל' אליהם אלא רצון טוב הנעשה בסוד התפל' גורם קשר העולמות כולם יחד:

היכלא רביעאה זהו היכ' הגבורה. ועם היות שהת"ת הוא על נצח והוד עכ"ז הוא עיקר מקומו למעלה מהם [מחו"ג] כגוף שנמשך מעל שתי זרועות. ומושך ויורד. ובהיכלות שאין ביניהם סוד הכרעת הדין והרחמים. מפני שהם יונקים מהפעולות המזוגות מלמעל'. ואין לך בהם ענף שלא יהיה עניינו בסוד ההנהג' המזוגה. לכך המדות על תיקונם הת"ת למעל' מחסד וגבור' אמנם בספירות שהוא מקום ההכרעה והמזגת המדות יורד למט' אל תחת שתי מדות אלו להשלימם:

היכלא דא משניא שבה סוד הסנהדרין וכל אלו העניינים. מה שאין כן בשאר ההיכלות אלא עצם ההיכל ורוחא די ביה. וחיה הנמצאת מהרכבת הכחות. וכללותם כדפי' אמנם ההיכ' הזה מצד עצמו יש בו מיד [אצ"ל סוד] כמה סנהדרין ובתי דינין ושלוחין וממוני' וסופרים ועדים כאשר יתבאר: ד' היכלין לדא. אינו היכל א' כשאר היכלות. אלא הוא מתבחן לד' היכלין זו פנימ' מזו כדלקמן. הא' הוא לסופרים ידועים. שהם תחת רשות שני סופרי הדייני' כאשר יתבאר:

וההיכל הב' לבעלי עינים המחשבים מעש' בני אדם:

והג' והד' הם לשתי בתי דיני'. ואלו הם ד' בחינות בהיכל זה כל א' חשוב מחבירו כאשר יתבאר:

הכא איהו רוחא דאיקרי זכות. להראות שעם היות שהם בסוד דין הגבור'. לעולם חפצם ורצונם לזכות שהוא צד הקדושה. ולכן לפניהם מסודר דין כל בני עולם כל עונותיהם ועונשם. ושכר לשומרי מצות התורה. ושם ההיכל [נ' דצ"ל רוח ההיכל] א"ל והיינו ואל זועם בכל יום וכן פי' בפ' פקודי וא"כ נמצא שמו הכולל רוח ההיכ' הזה זכותא"ל. עם היות שהוא עיקר הדין. לומר לך שמהפכין לזכות תחל' וז"ש דא מתהפך זכו לכל בני עלמא:

רוחא דא נטיל כולא. שהוא כולל כל ההיכלות בעלותם להכלל כדרכם.

מיניה נפקו ע' נהורין מנצצין. כל ענין נציצו מורה שיש כחות הרבה נכללים בעצמם והיינו נצוצות:

וכלהו בעגולא היינו סוד אומרם ז"ל בסנהדרין [דף ל"ו] שהיו יושבין כחצי גורן עגו'. כדי שירא' כל א' את כולם. ונמצא כ"א מהסנהדרין דיוקן כולם חקיק בו. והענין שהאורות המתפשטין הנז'. יורדים וממציאים חיילין. אבל אלו אין אורם יורד ומתפשט. אלא כל כחם הוא להכלל כ"א בשאר חביריהם. והיינו התפשטותם כללותם. מהם ובהם. וז"ש מתדבקאן דא בדא. והיינו דבוק לבד ואח"כ מוסיפין עוד. נהירין דא בדא. שיכנס האור בעצמות חבירו. ואח"כ [אחידין וכו'] יאחוז הוא בעצמו בחבירו ויכללהו בעצמו. בענין שכאו"א כלול מכולם בשני דרכים. הא' ממה שחבירו מאיר בו הב' ממה שהוא בעצמו אוחז בחבירו ושואב את אורו לתוכו:

כל זכיין. הוא הדין בחובה שהכל דנין כאן כדפh' בפ' פקודי:

מכלהו נפקי תרין נהורין. אלו הם כוללים כח כולם בדרך אחרת. כי יתקבץ כל האור ויעשה שנים אלו. ולא שיהיה זה למטה מזה אלא שקילו כחדא. שניהם שוין דהיינו שיתקבץ האורות כולם יחד ויעשו שניהם כאחד:

ע' רברבן. הם שרי האומות והם יונקים מהגבורה והם מבחוץ חצונים למטה יורדים אל מקום ההגון להם. לא במדור היכל זה שהרי המדור קדוש ואלו חצונים.

ע' נהורין אלין. שהם ע' סנהדרין וב' עדים כאשר יתבא'. כולהו פנימאי גו לגו בסוד פנימיות ההיכל בנקודה האמצעי' כדפי' והיינו שררך אגן הסהר וגו' בטנך שהוא הבהינה האמצעית נקודת המרכז אל כל העגולה:

לקמי נהורין אלין עאלו וגו' הענין שאין עד נעשה דיין והדין העליון אינו לדון אלא על פי ראיה. ולזה עם היות שקמי נהורין אלין עאלו כל זכו וכל עובדין דבני עלמא. ע"י שבעה עינים וכולם רואים. אין עד נעשה דיין. אלא שני המאורות האלו האמצעיים שפירשנו. הם המביטים בעינים ומעידים כפי מה שהוא מצוייר בהם וז"ש ותרין נהורין אלין סהדין סהדותא.

והענין בגין דאינון שבע' עיני ה' דמשטטי בכל ארע'. והם שבעה כחות ההשגחה. ואינו שרואים ומעידים. מפני שאם היה כך. היו מעידים למעלה בעולם הרוחני מה שנעשה למטה בעולם הגשמי. והיה הדין נגזר שלא כתקנו שיגזר למעלה על מה שנעשה למטה. אלא כל מה דאתעבי' בעלמא אתרשים בהו ההוא עובדא ממש. כשיעור מה שמטמא עצמו ופוגם האדם העושה הרע. אם מעט ואם הרבה. והיינו והטוב בעיניך עשיתי. באותם העינים ממש. עשיית רע או טוב. וז"ש וההוא זכות' ממש: ואלו העינים אינם מדברי' רק עולים. וקיימי בקיומייהו. שאין המעשה המצוייר משתנה ח"ו. אלא עומד כך כדי שיעידו העדים על אמתות הדבר:

ואלין תרין נהורין. שהם העדים. חמאן בהו. באותם העינים ומסתכלאן. כל פרטי המעשה וצדדי הענין. וסהדי קמי אלין ע' נהורין. שהם הסנהדרין ואז הב"ד שהם. אלין ע' נהורין גזרי גזרין וגו':

הדא איהו אתר זכות' כלומר עד כאן היכל א' שהוא סוד זכו"ת א"ל כנז':

רוחא דא זכות הנז' ביה אתרשימו. הענין שהכח העליון שבו סוד העין [צ"ל הע'] הנז' נק' א"ל. הוסיף עוד ג' אותיות שהם יה"ו. בענין שכללם ואלה"י או אל יה"ו. והיינו ביה אתרשימו תלת אתוון. והיינו סו' י' מן הימין ע"ב ה' מן השמאל ע"ב ו' מן האמצע ע"ב והיינו סוד רי"ו נהורין הם ג' בתי דינין אחרים כדמסיק לקמיה. וסו' יה"ו הוא שמלמעלה מתפשטין אותיות אלו ונכנסות בסו' אל. כהתלבש זכר בנקבה וכהתלבש שם יהו"ד בשם אדנ"י וז"ש דאתדבקו בהאי אתר כדאתדבקותא דכר ונוקבא. ושם יה"ו מאיר בשם. א"ל כדמות אור הזכר המאיר בתוך הנקבה ואז מתנוצץ שם א"ל ג' נצוצות בבחינת יה"ו ע"ב לי' ע"ב לה' ע"ב לו'. ומכח אור אותיות יה"ו שנכנסו בו. אתרשימו ביה ולא אתעדו מתמן. אפי' שיסתלקו אותיות יה"ו האורות הנסתרים. נשאר מתבחן בשם יה"ו כשהיה:

לבתר נפק חד נהורא. אחר שנתבחן באותיות יה"ו כנז'. נפק חד נהורא נהיר לד' סטרין. דהיינו י' סטרא חד ה' סטרא חד ו' סטרא חד א"ל סטרא חד. והיינו האי נהורא שהוא א"ל. אנפיק תלת אחרנין דאינון רי"ו: מלבד הע"ב דאינון תלת בבי בתי דינין אחרנין. והם דינים קטנים. דינין אחרנין במילי דעלמא בעותרא במסכנו במרעין בשלימו בכל אינון שאר מילין אבל דברים גדולים כגון בני חיי ומזוני אינם נדונים אלא פנימה בב"ד א"ל. וכפי זה ד' ההיכלות הנז' לעיל שבהיכל הזה הם לד' בתי דינין. והפנימיים בשם א"ל שהוא עיקר. אמנם בפ' פקודי תפס דרך אחרת:

סלקא האי רוחא וגו' היינו שנכללים בהיכל זה סו' ג' היכלות יחד זה בתוך זה כנז' לעיל. ובהיות ההיכל הזה נכלל בכל ההיכלות. אפיק חד חיוותא קדישא. שאין לה בחינה אל החצונים עם היות שהיא דין. שהיא מלהטא באש הגבורה. ושם החיה הזאת תומיא"ל. והיא ראש לכל ההשגחה. ולזה עיינין לה כחיזו עיני אנשא יר' להשגיח למטה במעשה בני אדם. וכל ז' עיני ה' הנז' הם שואבים שפע וכח אל ההשגח' מהחיה הזאת. מפני שיש דברים הנעשים למטה ותלוי בכוונה. ודבר זה מסור. ללב. וסו' החיה הזאת יש בה כח ההשגחה אל כל פנימיות המעשה. ואפילו המחשבה שלא נגמרה למעשה. ולזה היא משפעת כח בבעלי השגחה וז"ש לאשגחא באלף אלפין וגו'. ואלו הם ג"כ בעלי הדין להשלים הדין. שהעינים מתאדמי' באדמימות הדין:

תחות האי חיוותא ד' שרפים. הם כחות מהדין והם מלהטן. בדיניהם. כולהו כחיזור ושושן. ירצה שהם כלולים כפתור ופרח. כפתור היינו ת"ת בחסד וגבורה תפוח ודאי [וא' צ"ל תפארת ודאי] ופרח היא המ'. בענין שהם כוללים ג' גוונין שהם סו' המרכבה. ומפני דיניהם הם כוללים אותם. חיזור ושושן. והנה נסיעתם אל צד הדין. ופעולתם ממציאים מעצמם כחות דינים. והם נקראים שביבי אש. וז"ש שביבין דאשא סלקין: ובהתקבץ כל אותם השביבין נעשה מקיבוצם. ע"ב גלגלין לכל חד מלהטין כאשא. כי באומרינו שרף א'. היינו קיבוץ חיילים הרבה יעשו אבר א' והרבה אברים יעשו שרף א':

ואח"כ יתפשט סוד החיה הזאת בהתפשטות חייליה למטה. משתלשלין משביבי גלגליהם. נהר דינור. סוד התפשטות כחות הדין. וז"ש כד נטלין. בסו' פעולת הדין. אתעבי' נהר חד דינורא. אלף אלפין. כחות מתפשטין לאין תכלית. והיינו ישמשוניה. שהם פועלים הפעולה הנמשכת ממנו למטה בתחתונים. והיינו או' מתמן נפקין וגו' בגו ההוא נורא. שסודו כח התפשטות הדין והמשתלשלים מאש הגבורה:

תחות היכל תניינ'. פי' מדור היכל שני שהוא היכל ההוד. שהוא מתפשט מן הגבורה. לכך במדור שלו יש כחות הדין והם פועלים דין. והם פעמים מלמדים סניגוריא על ישר' כשהם עוסקים בתורה. והם מתרחקים למטה במדור עצמו. והם מתקרבין בהיותם מעוררים שירם וזמרם בחברת יש'. אז אתיין לאתקרבא אל סו' עילוי המדור. כדי ליהנות ממשך הנהר העליון. ואתנהרן [הגי' שלפנינו ואתוקדון] כולהו מאש הנהר הזה. ובאמצעות קורבתם הם גורמין שמאירים. כל אינון ממנן דעלמא דאתמנון לשלטאה. ואפשר שהם הממונין על כל מעשה העולם. שרי המים והאש והברד וכיוצא. והם נהנים ומאירים באמצעות יושבי המדור הזה מדין נהר דינור. ואפשר שהם ע' שרים. ויניקתם מדין הנהר הזה באמצעות אותם הכחות:

ההוא חיוותא. תומיא"ל דאמרן. אפיקת חילין ומשריין דלית לון חושבן. שהם משתלשלין למטה מבחינה אל בחי'. בתוך ההיכל. מחוץ להיכל. במדור. מחוץ למדור. מתפשט עד אין תכלית. וכולם לצורך עד הגיע לחצונים. והטעם שהדינים וחלוק' וחלופי בחינתם. הם כפי ריבוי בחינות בני אדם והפרדם במעשיהם. הן רב הן מעט. וז"ש כל דינין דעלמא מהאי הינלא נפקי. וכמה מיני יסורין הם. ושר מופקד על כל א' וא' מהעשים האלו הן לטב הן לביש נדון ונשפע ונפעל למטה. שאין מעשה קטן שלא יהיה בהשגחה להשכיר או להעניש:

בר תלת וגו' דבמזלא תליא מילתא. שאם נדון בכאן על א' מאלו. יאמרו אין כאן שפע. עד שישלחו משם מלמעלה. והיינו ההוא נהר עילאה. בינה הנקרא מזל בסוד תיקוני דיקנא כנז' באדרא. וז"ש נהר עילאה דכל נהורין נגדין מיניה. ועל שם כך נקרא מזל שנוזל. ולא שיהי' ההיכל הזה מסולק מן הענין מכל וכל. אלא שיש מקום מוכן לקבלת שפע המזל העליון. וז"ש קיימא מלה באמצעיתא דהאי היכלא בסוד דקותו אתר מתקנ' לקבלא רוח' לעילא כאומרו אלדי"ם נצב בעדת אל ויורד ונוזל כל מה שנגזר מן הדין התחתון ומסכים כפי ראות ב"ד עליון מן המזל וז"ש ודא סלקא וגו'. מהרמ"ק זלה"ה: