אור החמה על ספר הזהר א:פה

כלילו כחדא לא שיהיה פרט ארי' לעצמה ונשר לעצמ'. אלא ארי' ונשר כלילו כחדא. ואתעבידו ביה דיוקנ' חדא. משניהם יחד כענין תערובת והמזגת שני כחות יחד וחיה זו שמה אהיאל:

ואתעבידו ביה הענין שמעשיה' הוא ביה מעצמותו:

אמנם אין ספק שיקבל הכח מסבתו העליונה מעצם הנוגה. ויהי' ענינם כנוגה המגיע אל המראה המלוטש ומתנוצץ נצוצות. כך היא ענינה בהגיע אור נוגה [פי' זהריא"ל עי' פקודי רמ"ט באור החמה] בו. מתנוצץ אלו שהם ד' אופנים עילאין. שעם היות שפירשנו אופנים בהיכל ראשון ובהיכל שני אלו מתעלים עליהם שיעור גדול:

כחיזו דתרשיש שיש בהן כח כל הפעולות. תר"י ש"ש דהיינו י"ב אבני החשן כנזכר בתיקונין. דהיינו תערובת והמזגת הכחות בהן:

ושית מאה וגומר בגוייהו להיותם נצוצות מהם וענפים מסתעפים מהם. כלולים כחשבון הגדול הזה:

ואלין ד' אופנים כל אחד ואחד בתמניא גדפין שהם מחנות וכל המציאות הזה נפקי מגו ההוא נהירו וגומר שהיא הנותנת כח באופנים וכללותם. והיינו בהיותה יונקת אור מסוד הנוגה כנזכר. וז"ש ובשעתא דנציץ נהורא מסוד אור נוגה המתנוצץ בו אפיקת חילין אלין:

ואלין ד' אופנים הנז' שהם תחת החיה הנז'. קיימין בד' סטרין דעלמא. א' למזרח כטבע סוד המזרח. ואופן א' למערב כטבע המערב וכן לשאר דהיינו סוד חגת"ם והחיה מרובעת עליהם ולהיות כח כל א' בחברתה לכך הם בעלי ד' פנים כנודע:

תרין אנפין מסתכלין לגבי ההוא חיוותא. כדי לקבל ב' השפעות שיש לחיה. הא' מבחינת אריה והשני מבחינת נשר. ואח"כ בשני פנים משפיעים השפע שקבלו והם משפיעין לחייליהם התחתונים שהם סוד הכנפים ואלו הפנים אינם מביטים למעלה כי אין להם כח לקבל. ולזה תרי אנפין מחפיין בגדפייהו שהם ח' כנפים הם ח' מחנות ופנים אלו הם מאירים אליהם. כדמות שם יהו"ד פנים לשם אדנ"י כנפים. ולזה [ותרין] אנפין מחפיין בגדפייהו מאינון נהורין דהיינו סוד הארת החיה העליונה עליהם והתנוצצות כחה. ולא יכלין לאסתכלא שאין הקבלה ע"י הפנים האלו אלא על ידי השני פנים המסתכלים בחיה הנזכרים:

בכל זמנא דנטלין. היינו נסיעת פעולתם אל ההנהגה. ואלו הנהגתם כפי המתבאר לקמן ובפ' פקודי [רמט ב'] והוא סוד לוחמי מלחמת ה'. ולזה הם נוסעים בדין קשה למלחמה כי ממש כמו שלוחם למטה מלך פלוני עם מלך פלוני. כך תחלה לוחם למעלה שר פלוני עם שר פלוני ומפילו. וכל אותם המלחמות הם נשפעות מאלו בהיותם שואבים כח ושפע ממה שנגזר בהיכל רביעי שהוא היכל זכות. ונסיעתם היא ע"י שמשתלשלין מהם ד' גלגלים לכל אופן כנזכר בהיכל ב' וג' סמכין לכל גלגל. הד' גלגלין מקבלין שפע ד' בחינות מזרח מערב צפון דרום. הג' עמודים הם מחנות לימין ולשמאל ולאמצע ושם פי' עניינם והמזגתם ופעולתם ולז"א כקדמאי כל מה שנאמר בקדמאי הדין כאן באלו. ואז הם מושכין מעצמותם זיעה והיינו אש משתלשל מהם. ונעשה כמה חיילין ומשריין דכולהו משבחן. וכאן נראה שאינם אלא בעלי שיר ובפ' פקודי [רמ"ט ב'] פי' שהם ג"כ כת שנית על הצלתם של לומדי תורה מהחיצונים ומהם [צ"ל שהם ע"ש באור החמה] שלוחים בעולם כנגד שלוחי מלאכי חבלה המתפשטין בעולם ועל אלו נאמר כי מלאכיו יצוה לך:

ד' פתחין אינם אלו פתחי ההיכל שפתחי ההיכל ממש הם מבחוץ ואין עסק רשב"י ע"ה בהיכלות אלו בשום ממוני הפתחים ולא בעניינם. אמנם העסק כאן בפתחי' אחרי' והוא באמצע ההיכל למעלה יעשה אל ההיכל מקום א' כאשר יהיה ההיכל בתוך ההיכל. ולזה נקט ליה הכא ולא קאמר ענין הפתחים ברישא. וד' פתחים אלו אינם משמשים להשפיע לחוץ להיכל ח"ו אלא הם לד' סטרין דעלמא בתוך ההיכל בעצמו מפני שהתחתונים הנזכרים בהיכל זה ושני וראשון הם בחינות שונות מהם ראוים לשער המזרח אור הת"ת. מהם ראויים לשער המערב אור המ'. מהם ראויים לשער הדרום החסד מהם ראויים לשער הצפון גבורה לכך יש להיכל העליון הדק הזה ד' פתחים לכלול התחתונים בו כל א' כפי פתחו ושערו ושיעורו:

עשר ממנן לכל פתחא ופתחא להיותה כלולה מעשר. והנה ע"כ בהיכל א' וב' וג' [ונ' דג' ט"ס הוא דהכא בהיכל ג' איירינן] לא היה קפידא רק בפתח הכניסה ושאר ההיכל כולו קדושה א'. אמנם בהיכל זה אינו כן אלא יש היכל פנימה מהיכל ושוערים עומדים ולהם פעולה ידועה כנזכר בפ' פקודי:

ובזמנא דכולהו די בגו היכלין דלתתא דאינון [ואינון] היכלין סלקין נכללים זה בתוך זה כדפי' בהיכלות הקודמין.

בתר צלותא דכיא כנזכר כי עיקר עלייתם הוא ע"י התפלה הנקיה שהם מתייחדים על ידה:

כולהו עשר ממונים פתחי פתחין. ועשר ועשר ועשר שהם ארבעים פותחים פתחים שבצדן. עד דכלילו כולהו אלין באלין ומשלבן אלין באלין. בסוד כללות זה בזה כנזכר לעיל בהיכלות הקודמין ועאלין כלהו ממנן [גו ממנן] מסודרין כראוי ונקשרים עליונים בתחתונים ותחתונים בעליונים כראוי כיצד אופנים שהם בהיכל ראשון בחיות [צ"ל בחיה] שבהיכל ראשון יחד עלולים בתוך עלתם וחיות [צ"ל וחיה] שבהיכל ראשון אחר כללות' באופנים שבהיכל שני [צ"ל בחיות ובאופנים וכוונתו על הגלגלים] ואופנים וחיות שבהיכל שני כלולים יחד. עם מה שנכלל כל היכל ראשון בהם כנזכר:

באלין אופנים שבהיכל זה נהורין בנהורין. היינו בחינת ההיכל אחר העלותו אל בחינה עליונה שאין לה אלא בחינה א' למעלה ממנה דהיינו רוחא ברוחא בענין שההיכל קודם לכל רוחא וממנו משתלשל נהורא ומנהורא חיה. ומחיה אופנים. ומאופנים גלגלין ומגלגלין סמכין. ומסמכין כמה חילין ומשריין ולזה יכלל הכל יחד זה בתוך זה עד שיזדכך אל הבחינות העליונות נהורין רוחא וגומר עד שעולים אל בחינה דקה של היכל נוגה. דהיינו רוחא דא דקאמר:

בהיכלא דא אית דוכתא חדא. שהוא הנק' תא הרצים והיינו שהוא מקום כניסת הרצים. והם כל הכחות המשתלשלין מהחיה הנזכר [היינו אהיא"ל] ונקראים רצים מפני שהם מזדמנין כרגע במרוצה להצלתן של ישראל לעת הצורך והם מבחינת הבינה שהיא הזהב והדין היפה מפני שאלו הם סוד לוחמי מלחמת עבדי ה'. כגון בימי סנחרב וכיוצא בזה שנעשו כרגע. וז"ש דחיזו [כחיזו] דדהבא נציץ אור הבינה המתנוצן:

ותמן גניזין בבחי' המדה שהיא גנוזה כמה חיילין ומשריין להיותם בחינות מצד הגבורה והדין לפעול הדין בשונאי ישראל ולהיותם אלו מתעלים בסוד התא הזה המעולה לא סלקי ולא מתעטרין לעילא להכלל רוח ברוח בשום זמן לבדם מפני שההיכל שלמעלה מהם הוא היכל הגבורה ואלו כחות הדין ואם יעלו לבדם ח"ו יתלבשו בדין ויכלו העולם כרגע. לזה אינם עולים אלא דוקא בשעתא דכל אלין קשירין והיכל דא כולו יחד נטיל לאתעטר שאז הם עולים בכלל ומתמתק הדין בסוד היחוד כי אז יסעו ע"י זולתם כמו המגן ע"י נושאי המגן וכן אלו אינם יוצאים אלא ע"י בעלי היכל הנצח מארי הנצחון ואח"כ ישיבום אל מקומם:

ואיקרון מארי תריסין שליחן בעלמא מפני שהם מגינים להגן על בעלי המלחמה שלא ישלטו החיצונים בהם וכשאלו אינם רצים להגן מפני עון ישראל. אז הרצים החצונים יצאו דחופים והעיר שושן נבוכה בדין שקבלו מהיכל זכות:

בהאי דוכתא דהיינו תא הרצים הנז' תליין בד' סטרין מזרח מערב צפון דרום הה ד' בחינות ההנהגה כנודע:

שית מאה וגו' מגינים כחות להגן. דדהבא מצד הבינה והדין היפה המגין על ישראל מאויביהם. ואלו בחינות הבינה הנז' ולמטה מהם בחינת ת"ת ומלכות רומח וחרב [רומח ת"ת חרב מ'] מהם עיקר המלחמה. ולזה לתתא מנייהו שורין מקיפין שכל המלחמה שורה מקפת לכל הני מגינים שמגינים פנימה משפיעים כח לבעלי רמחים וחרבות וג"כ קשתות מהיסוד. [בזהר הכא והתם ליתא מלת קשתות] ועם מי הם לוחמים בכל אינון שליחין דדינין שהם החיצונים המתעוררים מצד הגבורה ע"י עון ישראל. ואלו מתעוררים בכח התשובה למתק הגבורה ודינים:

עד דמטו וגומר היינו השפעת הכח לככב זה ע"י השתלשלות המדרגות כנודע:

וכדין היכלא סלקא אהדר לעיל כשנכלל סוד כל החיות והאופכים ועולים למעלה להכלל בסוד ההוא רוחא שבהיכל זה:

היכלא סלקא להקשר בהיכל ד'. ואתעטרא ההיכל בעצמו בההוא רוחא שהוא בחינה בהיכל כנזכר [אולי צ"ל בחינת ההיכל] בכל אינון חיילין שכולם כלולים בבחינה זו ואשתאר ההוא דוכתא תא הרצים שהרצים בעצמם מסתלקין. אמנם התא אינו מסתלק והטעם שאינו מסתלק מפני שאינו אלא [מקום] גניזה להגנז שם הרצים האלה שלא יקבלו [אצ"ל שלא יגלו] הדין ולזה אינו מסתלק כמו שאינו מסתלק * [נראה דצ"ל כמו שאר היכלות כי נראה מלשון הזהר שגם ההיכלות עצמן סלקין לעילא דכתיב בזהר לעיל בעמוד זה ובזמנין דכולהו כו' ואינון היכלין והכא ג"כ כתיב היכלא סלקא ולהיפך עוד לא ראיתי מפורש]: שאר ההיכלות וטעם שנקראים רצים אינון שליחין מרהטין לאשלמא דינין ופורענין והיה ראוי שיהיו לצפון לבד ולא לד' סטרי עלמא כנזכר לעיל. לז"א כדי שיהיו שליטין בד' סטרי עלמא לכל מלחמה באיזו בחינה שתהיה:

כד סלקא צלותא שהיא כוונת המכוון לייחד ההיכלות. והיא מעצמה ומטבעה בעלותה נטיל כל הני נהורין ומשריין וקשר קשרין. והטעם שהתפלה היא סוד המ' שהיא שכינה השורה על ישראל. ומה גם בא"י הקדושה והיא מתעטרת על ישראל בבתי כנסיות בתפלתם מפני שהיא נק' תפלה. ובמעט התעוררות שיעורר הכוונה המתפלל היא בטבעה עולה להתקשר בחייליה ולחברם ולקשרם. ולזה ואתכלילו כולהו כחדא עד דאתקשר רוחא ברוחא ואינון חד. ועאלו גו ההוא עמודא שזכרנו לעיל [בסוף היכל א'] שיש בין היכל להיכל עמוד יוצא מהיכל עליון ונכנס להיכל תחתון באמצעיתו. והוא סוד היסוד עמוד א' שהעולם עומד עליו ודרך אותו עמוד הוא קשר ב' ההיכלות תחתון בעליון:

זכאה חולקיה מאן דידע רזי דמארי' לכוין בתפלתו בכל פרטיו. והיודע זה ארים דגלי' באתר דאצטריך כי הוא מתפלל ומעלה המ' מקושט' עד המקום הראוי לה. ולכך צריך לכוין מראש ועד סוף. כי אין היחוד נשלם אלא כשהתחתון נכלל בעליון: וז"ש ות"ח כולא אצטריך דא לדא ודא לדא תחתון [אצ"ל עליון] אל אשר למטה ממנו עד הנקודה אחרונה: לאשלמא דא עם דא ולאתחברא דא בדא עד דסליק כולא לאתר דאצטריך וכל מגמתינו לתקן השכינה ולקשטא כדי שתתקשר למעלה בעליונים. ובזה יתייחדו כל הי"ס ואז יהיה כסא נכון לא"ס לברך את העולם ולחיותו: והנה א"א לקשר השכינה למעלה אם לא נכלול בה כל הנפרדים התחתונים מפני שהיא משתלמת מלמעלה אחר שנשלמת למטה. והענין שהיא נקראת שכינה שעיקר אצילותה להנהיג התחתונים. וכשהיא עולה ונקשרת היא תובעת שפע לנהל התחתונים ולפרנסם ולזה צריכים התחתונים להצטייר בה בסוד שרשים עליונים דקים שבה. וע"י זה משפיעים עליה ונעשה כל היחוד והקשר. ולזה כל מגמת פנינו בקשר ההיכלות אינו אלא עד דסליק כולא לאתר דאצטריך. שלימו מתתא בקדמיתא. דהיינו מדה זו שהיא משתלמת מן התחתונים תחלה. ואח"כ מן העליונים הספי' העליונות ישפיעוה:

וכדין איהו שלימו בכל סטרין יר' ששלמות זה אינו למ' לבד אלא בכל הבחינות שהאצילות נשלם בהכלל המ' למעלה שנעשה כסא שלם לא"ס ונשלמו התחתונים ולזה מאן דידע רזין אלין ועביד שלימותא דא עם היות שלכאורה נראה שזה הוא קשר הנפרדים ומה לנו ולהם אינו כך אלא מתדבק במאריה. מפני שזה עליית הסולם ממדרגה אל מדרגה לבטל הגזרות הקשות והטעם שכל הדין העליון הוא תלוי במה ששכינה נפרדת והמקשר סוד ההיכלות כולם ומייחדם מייחד המ' מקושטת למעלה וממתקהדין:

ומשיך ברכאן על עלמא מפני שמזכיר העולם ובריאתו ונדבת הבורא ורצונו בבריאתו ומתמלא עליו רחמים ומקיימו בברכה:

ודא בר נש דאיקרי עמודא דעלמא שהוא מעמיד העולם ומכוננו ומראה תכונתו לפני בוראו:

וצלותיה לא אהדרא ריקניא היא המ' העולה [פי' תפלה היא מ'] ובסוד קישוטי' אלו אינה חוזרת ריקם כאו' וראיתיה לזכור ברית עולם להתייחד:

וחולקיה בעלמא דאתי מפני שמי שמתפלל סתם תפילתו וחלקו בעולם למטה מפני שאינו מכוון רק בפשוטי המלות להתברך העולם התחתון כך הוא נשפע בעולם התחתון. אמנם המכוון מהפך הענין מהגשמיות אל הרוחני. לזה חלקו הניתן לו בתפלתו הוא בעולם הרוחני:

ואיהו בחושבן וגומר. אמנם מי שאומר לבעלי האוצרות בלבד אני מכוון אינו מבני מהימנותא מפני שלא עמד בסוד ה'. ואמנם מה שצריך לכוון ולקשר בהיכלות הטעם הוא:

ת"ח כל הני היכלין וגומר כולהו אצטריך דא לדא כנזכר. והכל צורך לתשלום המרכבה שאין העליון נשלם אלא בכל מה שלמטה ממנו. וז"ש אלין היכלין אינון מתדבקאן דא בדא כנזכר: ומשל מציאותם כדי להתבונן סודם אמר וכלהו כעינא [כגוונא דעינא] מתדבקין דא בדא. הענין כי העין הוא סוד ז' גלדי עינא זה בתוך זה וזה על זה. וסוד הראות בתוך העין ואור פנימי נסתר וז"ש כל מה די בגוי' אינון כההוא חיזו דמתחזיא בסתימו. והנה בעין יש גוונים גשמים. ויש גוונים דקים רוחניים שאינם נראים. אלא אלו הנראי' מרכב' ולבוש לאלו הגוונים הנעלמי' סבת הראות. והוא מאור נעלם שאינו נרא' אלא בסתימו בהתגלגל העין. כנז' בריש היכל זה [צ"ל ב] וז"ש מתגלגלא עינא ואתחזי ההוא זהרא וגו'. עוד יש חלק ג' שהוא סבת האור והוא נעלם בלתי נרא'. אפי' בגלגו' העין [וארא כ"ג: ויחי רכו.] וז"ש וההוא מה דלא אתחזי בההוא גלגולא איהו ההוא רוחא עוד [נ' דצ"ל אור] פנימי רוח חיוני דשלטא על כולא. ורוח חיוני זה אינו היכל ולא נפרד מרוח עליון. אלא מתלבש סוד ההנהגה לבוש בתוך לבוש. ובג"ד קיימא דא בדא דרגין על דרגין וגו' עד דאתעטר כולא כדקא יאות. בסבתם העליונ' עד אצילות. והכל סוד ההנהגה מתלבשת. כדי להגיע' אל התחתונים והגלות כבוד יוצר בראשית. תדע ת"ח אלמלא גוונין דעינא. שהוא החלק הגשמי מג' חלקים שפירשנו. דאתחזון כד אסתים עינא. סוד המאור המאיר ואתגלגל בגלגו'. לא אתחזון אינון גוונין דזהרן. שהם דקים יותר ונעלמים שאינם מושגים אלא ע"י סוד הגשמיים ההם ועל ידם אנו עומדים על הנעלם ונסתר הרוח העליון הסתום וז"ש לא אתדבק ההוא דסתים דשליט עלייהו. מהרמ"ק זלה"ה: