אור החמה על ספר הזהר א:ע

וודאי עקרן קב"ה בינ' ושתלן באתר אחרא דהיינו מציאו' המ' להיותה למטה מת"ת [אצ"ל בת"ת] פנים בפנים וז"ש ואהדרו אנפין באנפין בקיומא והיינו שתילתן בה והיינו עצי ה' * [ואולי צ"ל בבית ה' היינו שתולים בבי"ת ה'. אמת שבפסוק הזה ג"כ כתיב ישבעו עצי ה' כו'. וע' בסידור הרמ"ק ז"ל במזמור שיר ליום השבת ובפ' ויקרא ט"ז א' בפי' רבינו ז"ל והבוחר יבחר]: וז"ש כגוונא דא סמיכו עלמין ת"ת ומלכות ועקרן קב"ה ממציאו' ד"ו פרצופין אל מציאו' ו"ד וז"ש ושתיל לון באתר אחרא ואתקיימו בקיומא בסוד הייחוד ועל זה נאמר ויצמח וגו' מן האדמה מ':

וא"ר אבא לראי' שמציאו' הנטיעו' הנזכרו' הוא מציאו' ד"ו פרצופין נטיעין הוו היינו מציאו' בריאתם ראשונה ד"ו פרצופים ונטיעתן הוא מה שאמר הכתוב וישם שם את האדם אשר יצר שבראו חוץ מג"ע. ונתנו בג"ע וראי' אל שיכונ' ענין זה בשם נטיע' הוא מהכ' או' נצר מטעי קרא לאדם וחוה מטע"י. וליש' נצר וענף מאותם נטעי'. ומשום דקרא משמע דעל האבות נאמ'. מייתי ראיה מקרא דמעשה ידי שלא יצדק ענין זה אלא על אדם וחוה. דלא אשתדלו בהו בריין אחרנין לאפוקי אברהם יצחק ויעקב שהיו ילודי אשה ואיש: ועוד ראי' מקרא ביום נטעך תשגשגי שעל אדם הראשון נאמ'. דהיינו לשון שוגג כדמפרש ואזיל. והשת' מהדר אל הספי' שהיו ג"כ כענין אדם. והיינו כל הנטיעו' שהם ו' קצוו'. במקומן כקרני חגבים היו. בהיותם למעלה בכתר כדפי' לעיל:

ונהורא דילהון דקיק שלא היו מאירים בערך ההתגלו'. שלא היו נגלים. וז"ש נהורא דילהון דקיק דהיינו דקות גדול ולא הוו נהירין לתחתוני'. כיון דאתנטעו. שנאצלו במקומן. ואתתקנו. היינו סוד מציאותם בתיקון אחר האצילו'. כענין ויעש אלי"ם את הרקיע דהיינו תיקונו:

אתרביאו בנהורא להאיר למטה לתחתונים. ואיקרון למטה במקומן ארזי לבנון שהיו בלבנון מקודם וז"ש ארזי לבנון אשר נטע. והם ארזים גדולים שגדלו מקרני חגבים כנז':

ואדם וחוה עד דאתנטעו לא אתרביאו וגו' פי' בעוד שבראו הב"ה ולא נטעו בג"ע. לא הוה משכיל בדברים הנכבדים ועכ"ז עדיין לא היו שלמים וז"ש וודאי אתעקרו דהיינו נסירת חוה מאדם ואדם מחוה ואשתילו אח"כ בג"ע פעם אחרת. והיינו שהי' ישן במקום בית המקדש כנז' לעיל. ואח"כ אשתילו בג"ע פנים אל פנים ואז אתתקנו כדקא יאות. שקודם היה תיקון בנטיעה ולא כדקא יאות. ועתה בשתילה היה כדקא יאות. ועל דרך זה נאמר בספירה כנזכר לעיל:

לית צו אלא ע"ז פי' שלא ימשך אחר הקליפו'.

לאמור דא אתתא שלא ידבק בה לבד. שיגרום פרוד. אלא בהיות' מיוחד' למעלה כדמסי' מכל עץ הגן דכולהו בייחוד':

אברהם אכל שנדבק בשכינה וכן כל האבו' כנודע וכן כל הנביאים:

דמותא שריא בי'. שהם הקליפו' ובהיות האדם תופס בה לבדה. מיד קליפו' נדבקו' בה. וגורם רע לעצמו. ומדת הדין והחצוני' פוגעי' בו.

מפריש ליה מן מייא. הוא השפע העליון מימי הרחים שהם מבטלים דיני' ומרחיקים הקליפו' ממנה ולכך בהיותו נוטל אותה לבדה. הרי הרחיק הרחמים. והדין הוא מתעורר. והקליפו' נדבקו' שם לינק ח"ו:

ר' יהודה שאיל לר"ש וגו' מאי הוא פי' באיזה צד היה נמשך אחר הקליפו'. ובאיזו בחי' פגם:

דפריש ברית קדש יסוד. ומסליק אותו ממנה. וקליפו' נדבקו'. והיינו מושך בערלה. דשבק ברית קדש שכסה הברית נתרחק מהיסוד ונדבק בנחש:

הגן [הגי' שלפנינו ומפרי העץ] דא אתתא. מ'. ומאי דקאמר עץ היינו מדרגו' הקדוש'. פרי היינו החצונים. שהם נכללים בתוך מדרגותיה וז"ש לא תאכלו ממנו. לא מצד עצמה. שהיא קדושה. אלא בגין דכתיב ורגליה יורדו' מות שאול וכו' והיינו שבכלל מדרגו' אשר למטה יש סוד צפרני הרגלים שהם חצונים:

ובהאי הוי פרי דהיינו דבר נפרד ממנה:

דהא באחרא. עץ החיים. לא הוי פרי. דכתיב ולקח גם מעץ החיים מהעץ בעצמו. שהוא ופריו א'.

דאילנא דמותא שריא. והיינו פרי נפרד מהעץ כנז':

ר' יוסי אמר וגו' הוה מתשקי שפע הבא אליה מן הבינה. ואתרבי היינו גידול אורה וקישוטה: הגן דא אתתא. מ'. ונהר הוה עייל ביה והיינו או' להשקו' שהנהר נכנס בגן: והוה כלא חד. כל הספי' מיוחדו'. ועיקר ההכרח מאו' ומשם יפרד. משמע דלמעל' אין פרוד וז"ש דהא מתמן ולתתא הוי פרודא. ולעיל' לא. וכוונ' ר' יוסי כי חטא אדם הוא שגרם פרוד הגן הזה. שסלק ממנו המים. כי ע"י המים אחדותו כמבואר:

ר' יצחק אמר דא יצה"ר. שהוא המפתה לאדם לחטוא לפני קונו כי הנחש מה לו ולצרה.

ור' יהודה אמר נחש ממש. כפי פשט הכתוב:

ור"ש אמר דברי שניה' אמת דהוה רכיב סמאל על נחש. ועוד היום עניינו כך. דצולמיה חמאן כל בריין. שהוא צלם עליו. וערקין מיני'. אפילו בריות גדולו' ממנו. מפני הכח אשר עליו: והשתא קשי' לי' א"כ מה צורך סמאל אל הנחש ותירץ ומטו לגבי אתתא במילין. וענין זה א"א. אם לא הי' רוכב על בריה גשמית. וקשי' ליה כי אין דרך סמאל בהכי להחטיא בני אדם ע"י היותו רוכב על נחש. אלא מתגבר על יצרו ומחטיאו. ותירץ כי נשתנה עון זה ולפי' עשה כל כחותיו. וז"ש ודאי בחכמה אייתי לווטין וגו'. ועוד טעם אחר וחבל אילנא קדמאה. וכדי להחטיא ולקלקל אדם הא' הוצרך כל עניינים אלו:

ומלה דא הוה תלי שקלקל למעל' ופגם מדרגות עליונו'. ופרץ פרצה בבריכה העליונ'. לקבל המים משם לחצונים. וכאשר [אולי צ"ל וכאשר עשו בא] בא לקבל הברכות מאותה הפרצה שפרץ בגבורה. בא יעקב וגרם שלא יתברך. ולא יושפע מהקדושה. ויעקב דידיה נטל. ברכותיו הם. אלא שסמאל פרץ פרצה בצנורות:

וע"ד ויאבק סמאל:

ובגין דאיהו מלאך המות וגו' לעשות אומנות [אצ"ל אומנותו] קץ כל בשר בא לפני לעשות בהם אומנתו:

אף חוזק הדין שבו אחוז הקליפה מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ביאר מלת תשגשגי מלשון שוגג כי שגגו וסרחו באותו היום עצמו שניטעו ונבראו:

ויצו וגו' אמר כי הנה פי' בו במקום אחר כי פה נרמזו ז' מצות בני נח ונכון הוא. אך יש בו סוד אחר והוא כי יש לעיין למה תחלה כלל ואח"כ פרט כי אחר אמר מכל עץ הגן. וכלל הכל באומרו מכל וגו' איך פרט אח"כ ואמר ומעץ הדעת וגומר כי גם הוא מכלל עצי הגן. ועוד כי הלא כל האבות והנביאים אכלו ממנו ולא נחשב להם זה לחטא ואדרבה חיו ולא מתו. ר"ל כי החוטא נק' מת. כי נדבק בקליפה הנקראת מות. כי הלא אברהם ויעקב ירדו מצרים. ויצחק לארץ פלשתים. והושע לקח אשת זנונים. והרבה כאלו כי כל אלו הם סוד ענין חקירתם בסטרא אחרא. וא"כ למה מנע השי"ת חקירה זו לאדם. ולא לשאר האבות והנביאים ושלמה וזולתם. לזה תירץ כי האמת הוא כי ח"ו לא נאסר לו ענין חקירת סוד עץ הדעת הרומז בשכינה. כנודע מהרבה ראיות שכתבתי אותם. אמנם להיות כי רגליה יורדות מות. לזה הוזהר אדם שלא לחקור שם. והנה השי"ת הכל התיר לו. כי זהו משמעות אומרו מכל עץ ר"ל אפילו מעץ הדעת. אמנם לא יאכלוהו אלא בחיבור ט' ספירות הראשונות. ולא יקחנה לבדה ויפרידנה ח"ו מן האצילות ויחברנה בעולם הפירוד כי זהו חטא אדם. אמנם יאכלנה בחיבור ט' ספירות העליונות. והנה כל האבות והנביאים כן עשו. וז"א ושריא ליה כלא דליכלינהו ביחודא. אמנם מה שאמר לו ומעץ הדעת וגומר. הענין הוא כי הנה אילנא דא אע"ג שהוא שכינה כאשר ביארתי. עכ"ז להיות כי רגליה יורדות מות. א"כ מי שלוקחו בפרודא ומחברו למטה. נטיל לגרמי' מותא. וז"א אכלך ממנו לא תאכל ממנו. כלומר כי סוד אכילה הוא שעוקר הפרי או מפריד המאכל מעיקרו ואוכלו. ולז"א כי לא יאכל ממנו. ר"ל ממנו לבדו רק בחיבור העליונות. נמצא כי או' מכל עץ הגן וגו' פי' מכל עץ ר"ל שיהיו כולם בחיבור א' ויחוד. ואז יאכל מהם ויחקור בהם. וז"א מכל עץ ר"ל כאשר יהיו נכללים ביחוד א' אז אכול תאכל. אך ממנו לבדו לא תאכל כדרך שעשו אנשי דור הפלגה כי רצו להפרידה ולייחדה [ר"ל שם בקלי'] בסוד ונעשה לנו שם. והבן זה כמו שפי' הרמב"ן ז"ל וסוד זה נתבאר לקמן דף ל"ו ע"א. ולזה הביא מצורף לזה דברי ר' יהודה ששאל לרשב"י ע"ה וביאר לו סוד זה כי זהו או' מושך בערלתו ר"ל כי פריש אות ברית קדש ממקומו שהוא פירוד יסוד ממ'. ובזה הפירוד נדבק ומשך בערלתו ר"ל היא הקליפה דרגא דמותא שהיא אחוזה ברגלי עץ הדעת. עוד חזר לבאר כי ז"א ומפרי העץ שהיא אתתא מ'. והנה או' ובהא הוי פרי דהא באחור' לא הוי פרי. אפשר לכאורה לומר כי פרי בטן הוא יוצא מן האשה ולא מן האיש כי האשה יולדת הבנים. אמנם מצינו בכמה מקומות שאו' פרי צדיק עץ חיים וכן עץ פרי דא יסוד. ולכן נאמר כי אתא לאפוקי פי' האחר. כי עץ הדעת הוא ממש בשכינה. ואו' לא תאכל ממנו. הכוונה שלא יפרידנה לחברה עם רגליה יורדות מות. אמנם אין פי' עץ הדעת בחיצונים לבד. וביאר הענין כי הלא עץ הדעת אחרא לא עביד פרי כי הוא מסורס כנזכר פ' משפטים דף ק"ג ע"א. והנה כי אומרו ומפרי העץ הענין בשכינה ממש שלא יפרידנה מן האצילות חלילה. והוק' לו אומ' שא"כ למה באכול ממנו באה המיתה אחר שהיא מכלל האצילות. וביאר כי בזה נתעוררו סטרא אחרא הנק' מות היושבות ברגליה כנודע. ולכן סמך לזה דברי ר' יוסי ומי שגורס כאן פסוק והנחש וגומר טועה [ולפנינו הוא מסובב]: וא"ר יוסי כי האי אילנא הוא אתשקי מלעילא סוד המ' הנשקת מן היסוד הנק' נהר. כי הגן הוא אתתא ואז הוה כולא חד הוא ושמו ומתמן ולתתא הוה פרודא ומשם יפרד. וכד אתא אדם כביכול עבד פרודא. והנה יש בזה קושיא א' והיא נופלת ג"כ בהרבה מקומות בזוהר המפרשים עץ הדעת בשכינה וג"כ הגן היא השכינה והלא מקרא כתיב ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגומר * [ולפי פירוש רבינו הרמ"ק ז"ל בסמוך על ומפר"י הע"ץ אשר בתוך הג"ן ל"ק]. נראה כי (אמר המחבר כאן מצאתי מחוק ומטושטש) עם זה יובן במה שנודע היות כל חלקי השכינה משתלשלות בבריאה יצירה עשיה ולמטה מכולם יש סוד אדם דעשיה כנזכר בפ' תרומה דף קמ"ד ע"ב ושם היה חטא אדם:

והנחש ר' יצחק אמר וגומר לכאורה אפשר כי ר' יצחק סבר כי יצה"ר שהוא א' מב' המלאכים המלוין האדם א' טוב וא' רע * [הוא ע"ד מאמר רז"ל יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום סוכה נ"ב]. הוא שפיתהו. ור' יהודה סבר דממש היינו נחש זה ההולך בינינו. אמנם אפשר פי' דבריהם כפי מה שביאר ר"ש. כי ודאי שר"ש ביאר דבריהם כי הם אתו לקמיה והוא ביאר דבריהם שהכל עולה למקום א' וא"כ פי' דבריהם יובן מפרשת פקודי דף רמ"ב ע"ב בפי' צלמות ע"ש ופ' ויצא דף ק"ס ע"ב ונודע כי מות הוא הנחש ואית עליה חוזק א' הנק' צל אל המות הזה וזה הצל הוא שנק' שטן יצה"ר וז"א רשב"י על נחש וצולמיה הנחש דא איהו שטן וכולא חד כי הנחש עם צולמיה צל שלו שניהם נתחברו ועליהם רכב סמא"ל * [וע' בתיקונים תיקון ח' וחפרה הלבנה ובושה החמה דאינון נוקבין דס"מ. ובכס"מ שם]: : והאי אילנא קדמאה. הוא אדם קדמאה כי האדם עץ השדה ואמר כי יעקב תיקן עוות אדם כי מה שבאו הקללות לסבת אדם. וסמאל חטף הברכות לעצמו. לכן יעקב חטפם ממנו בסוד ברכות עשו. ובסוד ויאבק איש עמו דא סמא"ל לא אשלחך כי אם ברכתני וכל השאר מבואר עכ"ל. עוד מ"כ להרח"ו נר"ו. ואתחזי על נחש וצולמיה וגומר פי' כי סמא"ל הוא דכורא ונחש דא נוקבא ושניהם נק' צלמות כי צל הוא סמאל ומות הוא נחש כנודע וסמאל הוא צל של מות המיצל עליו כי הלא סמא"ל רכיב עליה וסמאל הוא הנק' שטן עכ"ל: