אור החמה על ספר הזהר א:פד

כד רוחא שהוא השורש אורפניא"ל אהדר או אזדהר בגו ההוא חיוות'. וכיון שנכנס ומזהיר שם. הם מאירים ונכללים. והם ג' בחינות הא' חיות ב' גלגלים הג' עמודים כנז' לעיל בהיכל הקודם * בהיכל הקודם לא נזכר חיות רק חיה אחת כמו בהיכל א' וב' וג' ויש שם חיה ואופנים. וגלגלים. וסמכין. ולשיטת רבינו ז"ל הם רק ג' בחינות כי לדידי' אופנים וגלגלים חד ענינא והנה החיות הם ד'. תחת החיה הא' הנק' יופיאל. ואלו הד' חיות הם בלי ספק מרובעות. בענין שהם מזרח. מערב צפון דרום. וד' גלגלים לכל חיה. דהיינו מתרבעות לד' סטרין. גלגלא חדא אסתכי לסטר מזרח. לינק משפע הת"ת ולהתנהג כמנהגו:

גלגלא חדא אסתכי לסטר מערב. דהיינו לינק משפע המ' ולהתנהג כמנהגו. וכן לדרום חסד ולצפון גבורה. ולכל גלגל וגלגל ג' סמכין. שהגלגל מתנהג בג' הנהגות לבד. דהיינו חסד דין ורחמים. בענין שהם ג' בחי'. החיה העליונה מתנהגת ומשפעת בד' חיות. וד' חיות כל א' בד' גלגלים. וכל גלגל וגלגל בג' עמודים. אמנם או' אסתכיין לאמצעיתא. ירצה הנה הג' עמודים הם ג' מחנות מלאכי'. המחנ' הא' לימין בעלי החסד. המחנ' הב' לשמאל בעלי הדין. והם סוד ההנהג' לימין ולשמאל. ועיקר ההנהג' באמצע. לכך אסתכיין לאמצעית שהוא עמוד האמצעי הנהגת הת"ת שהוא ההנהגה האמצעית. ועל פיה יתנהגו וכן לעמודי דרום וצפון. וענין ג' עמודים הם ג' מחנות. ובכל א' מהגלגלים הם מסתכלים למחנ' האמצעי. והם י"ב ג' פונים ימה. וג' פונים צפונה. וג' פונים תימנה. וג' פונים מזרחה. * [ואולי מכאן יש להוכיח מה שעוררתי לעיל במה שכתב רבינו ז"ל שהם ד' סמכין דכורסייא אולי כוונתו ע"ד שביאר כאן לכל צד ג' סמכין. וזה שקראם לעיל ד' סמכין אולי כוונתו לד' כוללים שהם ד' פעמים ג' פי' בד' סטרין] ובלי ספק בכל מקום שאתה אומר י"ב יש מקור האמצעי י"ג ולזה כל י"ב הם מסתכלין לאותו המקור כזה # # בענין שהאמצעי הממוזג גובר. הוא סגיר ומעלים השפע. ופתח ומשפיע לכל. או סגיר ופתח בשיר והכל ענין א':

וכל גלגלא וגלגלא שהם ג' מחנות מלאכים [כוונתו על הג' סמכין ואולי צ"ל שלהם] כד נטלא שאז היא מעוררת שירה. קלא אשתמע בכלהו רקיעין. כדי שאות' שהם מיניהם יאמרו שירה כהם. והשיר שהם אומרים. מחנה הימני קדוש. ומחנה שמאל ברוך. והאמצעיים אומרים קדוש וברוך ועל דרך זה עמוד י"ג הוא אומר כנגד כולם. ובסוד השיר נכללים אלו באלו. כאו' וקרא זה אל זה וגו':

אלין ד'. שהם ד' חיות. דכולהו משתלבאן דא בדא. דהיינו היות כח כל ד' בכל א' מהם. בענין שחית מזרח יש בה כללות ג'. וכן חית המערב כללות שלשה חיות. וכן חיות דרום וצפון. בענין שהם י"ו בכללות פני החיות כנז' בפ' אחרי מות ובפ' נח:

ועאלין אינון אופנים דלתתא. הם גלגלים הנז'. * [הרי שרבינו ז"ל סובר להדיא שאופנים וגלגלים אחד הם] בגו אלין חיוון כלילן אלין באלין. אופנים עצמן הם בעצמן על דרך שפי' בחיות. וכן הם כלולות חיות באופנים ואופנים בחיות:

רוחא דא. דהיינו סוד עצם השמים דאתכליל באינון רוחין כללות לבנת הספיר כנז':

מלהטא. היינו סוד ההתעוררות שהוא מעורר ממטה למעל'. כדי שתהיה נקשר היכל שני בשלישי: וז"ש וסלק' לאתאחד' לעילא. ועלייתו זאת עדיין במציאות ההיכל השני בעצמו, וקיימא. מוכן מצד עצמו לאתאחדא ולאתקשר' ברעות' דבר נש זכאה בההוא צלות' דצלי: ונודע כי התפלה הם אותיות פורחות מתהוות באויר המציאות. והם פושטות צורה ולובשות צורה ועולות ממט' מאויר העולם הזה. למעל' למעל' עד אין תכלית עד שנעשית עטר' וגו': וא"א לעלות אלא דרך ההיכלות מהיכל להיכל: וכאשר הזכאי שלא יהיו עונותיו סרכה לתפלתו להסרך ולהסבך למט': ולא תוכל לעלות שאז אין מועיל דבר: אלא הוא זכאי שאין עון מזיק לתפלה: והיא עולה בחזק' מהיכל להיכל. ושם מגמת רצון כוונתו לקשר אגב אורחיה היכלות אלו. מעט הכוונ' יספיק להקשר. והטעם כי הקרוב אל הדבר קלה שבסבות יספיקהו. הרי הוא מעצמו מוכן לאתאחד' ולאתקשר' ברעות' דבר נש זכא' בההוא צלותא דצלי. ולא שתהי' התפלה לזה: אלא התפל' בכונתה ומלותי' היחוד העליון: אלא כד סלקא להתעטר בראש מלכו של עולם:

עאלת בההוא היכל' נטיל כול' כל הפרטים והענפים האלו היא עולה ומקשרת וכולהו נטלי בהדה ואתכלילו דא בדא. בכללותם עלול בעלה עד דאתכלילו בההוא רוח'. דהיינו עצם השמים:

וההוא רוחא דהיינו עצם השמים עצמו אחר שאסף נתחיו אליו. ונתחי ההיכל התחתון:

נטלא ג"כ ברעותא דקשורא דיחודא דצלותא. והנה אין המכוון צריך לכוון כל הפרטים אלא כד סלקא צלותא היא מטבעה עאלת וגומר. והיא אוספת וקושרת הפרטים אלא כאשר נכלל הכל ברוחא. ההוא רוחא צריך כוונה לקשר היכל לבנת הספיר בעצם השמים. והיכל עצם השמים בהיכל נוגה היכל שלשה [צ"ל שלישי] זה לבד יספיקהו. וז"ש וההוא רוחא נטלא ברעותא דקשורא דיחודא דצלותא שכוון המתפלל לקשרו עד דמטו כולהו להיכלא תליתאה. וקודם כניסתו שם הוא נכלל למטה בעצמו מן הטעם הנזכר לעיל בסוד קשר ד' יסודות נגדיי בנגדיי עפר מ'. ברוח ת"ת: רוח ת"ת בעפר מ': מים חסד באש גבורה: אש גבורה. במים חסד: ועל דרך [זה] ד' סטרין נגדיים מזרח ת"ת במערב מ'. מערב מ' במזרח ת"ת צפון גבורה בדרום חסד ודרום חסד בצפון גבורה על דרך הנזכר לעיל שממש חלק מזה בזה וחלק של זה בזה וע"י כך הם נקשרים אח"כ. וקודם הם נאחזים ותופסין זה מזה חלק כנזכר והיינו משתלבן. ואח"כ הם נקשרים בסוד התפיסה שתפס כל א' חלק מחבירו ועל דרך הכללות הזה אחדות' להקשר למעלה בסוד התפלה. וכן כמה חילין וגומר היינו שחוצה להיכלות משתלשלין מכח מציאות שבהיכל והשפעתו עד שיורד למטה משתלשלין כמה חיילות כמה מחנות מהקדש עד שמחל ויורד מקודש לחול עד שמגיע למלאך הממונה על ככב צדק שהוא למטה משבתאי בסוד חותם המתהפך. ועד השתלשלות זה מתפשט השפע עד שמגיע לכח הככבים: ואנו ישראל אין בינינו לבין ההיכלות אמצעי אלא אנו נכנסים דרך פתח היכל לבנת הספיר עד שאנו עולים את פני המלך אבינו ומושכים לנו שפע דרך המדרגות. ואין אנו צריכים להיכלות אלא סולם לעבור וכלי קשוט ותכשיטין לכלה ויחודינו אל הממציא הכל יקשר את מדותיו לרחם על העולם:

ותמן כמה ממנן על עלמא כי כח הפעולות לכל ככב וככב רבו מאד. ועל כל פעולה ופעולה מלאך ממונה. שהרי יש ככב ממונא על הדשאים. ועל כל דשא פרטי מלאך. וז"ש ותמן כמה ממנן על עלמא והכל במשמר במפקד:

וכד רוחא דא דאתכליל מכלהו מצד שממנו נמצאו וממנו היו הם מושרשים בו ובזולת זה כולם עאלו בו ונכנסו אליו והוא כלול מהם מצד עצמם. וז"ש דאתכליל מכלהו וכלהו כלילן ביה אתאחד ועאל בגו היכלא תליתאה הוא היכל נצח סבתו כאשר יתבאר:

בגו ההוא עמודא. היינו בחינת היסוד הקושר ומייחד הספירות. ואף כאן למטה עמוד בין היכל להיכל קושר ומייחד שהתחתון נקבה לעליון כנודע:

וכדין כולא אשתלים תחתון ועליון התחתון הוא נשלם בהתקשרו בסבתו והכנסו אליו. והחיצון נשלם לעולם בהכנסו אל הפנימי והעליון נשלם בכניסת התחתון אליו. שזהו ענין הרוחניות אפילו בספי' שנשלם העלה בהתקשר והכנס עלול אליו וכולהו רוחא חדא כליל מכולא על דרך שפי' בשתי היכלות אלו יש בכל ההיכלות שמציאות הבחינה הראשונה הוא כלל כל אשר למטה ממנה. וז"ש רוחא חדא כליל מכולם ושלם מכולם. אם כולם הם מתפשטין למטה הוא כללם ואם נכנסים אליו הוא נשלם בהם ולא נודע כי באו אל קרבנה:

הכרעה סוד כריעה בברכים בתפלה הוא בהיכל הזה. שסודו כנגד ההוד למעלה שהם הברכים כנז':

היכלא תליתאה וגו' זהו היכל הנצח וכללות ההיכל נק' נוגה ויקרא נוגה על שם שאין בגוונו תערובת גוונין אלא אור בהיר כנוגה הזה. שאין בו שום ערוב גוונין. והטעם שההיכל הזה צומח מאור הבינה [מבואר כן בזהר פקודי רמ"ט א'] ולכן לא ימצאו בו גוונין ובזולת זה האור בעצמו פעמים יהיה דעוך ועכור. לז"א שהאור מצד עצמו. איהו דכיא בריר מכולא ירצה מכל הגוונין התחתונים. שאפילו שלא יהיה בו גוון זהו מעלה אחרת דהיינו מעלת הבהירות:

ויש לו מעלה עוד שאין בו שום אחת מד' גוונין. וזה מורה על היותו מלמעלה דהיינו הבינה שעדיין אין בה גוונין וז"ש לית ליה גוון דאתחזי ביה. יר' גוון נראה ומושג אין בו. אמנם ודאי יהיה בו איזה גוון שבעל פעולה הוא אלא שפעולתו נסתרת: לא חוור חסד ולא ירוק ת"ת ולא אוכם מ' ולא סומק גבורה:

ובג"כ איקרי טוהר ירצה שהוא טהור שאין חצונים נאחזים בו שאלו הד' הנהגות מחייבות החיצונים יקחו חלקם. אמנם בחינה זו היא טוה"ר דכיא מכל אלין תתאי כי העליונים הם בתוספת מעלה ממנו כי הוא שלישי והעליונים רביעי חמישי ששי שביעי:

ואע"ג דאיהו דכיא והיה ראוי שיהיה מושג שאין בו עכירות שיסתר ולזה אמר אע"ג דאיהו דכיא מכולא ואדרבה האחרים התחתונים אינם בהירים והיה ראוי שכניסתם בו יחייבו הסתר והעלם מפני שהם עכורים לז"א אדרבה הוא להפך לא אתחזי עד דאלין תתאי מתגלגלין. דהיינו התהפכות בחינתם ממטה למעלה וגלגול הבחינות. עד שיאיר הבחינה הנאותה שבהם [א' צ"ל שבה] בסבתם. דרך הבחינה. שממנה נמצאו וכראן בה בית קבולם שבו נוצרו. ועאלין בגויה בתוך הבטן שממנו נמצאו והיו:

כיון דעאלו בגויה נעשו הם כפתילה לאורו ובאמצעות מציאותם אשר שם נתפס אורו בגוון נראה כדין אחזי נהוריה ולא גוון חד מכולהו אלא ממש גוון עצמו. והטעם לזה הוא מפני שהוא אור שאינו נתפס באור הבינה והחכמה וכאשר יעלו התחתונים ויוסדרו בתוכו. יתפס האור הזה בהם כאור הנתפס בפתילה שע"י הפתילה נראה האור. וזה האור נק' זהריא"ל כנזכר פ' פקודי [רמ"ט א']:

כד אשתלים האי רוחא מכולהו תתאי שנכנסו כולם אליו והוא הדליק אור הפתילה שאז אשתלים בהם:

אפיק מיניה נהורא ושמו אהדיא"ל והוא סוד משך החכמה שבאור זה. שהוא שמן המאיר בפתילה כנזכר. ולזה יוצא כלול מג' מאורי אור דהיינו סוד י' מאיר במאורי הו"ה הנז' בפ' בראשית [נ"א א' ופ"ג ב']:

אינון תרין נהורין שהם סוד ו"ה סלקין ונחתין בסוד קבלת כח מלמעלה והתעוררות מלמטה. ונצצין היינו נצוצות אור בההוא נצוצא הם יוצאים ונמצאים כ"ב מאורי אור ושמם אהדיא"ל בהדיא"ל גהדיא"ל דהדיא"ל וגומר:

משניין דא מן דא בסוד אלפא ביתא וכלהו חד נהורא שאינו שינוי אורות אלא אור א' מתבחן באורות הרבה:

ועאלין שאלו הכ"ב הם מבחינות ו"ה כנזכר נשאר ה' ראשונה עאלין בגו ההוא חד נהורא שהוא בחינת ה' ראשונה:

ההוא נהורא כליל לון כעין ה' ראשונה הכוללת ו"ה בתוכה וכך הם ב' מאורי אור נכללים באור הג' העליון הנעלם והאור הג' שפי' אינו אור מתגלה ומאיר מצד עצמו שהרי הוא נעלם ואינו מאיר הבינה למטה אלא באמצעות השנים כמו שאור הג' הדק אינו נמצא בנ"ר אלא בתיקון שני המאורות התחתונים שהם ו"ה סלקין דהיינו התעוררות ו"ה מצד התחתונים והם מעוררים ה' ראשונה שהיא בינה ונכנסים בה:

ולא נהיר ירצה האור הנק' זהריא"ל. כליל לון לאלו הג' מאורות שהוא בחינת שמן החכמה כנזכר ולא נהיר מציאות ג' אורות אלו שהם אהדיאל עם כל האלפא ביתא בר בזמנא דאלין נהורין דלתתא שהם לבנת הספיר ועצם השמים סלקין ועלייתם הוא בסוד כוונת התפלה ורצון לבבו ליחד ההיכלות כנזכר לעיל: וז"ש וההוא רעותא דצלותא נטיל לכולהו וקושר לבנת הספיר בעצם השמים ושניהם בנוגה:

כדין ההוא נהורא שהוא טוהר שג' אלו רמוזים בפ' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר הרי א'. ועצם השמים הרי ב' לטוהר הרי ג' כדין ההוא נהורא זהריא"ל נפיק מגו ההוא רוחא טוה"ר אתנהיר ההוא נהורא אהדיא"ל ואפיק אלין תרין נהורין שהם סוד ו"ה כנזכר. ונצצין התרין נהורין לנצוצות רבות כנודע שהם י"א אותיות בזכר וי"א בנקבה בסוד א"ת ב"ש וגומר. והיינו נצצין ואתחזון כ"ב בחשבון הם מאורות ומלאכים שמשים עמו כענין אהדיא"ל ונקראים כולם על שמו כנזכר להורות שהוא אור א' מאיר כ"ב מאורות. לזה נקראים אהדיא"ל בהדיא"ל וגומר הרי מורה שא"ב ג"ד ה"ו וגומר הם מאורות כלולים בו ומאירים באורו:

לבתר מתהדרין עד כאן הכללות הזה היה להכלל בו לבד. עתה הם מתתקנין תקון נוסף להכלל בהיכל רביעי. וז"ש לבתר מתהדרין וכלילן בההוא נהורא כל אותם התחתונים לבנת הספיר ועצם השמים והתיקון הנוסף הוא שנמצאו סוד כ"ב מאורות כדפי' וכלהו בנהורא דא דהיינו אהדיא"ל האי נהורא איהו כליל בגו ההוא רוחא דהיינו זהריאל ואז הוא תיקון נוסף על התיקון שנתקנו. ולזה התיקון הקודם חדש אור כ"ב אורות כנזכר ותיקון זה נוסף שהוא ענין היותו רוצה ונתקן לעלות אל סבתו שבהכרח תוספת אור יש בו בהיותו נכלל בסבתו מבהיותו נכלל בעלוליו. ולזה עתה ההוא רוחא קיימא בהיכלא תליתאה דא. אמנם אין עיקרו עתה להתיישר כאן אלא תוספת אור להתקשט לעלות למעלה: וז"ש ולא קאים לאתיישבא אלא בהיכלא רביעאה דתיאובתיה לסלקא בגויה ובהכרח תוספות תיקון יצטרך ההיכל הזה בהיותו כולל התחתונים לעלות למעלה ממה שיצטרך כשהוא רוצה להאיר אל התחתונים. ולזה אין גמר מאורו מאיר ונשלם אפי' בכל מה שאנו אומרים שנכללו [בו] שאין כללות זה אלא להאיר והכללות השני הנעשה להסתלק הוא תוספת תיקון לתחתונים במה שיתקשטו גם בכ"ב מאורות וכל מה שהם מוסיפין קישוט הוא מוסיף ג"כ התעוררות כדי להסתלק להדבק בסבתו. ולזה לא תטעה בין זה לזה:

אלין נהורין דנפקי מגו ההוא רוחא הם כ"ב הנזכרים שהם מאורות חשובים דנפקי אחר שנכללו כולם ואינם עומדים שם תמיד אלא הם יורדים אל מקומם. וכדי לרדת הם נפקי מגו ההוא רוחא שהוא נוגה. כד מנצצין בסוד עריכת נר עליהם מתחברן כולהו נהורין דנצצין. דהיינו סוד כ"ב מאורות שבהם נכללו ההיכלות כדפי' לעיל והרי הם מעולפים ונכללים בכל זה בשעתא דנפקי מגו ההוא נהורא חדא דהיינו אהדיא"ל הכולל הכ"ב הנזכרים ודחיין לאתנצצא אל החוץ ולצאת מפנימיות זה שהם רוחים [וא' צ"ל נוחים] בתוך בטן העלמם לאתנצצא לחוץ. ומכח זה מתיילד שם מציאותם ממש. מהו ענין ההיכלות. הא' מוציאה חית אריה. והב' מוציאה חית נשר כאן מכללותם ממה שהם נתעלו ונוספה מעלתן נפקא מנייהו משניהם לבנת הספיר ועצם השמים וחד חיוות' קדישא שאין בה דין רע אלא דין יפה:

רברבא מפני תוקף כחה. שכמעט כל הצלתן של ישראל על ידה ברצון בוראה:

דיוקנהא כחיזו דכל אינון שאר חיוות' שהם שם ומכחם נמצאת דיוקנא דאריה ונשר. ברחמים וחסד. חסד מצד אריה כאומרו ופני אריה אל הימין רחמים כאומרו דרך הנשר בשמים וגו' [פי' שמים ת"ת רחמים]: