אור החמה על ספר הזהר א:סט

אלין אילנין רברבין וגו' הנה רשב"י ע"ה. הוקשה לו הפסוק באו' וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ משמע שיש להם מציאות קודם היותם בארץ. וזה תימה. להכי פי' כי שדה זה הוא שדה תפוחים. ואמ' הכתו' וכל שיח השדה על מציאות הספירות. שהם מתמצאות ומתגלות בה. טרם יהיה בארץ [היה] להם מציאות דק למעלה. וז"ש אלין אילנין רברבין דהיינו מציאותם במ'. שבה הם מתגדלים ונגלים:

דאתנטעו לבתר במ' והיינו או' וכל שיח השדה. והוו זעירין היינו אומרו טרם יהי' בארץ. דהיינו מציאותם הדק למעלה: וכן ג"כ מציאות עשב השדה דהיינו מציאות הכחות המתגדלים במ' שהם עשב. והשתא מהדר לפרושי סופא דקר' דכתי' ואדם אין דמשמע דיהיב טעמא: ואמר ת"ח אדם וחוה תחתונים דא בסטרא דדא. דהיינו אחור באחור ובלי ספק שהגוף לבוש אל הנשמה. ואחר שאדם וחוה נבראו אחור באחור. יורה על מציאות נשמתם היותם על דרך זה וא"כ השתא מבעיא ליה שפיר מ"ט לא אתבריאו אנפין באנפין. שהרי זה מורה חסרון בגוף ובנשמה. ותירץ דכתיב כי לא המטיר ה' אלי"ם על הארץ. פי' אין השפעה מבינה למ' ע"י הת"ת. דהיינו זווגא לעיל' לא אשתכח בתקוניה כדקא יאות והענין כי התעוררות הזווג הם ע"י מעשה התחתונים והתעוררות' למ'. והיא מאירה ומתקשטת. ואז היא מעוררת הת"ת להאיר אליה והיינו ייחוד פנים בפנים. והנה עתה שלא הי' בתחתונים מי שיעורר הזווג. מפני שעדיין לא נברא אדם. ולזה לא היה הייחוד פנים בפנים. ולפי' נשמות שנאצלו אז בייחוד ההוא לא היו פנים בפנים. וז"ש וזווגא לא אשתכח בתיקוניה פי' פנים בפנים. והיינו או' כדקא יאות:

וכד אתתקן הא דלתת' וגו' יר' הטעם שנכנסו הנשמות בגוף דבקות זו בזו. והוצרכו לנסירה אח"כ ולא נפרדו קודם הכנסם בגוף הטעם הוא כד אתתקן הא דלתת' ואתהדרו אנפין באנפין כדין אשתכח לעיל'. ואם היה הדבר שיצאו מתוקנים ונפרדים. לא היה מחדש למעלה הייחוד כלל. שאין דבר מחדש. אמנם עתה שנבראו דא בסטר' דדא והוצרכו אל נסירה. אותה הפעולה גרם כמותה למעלה. כדין אשתכח לעילא. פי' שנמצא למעלה הייחוד על תיקונו באותה שעה וכל ענין זה נמשך ממה שנבראו אחור באחור:

מנ"ל דעילאי תליין בתתאי. ותי' ממשכן דכתיב הוקם המשכן ודרשו הוקם המשכן של מעלה שהיא השכינה. והיינו משכן אחרא דאתקם עמיה. ולא היה קימ' למשכן העליון אלא ע"י התחתון. אוף הכא נמי נאמר דכד אתתקן לתתא אתתקן לעילא. ענין היחוד תיקון לעילא. צורך גבוה ממש. כענין הקמת המשכן שהוא צורך גבוה. ואין לנו ראי' אלא שהעליונים תלויים בתחתונים. אבל שהתחתונים תלויים בעליונים מנ"ל. לז"א כי זה מפשט הכתוב נפק' לן וז"ש ובגין דעד כען לא אתתקן לעילא לא אתבריאו אנפין באנפין. וענין זה לתלות התחתונים בעליונים קרא אוכח דכתיב כי לא המטיר ה' וגו' ובג"כ ואדם אין דלא הוה בתקוניה. ולא יצדק בו שם אדם שהוא זכר ונקבה. דכד לא אשתלימת חוה. לא אשתלים אדם. מפני כי לא המטיר כנז': והכריח שלא היה שלמות באדם העליון מפני שלא היה אדם התחתון. ולא היה שלמות באדם התחתון מפני שלא היה אדם העליון ונרמז במה שלא נכתב עד הכא את סמ"ך בפרשתה: ואע"ג דחבריא אמרו. הכוונה שלפי האמת יורה אות סמ"ך על הזכר סומך לנו"ן הנקבה הנופלת. ואין זה הכוונה אלא שאין סעד לנקבה ולא סעד לזכר לז"א אבל סמ"ך דא עזר. דהיינו עזר הנקבה לזכר כאו' אעשה לו עזר. והנה עתה יורה על העליונים זכר ונקבה שנעזרו ונסמכו עתה. וז"ש ודא עזר דלעילא דאתהדר לעילא אנפין באנפין. דכר ונוקבא אסתמך דא לקבל דא. ומלת סמך נפרש אותה מלשון סמוכים לעד לעולם. דהיינו סמיכות מזכר לנקבה ומנקבה לזכר. וז"ש סמוכים דא דכר ונוקב' סמוכים כחדא יר' זכר סמוך בנקבה ונקבה סמוכה בזכר. ואפשר דהיינו עשויים באמת וישר מדת אמת ומדת יושר דהיינו דכר ונוקב' כחד':

ד"א סמוכים וגו' הנה בפי' הקודם פי' הרשב"י ענין סמוכים דהיינו סמך ת"ת עם מ'. או אדם עם חוה. והשת' מפרש סמוכים ת"ת ומ' עם אדם וחוה. ואדם וחוה עם המ': וז"ש ד"א סמוכים עולם תתאה שהוא ממש עולם תחתון. בעולם דלעילא שהם הספי' כדפי' וכן צריך שיתהפך הענין. שעולם דלעילא בעולם דלתת'. ולפי האמת בשלמ' במ' ודאי היא צריכ' למעשה התחתונים. אמנם בת"ת לא יצדק ענין זה. לז"א האי עולם דקאמרן הוא בערך המ'. כי עיקר המנהג' העולם היא המ'. והעולם סמוך ממנה. וכן יתהפך הענין כי המ' דוק' תלייתה בעולם תחתון. והיינו והאי עולם דקאמרן תליא וגו' דכד לא אתתקן עולם לתת'. דהיינו אדם וחוה פנים בפנים. שהוא עיקר העולם ושלימותו כנז' לעיל. לא אתתקן ההוא עול' דקאמרן. פי' המ' הנז'. והסבה בזה הוא שאין תיקון. כי לא המטיר ה' אלי"ם וגו' דהיינו שפע הבינה אינו נשפע. ולזה אין סמיכות למעלה דהא דא בדא פי' ת"ת במ' סמיך וגו'. נמצ' לפי זה הכוונה לומר שבעולם העליון סמיכו' שלו מניה ובי' בסבת התחתון. וסמיכו' עולם התחתון בעצם מעולם העליון:

דהא מקדמת דנא לא הוה עובד' בתיקונ'. פי' אדם וחוה פנים בפנים. בגין כי לא המטיר ה' אלי"ם כנז' לעיל. והראי' מהכתיב בתרי' ואד יעלה מן הארץ. ממש עול' תחתון. והיינו סוד התעוררו' התחתונים. לבתר והשקה את כל פני האדמה שהיא מ':

דא תיאובתא דנוקבא וגו' שהוא מציאות מיין נוקבין. שהם מעשה התחתונים:

ד"א מ"ט כי לא המטיר ה' אלי"ם למה. בגין דלא אשתכח תיקונ' דיעלה מן הארץ וא"ת ומאי איכ' בין האי לפי' דלעיל. לז"א וע"ד מן ארע' תתא' אתער עובד' לעיל'. פי' לאותם הפי' הקודמים היינו תולים הכל באדם. אמנם להאי פי' לאו דוק' אדם. אלא מכל כללות הנמצאו' שכולם ע"י שרים שלהם מושכים שפע. ומעלים התעוררותם לאדון הכל. והיינו סוד פרקי שיר' וז"ש עובדא לעילא פי' מה שיתנהג העולם למטה הוא עולה מלמטה [למעלה] ולא פליגי הני פירושי. כי בענין הספי' בעצמה תלוי באדם. וענין ההנהגה למט' תלוי במציאו' הבריו'. והתעוררות שירת המדברות והימים וכיוצא וגו'. כולם מעוררים למעל'. וז"ש ת"ח תננא כי אותו המציאו' העולה מהארץ. תננא שהוא מטבע הארץ הנקבה. שהיא מוציא' עשן מכח האש והדין. ומלמעלה: מהשמים זכר מצד הרחמים ענן לח להמטיר המים. וכול' אתחבר לבתר להמטיר על הארץ. דהיינו יחוד זכר ונקבה ופועל אותה פעולה:

כגוונא דא למעשה הקרבן שהוא התעוררו' יש' לאביהם שבשמים אתער מתתא מעולם הזה. ועביד שלימו לעילא במ': ואתחבר כול' דא בדא. התעוררות העולה מתתא עם הרוחניות שבה. ואשתלים המ' בתיקוניה:

כגוונא דא לעילא. בהתעוררות העולה ממ' לת"ת ומ' עם ת"ת * [א' צ"ל ות"ת עם מ'. או ומתחבר עם ת"ת] א"כ כמו שהתעוררו' המטר תלוי בהתעוררות א"ד יעלה מן הארץ. כן התעוררות הת"ת תלוי בה. והיינו דקא' ואלמלא דכ"י שריא באתערות' בקדמית' וגו' א"כ נקטינן בתיאובת' דלתת'. שהוא עולם התחתון. אשתלים כלא. שהרי מלמטה עולה ההתעוררות למ' וממ' עולה לת"ת. הרי הכל תלוי בתחתונים והיינו שלמות הכל. כי ישפיעו בת"ת העליונות. ות"ת במ'. ומ' בתחתונים. והיינו אשתלים כולא דקאמ':

א"ר אבא כתיב ויצמח וגו' הא תנינן כדי לפרש מאי ניהו עץ החיים מייתי האי משנה ופריש לה ולשון המשנה עד דהא ההוא נהר ומלשון דהא ההוא נהר עד ועץ הדעת הוא פי' המשנ' דפריש ר' אבא הא תנינן דעץ החיים מהלך ת"ק שנה מבינ' עד הוד שהם ה' ספירות כלולות עשר מעשר והיינו סוד הת"ת עץ החיים: וכל מימוי דבראשי' דהיינו שפע החכמ' והבינ' שהם בראשי' מתחלקים תחת העץ שהוא הת"ת בגן עצמו שהיא מ' והיינו דקאמר שרי' על ההוא גנתא שהיא מ' ועייל בה בסוד היסוד שהוא משך הוא"ו והיינו ועץ החיים במציעו' גנתא דקאמר במתניתין:

ומתפלגין מייא לכמה סטרין הם בחינו' הגן בעצמו שהמים מתחלקים בה בעצמה:

והוא נטיל כל מימוי דבראשי' פי' הגן בעצמו שהיא מ' ומתפלגין תחותוי אל אותם הכחו' שהם חוצה לה והיינו דפי' ר' אבא ואמר ונטיל כלא ימא [הגי' לפנינו ונטיל כלא ההיא גנתא] שהוא קיבוץ מים להשפיע לאחרים למטה אמנם כאשר היא מקבל שהיא שותה מהנהר היא ג"ן וכאשר היא מליאה ומשפעת היא י"ם והיא בחינה אחרונה שבה קרקע הגן שהיא ים לתחתונים:

ולבתר נפקי מינה לכמה נחלים לתתא להשפיע התחתונים:

כמה דנפקין מההוא עלמ' עילאה שהיא בינה ואשקי לאינון טורין שהם ה' ספי' ה' הרים ודאי דהיינו מהלך ת"ק שנין דאמרינן שהיא משקה הרים אלו והם נקראים טורי אפרסמונ' דכיא כי הבינה נק' אפרסמונא דכיא שאין הקליפו' שולטו' שם ואלו הרים שלה:

לבתר כד מטאן לעץ החיים מתפלגין תחותוי לכל סטר כפום אורחי' כפי דרכו ובחינתו ומכחו החילוק לא מכח אחר:

דהא דא וגו' פי' אם היתה מ' בין חסד וגבורה הנק' בס"י עומק טוב ועומק רע ניחא שנק' עץ הדע' כי דעת לשון ייחוד כמו והאדם ידע ויר' שהיא מייחד טוב חסד ורע גבורה אבל השת' דלא קיימא באמצעית' לייחד שתי הקצוו' א"כ למה נק' כן. ותירץ דמלת דעת לשון ידיעה כפשוטו ופי' בגין דינק' מתרין סטרין וידע לון כמאן דיניק מתיק' ומריר' פי' מתפעל מהרע ומהטוב אם טוב פועל חסד ואם רע פועל דין כטועם המר והמתוק שמתפעל מהרע והטוב מהטעם שטועם ואו' ובגין דינק' מתרין סטרין היינו טו"ב ור"ע. וידע לון היינו שנק' הדעת ושרי' בגווייהו כעץ הזה הנטוע בין המים והיובש. איקרי הכי פי' עץ הדעת טו"ב ור"ע:

וכל אינון נטיען וגו' היינו לפרש ריש' דקרא ויצמח ה' אלי"ם מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ופי' שע"י עץ החיים שהם סוד ו' קצוו' שהוא בתוך הגן מ' דהיינו אנפין באנפין ע"י זה ויצמח ה' אלי"ם כי למעל' היו הספי' בדקו' לא נתגלו אלא ע"י שתולן בה וז"ש וכל אינון נטיען שהם ו' קצוו' שריין עלי' וע"י אותם הנטיעו' שהם משפיעו' ומאירו' בה מתגדלו' בה מציאותה ממש וז"ש וביה שריין [לפנינו הגי' אחידן] פי' בתוך הגן ממש במציאותו נטיען אחרנין שהם מציאו' הספי' שבה מכח העליונו':

שתא יומין עילאין דקאמרן שהם ששת ימי בראשי' ו' קצוו' והם מציאותם במקומם ואח"כ להם נטיע' בגן וז"ש ארזי לבנון אשר נטע נטיעו' ודאי דאתקיימו לבתר דהיינו שהיו תחלתן בלבנון בכתר ושם לא היה מתקיימין שאין מקומם שם ואח"כ נטען אל מקומם וז"ש נטיעו' ודאי דאתקיימו לבתר כשנטען במקומם. עוד שתילה במ' דהיינו מציאו' המ' למעלה בעת האצילו' שלא היו פנים בפנים וז"ש מכאן ולהלאה סמ"ך הנזכר בפסוק ויסגו"ר בשר תחתנה כנז' לעיל:

בסטרוי הות המ' שניהם יחד אחור באחור דא בסטרוי דדא וגו'. מהרמ"ק זלה"ה: