אור החמה על ספר הזהר א:פג

כדין נהורא אתעטף בה. בסוד שהתפלה וקולותיה הם אותיות רוחניות. עולה ברוחניות למעל'. ומיד מתמטף הרוח הזה בה. וחדי בה. שמיד נהנת היא שם. וסלק' עמיה. כדמסיק שרוח היכל א' עולה ונכלל בהיכל השני. וכן היכל שני בהיכל הג'. וכן זה בתוך זה עד שנעשה הייחוד למעל'. והיינו או' לאתקשרא בקשור' בהיכלא תניינא לאתכללא רוחא ברוחא. וכן הם נכללים ומזדככים. ועיקר מה שצריך התחתון כדי להכלל בעליון. הוא להיותו כלול ומקושר בכל פרטי אבריו וכל העלולים ממנו. ולזה כדי להכלל למעלה. נכלל קודם בעצמו. וז"ש רוחא דכליל. דהיינו רוח היכל זה שהוא כלול בכל המסתעפים ממנו. כדמפרש ואזיל:

ורוחא דא דכליל דהיינו סוד לבנת הספיר. כלילן בי' ההוא חיוותא הנמצא' ממנו. וכל אינון אופנים הנמצאי' מתחת החיה כנז': וכל אותם הגלגלים שהם ענפי האופנים * מ"ש ענפי אופנים הוא דבר חדש כי לעיל אמר להדיא שהגלגלים הם הם האופנים וכן באור החמה פקודי היכל א' ב' וכן בפרדס ואולי צ"ל שהם אותם האופנים אתאחדן בי' כגוונא דאתאחד אשא במיא וגו'. וסוד הכללות הזה אינו בנפרדים האלו מצד עצמם. אלא מכח קשר וכללות סוד שתי שמות רוחניים שזכר לעיל דהיינו סוד יאהדונה"י רוחניות לבנת הספיר כנודע:

ההוא רוחא סלק' דהיינו סוד לבנת הספיר כלול יחד וקשור כדפי'. סלקא לאתקשרא בהיכל עצם השמים סבתו. ע"י היותו חושק להקשר ולהשתאב העלול בעלתו. אסתכייא לעילא לגבי היכלא תניינא. ומביט בשורשו ושורשו מביט בו וז"ש ואסתכיין דא בדא, יר' כי העליון ממילא מסתכל בתחתון:

באמצעיתא דהיכלא דא: היינו בכל ההיכלות יש עמוד זה. וסודו צדיק. עמוד ודאי והוא נק' קשר הספי' בכל מקו'. ולכך העמוד הזה הוא תמיד דרך קשר העלול בעלתו. ונודע שהעמוד הזה הוא כחצי מדת אורך הגוף כנז' בכמה מקומות: ולזה אוחז מאמצעית היכל זה לאמצעית היכל זה. והוא באמצעי'. שכן היסוד באמצעות מרכז הגוף ממש. ובין ימין לשמאל:

היכלא תניינא וגו' היכל הוד. ועליו נאמר וכעצם השמים לטוהר. שכל מקום שנא' עצם מורה על עצמות קיים: וז"ש דהא [הכא] איהו רוחא דאיקרי זוהר : דלא אשתני ועל זה נתרעם הנביא והודי נהפך עלי למשחית. מה שהי' דרכו שלא ישתנה לעולם. בעבור החרבן נאמר כל היום דו"ה. אותיות הוד. ונק' זוה"ר שהוא מזהיר ונק' אורפניא"ל כנז' בפ' פקודי:

וקיימא בחוורתא תדיר. מפני שאינו משתנה מציאות זוהרו. קיים בלובן ולא יתערב לבן הרחמים שלו בשום גוון אחר. כדי שישתנה ע"י הגוון האחר. וגם מצד עצמו הוא בלתי משתנה: וז"ש ואיהו עצם דלא אשתני לעלמין. בענין שלא ישתנה לא מצד עצמו ולא מצד זולתו:

דא לאו איהו באתגליא הכי. כמו היכל לבנת הספיר. לאתנצצא כאחרא. כמו היכל לבנת הספיר שמצד עצמו מתנוצץ:

כסתימו דעינא. הענין כאור ראות העין שהוא סתום בלתי מאיר מצד עצמו: אמנם בהתגלגלו יאיר ויציץ. לא מצד עצמו אלא מצד גלגולו: וטבע ענין זה הוא שהעין בעצמו יש בפנימיות' אור לזכי העינים. ואותו האור שבתוך העין אינו מתנוצץ אלא כאשר יגלגל העין לצד א'. יאיר לנוכח הצד ההוא אור לבן מתוק יפה מאד. וימשיל עתה ענין ההיכל הזה ממש לעין שאורו סתום בעצמו: אמנם בהתגלגל אור ההיכל הזה יאיר אור מתוק ויתנוצץ: וז"ש ודא אוף הכי: אמנם גלגולו להאיר. היא בגרמת היכל לבנת הספיר. סלקא. להכלל בו כנזכר. מגלגל בגלגולא. וטעם הגלגול הזה. כדי שיבחן באותה הבחינ' הנאות' להכלל בו. ואז באותו גלגול גלי לי'. ויתנוצץ ויתקשר אז בהדיה בקשור' בחדוות' או בחזות' * לפנינו הגי' בקשורא דחוורתא. ובמק"מ הגי' כקישורא דחיוורתא וביהל אור מהגר"א ז"ל גורס כחוורתא דעינא. וכולם פליגי בחזותא אבל לא בטעמא. ולי נראה מלשון רבינו ז"ל דמתחת יד קדשו נפק בחוורתא רק נשתבש בהעתקות. וגם בהכרח לומר דצ"ל בלשון רבינו ז"ל או כגי' המק"מ או כהגר"א והגי' שלפנינו בקשורא דחוורתא דעינא טעות: והכל ענין א'. ואינו לובן העין אלא אותו התנוצצות לבן ואור מתוק המתנוצץ מן העין. ושם נכלל התחתון. מפני שמאותו ההתנוצצות נמצא:

גוון אחרא וגו' הענין שהוא ב' חלקים החלק הא' עליון והוא דק מאד. ואין כללות התחתון בו. והחלק הב' תחתון. והוא מתגלה יותר ובו נכלל התחתון וז"ש גוון אחרא דאיהו דקיק מיניה דשארי עלי'. היאך יתגלה ביאר ואמר מתגלגלא רוחא דא. דהיינו הבחינ' התחתו' מגו רוחא דלתתא. דהיינו כללות היכל לבנת הספיר בו נהורא דלתתא. שהוא בחינ' תחתונ'. אסחר וגלגל נהורא דא. א"כ ימצא שמציאות היכל הספיר מגלגל בחינ' אחרונ' שבהיכל זה. ונכלל בו: ואח"כ כללותם מגלגלים בחינ' עליונ' זו כדי שיאיר בהם. נמצא שבחינ' ראשונ' שהוא הנק' אור פניא"ל שפירש או"ר פנ"י א"ל ג' מלות מוציא ממנו אור. והוא מאיר בבחינ' תחתונה שבהיכל זה עצם השמים. ובהיכל לבנת הספיר: ולא יכיל לאנהרא עד דאחיד תתא' ואתקשר בהדי' וגו'. מפני שלא יאיר העליון בו: אלא בהתכללותו בעלולים ממנו כנז' לעיל. ולא שישתנ' ח"ו: וז"א ואחיד בנהורא דלתתא דהוא כליל. שיש בו כמה מיני גוונים. ועכ"ז לא יתמזג לובן שבו בגוונין כלל. ולא אשתני: ומה שאמרו [א' צ"ל ומה שאמרו ולא אשתני כו'] אינו שינוי אלא שהי' אורו סתום ונעלם ונתגל': וז"ש אלא מתגליא בגיני' בגלגולא דילי'. שהיו פני האור מביטים לצד א' וגלגלו ואז מביטים למט' ומאירים:

וכד נהורא דא מתגלגל' נטיל נהורא אחרא לסטר שמאלא. שהוא בהיכל הזה. ואתגלגל' בהדי' ואסתחר עמי'. והיינו שתי מלות:

עצם אורפניא"ל:

השמים הדרניא"ל: שזה אינו עצם קיים כקודם הימיני הלבן כדפי'. והיינו חמוקי ירכיך הם שנים. כמו חלאים זו על זו ונק' שמים מפני שהוא אש ומים: והיינו הדרניאל לשון הדור שהוא המזגת הגוונים. או לשון הדר שהוא מגלגל. מפני שהוא שמים מתגלגלין:

זכאה איהו מאן דידע. מפני שעיקר התכללות התחתון בעליון הוא. בסוד התפל' כנז' שע"י עולה התחתון לעליון:

רוחא אתכליל בהדי'. היכל תחתון בהיכל זה ואסחר כנז'. ואז ג"כ מתגלגל הדרניאל שהוא מלת השמים דהיינו אש ומים כנז'. וז"ש ואסחר ונהיר סחרניה כגוון תכלא מפני שתכלת דומה לים וים דומ' לרקיע מצד השמים. וחוור מצד עצ"ם שאינו משתנ'. מאיר הדרניא"ל ג"כ חוור. ההוא חוורא של הדרניאל אתקשר בחוור דא של אורפניא"ל:

וההוא תכלא של הדרניאל. אתקשר בסומק' דנהור' תתא' דהיינו חלק לבנת מלבנת הספיר דלסטר שמאלא. בענין שהדרניאל יש בו שני גוונים נכללים בשכי גווני דהיינו תכלת לבן. והתכלת נקש' במינו באדום שהוא דין כמוהו, דהיינו בחלק שמאל נקב' שבהיכל לבנת. וכך המ' נקשר בהוד בשמאל שבה גבור' תתא' דאתי מגבור' עילא'. והלבן נקשר בחלק ימין שבהיכל עצם ממש לבן בלבן: וזה סוד כללות ההיכל הזה: וכשתדקדק תמצאם ו' יחד. ג' נקראו עצם. והם לבן הבלתי מתגל'. ולבן הוא חלק תחתון המתגל' ע"י הכללות. והג' חלק הספיר. וג' נכללים בשמים. נחשת ותכלת ואדום: וג"כ לבן של הדרניאל. הנקשר בלובן העצם: ולזה מכללא דנהורין אלין [נ' דד' תיבות אלו הם כאן שלא לצורך] שכולם נכללים במלת עצם השמים. כאו' וכל מה דלתתא. בהיכל עצמו: וההוא היכלא דלתתא. היכל ראשון. כולא אתכליל הכא: ובגין דכולא אתכליל הכא אתקרי עצם השמים שמלות אלו כוללים הכל:

מכללא דנהורין אלין אתבריאו אינון שרפים. אינם אלו השרפים האמתיים. לזה אמר אינון שרפים דשית גדפין. כענין הגוונים: אמנם השרפי' האמתיים הם למעל' למעל' שהם מסוד הכסא. למעל' מחיות שהם בהיכל הרצון: אמנם השרפים האלה הם למט' מחיות כמה מדרגות: אלא דילפי' מעניינ' דשרפי' דכתי' בהו שש כנפים. ואי נמי הנביא דבר על השרפים האלו. יש [נ' צ"ל ויש] שרפים עליונים למעל' למעל' כדפי' בתיקונים: כולהו בשש בגין דכלהו מעצם השמים. דהיינו כללות שש נהורין כדפי'. תרין נהורין אור פניאל: תרי נהורי הדרניאל. תרין נהורי לבנת הספיר:

וזה פשוט כנז'. שהכל נכלל במלת עצם השמים. וז"ש בגין דכלהו מעצם השמים: והנה אלו השרפי' הם כחות הדין המתפשטין מהיכל עצם השמים לשלוט בעולם לפעולות אלו:

הא' אוקידו. ועל זה נקראים שרפים שורפים לאינון דלא חיישי על יקרא דמאריהון. וענין אוקידו הוא שריפת הנשמ'. או העונש בעולם הזה השורף לבו של אדם: ואומ' לא חיישי כולל כל דבר שמקל בכבוד המקום. יהי' מה שיהי' וכן כל כיוצא מעין שיש בו חלול כבוד תור' וכבוד ה':

אינון דמקדשן שמא דמאריהון ג' קדושות בכל יום. כדכתיב וקרא זה אל זה וגו':

כד מתגלגלאן נהורין היינו אחרי הכלל היכל התחתון בעליון בכל בחינותיו ונכלל בסוד לבנת כנז' ואז כול' יחד מתגלגלין: וז"ש כד מתגלגלן נהורין שבהיכ' זה. בהדין נהורין של היכל תחתון בקשרם יחד. נפקא מנייהו יחד. נהירו דחד חיוות' והוא הנקרא יופיא"ל שר התור' שהוא ממונ' לבאר התורה. ולשמוע פירושי התורה מהנשמ' העול'. והוא כלי להשפיע שכר ללומדי תורה לשם שמים. והיא חיה בעלת ד' פנים והיא מרובעת. ותחתיה מתרבעין ד' חיות: וז"ש ורמיו על ד' חיוון שליטין על קמאי. הם השרפים הנזכרים ונקשרים אלו באלו והכל א': ונכלל התחתון בעליון. וז"ש דכליל נון בגווייהו. ובאלין כד נטלין. שהם מתגברין והם נוסעים: ומה גם לקבל איזו נשמת עוסק בתורה שלימה: [אולי צ"ל לשמה]:

אתכפיין שרפים תתאי. שהם הנחשים השרפים דהיינו החצון. זכר ונקבה חצוני נחש שרף, וממנו יוצאים נחשים שרפים. ואלו בקדושתם מבטלים כחם. וכופין אותם. שכן התור' תיקון ורפוא' למיתה:

אלין חיוון וגו' רוחא דא. דהיינו עצם אורפניאל. שלטא על כולא. על כל חיות ושרפים שהוא שורשם וממנו הם שואבים שפע להתקיים. ההיא חיוותא דרמיו על כולהו שהוא יופיאל כנז'. הוא אמצעי כדי שיוכלו לקבל שפע ואור הנעלם. כיצד היא אסתכייא לעיל' לעצם השמים. ונשפע. וכולהו הם מביטים ביופיא"ל כדי לקבל ממנו. לכך השרפים עם ד' חיות כולם הם ממונים על סוד התור' ומפתחותיה שלא תמסר אלא לראוי. ולהשכיר לומדיה. ולהעניש המקצרים בתלמודה:

כד נטלי שאז הם שופכים ומתפשטין שפע כחם למטה:

מזדעזעין כמה חילין. מנהון שהם מצד הקדש. נהירין ומקבלין מאורם. מנהון שהם חצונים מתבדרי. ונכנעים לפניהם: נ"א מתבררי [מתברדי] מימיהון ואוקדי וגו' והיינו חלק המים שבהם נחלש. ונשרפים באש כנפיהם בסוד נהר דינור הנמשך מהם. ודע כי המלאכים שבמדור היכל זה באים לומר שירה ונשרפים ונדחין עד שישראל יאמרו שירה. והיינו חדושם. ואם אין זה. יהי' סוד אותם המתחדשים שהם נשרפים ואח"כ מתחדשים ואומרים שיר': וכיוצא בזה עושה לנשמ' שקצרה בעבודת התור'. שהיא נשרפת באש כנפי השרפי': ושוב היא מתחדש. כחדושי אותם המלאכים והכל כלול באלו: וז"ש כולהו עאלין תחות אלין חיוותא. ירצה כל השרפים מסתתרים תחות גדפהא. בסוד קברות התאוה כנז' בס' ברית מנוחה. והיינו מסתתרים ואינם נראים. מפני כניסתם למעלה ממחיצתם. לחשקם להדבק בשרשם: וז"ש לאכללא לון לעיל'. ואח"כ מתחדשים ויוצאים חדשים לבקרים:

אינון ד' חיוון וגו' כבר פי' שהחיות האלו אין להם קיום אלא מכח החיה העליונ' היונקת מסוד עצם השמים: וז"ש אינון ד' חיוון סלקן ויש להם עילוי ומעל' ומעלי' השרפי' כדפי' שהם מסתתרין. כד רוח' וגו': מהרמ"ק ז"ל: