אור החמה על ספר הזהר א:עב

יהבי ליה נפשייהו וגומר בפסוק בידך אפקיד וק"ש וכיוצא:

אתהדרן נפשייהו והשאר [פי' אנשים אחרים] אפשר שלא תחזור ואם תחזור תתחלף באחרת:

בישין דעלמא הדברים התחתונים. ונתנו את לבם לעבירות הנמשכות מגוף האדם:

אבידו הם אבדו. והוא [פי' האור] לא נאבד אלא נסתלק למעלה:

צולמין דההוא אילנא טפל לפרי כי הפרי הקליפות. והעלין טפל יותר והם צולמין:

חגורות לשון חזק. כענין אוזר ישראל בגבורה.

תלת עאלו בדינא. אד"ם חו"ה נח"ש. ועלמא תתאה אתלטיא. בעבורה כדכתיב ארורה האדמה בעבורך. והיא לא נכנסה לדין: הוו משתמשין ביה כל עילאין. הענין כי הדברים הדקים הרוחניים, הנאתם בהשגתם הדברים העליונים מהם ומתדבקים בסבתם. וזה טעם ויחזו את האלדי"ם ויאכלו וישתו. ולפי' היו המלאכים יורדים לראות זוהר אדם הא'. ליהנות ממנו. ומשיגים ע"י כך מעלה:

תרין אתו נח"ש ואד"ם:

תרין בנין. קין והבל בבת א'. והכונה נחש הטיל בה זוהמא. ואדם הראשון הוליד בה גוף לאותו הרוח הטמא שהיה מכשכש במעיה. והבל לא היה שלם אלא מורכב. מפני חטא אדם וחוה. ושתי כחות הם למעלה שיצאו ממ' שהם כנגד קין והבל. כדפי' בספרא דצניעותא ובאדרא. והיינו לסטרוי דקאמר הכא:

ומקין אתיין פי' מאותם הנשמות נצוצות שהם מתפשטין בעולם ואינו מן הרחוק שבבני נח מצד נשיהם הם בני קין בעולם עתה:

זייני משריין היינו שהיו מתקוטטים צד הבל עם צד קין. כי כל א' משתי שרים היו מגינים על חלקו. ולפי' היו צריכים זייני משריין: אות חד מכ"ב. שמא י' היתה שהיא מגינה מהחיצונים. כענין שד"י ש"ד י' הא חזינן וגו' וא"כ מפני הקרבן היה ולא ע"י אשה:

וכולא הוה וגו' ועל זה וזה הרגו:

פתחא לעילא וגו' היא מ' ותחתיה הקליפות כדכתיב והשיבו את האבן על פי הבאר: הרמ"ק זלה"ה. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: