אור החמה על ספר הזהר א:ז

אשתטח ר' חייא וגו' דהוה נהיר עלמ' בתורתו מקיים עלמא שלא נראה קשת בימיו. ארבעין יומין ממרע"ה למד והוא בסוד התשובה בינה ם' מרובעת רביעא על בנין. אחזיאו ליה בסוד הנפשות בעולם הזה על הקבר אלא שלא נתן רשות לעין לראות וחזיון זה נקר' גילוי עינים כאו' פקח את עיני הנער. גדפין וגו' הם מלאכים בעלי כנפים לרכוב עליה' הצדיקים:

מתיבתא דרקיע' הוא מקום מושב הרוחות ועלה ממקום מושב הנפשות לשם להיות נפש מאיר מן הרוח:

בכמה דזמין וגו' אפשר אחר מיתתם ואפשר דהיינו אחר התחיה שאז הצדיקים מאירים בגוף ונפש בהיותם מאירים ממש בג"ע, עאל הכא בלא כיסופ' שאינו חסר תורה ומעשים הגונים לו ואינו נכוה מחופתו של חבירו כאחרי' הנכנסי' בבושת ויות' זכאי ממנו מאן דקאי' וכו' דהיינו שמגין על הדור. וחמא דהוה עאל ר' חייא עצמו. ור' אלעזר בריה קם לכבוד ר' חייא. ואפשר שעדיין לא הגיע ממש ר"ש למטה ור' אלעזר קם לכבוד אביו שהקדימו כדי לקום מפניו ועתה נכנס ביניהם. עילאין טמירין וגו' היינו כח ההשגחה בתחתונים והם ז' עיני ה' שהם ז' מלאכים ידועים בשמות והם אורפניאל. תגראל. דנדאל. פלמיאל. אסימון. פסכאל. בואל, ובהם כח ז' ספירות וג' ראשונות נעלמות בהן וז"ש עילאין טמירין סתימין רמז לג' ראשונות הנעלמות בהן וכנגד עצמן פקחי עינא דהיינו כח ההשגחה למטה וז"ש אינון דמשטטן בכל עלמא והם סוד ז' גלדי עינא וג' נעלמים שהם בת עין ואור דנהיר וגו' כנזכר בתיקונים:

תתאין דמיכין בני העולם בשינת התענוגים והחומר. חשוכא מהפכאן לנהורא להשכים בלילות: מריר' למתיק' שמחים ביסורים ובעוני התורה: וע"י ההשכמה מהפכים המ' חשך לנהורא ע"י הת"ת: ומרירות הדין ממתקין אותו ע"י שסובלים היסורין: מחכאן בכל יומ' שאינם ישנים מחצות עד אחר התפל' שאז היחוד כנז' בפ' תרומה בההוא שמוש' דאדרא ע"ש: פקיד לאיילתיה בסוד הייחוד במ' הנק' איילת השחר, ואתייקר מלכא וגו' כדכתיב אני ה' הוא שמי וכבודי וגו' ולכך כתיב ועל פני כל העם אכבד היותו מתייחד בכבוד: או ירצה אתייקר בסוד העטר' שעטרה לו אמו כנז' בפ' אחרי מות: לית ליה חולקא הכא היינו במחיצת ר"ש אמנם יהיה לו כפי מעשיו וזה טעם הכרוז הזה ממש להראות מדרגת החופה הזאת שבזכות זה זכו להארה זו מפני סוד ייחודם מלכות לילה ביום ת"ת זכו אל העלי' והיריד': ואו' מצפה דא בכל יומא שלא יחזור לישן בבוקר כמו שעושים רבים אלא ימתין כדי לייחד ליל' עם היום ואם ישן יפריד. אלין ואלין נחתין [בזהר שלנו הגי' אלין סלקין ואלין נחתין] כל הקוד' מחבירו מעולה מחבירו ולכך הם עולים מדרגה אחר מדרגה: מארי דגדפין מלאך מטטרו"ן כדפי' בתיקונים: מאחרי פרגודא שם מקומו בהיכל קדש הקדשים חוץ מן הפרוכת: מלכא מפקד וגומר ויש לסעד לשכינה בהשכמתם בחצות לילה אפילו בזמן הגלות דשכיבת לעפרא בסוד גלות שכינה:

ובעט בעיטין סוד המשכת נקם הדין והשפעתו במדות: מרתתין וזעין היינו סוד הדין החזק הנשפע עליהם ורקיעים אלו הם בכסא הכבוד למעלה מהיכל קדש הקדשים כי ענין הכסא עולמות הרבה מאד כלולים יותר מעולמות המלאכים. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אשרי העם שככה לו כלו' כי ככ"ה עולה מ"ה ור"ל אשרי העם שמדת מ"ה שעולה ככ"ה היא לחלקו. וכן תולה ארץ על בלי מ"ה: מתיבתא דרקיעא הוא ג"ע דלעילא מקום מושב הנשמות כי בג"ע תתאה הם הרוחין ולעילא נשמתין ולכן פרחין הרוחין ומתחברין עם הנשמות במתיבתא דרקיע דהיינו ג"ע עליון:

מאיך עינוי וגו' השפיל עיניו מלכסתכל בזיו פני הרשב"י ע"ה ונסתכל באורהיוצא מפני הרשב"י והולך למרחוק ולא נסתכל ממש בפניו. עכ"ל בקיצור:

גליון . מ"ש טעמין מריר' למתיקא זמ"ש פת במלח תאכל וגומר: ומ"ש מאן מנכון דמחכאן וגומר הוא מ"ש צפית לישועה ע"כ תקנו בי"ח ברכות כי לישועתך קוינו כל היום: ומ"ש אדהכי חמא כמה חבריי' סוחרני' וגומר כי האדם כמו שהוא בזה העולם קורא ושונ' בתורה כך זוכה ליהנות מזיו השכינ' בתור' עילא' שהיא מתיבתא עילא'. ומ"ש [מארי] דגדפין דהו' אתי והוא אומי אומא' וגומר גם אומ' בכל יומא דכיר לאילתא ר"ל שהכל תלוי בתשובה היום אם בקולו תשמעו ובעט בעיטין בההיא שעתא בש"ץ רקיעין כמנין שמים. עיכ בקיצור. ועי' בספר אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' ר"ש נהירו דבוצינא נהירו לעלמין אנת בלי בעפרא כלומר אתה מת ואת' חי שמנהיג את העולם בתורתו שלמד כי כל מאמר ומאמר שהי' אומר כשזוכרין אותם שפתותיו דובב' בקבר ובזה הוא מנהיג את העולם. דהא ר"ש לא אתבלי בך דלא גרע מאחאי בר יאשי' כי מאחר ששפתותיו דובבו' בקבר לא יקרה בו שום בלוי ורקבון וכמ"ש ז"ל הצדיקים נפשם שבע' והם ישנים:

למחמי לר"ש או בחלום או שיתגל' אליו בהקיץ כ"ש רבי אבא אלא בכל זמנא דאתנהרן שמעתתא דיוקני' אתער קמאי ולכן ר' חייא היה משתוקק לזה וכן היה וזהו אחזיאו ליה בחזווא אבל מורי יצ"ו כתב בס' אלימה שהחזיון היה בחצר מות אשר שם משכן הנפשו':

אלפין צייתין למילולי' היינו נשמו' הצדיקי'. כמה גדפין רברבין היינו מבחר עולם המלאכים וז"ש עילאין. חמא דמתהדרן אחר שאותן גדפין סליקו לון למתיבתא דרקיעא הי' חוזרין לג"ע התחתון שהוא משכן לרוחות והנשמ' יש לה מקום יותר עליון. ומשכן הנפש הוא בחצר מות שהוא מקום רוחני שמקשר עולם הזה בג"ע התחתון ולפי ששם בישיבה דרקיעא נתחדשו כמה חידושי תורה היו פניהם מאירים כאור השמש. אנפי צדיקייא אולי ירמוז כי כמו שהם היו מחדשים פנים הרב' בתור' כך הב"ה מחדש אור פניהם בכל יום מדה כנגד מדה. מאן דקאים בההוא עלמא כעמודא תקיף בכלא ללחום עם יצרו הרע. וחמא דהוה עאל הוא ר' חייא עצמו. והוה קם ר' אלעזר לכבודו וכן שאר הצדיקים שהם עמודי עולם או ראשי ישיבות שיש שם. מאיך עינך דסוף סוף הוה לביש מדא דהאי עלמא. עילאין טמירין נרא' שהם נשמות הצדיקים ואמר זה כי לפי שאמרו לר' חייא מאיך עינך לא תסתכל בההוא אור אמר לאלו שיסתכלו ויחמו אותו מתיקות האור כי הם כבר מתו ונזדככו והיו כדאים לכך:

תתאין דמיכין סתימין בחוריכון כלומר חורי עיניכם סתומו' וסגורו' בתרדמת עסקי העולם הקיצו ואמר בחוריכון כי מאחר שעינים להם ולא יראו בדברים הרוחניים כיאם בצרכיהם ובעסקיהם א"כ עיניהם אינן נקראין אלא חורים: די חשוכא מהפכן לנהורא שהם במעשיהם מהפכין מדת הדין למדת הרחמים או שמאירים ההלכה בפלפולם. וטעמין מרירא למתקא שמחים ביסורין ומתוקים בעיניהם:

דמחכאן בכל יומא שמחכים ביאת המשיח בכל יום או יאמר שהוא אותו אור שהב"ה מחלק לכל המשכימים כמ"ש בפ' בלק על פ' אשר הלך חשכים ואין נוג' לו ע"ש. פקיד לאילתא ואתקרי מלכא וכו' היינו מ"ש בזוהר בכמה דוכתי מלכא בלא מטרוניתא לאו מלכא איהו וכנזכר בפ' גדול ה' ומהולל כשהוא בעיר אלהינו וגומר וז"ש כשפוקד לאילתי' אז נק' מלך מצדה. מאן דלא מצפא דא שהוא מצפא לישועה בכל יום או מי שאינו מצפה ושומר לבקר אותו האור הנחלק למשכימים כנז': עמודין היינו ראשי ישיבות שבג"ע והחברים מקשיבים לקולם: מארי דגדפין מטטרון שהוא שר חיות הקדש וסנדלפון הוא שר העופות שהם מלאכים מעופפים שבעולם העשי' וזהו שנק' מארי דגדפין: בתלת מאה ושבעין היינו כנגד ג' ראשונות: ושבעין היינו ז' ספירות. רקיעין נר' שהם או בבריאה או ביצירה שהם לבושים לאצילות ולפי שבג' ראשונות יש בהם ריבוי הבחינות והנמצאות והרחמים הפשוטים כנה אותם במספר יותר גדול תלת מאה עכ"ל הרא"ג ז"ל: